1. "שלך לנצח" (Forever, נטפליקס)
ג'סטין וקישה, שני צעירים אפרו-אמריקאים עם כישרון בספורט, גדלו יחד בלוס אנג'לס. הם למדו באותו בית ספר יסודי ואפילו היו החברים הכי טובים, אבל השנים ובעיקר המעמד הכלכלי - הוא בא ממשפחה אמידה ועובר לתיכון יוקרתי ולבן ברובו, והיא בת לאם חד-הורית שבקושי סוגרת את החודש - הפרידו ביניהם. דרכיהם מצטלבות מחדש כשהם נפגשים במסיבת ערב ראש השנה האזרחית, ולמרות שג'סטין לא מזהה בהתחלה את חברתו הטובה מהילדות, הם מתאהבים. השנה היא 2018 ומכאן ואילך אנו נעקוב אחר סיפור אהבתם, על שלל מהמורות הכוללות סרטון סקס, גזענות (סמויה וגלויה), חברים חטטניים והרבה חסימות בטלפון.
התקציר הזה מתאר בקצרה את עלילת "שלך לנצח", דרמת הנעורים החדשה והמדוברת של נטפליקס, המבוססת על הספר באותו השם באותו של הסופרת היהודייה ג'ודי בלום (הספר זמין גם בתרגום לעברית תחת אותו שם). כדאי להתעכב על כך ש"שלך לנצח" מוצגת כעיבוד לספר, כי ייתכן שמי שקראו את הספר שיצא לאור בשנות השבעים (ותורגם לעברית כבר ב-1981) וינסו למצוא בסדרה את העלילה המקורית עלולים ללכת לאיבוד. מארה ברוק אקיל, יוצרת הסדרה, שנמצאת בתעשייה עוד מסדרת הניינטיז האהובה "מואישה", לקחה חירות אמנותית רחבה למדי.
זה לא רק הליהוק של מייקל קופר ג'וניור ואבי סימון, שני שחקנים אפרו-אמריקאים אלמונים, אלא גם השינוי בזירת ההתרחשות מניו ג'רזי ללוס אנג'לס, שהופכת בעצמה לדמות משנה בסדרה ומספקת הצצה לתרבות השחורה, מה שהזכיר לי לרגעים גרסת נעורים לסדרה "לא בטוחה" של איסה ריי.
הספר "שלך לנצח" עדיין נאסר לקריאה במדינות שמרניות בארצות הברית בגלל היחס הפרוגרסיבי שלו לנושאי סקס. הסדרה של ברוק אקיל שומרת על הרוח הזאת אבל מביאה אותה לשנות האלפיים. אין בה את הגילוי של המיניות כמו שהיה בספר, כי היום הכל זמין לגיבורים בטלפון (שבעצמו משמש כאן כציר עלילה מרכזי), אבל היא כן מנסה לשנות את התפיסה השמרנית שסקס הוא משהו שגברים 'רוצים' ונשים 'נותנות'.
בדומה לסדרת נעורים נוספת של נטפליקס, "עוצר נשימה" (Heartstopper), שגם היא זכתה להצלחה רבה בקרב הצופים והמבקרים, "שלך לנצח" היא לא סדרה גדולה באמת, אבל היא עושה עבודה מצוינת בגבולות הז'אנר שלה. היא מצליחה לרגש, לסקרן ואפילו להצחיק לרגעים. מלבד שני השחקנים הראשיים שמסתמנים כהבטחות גדולות, בולטות גם האימהות בגילומן של קארן פיטמן ("תוכנית הבוקר") וזושה רוקמור ("מינדי"), שתיהן מצליחות לגלם את דמות ה'אם החטטנית' מבלי ליפול ליותר מדי קלישאות וסטריאוטיפים.
בסופו של דבר, "שלך לנצח" מצליחה להיות סדרת נעורים אמינה מאוד. הגיבורים שלה מתנהגים בצורה שתואמת את גילם - הם טועים, מתקנים ושוב טועים, וחוזר חלילה. ואם תהיתם, העונה השנייה כבר בדרך.
2. "אצולה" (The Royals, נטפליקס)
אתחיל בגילוי נאות: הסיבה היחידה שבחרתי לכתוב על "אצולה", הקומדיה הרומנטית החדשה של נטפליקס, היא שהיא נוצרה בהודו. כן, אמנם קטונתי מלדבר סרה על בוליווד - תעשיית הקולנוע המפוארת של תת היבשת, שבשנים האחרונות מצליחה להביא לנו גם סרטים שפונים לקהל שאינו חובב שירים וריקודים בסארי (ואם לא צפיתם ב-"RRR", זה הזמן) - אך עדיין לא נתקלתי בסדרה הודית שתפסה אותי באמת. חשבתי שאולי "אצולה" תהיה האחת.
לא תופתעו לשמוע, אבל עלילת הסדרה עוסקת ברומן שמתפתח בין שני אנשים ממעמדות שונים לגמרי: סופיה, יזמית חרוצה וקשוחה מתחום האירוח שמגיעה ממשפחה לא מיוחסת, והנסיך אבירג' 'פיזי' סינג. עניין המעמדות - או יותר נכון לומר, הקאסטות - בהודו הוא עניין גדול מאוד, ואנשים עובדים כל חייהם כדי לנסות לטפס לקאסטה גבוהה יותר מזו שנולדו בה.
על הנייר לפחות יש כאן הרבה פוטנציאל, כי סופיה, בגילומה המוצלח של בחומי פהדניקאר, היא האישה החכמה והמצליחה יותר בקשר בינה ובין אבירג'. היא בנתה את עצמה בעשר אצבעות, זכתה בפרסים ומוערכת בתעשייה שלה. אפילו יש לה עוזרת אישית שמתקרצצת סביבה ועושה ככל מבוקשה. אבירג', בגילומו של אישאן קהאטר (כוכב בוליוודי מוכר ובן-של בעצמו), מביא לשולחן בעיקר סט מרשים של ריבועים בבטן. דמותו פשוט נולדה להמון כסף ומעמד, וכל מה שהוא צריך לעשות זה לשמור עליהם ולא להרוס את הפריבילגיה שבה נולד. משימה הרבה פחות פשוטה ממה שניתן לחשוב.
לצערי, מעבר לשיח המעמדי המעניין ולהצצה לתרבות של צעירים מודרניים בהודו, "אצולה" היא לא סדרה טובה בשום פרמטר. למעשה, מדובר בסדרת בורקס, או אם תרצו - סמוסה. ההומור שלה פיזי ועוסק לא פעם בחיצוניות של הדמויות, בגיל שלהן ובאופן הדיבור שלהן. הדרמות מוגזמות והמשחק מוגזם אף יותר - אבל לא בקטע טוב. היות שהיא מורכבת משמונה פרקים קצרים, קל מאוד לצלוח אותה - אבל היא גם נשכחת באותה מהירות שבה היא נצפית.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
3. "עליית העורב" (Rise of the Raven, יס)
מי הזמין את "משחקי הכס" בגרסה הונגרית ולא קיבל? ובכן, כנראה לא מעט אנשים. "עליית העורב", דרמת אקשן היסטורית אפית שהופקה בשיתוף פעולה אוסטרי-הונגרי ובתקציב הגדול ביותר להפקת טלוויזיה לא אמריקאית אי פעם, היא הלהיט הגדול ביותר במדינה שהפכה בשנים האחרונות לאחת הידידות הקרובות ביותר של ממשלת ישראל.
בניגוד ל"משחקי הכס", שמבוססת על סדרת ספרי פנטזיה, "עליית העורב" נשענת על קרב עקוב מדם מהמאה ה-15 ועל סדרת ספרים שנכתבו על מי שהוביל אותו. במרכז הסדרה עומדת דמותו של ג'ון (או יאנוש, תלוי אם אתם דוברים הונגרית) הוניאדי, אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה של הונגריה, במיוחד בזכות מאבקו בשלטון העות'מאני ובקרב הבלימה שניהל מול הקיסר, שבסופו של דבר עיכב את התפשטות האימפריה לתוך אירופה.
"עליית העורב" לוקחת את סיפור חייו של הוניאדי ומעבירה אותו למסך בעשרה פרקים עתירי דם, איברים קטועים ונשים חשופות חזה. למעלה מ-600 שחקניות ושחקנים מופיעים בסדרה, שמדוברת בבליל שפות הכולל לא רק הונגרית אלא גם טורקית, סרבית, אוסטרית, צ'כית, פולנית ועוד כמה שכנראה פספסתי. גלרט ל' קאדאר מגלם את הוניאדי הבוגר - הסדרה נפתחת בסצנה קשה ומדממת שמסבירה כיצד ומדוע הפך למנהיג נטול מורא. למרות שהתפקיד לא מאפשר להתרשם יותר מדי מיכולות המשחק שלו, אין ספק שהנוכחות הפיזית שלו מרשימה, משהו בין ג'ייסון מומואה וכריס אוונס.
ההתמקדות בתקציב העתק ובסיפור ההיסטורי מלמדת שמבחינה טלוויזיונית אין כאן שום חדש. הסיפור עצמו מוכר לכל מי שיש ברשותו גישה לאינטרנט, והדרך שבה הוא מסופר - בדומה למשל ל"בית דוד" של אמזון - שמרנית ולא מחדשת דבר. אך דווקא ההקשר הפוליטי והתרבותי בהונגריה מעניק לסדרה ממד נוסף. בדומה למה שקורה בישראל, גם בהונגריה מתנהל קרב רווי יצרים בין תעשיית הבידור לממשלה. ויקטור אורבן מעוניין בתכנים המפארים את המסורת ההונגרית ולא מבקרים את השלטון, ו"עליית העורב" מייצגת היטב את הקו הזה.