זה לא רק נדמה לנו: המלחמה בעזה והסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט מעסיקים מאוד את תעשיית הקולנוע. ואלה לא רק הפגנות מחאה לצד השטיח האדום או עצומה שקוראת לבטל את ההזמנה של גל גדות לפסטיבל ונציה - השנה, אולי יותר מאי פעם, דמויות ישראליות ופלסטיניות ייתקלו זו בזו גם על המסך הגדול בשורה של סרטים עלילתיים ותיעודיים בפרופיל גבוה, ואולי יהיו מועמדים בטקסט פרסי האוסקר או אף יגרפו את הפסלון הנחשק מכולם.
כזכור, בשנה שעברה "אין ארץ אחרת", שיצרו במשותף שני פלסטינים (באסל עדרא, חמדאן בלאל) ושני ישראלים (יובל אברהם ורחל שור) על ההתנכלות לתושבי כפרי מסאפר יטא בגדה המערבית, עשה זאת וזכה בפרס לסרט התיעודי הטוב ביותר. האם כך יהיה גם השנה? אם כן, הנה הסרטים הבולטים בעונת הפרסים שעוסקים בפלסטינים, ישראלים, והסכסוך הארוך ביניהם. לא מן הנמנע שבערב הגדול, שצפוי להיערך במרץ הבא, כמה מהם יתמודדו אלה מול אלה.
"קולה של הינד רג'ב"
הסרט שייצג את טוניסיה בתחרות על הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, "קולה של הינד רג'ב", עוסק בילדה שהפכה לסמל המלחמה בעזה. הבמאית הטוניסאית המוערכת כאותר בן הניה ("האיש שמכר את עורו", "ארבע בנות") עיבדה את סיפורה של הינד רג'ב, ילדה פלסטינית בת 5 שנמצאה בתחילת 2024 ברכב שהותקף בעיר עזה, כשבועיים אחרי שהתחננה לחילוץ.
שמה ותמונתה של רג'ב הפכו ברחבי העולם לסמל סבלם של הילדים העזתים במלחמה. היא נתקעה ברכב שניסה להימלט מהעיר המופגזת, אך נפגע מאש צה"ל במה שהביא למות דודה, דודתה ושלושה מבני דודיה. היא נלכדה ברכב וניסתה ליצור קשר טלפוני עם אנשי הסהר האדום כדי שיבואו לחלץ אותה, ולפי הדיווחים נעשה בסרט שימוש בהקלטה האחרונה שלה. גם היא וגם הפרמדיקים נמצאו מתים כעבור 12 ימים. תחקירים של הוושינגטון פוסט וסקיי ניוז קבעו כי טנק של צה"ל ירה לעבר האמבולנס שניסה להגיע אליה, טענה שבישראל הכחישו.
הסרט, שמשתתף בפסטיבל ונציה, צולם בטוניסיה בסט המדמה את עזה, ובין מפיקיו גם ג'יימס ווילסון, אחד ממפיקי "אזור העניין". בשבוע שעבר דווח כי שורה של דמויות הוליוודיות הצטרפו לסרט כמפיקים אחרי שצפו בו, בהם השחקנים בראד פיט, חואקין פיניקס ורוני מארה והבמאים ג'ונתן גלייזר ("אזור העניין") ואלפונסו קוארון ("כוח משיכה", "רומא"). בכך עלה מאוד הפרופיל שלו, והוא נחשב מועמד משמעותי לפרס.
הבמאית, שסרטיה הקודמים היו מועמדים לאוסקר, אמרה: "הלב של הסרט הזה הוא דבר פשוט מאוד, וקשה מאוד לחיות איתו. אני לא יכולה לקבל עולם שבו ילד קורא לעזרה ואף אחד לא מגיע. הכאב הזה, הכישלון הזה, שייך לכולנו. הסיפור הזה לא רק על עזה, הוא מדבר על צער אוניברסלי".
"פלסטין 1936"
סרט על המרד הערבי הגדול (או מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, תלוי מי מספר את הסיפור) ייצג את הפלסטינים בתחרות על פרס האוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר. הסרט, "פלסטין 1936" של אן-מארי ג'אסיר, מתמקד בסיפורו של נער בשם יוסוף, שנע בין הכפר החקלאי שבו גדל לירושלים המנדטורית.
מוקד הסרט אמור לעסוק במתח שבין הפלסטינים לבין השלטונות הבריטיים ובאירועים שהובילו למרד, ולפי שעה לא ברור אם מופיעות בו דמויות יהודיות. משתתפים בו בין היתר היאם עבאס ("יורשים"), סאלח בכרי ("ביקור התזמורת"), ליאם קנינגהאם ("משחקי הכס") וג'רמי איירונס ("השומרים", "תהפוכות הגורל").
הסרט הוא קו-פרודוקציה פלסטינית, בריטית, צרפתית, דנית, קטארית, סעודית וירדנית. הוא יוקרן בבכורה בפסטיבל טורונטו בתחילת ספטמבר.
"כל מה שנשאר ממך"
ירדן בחרה בשבוע שעבר את המועמד שלה בקטגוריה הבינלאומית, וגם בו משחק סאלח בכרי: סרט העוסק בסיפורה של משפחה פלסטינית מאז הנכבה של 1948 ועד היום.
הסרט המדובר הוא "כל מה שנשאר ממך" של שירין דאביס, אמריקנית ממוצא פלסטיני, שהייתה מועמדת לאמי על עבודתה בסדרה "רק רוצחים בבניין" וביימה פרקים גם בסדרות "מו" ו"אוזארק", ולפי הדיווח בדדליין, הסרט מבוסס באופן רופף על משפחתה שלה. הוא הוקרן בבכורה בפסטיבל סנדאנס האחרון, ומאז גרף שורת פרסים בפסטיבלים ברחבי העולם.
משתתפים בסרט, מלבד דאביס עצמה, גם מוחמד בכרי ("מאחורי הסורגים", "גמר גביע") ושני בניו סאלח ואדם ("עומאר"), וכן מריה זרייק. במרכזו סיפור על נער פלסטיני שמצטרף למחאה מול חיילים בגדה המערבית, ובאמו המגוללת את כל האירועים שהובילו לרגע הזה.
"היו זמנים בעזה"
הסרט "Once Upon a Time in Gaza", מעין מערבון סאטירי שמתרחש ברצועה, עד כה לא נבחר על ידי אחת המדינות שהפיקו אותו - זו קו-פרודוקציה פלסטינית, אמירתית, צרפתית, פורטוגלית, גרמנית, בריטית וירדנית - אבל הוא כבר הספיק לגרוף השיג משמעותי גדול מאוד: פרס הבימוי הטוב ביותר בקטגוריית "מבט מסוים" בפסטיבל קאן, שניתן לשני יוצריו, הפלסטינים טרזן וערב נאסר.
מבקרת וואלה תרבות נעמה רק צפתה בסרט בפסטיבל, וכתבה כי "הסרט מתרחש ברצועת עזה של 2007 וכולל מגוון של זריקות למציאות הפוליטית של אז ושל עכשיו, כולל צילומי חדשות ישראליים על עליית חמאס ברצועה דרך צילומים של נתניהו לצד ג'ורג' בוש ואובמה ועד ההצהרה העכשווית התמוהה של דונלד טראמפ על רצונו לנצל את הפוטנציאל של הרצועה ולהפוך אותה לגרסה מזרח תיכונית של הריביירה. עם זאת, כל אלה הם יותר רקע ונסיבות עבור הדמויות בו מאשר נושא העיסוק העיקרי. הלב הוא בכלל עלילת אקשן ופשע מוזרה, בשילוב של קומדיה שחורה ולרגעים מטופשת, שבה סוחרי סמים מחביאים משככי כאבים במנות פלאפל".
"בחלקו השני", כתבה, "מקבל הסיפור תפנית כשאחד מגיבוריו, צעיר משכיל שתקוע בבוץ העזתי ולא רואה עתיד של ממש באופק, מלוהק לתפקיד של גיבור אקשן בסרט שצפוי להצטלם ברצועה. בלי להתכוון הוא לוקח את עצמו את האחריות להיות הגיבור האידיאלי של תושבי הרצועה, זה שנאבק בחיילי צה"ל ללא מורא, והפקת הסרט מאפשרת לאחים להעביר ביקורת גם על עוולות המשטר בעזה והעולם הערבי בכלל. זו לא צפיית חובה בשום צורה, אך ראויים לציון כמה רגעים סאטירים לא רעים. יש גם כמה וכמה בדיחות שיצחיקו יותר צופה מישראל מאשר צופים משאר העולם, נניח, כששחקנים מחופשים לקציני צה"ל מתקנים זה את זה על ההגייה הנכונה לשם 'עזה' בקרב דוברי עברית".
"כן!" ו"הים"
המועמד הישראלי לאוסקר ייבחר רק בעוד כשבועיים בטקס פרסי אופיר, אך יש סיכוי לא מבוטל שגם הסרט שלנו יתמקד בקונפליקט. שניים מתוך חמשת המועמדים לפרס עוסקים ישירות בסכסוך מול הפלסטינים - "כן!" של נדב לפיד, שהוקרן בפסטיבל קאן, ו"הים" של שי כרמלי-פולק (ובמובן מסוים גם "חמצן" של נטעלי בראון - שעוד נחזור אליה).
"כן!" מספר את סיפורם של י. מוזיקאי ג'אז קשה יום ואשתו יסמין בישראל של אחרי 7 באוקטובר. השניים נותנים את אומנותם, נשמתם וגופם למרבה במחיר. מביאים עונג, בידור ונחמה למדינה המדממת. יום אחד י. מקבל משימה בעלת חשיבות עליונה, למצוא מלודיה להמנון לאומי חדש. בסרט מככבים אריאל ברונז, אפרת דור, נעמה פרייס ואלכסיי סרבריאקוב.
הסרט זכה לשבחים ברחבי העולם, מאז הוקרן בחודש מאי במסגרת "שבועיים של במאים" בפסטיבל קאן. בין היתר זכה להיכלל ברשימת סרטי העשור הטובים ביותר (עד כה) של מגזין Indiewire, כמו גם לביקורות נלהבות ב"הוליווד ריפורטר", "רולינג סטון" ו"לה מונד". הוא גם יזכה להפצה עולמית: בנוסף לארצות הברית, נרכש הסרט להפצה בעוד כ-20 מדינות נוספות, ובהן שוויץ, צרפת, גרמניה, יוון והודו. ריצ'רד לורבר, יו"ר ומנכ"ל Kino Lorber שרכשה את זכויות ההפצה שלו, אמר כי הוא מאמין "שלסרט יש את הסיכויים הגבוהים ביותר להתמודד בהצלחה על מועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר". הסרט מועמד בסך הכול לשישה פרסי אופיר.
על כל פנים, כרגע דווקא "הים البحر" הוא הסרט המוביל במירוץ לאופיר. סרטו של שי כרמלי פולק, הסרט, המגולל את סיפורו של ילד פלסטיני (מוחמד גזאוי) מאזור רמאללה שנמנע ממנו לעבור את המחסות ולהצרף לחבריו לטיול אל הים, הוא מוביל במספר המועמדויות בטקס הקרוב - 13 במספר. כמו "כן!", גם הוא יופץ בצפון אמריקה, באמצעות חברת Menemsha Films שרכשה את הזכויות לכך. לאחרונה נודע גם כי הסרט הוזמן להשתתף גם בפסטיבל מאר דל פלאטה, מפסטיבלי הקולנוע הגדולים של דרום אמריקה.
Put Your Soul on Your Hand and Walk ועוד שני סרטים דוקומנטריים
גם בגזרת הסרט התיעודי הטוב ביותר יש מועמד בולט מהאזור. הסרט "Put Your Soul On Your Hands And Walk" של הבמאית האיראנית ספידה פארסי ניסה לתעד את חיי היום-יום בעזה בזמן המלחמה, בין היתר דרך שיחות וידאו עם צלמת ועיתונאית פלסטינית בשם פאטמה חסונה שהתגוררה ברצועה.
הסרט נבחר למסגרת הצד ACID של פסטיבל קאן במאי האחרון, אך שבועות ספורים לפני ההקרנה בריביירה נהרגה חסונה מהפצצה של צה"ל בגיל 25. בהודעה לעיתונות שפרסם הצוות המארגן את המסגרת הצדדית, נמסר כי התקיפה של חיל האוויר הרגה יחד איתה גם תשעה מבני משפחתה.
"החיוך שלה היה קסום כמו הנחישות שלה: לתת עדות, לצלם את עזה, לחלק מזון למרות ההפצצות, האבל והרעב", נמסר בהודעה שפרסמו. "צפינו בסרט שבו כוח החיים של האישה הצעירה הזאת נראה כמו נס. זה כבר לא אותו הסרט שאנחנו הולכים לתמוך בו ולהציג בכל בתי הקולנוע, וקודם בקאן. כולנו, יוצרי קולנוע וצופים כאחד, חייבים להיות ראויים לאור שלה".
סרט תיעודי נוסף שמופיע ברשימות כבעל פוטנציאל להפעיל לרשימה הקצרה הוא "Coexistence, My Ass!" ("דו-קיום בתחת שלי!") - דוקו העוסק בסטנד-אפ הפוליטי של הקומיקאית הישראלית נועם שוסטר-אליאסי. את הסרט, ששמו כשם מופע הסטנד-אפ של שוסטר אליאסי, ביימה אמבר פארס הקנדית-לבנונית, וביצירתו מעורבות גם הבמאית רחל לאה ג'ונס ("לאה צמל, עורכת דין") והעורכת האמריקנית-פלסטינית רבאב חאג'-יחיא. הוא מוגדר קו-פרודוקציה אמריקנית-צרפתית.
לפי תקציר הסרט באתר הפסטיבל, "נועם שוסטר אליאסי יוצרת מופע-של-אישה-אחת אישי ופוליטי על המאבק לשיוויון בישראל/פלסטין. כשהו-קיום החמקמק שהיא הקדישה לו את חייה מתחיל להישמע כמו בדיחה גרועה, היא מאתגרת את הקהל עם אמיתות קשות ולא מצחיקות".
הסרט השתתף בפסטיבל סאנדאנס האחרון, וזכה בו בפרס המיוחד של חבר השופטים לסרט שמקדם חופש ביטוי. חבר השופטים העניק לסרט על הפרס "על שהראה לנו איך לנהל שיחה מאתגרת עם הומור ואנושיות ועל האומץ לומר דברים שאחרים אינם מסוגלים".
מועמד מפתיע נוסף עשוי להיות "שוטינג" של נטעלי בראון, זוכה פרס חבר השופטים במסגרת התחרות הישראלית בפסטיבל דוקאביב בשנת 2025, ואחד המועמדים פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפרסי אופיר. הוא גם הסרט הישראלי היחיד שנבחר לפסטיבל טליורייד היוקרתי, שיצא לדרכו בסוף השבוע.
"שוטינג" מאגד, לפי אתר דוקאביב, "שלושה סיפורים עוסקים בזיקה שבין תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל לבין הצבא והמשטרה: מלחמה ששוחזרה לצורך הפקת סרט קולנוע הביאה למנוסה של כפר ברמת הגולן; משפחה פלסטינית במזרח ירושלים נחרדת לגלות, מול מסך הטלוויזיה, שבביתה נמצא נשק שמעולם לא היה ברשותה [הכוונת לפרשת הדוקו-ריאליטי "מחוז ירושלים" - ו"ת]; ואיש פרופס ונשקים ותיק מתמודד עם עברו במלחמות. הטרילוגיה מעוררת שאלות על אמנות ואלימות, אתיקה ותיעוד ועל האופן שבו רוחות הקרב בחברה הישראלית משחיתות (גם) את הקולנוע".
"כתם קצבים"
המלחמה בעזה יכולה להתגלגל גם לקטגוריית הסרט הקצר הטוב ביותר - עם מועמד ישראלי. בשבוע שעבר זכה הסרט "כתם קצבים" של מאיר לוינסון בולנט, תלמיד בית הספר לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בפרס האוסקר לסרטי סטודנטים.
מדובר בתחרות רשמית של האקדמיה לקולנוע, המעניקה גם את פרסי האוסקר. בהתאם, כל אחד מהסרטים הזוכים זכאים להגיש מועמדות לקטגוריות הקצרות של האוסקר "הכללי". הפרס מוענק מאז 1972, ובעבר זכו בו במאים כספייק לי ורוברט זמקיס. הפרס יוענק לבמאי בטקס שייערך במסגרת פסטיבל הקולנוע של ניו יורק, באירוע שייערך ב-6 באוקטובר 2025.
סרטו של לוינסון בולנט עוסק בקצב ערבי שמואשם לשווא בתלישת פוסטרים של חטופים בסופרמרקט שבו הוא עובד ומנסה להוכיח את חפותו, הוא אחד משלושה סרטים שזכו בקטגורייה העלילתית של הפרס, ומ-12 זוכים בסך הכול בארבע קטגוריות - עלילתית, תיעודית, ניסיונית ואנימציה. אלה נבחרו מתוך 3,127 סרטים מכמעט אלף בתי ספר לקולנוע שהוגשו לתחרות בסך הכול.