בקלאסיקה "תן לזמן ללכת", שכתב והלחין אביהו מדינה, שר חיים משה: "תן לזמן ללכת, תחלוף גם השלכת, ותשוב תראה אביב חדש, שמח לקראתך". במלאת 40 שנה לצאת השיר ורגע לפני יום הולדת 70 לחיים משה, ברור שהזמר האגדי קרוב יותר לאביב הקריירה שלו מאשר לשלכת שלה. הופעותיו מלאות מאי פעם והוא זכה להצלחה אדירה ולעדנה מחודשת.
חיים, עד כמה גיל 70 והזיקנה מטרידים אותך?
"למה אתה רוצה לגלות לכולם בן כמה אני אהיה?", הוא צוחק. "האמת היא שאני לא חושב על זה. אני אגיד לך למה, כי זרימת ההרגשה שלי, כאשר אני עושה את מה שאני עושה ורואה את מה שאני רואה, זה מזכיר לי את תחילת הדרך. עם קהל כזה נפלא ואוהב, אני שוכח מהגיל".
במה שונה הההרגשה לשיר את "תן לזמן ללכת" רגע לפני גיל 70, לעומת התחושה שהיתה לך כששרת את הלהיט בגיל 30?
"כששרתי את השיר הזה לפני 40 שנה, זה לא התבשל מספיק. גם לא היה לי את כל הניסיון שצברתי עם השנים. היום ההתייחסות שונה, ההגשה שונה. אני יותר בוגר ויותר רגוע כשאני שר את זה. כמו שאני אומר, 'תן לזמן ללכת'. עם הזמן, אני שר יותר טוב".
השיר הזה זכה לגרסאות כיסוי רבות. אריק איינשטיין אמר לי פעם שהוא לא אוהב שעושים לשיריו גרסאות כיסוי. אתה אוהב שעשו לשיר הזה ואחרים שלך קאברים, למשל על ידי הפרויקט של רביבו?
"אני דווקא שמח שעושים לי קאברים. 'הפרויקט של רביבו' החזירו כל כך הרבה קלאסיקות יפות לקדמת הבמה שלנו. שאפו להם. הם עושים את זה מצוין. בכלל, תמיד כיף להופיע עם 'הפרויקט של רביבו', עשינו כמה הופעות ביחד. הם ממש מתחברים לגילאים שלנו, בשירים שהם בוחרים, בביצוע ובסגנון. היו פעמים ששמעתי אותם וחשבתי שאני שומע את עצמי! אולי זה בגלל הקרבה משפחתית, כי זאת גנטיקה, מבחינת סאונד של קול והכל. הם עשו את זה הכי קרוב למקור. שמעתי שירים שלי שביצעו אחרים, אבל אף אחד לא עשה את מה שהם עשו".
חיים משה והפרויקט של רביבו יהיו בין האמנים המובילים שיופיעו במופע המיוחד "קסם המזרח", שיתקיים בפסטיבל מרידיאנו אשדוד ב-17 ביוני באמפי אשדוד, לצד יואב יצחק, גליקריה ואבנר גדסי. זוהי הופעת הבכורה של הפקת המקור המסקרנת שמבטיחה להיות חגיגה של מוזיקה ים תיכונית ולהגיש להיטים בגרסאות עדכניות, בניהולו המוזיקלי של נדב ביטון (כרטיסים ניתן לרכוש כאן).
אחרי כמעט 20 חודשי מלחמה, מה התחושה שלך כשמדברים על הרחבת המבצע בעזה ושחרור החטופים אינו באופק?
"אני מרגיש גרוע. אני משתדל לא לראות חדשות כי זה חוזר על עצמו כל הזמן. כל הזמן אתה מקווה שהחטופים ישתחררו ומקווה שהמלחמה תיפסק. קשה לי עם הקרע שנהיה בעם הזה ועם כל מה שקורה במדינה. אני רוצה לאחל למדינה שלנו, שיחזרו מהר לשפיות, לשקט ולביטחון. אני מחזק את משפחות החטופים ומקווה ומאחל שיחזרו בקרוב".
לפני זמן קצר שוחרר החטוף עידן אלכסנדר בעל האזרחות האמריקאית. לצד השמחה על שחרורו, רבים ביטאו ברשתות ובתקשורת את התחושה, שבעוד שארצות הברית דואגת לאזרחים שלה, עצוב שממשלת ישראל הפקירה את אזרחיה.
"גם אני שמח שאלכסנדר השתחרר. אמריקה לא צריכה לעשות את העבודה בשבילנו. עדיין נשארו המון חטופים, לכן זו רק חצי שמחה".
לפי הסקרים, לפחות 70 אחוז מהעם מעוניין בסיום המלחמה והחזרת כל החטופים.
"אני איתם. אני כמו כולם שרוצים את שחרור החטופים והפסקת המלחמה ואחרי זה מה שיהיה יהיה. יש לנו את אלוהים בשמיים והוא יכוון אותנו מה לעשות".
חיים משה, שמקפיד לעלות לבמה עם דיסקית וסיכת החטופים, מספר כי הוא חבר של ראובן יבלונקה, אביו של חנן יבלונקה ז"ל, אב לשני ילדים ותושב תל אביב, שהשתתף במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר, נחטף ונרצח. במאי לפני שנה אותרה גופתו על ידי כוחות צה"ל והשב"כ בג'באליה, לצד שני גופות שני חטופים נוספים - אוריון הרננדז ומישל ניסנבאום. הם הובא למנוחות בישראל. בן 42 היה במותו.
"אני חבר של אבא שלו המון שנים. אני מכיר את חנן וגם שרתי בבר מצווה שלו. במשך שבועיים לא ידעו כלום וראובן היה כל כך אופטימי. יכול להיות שעדיין לא עיכל. זה הילד שלו. היינו כל הזמן מסביבו. הוא עשה הרבה, הלך להפגנות למען החטופים, וגם בא להופעה שלי ושרתי את 'נשבע'. הקהל הזיל דמעה. גם אני. ממש קשה. ייאמר לזכותו שהוא היה אופטימי עד הדקה האחרונה. הייתי גם בניחומים. המון אנשים ידועי שם היו שם, כי ראובן תמיד אהב לעזור. זה לא הגיע לו. זה לא מגיע לאף אחד".
השבוע מתקיים האירוויזיון בבאזל, שווייץ. מה דעתך על יובל רפאל, שורדת הנובה, הנציגה שלנו לתחרות?
"מה אני אגיד לך? אחרי מה שהיא עברה ועוברת, זה מראה את כוח הריפוי של המוזיקה. מה שיוצא לה מהגרון - חבל על הזמן. היא זמרת, נ-ק-ו-ד-ה. אני מאחל לה בהצלחה. אתה יודע מה? יש לה סיכוי".
מדהים שלא היה לה ניסיון מוזיקלי, ולא מרגישים בזה.
"היא נולדה זמרת. גם אני לא למדתי לשיר".
והיום זמרים לומדים לשיר ממך.
"ברור שזה הגיע אליי דרך התפילות בבית כנסת. ראיתי את האנשים מתפעלים ממני ואז ניסיתי לראות אם אני יכול בקטע אחר. בגיל שמונה או תשע הבנתי שאני יכול ויודע לשיר. כמה שעות לפני כל הופעה אני כבר נמצא במקום אחר, חושב אחרת, חושב איך לעבור את ההופעה הכי יפה. משאיר את הנכדים מאחור, הולך לקדמת הבמה - ועושה סוויץ'. אני אגיד לך את האמת, לשיר זאת האהבה הכי גדולה שלי. אני מאחל לעצמי שזה לא ייפסק".
האירוויזיון השבוע מזכיר שהשתתפת בקדם אירוויזיון 1986 עם השיר "לחיים" והגעת למקום השלישי וגם בקדם שנה לאחר מכן עם השיר "ארץ אהובה" שהגיע למקום ה-12. היית עוד רוצה לייצג את ישראל באירוויזיון?
"אני יכול לייצג את ישראל בכדורגל", צוחק משה. "האמת שאני לא מאמין שהייתי עומד בלחץ לעלות לבמה באירוויזיון".
אתה נלחץ מאפשרות הופעה באירוויזיון - למרות הניסיון הענק שלך?
"כן, כן, כן, ככל שאתה יותר מנוסה אתה יותר נלחץ, כי אתה פוחד משגיאה של פיפס אחד. מי שלא הגיע לגיל ולרמה שהגעתי אליה, שר אולי בלי לחשוב על זה. היום כשאני שר יש לי הרבה ממש לחשוש. זה כמו לגדל ילד. בהתחלה לקחת אותו לגן, אחר כך שמת אותו בבית ספר ואז אתה מביא אותו לתיכון. הופ הופ הופ, הוא מתחיל ללכת לכיוון יותר מנוסה ויותר בוגר. נכון, יותר קל לי לשיר, אני יודע יותר לשיר, וכשאתה יודע יותר מדי לשיר יכול להיות שיש לך הרבה על מה לחשוב".
הלחץ שאתה מתאר מאפשרות להופיע באירוויזיון מזכיר שלצד ההופעות המצליחות שלך במועדונים כמו זאפה וגריי, אומרים שיש לך חרדות ממופעי ענק בפני קהל גדול. למה?
"כשאני אעשה מופע גדול, תאמין לי שאתה הראשון שתדע. טוב לי במקום שאני נמצא בו. אני מרגיש את הקהל, רואה אותו מקרוב ונותן לקהל לשיר איתי. יש הרבה מפורסמים שבאו להופעות שלי, אסתר חיות, גדעון סער, בני גנץ, כמעט כל הזמרים והקומיקאים".
הערב (רביעי) תעלה ב-HOT8 הסדרה התיעודית "מלכי הקסטות: האחים ראובני", המגוללת את סיפורם של "האחים ראובני", חברת התקליטים וההפקות בניהולם של האחים מאיר, אשר, דני ודרורי ראובני, שהתמחתה בהפקה והפצה של מוזיקה מזרחית. החברה ייצגה במשך שנים רבות גם את חיים משה כמו גם את זוהר ארגוב, שימי תבורי, מרגלית צנעני ואהובה עוזרי. הסדרה, שיצרו וביימו דני דותן ודליה מבורך, מתארת איך "האחים ראובני", שהתחילו במשפחת עוני של עשרה ילדים שגדלו יחד בחדר, הפכה לכוח המניע מאחורי מהפכת המוזיקה המזרחית.
בסדרה מסופר יפה איך הפריצה המוחלטת של האחים ראובני ללב המוזיקה הישראלית היתה כשהחליטו לקחת את הזמר הצעיר חיים משה, שנקרא אז חיים מוסא, ולהפוך אותו לכוכב הבא שלהם. התקליט שעורר את הפיצוץ היה "אהבת חיי", שזכה להצלחה מסחררת. "לאחים ראובני היו חושים טובים, עובדה שהם הצליחו", אומר משה. "הלך טוב במיוחד עם אשר. היה להם את האומץ להקליט אמנים. כל אמן שהם הקליטו והפיקו לו תקליט, הצליח. כל מה שהם הקליטו בעבר הפך לקלאסיקה שכולם שרים היום. בטח מגיע תודה לאחים ראובני".
בסדרה האחים ראובני מספרים על הצרות והתלאות שעברו עם זוהר ארגוב, מתארים איך הוא לא יכול היה להשתלט על עצמו בגלל הסמים, הגיע מסטול לאולפן והתקשה לעמוד מול המיקרופון. ננסי ברנדס מוסיף ומספר: "אמרתי לאשר, זה לא יילך. כמה שאני מעריך את הזמר הזה, כמה שהוא עילוי, הוא מידרדר. לא חידשתי לו כלום, אשר ידע". במהשך מוסיף ברנדס: "אני חושב שאחד מהדברים שקצת פגעו בזוהר זה שהביאו לי את חיים משה, כי הם הבינו שאין עתיד עם זוהר. אז הם צריכים מישהו והם מצאו את חיים משה. אני בטוח שזוהר ראה את זה בעין לא יפה". אני מצטט את הדברים באוזני חיים משה, והוא אומר: "אני לא זוכר שום תגובה של זוהר. אני זוכר שהייתה הצעה מאשר ראובני לעבוד ביחד. הסכמתי. הוא היה מאוד נחמד ואדיב. פשוט עשיתי את העבודה שלי. מה שהיה בין לבין, אני לא יודע".
האם לתחושתך אתה עדיין ב"גטו" של הז'אנר הים תיכוני - או שכבר אין דבר כזה?
"זו שאלה ששאלו אותי לפני 50 שנה. מזרחית? אני פשוט רק שרתי. הקהל שלי מאוד מאוד מגוון, עם מערביים ומזרחיים, דתיים וחילוניים, מבוגרים וצעירים. המון צעירים גילו פתאום את המוזיקה הזאת, ומהופעה להופעה עולה באחוזים מספר הצעירים שמגיעים".
עד כמה אתה מרגיש שזה ניצחון שהצלחת להכניס את המוזיקה הים תיכונית לבתים אשכנזיים?
"אני לא ניצחתי אף אחד. אני עשיתי רק את מה שאני יודע, את מה שאני אוהב וזה הגיע לכל בית וזה מאוד משמח אותי. זה נתן לי הרבה ביטחון ואני יכול ללכת עם חזה מתוח וכולם אומרים לי כל הכבוד ושאפו על מה שאתה עושה".
היית בין הראשונים בארץ שהכניסו למיינסטרים שירה בערבית, דבר שלא מקובל כל כך באותה תקופה. לא חששת מהדרך שבה זה יתקבל?
"היה לי כישרון גם לזה, אני עדיין אוהב את סגנונות המוזיקה הערבית והיוונית. זה פשוט נדבק לי. היה לי אומץ להקליט ולשיר את זה. לא חששתי. ההצלחה הכי גדולה של שיר שלי היתה עם 'לינדה לינדה'. זה נשאר להיט עד היום. אני חייב לשיר אותו בכל הופעה".
אם בתקופת המלחמה הזאת, זמר יוציא לרדיו שיר שכולל שירה בערבית, אתה חושב שיש לו סיכוי להיות מושמע במיינסטרים הרדיופוני?
"אני לא מנכ"ל שידורי ישראל. כל שיר טוב ויפה - יצליח. אל תשכח ש-20 אחוז מהאוכלוסייה בארץ הם ערבים, והם שומעים גם את המזרחית ואת כל מה שאנחנו שרים, ואם אתה עושה להם ג'סטה ושר להם קצת בערבית, הם מבסוטים. אז אולי זה ירכך את בני הדודים שלנו".
בתחילת דרכו, בריאיון לעמוס אורן ב"ידיעות אחרונות" באוקטובר 1983, סיפר חיים על הצלחתו בקרב החברה הערבית. "הרבה מן הקסטות הלכו לשטחים. הערבים התאהבו בשירים שלי - ושרים גם את העבריים. אולי אני הזמר שיביא את הסולחה ואת השלום". אני מזכיר לחיים את האמירה ההיא שלו והוא אומר: "אני רציתי להביא את השלום. אני מקווה שיהיה שלום בארץ עוד בתקופה שאני חי".
ביצעת את "ירוק בעיניים", שיר האליפות הרשמי של מועדון הכדורגל מכבי חיפה, שכתב והלחין עוזי חיטמן. אחת ולתמיד: אתה אוהד את מכבי חיפה או את בני יהודה?
"אני אוהד את בני יהודה, אין מה לעשות. מכבי חיפה קבוצה שנייה".
אתה כמו יהורם גאון, סמל ירושלמי גדול - אבל גר עשרות שנים בעירך, רמת השרון.
"זכיתי בשיר שכתב עוזי חיטמן זיכרונו לברכה, וכמובן שהיה כיף לעבוד איתו. השיחות, הבדיחות. אם הוא היה חי, נראה לי שהייתי שר שירים שלו עוד 30 שנה".
אם מדברים על עוזי חיטמן, שעבדת איתו המון, מה למדת ממנו?
"למדתי ממנו קודם כל להיות בן אדם - ומקצועיות. קיבלתי ממנו מתנה, שזה הטקסטים והלחנים שלו. לכן מאוד כאב לי על מותו כי הוא היה כמו בן משפחה. מאוד אהבתי אותו".
בטקס הדלקת המשואות האחרון "החיו" את חיטמן בעזרת בינה מלאכותית ודמותו שרה לצד מנוחים אחרים - עפרה חזה, שושנה דמארי וג'ו עמר. מה חשבת על זה? היית מוכן ש"יחיו אותך" ככה אחרי מותך בגיל 120, טפו טפו טפו?
צוחק. "לא אחרי גיל 120, אלא אחרי גיל 128! לא ראיתי את הקטע הזה בטקס הדלקת המשואות, אבל זה מגיע לעוזי כי הוא פשוט היה ענק. אם יעשו לי גם דבר כזה, זה מבורך".
איך עוד לא קיבלת את פרס ישראל או לפחות הדלקת משואה, כפי שמגיע לך?
"אין לי תשובה לזה. אולי זה יגיע. הפרס הכי טוב שלי זה אנשים, שממלאים את המקומות שאני מופיע בהם. אנשים ששרים איתי מילה במילה, אם זה בבית ואם זה בפזמון. האנשים שאני מקבל מהם חיוך ואהבה. זה מספק אותי. זה עושה לי הכי טוב בעולם".
האם כשדקלון, חברך לצלילי הכרם, קיבל את פרס ישראל - הרגשת כאילו גם אתה זכית?
"לא חשבתי על זה, פשוט שמחתי בשבילו. דקלון היה מורה שלי ואני חושב שהגיע לו מזמן לקבל את הפרס, כי הוא עשה משהו בתרבות הישראלית. אני הצטרפתי אליו ב-1977 ובית הספר הכי טוב שלי היה ב'צלילי הכרם'".
הזכרת את אהבתך לפרויקט של רביבו. איזה עוד זמרים ומוזיקאים צעירים ממך אתה אוהב?
"אני יותר מחובר למוזיקה של פעם, אריק איינשטיין ויהורם גאון הגדול. יגאל בשן. בועז שרעבי. הדודה שושנה דמארי. זה סגנון ודור אחר".
ההצלחה הגדולה שלך מתמשכת עשרות שנים למרות מעט מאוד יחסי ציבור מצדך. אתה לא מתלהב מראיונות, בלשון המעטה, ולא מתמסר ליח"צ.
"נכון. אתה יכול להגיד שאין לי יח"צ. בזמני הפנוי כן, אני משתדל להתעסק במשפחה שלי, בנכדים, לדאוג להם, להוציא אותם מבית ספר. זה הדבר שעושה לי הכי טוב. לגבי המוזיקה, כמובן שזו האהבה שלי. ברגע שמגיעות הופעה או הקלטה, אני הופך להיות זמר".
על מה אתה מתחרט?
"אני מתחרט שלא עשיתי עוד ארבעה ילדים".
לקראת הופעתך במופע "קסם המזרח" בפסטיבל מרידיאנו אשדוד, אשמח לקנח בסיפור מצחיק או מוזר שקרה לך באחת מהופעותיך הרבות.
"מה שקורה בהופעות זה חיבוקים ואהבה מהקהל. אתה רוצה סיפור מצחיק? פעם שרתי בסחנה. זה קרה ביוני. ירד גשם. ואז התחשמלתי מהמיקרופון וזרקתי אותו! ובפעם אחרת, הופעתי בלבנון, פתאום היו יריות ואני הראשון שקפץ ונשכב על הבמה! מזל שלא היו אז אייפונים, אם היו אייפונים היית רואה את זה ברשתות בתוך דקה - והיו מסתלבטים עליי".
חיים משה יופיע ב-22 במאי בזאפה תל אביב, ב-16 ביוני בגריי יהוד, ב-19 ביוני בגריי מודיעין וב-26 ביוני בזאפה תל אביב. בנוסף, הוא ישתתף בהפקת המקור "קסם המזרח" ב-17 ביוני באמפי אשדוד לצד הפרויקט של רביבו, יואב יצחק, גליקריה ואבנר גדסי