ממש לא התכוונתי לכתוב על עמית סגל היום. האמת היא שטור הדעה על עידן עמדי, והתגובה המוגזמת והחצופה שלו לעצומה של אנשים שחושבים אחרת ממנו, כבר היה כמעט מוכן. בשורה התחתונה: מותר לעידן עמדי להחזיק בדעה פוליטית אחרת מגידי גוב, אבל אסור לו לקרוא לו "אפס". לא רק בגלל שזה לא יפה לקרוא "אפס" לגבר שחוגג יום הולדת 75, ולא רק בגלל שגידי גוב תרם מספיק לעולם התרבות הישראלי בשביל שעידן עמדי ייתן לו כבוד מינימלי - אלא בעיקר כי עמדי הפך בשנה האחרונה לפרצופה של ישראל היפה, גיבור לאומי של ממש, סמל לקירוב לבבות ואיחוי קרעים בעם. עידן עמדי לא יכול להרשות לעצמו להתבטא כמו רמי בן יהודה ואיציק זרקא ברשתות החברתיות.
ואז נתקלתי בציוץ הנדיר בטמטומו של עמית סגל, ופשוט לא יכולתי להתעלם.
אני מתנצל מראש מכל מי שסובל מאלרגיה לטמטום (אני אישית לקחתי טלפסט) אבל הנה הטקסט המלא של הציוץ, שלא תגידו שלא הזהרתי: "מאה עידן עמדי ולא חוה אלברשטיין אחת. מאה לוחמים אמיצים ולא צדקנים שעוד בשנות השמונים הסבירו כמה רשעים אנחנו בעודם מטיפים להקמת מדינת טרור. ההיסטוריה תוכיח מי צדק. הקופות מוכיחות כבר היום".
אציין שעמית סגל אינו מטומטם, לא רק בגלל שזה מה שהפרקליט שלי עו"ד חדיד עמת אמר לי להגיד, אלא כי זה נכון - ובכל פעם שהוא כותב משהו מופרך ברשת זה לרוב נעשה מאינטרס, ובעיקר מידיעה שהקהל שלו לא יטרח להעמיד אותו על טעותו. הוא לא שונה בזה מרוב הצייצנים. המקרה הזה חריג כל כך מכיוון שמעבר לכתיבה מהפוזיציה, סגל סותר את עצמו בתוך שורה וחצי של ציוץ מביך.
נתחיל רגע מהשורה הראשונה. המשפט "מאה עידן עמדי ולא חוה אלברשטיין אחת" בעיקר מעיד על טעם מפוקפק במוזיקה. לא כי עידן עמדי לא מוזיקאי מוכשר, אלא כי חוה אלברשטיין היא ה-מוזיקאית הכי גדולה שהייתה פה אי פעם. הזמרת הכי גדולה ששרה אי פעם בעברית, וכנראה שגם ביידיש. האמת היא שבמובן מסוים עמית סגל ניסה לקלל ויצא מברך, כי הרי הוא צודק שגם מאה עידן עמדי לא שווים חוה אלברשטיין אחת. גם לא גידי גוב אחד, שחתום על אותה עצומה שחוה חתומה עליה, שבסך הכל קוראת לישראל לא לבצע פשעי מלחמה (איזה פסיכופת כן רוצה שישראל תבצע פשעי מלחמה?) אבל כנראה שאפילו לעמית סגל יש גבולות והוא מבין שלהשוות בין עידן עמדי לגידי גוב זה צעד מטומטם אחד יותר מדי.
אבל אוקיי, זה החלק הזניח יחסית בציוץ. עניין של טעם. נניח שעמית סגל הוא מעריץ גדול של המוזיקה של עידן עמדי. בואו נקפוץ מכאן ישר לשורה האחרונה בציוץ: "ההיסטוריה תוכיח מי צדק. הקופות מוכיחות כבר היום". כלומר, הפרשן הפוליטי המוביל בישראל טוען שבשביל לבחון את פעולותיה של ישראל במלחמה בעזה בראי ההיסטוריה, כל שיש לעשות זה לבדוק את קופות הכרטיסים ולראות אם הקהל הישראלי מעדיף ללכת להופעות של עידן עמדי או של חותמי המכתב? לפי ההיגיון הזה, מי שיכול לקבוע את אמות המוסר המידתיות של ישראל נכון לכרגע הוא לא פחות ולא יותר מאשר אייל גולן?
ורגע, בעצם למה להסתפק רק בהופעות בישראל, בואו ניתן לטיילור סוויפט, שמחזיקה בשיא עולמי היסטרי של מכירת כרטיסים להופעות בשווי של 2 מיליארד דולר בשנה הקודמת להחליט אם זה נכון או לא. מתברר שככה מכריעים היום בענייני פשעי מלחמה. מי צריך את האג כשיש את טיקטמאסטר? ולמה בכלל צריך ועדת חקירה ממלכתית כשאפשר לתת לאחים גלאגר מאואזיס להכריע בעניין.
בנוסף, עמית סגל אינו עיתונאי תרבות לכן ייתכן כי מדובר הפעם בבורות תמימה מצדו, אבל לידיעתו - להשיג כרטיסים להופעות של חוה אלברשטיין בעשור האחרון זה עסק לא פשוט בכלל. הכרטיסים יוצאים למכירה ונגמרים כבר באותו יום. שלא לדבר על סיבוב ההופעות שלה עם שלומי שבן שהפך ליותר מבוקש מהופעות של ביונסה. כל זה בלי טיפה של יחסי ציבור, בלי עמודי סושיאל ובלי לוביסטים בתקשורת. פשוט קהל שמצביע ברגליים כבר יותר מ-60 שנים. אגב עמית, כדאי לך ללכת, טרם שמעתי על אדם שהלך להופעה של חוה אלברשטיין ויצא מאוכזב. היא עדיין הזמרת הכי טובה בארץ, גם היום. קח את האישה והילדים. לא רק שהם ייהנו, הם יודו לך בעתיד שנתת להם את ההזדמנות לראות את הזמרת הכי גדולה שהייתה כאן.
ומילא חוה אלברשטיין. אנחנו אמורים להאמין שעמית סגל כל כך מנותק מהמציאות הישראלית שהוא לא יודע מה גידי גוב עושה בשנה האחרונה? שזה בעיקר הרבה מאוד כסף מסיבוב ההופעות ההיסטרי של "הכבש ה-16". אני מכיר אישית שני אנשים שמוכנים למכור כליה כדי להשיג כרטיסים למופע האיחוד המופלא הזה.
לא שכמות קהל או מכירת כרטיסים מעידה על איכות, אבל אפילו בטיעון הקלוש הזה עמית סגל מצליח להתרסק. זה נכון כמובן שגם ההופעות של עידן עמדי מאוד מבוקשות - והסערה הזאת מגיעה באופן פלאי בדיוק באותה יממה בה הוא מכריז על פתיחת מכירה של מופע ענק בפארק - אבל יהיה מעניין לבדוק עוד 50 שנה האם הקהל יעשה לו סולד אאוטים בדקות ספורות כפי שעושות ההופעות של "הכבש". עם כל הכבוד, ויש כבוד, את מבחן הקופות לא בוחנים בתקופה כל כך קצרה.
ועכשיו נחזור לשורה האמצעית, שהיא גם החשובה ביותר (והמטומטמת ביותר) בציוץ. עמית סגל מאשים את חוה אלברשטיין שהיא אחת מאותם "צדקנים שעוד בשנות השמונים הסבירו כמה רשעים אנחנו בעודם מטיפים להקמת מדינת טרור". במקרה של חוה אלברשטיין, סגל מרפרר לשיר המחאה "חד גדיא" שצונזר ברדיו הישראלי. חתומה על המכתב גם נורית גלרון שהוציאה במקביל את השיר "אחרינו המבול", שגם הוא צונזר. מניח שהכוונה גם לגידי גוב ששר (כבר בשנות ה-70 על בימת האירוויזיון!) שיש פה מספיק אוויר למדינה או שתיים. הכוונה גם לדויד גרוסמן, מחבר "הזמן הצהוב". מניח שעמית סגל מתכוון לעוד כמה "צדקנים" מתוך אלף ומשהו חותמי המכתב, אבל נסתפק באלה.
מכיוון שעצם העובדה שחוה אלברשטיין וגידי גוב ודויד גרוסמן כל כך עולים לו על העצבים היא כי הם עדיין רלוונטיים. אם יכריז מחר על איחוד עם כוורת, גידי ימכור גם 100 אלף כרטיסים לפארק; הספרים של גרוסמן נמכרים בכל העולם; את "חד גדיא" ביקשו לצנזר, אבל הוא הפך לרלוונטי היום יותר מתמיד. גיבורי התרבות האלה לעד יהיו חלק מספרי ההיסטוריה של המדינה הזאת, הרבה אחרי שעמית סגל והאנשים הקטנים שכותבים עליו ביקורות יתנדפו. עמית סגל יודע את זה טוב בדיוק כמוני.
אלא שסגל לא עוצר פה, ובוחר לעוות תפיסה פוליטית שונה משלו לכדי תמיכה בטרור. זהו כל הביביזם עצמו. הנדסת תודעה על טורבו. כשסגל טוען כי מדובר בצדקנים ש"הטיפו להקמת מדינת טרור" הוא לא רק משקר, אלא מסית נגד אנשים שכל חטאם הוא שהם חושבים אחרת ממנו - וכל זה, במוצאי תשעה באב, רגע אחרי שצם על בית המקדש שחרב בגלל שנאת חינם, הוא מדגים לנו בדיוק איך עושים את זה נכון.
לעומתו, לאמנים שחתומים על המכתב אין במה פתוחה בערוץ הטלוויזיה המשפיע בישראל. אין להם גם עמודי סושיאל עם מאות אלפי עוקבים. סך הכל שירים ישנים, כמה ציורים או פסלים שהוצגו בתערוכות, איזה ספר ישן שהתמלא אבק בספרייה העירונית. לקרוא להם "מטיפים להקמת מדינת טרור" זה שקר היסטורי ואפילו דיבתי. הלוואי שחוה אלברשטיין תתבע את עמית סגל. אני מוכן להיות הראשון שתורם בהדסטארט.
מותר להתווכח על כל תפיסה פוליטית, אבל כמובן שאלברשטיין וגוב וגרוסמן וגלרון ושות' לא הטיפו להקמת מדינת טרור. בפועל: במשך 40 שנים ויותר אותם אנשי תרבות קוראים להיפרדות מהפלסטינים והסדר מדיני, בעוד עמית סגל וקודמיו בתפקיד קראו להעמקת ההתיישבות בשטחים.
הצד של עמית סגל הוא זה שעשה מצור של שנות דור על הפלסטינים. הצד של עמית סגל הוא זה שבחר לחזק את חמאס כדי להחליש את הרשות הפלסטינית ולמנוע כל סיכוי להסדר מדיני. הצד של עמית סגל הוא זה שמקדש את האדמה על חשבון החיים ובוחר להקים עוד ועוד התנחלויות. ספרי ההיסטוריה דווקא די ברורים בנושא הזה. הימין שולט כמעט בכל השנים האלה. מדינה פלסטינית לא קמה, ומדינת הטרור שקמה ליד ירושלים מונהגת על ידי פשיסטים יהודים שמיוצגים בכנסת ישראל. ההיסטוריה כבר כאן, לא צריך לחכות שהיא תיכתב.
ועידן, סליחה שלא כתבתי עליך בסוף. המקרה שלך מורכב, אבל אם עמית סגל תומך בך בהתלהבות כזאת אז דע לך שלקחת פניה חדה מדי וכדאי לחשב מסלול מחדש. האמת היא שקשה לכעוס עליך, כי אתה באמת נשמה טובה ואני יודע את זה כמו רוב עם ישראל. אנחנו לא מסכימים על המון דברים, וזה בסדר, כי אתה אח שלי, ואני אוהב אותך. אחים לא חייבים להסכים על הכל, אבל יש דרך גם להתווכח. אל תתפתה לחיבוק ומחיאות הכפיים של הביביזם, מהרעות החולות שקרעו את החברה שלנו לאלפי חתיכות. אתה טוב מזה. זאת בדיוק הסיבה שהתגובה האמוציונלית שלך הייתה כל כך פוגענית ומכוערת.
אני לא מדבר רגע על הוויכוח סביב מה שקורה בעזה, אלא נטו על הדרך שבה החלטת לצאת על אנשים קצת יותר מבוגרים ממך שחושבים אחרת, ועוד בט' באב. באמת שאני מאמין שאתה טוב מזה. תתבטא, אבל בדרך ארץ (יש כזה אלבום של גידי, מומלץ לך לשמוע). והכי חשוב: תשיר, אתה טוב בזה. המוזיקה שלך יכולה לרפא לבבות. זו הגבורה האמיתית שלך. אני אוהב אותך, אח שלי, אבל בפעם הבאה שאתה פותח על חוה אתה ואני גמרנו, שמעת? תשאיר את זה לעמית סגל.