יש שיטה מוכחת לברר אם עונה של "האח הגדול" נמצאת אחרי השיא שלה או בעיצומו: אם הדיירים בבית עסוקים בניתוח אירועי העונה עד כה, מנסים להתפייס ומנהלים שיחות ארוכות על שיר הבוקר - כנראה השיא נמצא כבר הרחק מאחורינו. ובאמת, העונה הזאת של "האח", שהייתה אחת המצליחות בשנים האחרונות, איבדה את עצמה לדעת בשבועות האחרונים עד שהפכה למעין ספיישל תוכניות איחוד, כאלה ששמורות בדרך כלל לסוף העונה - רק שכל זה מתרחש עוד הרבה לפני שאנחנו יודעים מי הגיע לחמישיית הגמר ומי תצא או יצא מהבית עם מיליון השקלים (מינוס מס הכנסה ומס הסייב של שאול).
אתמול שודר הפרק הלפני-אחרון של הפוסט-מורטם הארוך בהיסטוריה, והוא כלל, מלבד הפרסומת הסמויה הכי מוגזמת ומציקה למשקה מוגז אי פעם, גם הופעת אורח של קווין רובין (מנחה תוכנית הלווין "אח לילה") ודיירת האח לשעבר דיאן שוורץ. זה היה ניסיון מאולץ - גם אם לא רע - לחלוב עוד קצת דרמה מששת הדיירים שהגיעו לשלב הזה במשחק, כשהם ברמת עייפות שחשבתי ששמורה רק למי שחזרו מסבב שישי בעזה. למעשה, בית "האח" כל כך מותש, עד שבהפקה החליטו לצמצם את מספר הספות בסלון כדי לכפות על הדיירים לשבת קרוב יותר זה לזו, בתקווה שיתפתח איזשהו ריב.
ההדחה של שני אדרי הותירה את הבית בלי אף קו עלילה מעניין, וכך, אחרי מחשבה עמוקה, נבחרה שוב עלילת המחדל המוכרת - קרב הדיירים הוותיקים והחדשים. עם כל חיבתי ליוכי, שירז ושון (אוקיי, בעיקר ליוכי), צריך להודות שהעובדה שהגענו למצב שבו הבית נשאר עם שלושה דיירים ותיקים ושלושה חדשים לא נובעת מכך שהכניסה השנייה הייתה טובה או מעניינת במיוחד השנה. הסטטוס הזה נולד בעיקר מהנטייה של הצופים השנה לנקום בדיירים שהכעיסו אותם ולבעוט אותם החוצה בזה אחר זה.
אני עדיין מאמין שטוב שמאור הודחה בשלב מוקדם, כי לשיח הבריוני הזה היה עוד לאן להתדרדר. יחד עם זאת, במבט לאחור, היציאה של דמויות כמו שאול, שלקה, דרור, מוגרבי ואפילו לורן, קרתה הרבה יותר מדי מוקדם, והשאירה את השחקנים הפופולריים יותר בלי יריבים ראויים להיאבק בהם עד הגמר. כך, נאלצנו להסתפק בשישה דיירים כבויים שמנסים להסביר לקווין רובין למה דווקא הם צריכים לזכות בעונה - על חשבון החברים שלהם.
עבור רובם, מלבד ארז איסקוב, זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. תרצה, שקיבלה אתמול את הפרק הכי מחמיא שלה מתחילת העונה, לא באמת מצליחה להרכיב משפטים קוהרנטיים, וכנראה שהייתה צריכה להכניס מדינה שלמה למבוך ורבלי כדי להבין את זה על עצמה. שון הוא המקבילה הריאליטית של בני גנץ - אדם שהערך היחיד שלו הוא פופוליזם. אלא שבניגוד למקבילה הפוליטית שלו, הקהל דווקא אוהב את הסחיות הלא מזיקה של שון. הפופולריות שלו רק גדלה, למרות שזמן המסך שלו לא השתנה משמעותית (במיוחד כשהוא נמצא בבית עם יותר תפאורה מאשר דיירים).
כמו שהשאלות המתסיסות של רובין לא ממש עבדו על הדיירים - למעט יוכי, שמסוגלת להגיב בזעם זהה גם על העמדה להדחה וגם על טבעת מים שנשארה על השולחן - כך גם אני לא חושב שיש טעם לנבור במי בחר את מי כפייבוריט ומי נבחר כפחות ראוי. מה שמעניין יותר לדון בו הוא דווקא הדלות הוורבלית הכללית של העונה. אם היה ביטוי אחד שחזר שוב ושוב אתמול בפרק, זה היה "מי שאני ומה שאני". עבור הדיירים זה הפך לסיסמה שנשלפת בכל רגע לחץ: "הראיתי את מי שאני ואת מה שאני". אבל בבית שבו הדיונים מעולם לא העמיקו מעבר ל"מי מנקה את הכלים" ו"מי לא מתחשב באחרים", ה"אני" הזה לא באמת אומר הרבה.
בסופו של דבר, יש כאן שלושה סוגי אופי שנלחמים זה בזה, ולא זזו במילימטר מאז היום הראשון בבית: הראשון הוא איסקוב - שילוב של יהירות ושתלטנות, מגובים בביטחון עצמי שאפשר לכרות ממנו ולייצא לחו"ל. בתחילת העונה עוד היו לו יריבים בעלי אופי דומה, כמו מאור או שני, אבל מרגע שאלה הודחו הוא נותר שליט יחיד, ותחתיו קבוצה כנועה שלא באמת מתנגדת לכוחנות שלו. השני הוא יובל - ההפך הגמור: גם כשהוא מנסה לשדר ביטחון עצמי בשבועות האחרונים, חוסר הביטחון הפנימי שלו זועק לשמיים. הוא פשוט לא מאמין ביכולות שלו להנהיג. לא משנה כמה חיזוקים הוא מקבל מהקהל - וההישארות שלו בבית בשלב הזה היא חיזוק מספיק - הוא עדיין נותר בפינה, מפחד לא מעט מהצל של עצמו.
והשלישית היא תרצה, שמצד אחד מרגישה ישראלית יותר ממנת פלאפל, ומצד שני משדרת מבטא סמי-צרפתי ולוק שונה מהבחורה הישראלית הממוצעת. האופי שלה מגלם היטב את ישראל 2025: הרצון להיות הכי אוסול והכי נאמן לעצמך, לצד חוסר יכולת טכנית להרכיב משפט ברור. המונולוג שלה אתמול בחדר האח - אולי הכן ביותר שלה העונה - הצליח לחשוף סוף סוף מעט יותר מהאישה שמאחורי הדמות תרצה כהן. בשתי מילים: היא מפחדת. בקצת יותר: בסביבה שכל כך ממהרת לשפוט, לקטלג ולבקר, היא תמיד הרגישה שלוקח לה זמן להבין מה הרצונות שלה, ובהתאם בחרה במסלול ביניים - כזה שאומר הרבה בלי להגיד כלום (או להפך).
רגע לפני הגמר, ואחרי ההדחות הדרמטיות, אני חייב להודות שעם יד על הלב אין לי שמץ של מושג מי ייקח את העונה הזאת. הסימנים מצביעים על איסקוב, התגובות ברשתות מראות שתרצה ויובל מתחזקים קהל לא קטן, ולא הייתי שולל ששון יהפוך לסוס השחור. אבל בפועל? זה כבר לא באמת משנה. העונה הכי מצליחה של "האח הגדול" מזה שנים עומדת להסתיים, והיא מציגה בפנינו מראה די מדויקת של החברה שלנו: עייפה, כועסת, עם לב טוב אבל עצבים חשופים - ובלי שמץ של מושג לאן ממשיכים מכאן.