"אחרי כל מה שעברנו במכשפות ואחרי התאונה הטראומטית הזאת, אני אף פעם לא הלכתי לטיפול. המופע הזה הוא הטיפול שלי" - כך אומרת המוזיקאית יעל כהן, לשעבר מתופפת ההרכב המיתולוגי "המכשפות", בה הייתה חברה לצד הסולנית והגיטריסטית ענבל פרלמוטר והבסיסטית יפעת נץ.
ב-22 בחודש תעלה כהן מופע מסקרן, "המכשפה השלישית" שמו, בהיכל התרבות בתל אביב. במופע היא עוברת עם התופים לקדמת הבמה, ותגולל את סיפור להקת המכשפות, מהנסיקה המטאורית ועד הסוף הטראגי - מותה של פרלמוטר בתאונת דרכים ב-1 באוקטובר 1997. כהן גם מבטיחה לחשוף סיפורים לא מוכרים ואינטימיים על מערכת היחסים בין שלוש הנשים בלהקה. בין הסיפורים יבוצעו שירי להקת המכשפות, בחיבור בין הקלטת השירה המקורית של פרלמוטר עם נגינה חיה. לצד כהן על התופים ינגנו מיקה גנור על בס ואורי צוק על גיטרה חשמלית. האירוע ילווה בווידאו ארט, שכולל תיעודים נדירים של הלהקה בווידאו ותמונות ובקטעי אנימציה.
"את הסיפור של המכשפות כולם מכירים אבל אף אחד בעצם לא שמע את הצד שלי, מה קרה ואיך חוויתי את זה בכל התקופה, כי עד היום היה לי קשה לדבר על זה. גם היום לא קל", אומרת כהן בריאיון לוואלה תרבות.
"ברגע שענבל נהרגה נתקעתי. החלטתי שהגיע הזמן לצאת עם ערב משלי. זה לא מחווה ולא אירוע לזכר - אלא פשוט הסיפור מהצד שלי. אני מכשפה אחת מתוך שלוש. תופים זה מאחורה ועכשיו הם בקדמת הבמה. זה מופע מאוד מיוחד. הקונספט שלו אחר. לא זכור לי שמישהו עשה כזה דבר. הוא משלב טכנולוגיות מתקדמות. השוס זה השירה של ענבל, מהקלטות מקוריות, קיבלנו אישורים מכולם. לקחנו את הקלטות השירה שלה ואנחנו מנגנים עליה בלייב. הכל נורא מתוזמן, עבודה קשה של שנה וחצי. בתוך כך נכנסים הסיפורים שלי ושל ההרכב וגם סיפורים שמעולם לא סופרו, על מערכת היחסים שהייתה לנו. המוזיקה מלווה גם בווידאו ארט לאורך השירים מהארכיון הפרטי שיש לי, דברים שלא יצאו. זה יוצר לך חוויה מטורפת. מי שהיה בפרזנטציה וחווה את זה, אנשים מכל מיני גילאים, יצאו עם פה פעור ואמרו שזה עוצמתי. זה היה לי חשוב גם בשביל הקהל שלא חווה את המכשפות בזמן אמת - וגם לקהל שחווה את זה בשנות ה-90 ורוצה לחזור בזמן. בהפקת המופע ניסינו לשמור על האותנטיות של המקור עד כדי כך שקנינו גיטרת וושבורן תאומה לגיטרה המקורית בשביל שיהיה סאונד של ענבל משנות התשעים".
המכשפה השנייה, יפעת נץ, אמנם לא משתתפת בערב, אבל תמכה ביוזמה. "אמרתי לה שהיא חייבת לקחת חלק בזה", אומרת כהן. "היא עסוקה בחומרים לאלבום שלה ולא יכולה להצטרף מבחינת זמן, אבל היא נתנה לי את ברכתה. המופע יכבד אותה ואת כל מי שהיה חלק בדבר הזה".
בקרוב תמלא שנה למותה של קורין אלאל, שהפיקה את האלבום הראשון של המכשפות. היא הספיקה להיות מעורבת בהכנות לערב הזה?
"קורין הייתה מעורבת בהופעה הזאת עד מותה בדצמבר. ממש כמה ימים לפני שהיא נפטרה, היא אמרה שההופעה חייבת לעלות. אחרי החזרות, שלחתי לה וידאו, שתאשר ותביע דעה. ישבתי איתה עם הטקסטים והיא אמרה לרותי, בת זוגה, שתשב איתי. לצערי הרב קורין לא הספיקה לראות את הדברים אבל רותי נכנסה לתמונה, אחרי שפעם הזמנתי אותה למופע וזה שהיא עפה לא יצא לי מהראש. שכנענו את רותי לקחת את הניהול. הנוכחות של קורין ושל ענבל מרחפת במופע".
בתקופת המכשפות, מוסיפה כהן, "קורין היתה החולייה הרביעית. היא הייתה כמו ילדה, נראית כמו ילדה ועושה שטויות של ילדים. אנחנו היינו שטותניקיות והיא הצטרפה לזה. היא ליוותה אותנו להרבה הופעות. הייתה איתנו המון עד התקליט השני. אחרי שנגמר המכשפות הראשון הרמנו את 'המחשפות', ב-ח', עם חן יאני [גלגול מחודש של ההרכב שהוקם בתחילת העשור הקודם וביצע את שירי הלהקה - ש"ב], וקורין הפיקה את זה".
מה עוד אפשר לספר על המכשפות ועל ענבל פרלמוטר שלא יודעים?
"אני אספר במופע על היחסים שלי ושל ענבל, על החברות האחרת שהייתה לנו. אני תמיד הייתי המרובעת בשלישייה הזאת, החריגה בנוף. אתה מסתכל על ענבל כקיצון מצד אחד ועליי כקיצון מצד שני ואתה אומר, איך יכול להיות חיבור ביניהן? אני מספרת על איך בנינו שיר מסוים. על דברים שקרו לפני הופעות, למשל הרגע שהראה את הקיצוניות של ענבל והשאיר אותי ואת יפעת בהלם כי לא ידענו אם היא תבוא להופעה או לא תבוא להופעה. אני גם מספרת איך היא סיפרה לי על ההרואין - ועל המוות שלה".
תרחיבי לנו בבקשה על רגע לא מוכר או פחות מוכר שלך עם ענבל.
"יש את שיחת הטלפון האחרונה שלי עם ענבל, בצהרי היום שבו היא מתה, ב-1 באוקטובר 1997. התקשרתי להגיד לה תודה על השנה-טובה שהיא שלחה אליי באותו יום. היא נהגה לשלוח לנו שנות טובות כל שנה, בכתב ידה עם הקישוטים והציורים שלה, כמו שתמיד זכרה להגיד מזל טוב ביומולדת. בשנה הטובה האחרונה ששלחה לי היא כתבה 'שתהיה שנה טובה, שתהיה שנה עם המון מוזיקה'. נורא התרגשתי לקבל את זה כי שנה לפני כן כבר הרגשנו שמשהו איתה לא טוב, שנה קודם היא לא שלחה לנו שנה טובה וזה היה די חריג אצלה. התקשרתי אליה בצהריים להגיד לה תודה רבה. נכנסנו לשיחה מאוד ארוכה, דיברנו על המון נושאים שהרבה זמן לא יצא לנו לדבר עליהם. דיברנו על מופע שהיה צריך להיות לנו, על ההתרגשויות והפחדים שלה. היא סיפרה לי על האהבה החדשה שהייתה לה, שרון, שהיא נורא מתרגשת ממנו, ורוצה שהאהבה הזאת תצליח ומתכוונת לפגוש ולהכיר את ההורים שלו באותו הערב. קבענו שאחרי השיחה שלה עם ההורים של שרון ואחרי שאני אסיים את ארוחת החג שלי, אנחנו ניפגש ונמשיך את השיחה שלנו. זאת הייתה השיחה האחרונה שלי עם ענבל".
מה היה מבחינתך נקודת השיא של המכשפות, ומה נקודת השפל?
"נקודת השיא של המכשפות היתה הפגישה שלנו עם קורין, שהפגישה אותנו עם ליליאן [שוץ, מנהלת הלהקה - ש"ב] ואז עם הצוות הזה כל הדבר המופלא קרם עור וגידים. עד שהגענו אליהן הופענו והייתה התעניינות, אבל ברגע שליליאן וקורין נכנסו לתמונה הן עטפו אותנו במעטפת מקצועית כזאת: אתן תנגנו ואנחנו נעשה את כל השאר. המוזיקה המעולה והחיבור של כולן ביחד, להיות ברגע הנכון ובזמן הנכון, הביאו אותנו לפיק הזה".
"נקודת השפל היא לצערי הרב הרגע שבו נודע לנו ענבל מכורה לסמים. שם התחילה להיות הירידה שלנו, הקושי עם התמודדות וההסתרה. עד שהייתי הראשונה שהיא באה אליה וחשפה את ידה, לא הבנתי מה עובר לה. רק ברגע שהיא גילתה, ניסינו לעזור בכל מה שרק אפשר היה, אבל זאת הייתה הירידה - עד לתאונה הנוראית הזאת".
במה עוסק השיר החידתי "ציפור", שכתבת וענבל הלחינה, וכולל את המשפט המצמרר "בתוך הנצח תצעדי" - שהפך בדיעבד למשפט זיכרון לענבל?
"השיר הזה נכתב כשנפרדתי מחבר, לפני המכשפות. כתבתי את זה על ציפור הנפש והפרידה שלנו. כשהמכשפות התחילו וחיפשנו שירים, לא ידעו שאני כותבת. החלטתי שבא לי להראות לה כמה טקסטים והיא בחרה את 'ציפור'. הלחנו את 'ציפור' והתחלנו להופיע אותו. כשענבל נהרגה, באותו יום ציירתי את הדיוקן שלה על קאפה, ועליה רשום 'בתוך הנצח תצעדי'... מאז השיר הזה קיבל משמעות אחרת ושינה את פניו. היום, כשאני מבצעת את השיר הזה אני שרה אותו לענבל ותמיד מרגישה את הנוכחות שלה".
חיממתן את ביורק, כשהיא הופיעה בארץ בשנות ה-90. האם נפגשתן איתה? מה את חושבת על דעותיה האנטי ישראליות היום?
"אני זוכרת מההופעה הזאת, שבאנו לבאלאנס, נכנסנו לחדר שלה והבאנו לה מתנה. על השולחן הייתה ערימה של סמים. היה שם גם הבן שלה הצעיר. היא לא תיקשרה איתנו יותר מדי. הייתה סגורה בחדר שלה ורדפה אחרי הילד שלה. חוץ מזה היה מטורף להופיע בקיסריה. שלושתנו אהבנו אותה וגדלנו עליה. היום, לשמוע איך היא מדברת על ישראל, זה מצמרר. זה קרה לא רק לה. כל כך הרבה שונאים אותנו. מקווה שעם הזמן דברים ישתנו ויחזרו לאהוב אותנו. מוזיקה זה כל מה שצריך לעניין. לא הפסקתי לאהוב אותה בגלל מה שהיא אומרת כרגע".
האם יש סיכוי שנראה עוד חומרים של המכשפות שעוד לא ראו אור, הקלטות נדירות וסקיצות?
"יש דברים שלא יצאו. יש דברים שהיינו אמורות להקליט לתקליט הבא. שני שירים למשל שהיו טקסטים שלי ולחן של ענבל ושלי ובהם השיר 'התמכרות', שנכתב על ענבל. הקלטנו את השירה של ענבל אבל זה נגנז ולא יצא מעולם. אם השיר ייצא זה כנראה לא יהיה בהקלטה של ענבל. זה מורכב לעבור את כל בעלי הזכויות. מבחינתי בשמחה לעשות כל דבר שיכול להנציח את ענבל. זה מאוד חשוב, שיזכרו ולא ישכחו, כי היא הייתה אחת בדורה, יוצרת כל כך צעירה ומוכשרת, הנגינה שלה הייתה אחרת, הכתיבה שלה הייתה מיוחדת. באמת זכיתי. זכינו. ענבל באמת הייתה מתנה".
על מה את מתחרטת?
"אני מתחרטת על זה שבחיים לא אמרתי לענבל שאני אוהבת אותה. זה יושב לי על הנשמה. זה היה לי נורא ברור שאני אוהבת אותה אבל לא חשבתי ללכת ולהגיד לה. היום כולם אומרים, אחי אני אוהב אותך. אבל בשנות התשעים, הרגשתי שאנחנו חברות טובות ואהבתי אותה אבל לא אמרתי לה, 'את יודעת כמה אני אוהבת אותך?'. זה היה מובן מאליו. זה מאוד קשה כשבנאדם הולך והוא לא זכה לשמוע את האמירה הזאת ממך בכלל. אתה אוהב בנאדם לא רק ברגעים טובים אלא גם ברגעים הקשים וגם כשהוא מעצבן אותך. אולי באותם רגעים כשהיא עצבנה אותנו, ענבל חשבה שאנחנו לא אוהבות אותה יותר. כואב לי שבהמון שיחות עמוקות לא הרגשתי צורך להגיד לה, אני כל כך מעריכה אותך ומאוד אוהבת אותך".
מתי היא עיצבנה אתכן?
"ברגעים הקשים של ענבל, כשעוד לא ידענו שהיא במצב לא טוב והיא הצליחה להסתיר מאיתנו, אז היינו כועסות עליה. כי לא הבנו את ההתנהלות שלה, למשל למה כל הזמן היא רוצה שננגן עד אינסוף וקובעת חזרות מהבוקר עד הלילה, כשאנחנו לא יכולות לנגן 24 שעות ביממה. בדיעבד הבנו שהסמים גרמו לה כל הזמן לרצות לנגן. אז עוד לא הבנו למה היא באה אלינו כל הזמן בטענות למה אנחנו לא מנגנות עוד ולמה היא כעסה עלינו. היא באה אליי ושמה לי פתק בכיס: 'זה נראה כאילו את באה לדפוק כרטיס וללכת הביתה'. זה נורא העליב אותי. אבל אני ויפעת לא יכולות לנגן מהבוקר עד הלילה. לא הבנו שהיא על סמים. היו לי עוד הרכבים במקביל באותה תקופה וליפעת יש את הדברים שלה".
לו ענבל נשארה בחיים וחוגגת בקרוב 55, מה לדעתך היה קורה: היא הייתה היום מכורה לסמים או נקייה? הופכת לשופטת בריאליטי מוזיקה? מפרסמת מעדן חלב עם השיר "עד העונג הבא"?
"אני רוצה להאמין שהיא הייתה נקיה היום. היה לה את הכוח הזה להתגבר. תן לי להאמין בזה, שעם כל הקשיים שלה ועם כל המורכבות שלה, היא היתה יכולה להתגבר. אני רוצה להאמין גם בזה שהיינו ממשיכות לנגן ביחד, לא יודעת אם במכשפות או בחומרים שלה. ברור לי שלא הייתי עוזבת אותה ולא הייתי מוותרת עליה. לדעתי היא לא הייתה מסכימה להיות שופטת ריאליטי. כמו שבמכשפות אף פעם לא הלכנו עם הזרם. כמעט ולא הלכנו להשקות. מאוד שמרנו על הקו שלנו ולא זרמנו עם מה שלא נראה לנו. לא חושבת שהיא הייתה משנה את הכיוון. קשה לי להאמין שהיא היתה מתחברת לסצנת הריאליטי. לגביי פרסומות, אתה יודע שאני כילדה השתתפתי בפרסומת ל'מעדן חלב בעונג רב' עם אסף אמדורסקי? לדעתי ענבל היום הייתה מסכימה להשתתף בפרסומת רק אם היא לא הייתה בקטע של צחוקים. הכל תלוי איך היו מוציאים את זה. היא היתה זורמת רק אם זה היה משהו מכבד".
המכשפות הייתה להקה חלוצית מהרבה בחינות, אבל מאז הטעם השתנה והרוק יצא מהאופנה. איפה את שומעת את ההשפעה שלכן היום? את מרגישה שצעירים שנולדו אחרי שהלהקה התפרקה מגלים אותה מחדש?
"הרוק לא נעלם, זה פשוט הרדיו שבוחר לא להשמיע אותו. מאז שענבל נהרגה, אני נמצאת בכל כך הרבה הרכבי רוק מטורפים. אבל לא הצלחנו להיכנס לרדיו. אמרו, 'המכשפות כבר היה' וזהו. הסאונד שלי זה הסאונד שלי. אני חלק מהמכשפות. כששומעים אותי יודעים שזה אני, בכל הרכב שאני נמצאת. אני מאוד מחוברת לסגנון. אתה מרגיש את הטעם של הרוק ושל הגראנג'. הרוק לא נעלם אבל מאז הריאליטי והכל, היום יש יותר פופ ברדיו ופחות נותנים ביטוי ללהקות. נותנים יותר ביטוי לזמרים יוצרים ולמוזיקה אחרת. אבל אנחנו לא וויתרנו. אני היום בהרכב שנקרא שנדליר, שהוא מטורף, כל מי ששומע אותנו אומר וואו, איך הדבר הזה לא נכנס לרדיו. אין מה לעשות, היום הרדיו יותר קשה ממה שהיה בשנות התשעים. יש המון להקות רוק, המון דברים אלטרנטיביים שקורים בסצנה וקשה יותר להכניס שיר. אם תיקח היום את הקאבר שעשינו ל'קסם על ים כנרת' - אני לא יודעת אם היום זה היה עובד. זה היה קשה לעיכול היום. אז היינו משהו חדש. בעוד חודש, ההרכב שלי היום, שנדליר, נוציא קאבר מדהים שעשינו ל'בלדה לנאיבית' של יעל לוי. מי ששומע אותו אומר וואו. החשש שלי, שבגלל שהוא מאוד רוק, לא יאהבו אותו. אני מקווה שיפתחו את האוזניים קצת לרוק לא רגוע".
ולדברי כהן, צעירים בהחלט ממשיכים לגלות את המכשפות. "לפני כמה חודשים באתי עם יפעת לחתום על תקליטים באוזן השלישית, אחרי שהוציאו בוויניל את 'עד העונג הבא'. אמרו לנו, תבואו לשעה של חתימות. הגענו ונשארנו לפחות ארבע שעות. היה תור של צעירים ושל נוער שהגיע עד דיזינגוף. הם אמרו לנו, זה משהו שעוזר לנו בחיים. כמו שאז עזרנו גם לילדים ולילדות אבודות. ככה זה עד היום. זאת שליחות מדהימה. למכשפות יש מקום בכל תקופה. בהקלטות האחרונות של ענבל יש את השיר 'חמדת אבות 2', עם השורה: 'אי אפשר לקנות גן עדן בדם'. זה כאילו שהיא ניבאה כל כך הרבה דברים בכתיבה שלה. בשיר 'סיגריות לייט' יש את השורה 'זהו קיץ קשה, אין לי צל של ספק'. אני מסתובבת כל הזמן עם המשפט הזה של ענבל. אלה חומרים שאקטואליים גם להיום, מטורף עד כמה. כך שמוזיקה טובה נשארת".
מה חשבת על הסרט הדוקומנטרי "ענבל פרלמוטר - אם זה נגמר" בבימוי שרון לוזון ואביגיל שפרבר, שיצא במאי 2023?
"אני חושבת שזה סרט מעולה. עזרתי להם עם ארכיון וכל מיני דברים - אבל גם אני הופתעתי ממנו. לא הכרתי את הווידאו בסרט של אותה הקלטה נוראית של ענבל כשהיא שרה באולפן 'יש לך שמש'. קרסתי שם ממש. היה לי מאוד קשה להבין דברים שלא הבנתי אותם 30 שנה. התגלה לי שענבל הייתה מכורה עד הרגע האחרון. עד הסרט, מבחינתי היא לא הייתה מכורה עד הרגע האחרון. כל השנים האלה היא עבדה עליי. גם בשיחה האחרונה שלנו היא אמרה שהיא נקייה. תמיד שאלו אותי 'היא מתה מסמים?' - ואני הייתי צריכה כל הזמן להיאבק ולהוכיח שהיא הייתה בסדר. זה היה מתיש. נהגתי ללכת בכיס עם נייר הידיעה מהעיתון שבה נכתב שבנתיחה שאחרי המוות לא גילו סימנים של סמים ואלכוהול בדמה. רק אחרי שראיתי את הסרט הבנתי לראשונה שהיא הייתה מכורה עד הרגע האחרון. נשברתי שם".
שנת 2025 הייתה שנה קשה למתופפים, ומתופפי רוק בינלאומיים רבים נפרדו מהלהקות שלהם: גאנז אנד רוזס פיטרו את המתופף שלהם פרנק פרר אחרי 19 שנה; להקת המי פיטרה את זאק סטארסקי, הבן של רינגו, אחרי 29 שנה; פו פייטרז פיטרו את ג'וש פריז אחרי שנתיים; מאט קמרון פרש מפרל ג'אם אחרי 27 שנה; וגם אואזיס חזרו בלי אף אחד מהמתופפים הקודמים שלהם. אני מזכיר זאת לכהן והיא אומרת: "להיות כל כך הרבה שנים ביחד עם קבוצה של אנשים זה לא פשוט. זה קשה. כל אחד סוחב לכיוון אחר וצריך שמישהו ינהל את הדברים".
והשבוע הלך לעולמו אשר פדי, אחד מטובי וחשובי המתופפים בישראל.
"אתה מדבר עם היפוכונדרית. צריך כל בוקר להגיד תודה שאנחנו בריאים, לעשות את הדברים שאנחנו אוהבים ושיהיה כמה שפחות רוע ומריבות!".