בדיעבד, השם של סדרת הלהיט של נטפליקס נראה כמעט כמו הרמה להנחתה. בספטמבר אשתקד התברר ש"רק לא זה", או במקור "Nobody Wants This", היא משהו שפחות או יותר כולם רוצים. היא הפכה כמעט מיד ללהיט בינלאומי, ובהתאם, שנה וקצת אחר כך הגיעה לשירות העונה השנייה.
אפשר להבין למה - הקומדיה הרומנטית הזו היא בדיוק סוג הסדרות שהקהל רגיל ומצפה לקבל מנטפליקס. קלילה וכיפית מספיק כדי לסיים בבינג' תוך סופ"ש אחד, מעוררת דיון אבל גם לא מפלגת מדי. הכל בחבילה נאה ופוטוגנית שכוללת קאסט מפורסם, בתים מעוצבים בהתאם לטרנד התקופתי ועם פסקול של שירי פופ מוכרים שלא באמת קשורים לעלילה.
למי שפספס את ההיסטריה בסיבוב הקודם: "רק לא זה" מתמקדת בהתאהבותם של ג'ואן (קריסטן בל), רווקה נצחית שמקליטה פודקאסט יחסים עם אחותה, ונואה (אדם ברודי), רב יהודי שבדיוק נפרד מבת זוגו, אף היא יהודיה כשרה. העובדה שג'ואן בנתה קריירה על דיון פומבי במערכות היחסים וחיי המין שלה לא בעייתית כמו שהייתם מנחשים, וגם לא נראה שיש לה בעיות עמוקות עם מחויבות - להפך, אפילו נראה שג'ואן היא זו שיותר רוצה להתקדם כבר לשלב הבא בחיים. בל וברודי אמנם בני 45 במציאות, אך הסדרה מעגלת את גילם כלפי מטה כדי להציג אותם כבני שלושים ומשהו שרוצים חתונה וילדים אבל אין להם יותר מדי מה למהר.
העונה הראשונה הסתיימה, כמקובל בקומדיה רומנטית, בסיום מזויף שבו הגיבורה נפרדת מאהובה כדי שלא יצטרך לוותר על קידום מקצועי מובטח בבית הכנסת שלו. נואה סירב לקבל את הגזרה ובחר באהובתו השיקסע (אגב, השם המקורי שהעניקה היוצרת לסדרה) על פני קהילתו - אבל האם אפשר לשלב את שני הדברים?
בעונה החדשה הרב הצעיר בוחן אופציות חדשות, למשל בית כנסת פרוגרסיבי-היפי בהובלתו של רב עם בת זוג נוצרייה - בגילומו של סת' רוגן. רוגן לא לבד בגזרת הופעות האורח, שכוללות גם את אלכס קרפובסקי (ריי מ"בנות") ואת לייטון מיסטר - שהיא כמובן בלייר וולדורף מ"אחת שיודעת" אבל גם אשתו במציאות של כוכב הסדרה אדם ברודי.
למרות הוויתור ההירואי, נואה עדיין מתנה את עתיד הקשר בבחירה של ג'ואן להתגייר, צעד שהיא לא פוסלת אבל גם מתקשה ליישם בפועל. העונה השנייה סובבת כולה סביב שאלת הגיור, אפילו שג'ואן ונואה לא מנהלים שיחה פתוחה באמת על הנושא ומתייחסים לסוגיה כמו לבור בלתי עביר.
המרת דת היא עניין מורכב, אבל הסדרה פשוט מתייחסת לכל העניין בילדותיות די מביכה שגורעת מהאמינות שלה. ג'ואן מחכה לאיזו תחושה פנימית חזקה או סימן משמיים, ולא עושה שום דבר אקטיבי כדי לנסות להבין האם היהדות מתאימה לה או לא. היא לא פוגשת אנשים שכבר התגיירו, לא קוראת ספרים, לא נרשמת לקורס היכרות, אפילו לא עושה מנוי לאיזה פודקאסט יהדות טרנדי. היכרותה והקשר שלה עם היהדות מתחיל ונגמר בארוחות שישי עם המשפחה של בן זוגה - וכשמישהו נזכר להגיד לה שאולי הגישה שלה לנושא קצת מוגזמת זה כמובן קורה ברגע האחרון בהחלט.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
בינתיים, ההמתנה של נואה שג'ואן תיסגר על זהותה הדתית מוצגת לא פעם כסוג של הקרבה נאצלת מצידו. כל העניין מוציא ממנו גם צדדים דפוקים ופאסיבים-אגרסיביים, שזה לא בהכרח רע, זה אפילו מוסיף לו עומק ועניין. כבר לא פנטזיה על גבר כמעט מושלם, אלא אדם עם דפיקויות וקבעונות.
מצד שני, משהו בקשר המתפתח קצת לא תואם את רמות הלחץ והדרמה. לא ברור כמה זמן עבר מההיכרות של זוג האוהבים, ומזג האוויר הקיצי-תמיד לא עוזר ליצור תחושת זמן. ברור שעברה פחות משנה - הם חוגגים וולנטיינז לראשונה יחד ולהבדיל גם את חג הפורים. הם מתנהגים כמו זוג נשוי ומקבלים החלטות חיים דרמטיות על בסיס הקשר, אבל גם עושים דרמה מכל מכשול קטן ועושים דרמה ממעבר דירה אחרי שכבר דיברו בהתלהבות של עתיד בורגני משותף. אז רגע, הקשר הזה הולך מהר מדי או לאט מדי? והאם נואה באמת מחכה כבר המון זמן או שזה עוד תסמין של הנוירוטיות היהודית שהוליווד כל כך אוהבת?
את הילדותיות של קו העלילה הדתי מאזנת קצת ההתבגרות של אספקטים אחרים בסדרה. אם בעונה הראשונה נואה היה זה שלימד את ג'ואן חסרת המושג איך לנהל מערכת יחסים בוגרת, הפעם הקשר הדדי ושוויוני יותר. היא עוזרת לו להתמודד עם רגשותיו או מוצאת את המילים הנכונות כדי לפתור בעיות, הוא מסייע לה לטבול את האגודל במים הרוחניים שכל כך מרתיעים אותה. הדיון במערכות יחסים נעשה מעט מורכב יותר ופחות מבוסס על אי הבנות משעשעות ופתרונן.
ישנה העמקה נחוצה של הדמויות ושל הקשר ביניהן, שלא תקפה רק לזוג הראשי אלא גם לדמויות המשנה. אחותה ושותפתה של ג'ואן, מורגן (ג'סטין לופה, "יורשים"), עדיין מתנהגת כמו פסיכופטית אבל מתחילה לגלות סימנים של מודעות עצמית. קו העלילה שלה אמנם מביא את הסעיף לדמויות ולצופים, אבל נראה שמדובר בירידה לצורך עלייה. צעד ראשון בדרך לתחילת התיקון של דמות עם מוסר שגובל בנבלית של דיסני.
אחיו של נואה, סשה (טימותי סיימונס, הוא ג'ונה מ-Veep) היה ונשאר הדמות הכי טובה בסדרה, ועכשיו גם הקשר בינו לבין אשתו אסתר (ג'קי טון) מטופל ברצינות הראויה לו. העונה מפרקת ברצינות מפתיעה את הקלישאה שאפיינה את הקשר הזה עד כה - קריקטורה של נישואים דפוקים וחונקים, מהסוג שהוליד אינספור בדיחות "אשתי לא מרשה לי" עבור סטנדאפיסטים עצלנים. היא לא מוותרת על הדינמיקה הזו, אלא מעבירה אותה לעולם האמיתי, בו להתנהגות הבעייתית של כל צד בקשר יש השלכות רגשיות של ממש. הוא מקווה שהמשבר יהפוך לרנסנס רומנטי, אבל אסתר מגלה בעצמה פתאום הרפתקנות חדשה ואפילו גוזרת ספונטנית את הפוני - צעד שג'ואן מזהה כסמל למשבר או אפילו קריאה לעזרה.
אז אמנם היו לא מעט שינויים מהעונה הראשונה לשנייה, אבל דבר אחד נשאר כפי שהיה - הקלילות הרדיקלית. ההתעקשות להשאיר את הדמויות בבועה חמימה שבה לא מדברים על אנטישמיות או על השואה והמילים "ישראל" או "עזה" לא נאמרות אף פעם. בראיון להוליווד רפורטר בקיץ האחרון אמרה יוצרת הסדרה, ארין פוסטר, שחשוב לה לספר את מה שהיא מגדירה כסיפורים יהודיים חיוביים: "זאת לא הסדרה להתמודד בה עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני לא מי שצריכה לספר את הסיפור הזה". זו בחירה לגיטימית וכנראה גם עדיפה, כי ספק אם יש לסדרה כזו את היכולת להתמודד עם הסוגיה המורכבת הזו בלי להרגיז את כל הצדדים. עם זאת, גם בחירה שלא לגעת בפוליטי היא בחירה פוליטית, ובמקרה זה היא משקפת את השוני והניתוק ההולך וגדל בין היהדות שם והיהדות כאן.
תפיסת היהדות של "רק לא זה" לא פעם שטחית, כמו הסדרה כולה. השיא מגיע בסצנה אחת בפרק האחרון, שמאפיינת את הדת והמסורת היהודית על רגל אחת דרך אוסף קלישאות יהודים הוליוודיות: הומור, התפלפלויות על כל נושא, נשנוש חלה, אהבה למשפחה שלך אפילו כשהיא מעצבנת וכו'. הסצנה הנ"ל לא חפה מקרינג', אבל היא מקיימת את ההבטחה של פוסטר לדבר על יהדות מזווית חיובית - דת שכדאי להצטרף אליה ולהיות חלק ממנה, קהילה חמה שיש בה מקום למי שרוצה להשתייך אליה.
לצופה הישראלי-יהודי שלא מוצא את עצמו ביהדות האורתודוקסית והממוסדת, הצפייה בסדרה יכולה להיות ממש מעוררת קנאה: היא פתוחה, מקבלת וגם מגוונת - לא בהכרח אתנית (כמעט כולם אשכנזים), אלא בזרמי יהדות שונים ובמידת הדבקות במצוות. אף אחד לא יערער על יהדותו של הרב נואה רוקלוב בגלל הדרך שבה הוא לבוש או מתנהג, ואת הדרשות שלו הוא מעביר מול משפחתו היושבת כולה יחד, הרי בבית הכנסת הזה אין עזרת נשים. לא כל בית כנסת אמריקאי נראה כמו "טמפל חי" של נואה וכמובן שיש גם צדדים פחות מודרניים וקלילים בבתי הכנסת האמיתיים שעליהם הסדרה מתבססת, אבל יהדות שאינה אורתודוקסית זוכה להתקיים במרחב בלי שתיתפס כשוליים סהרוריים או כפרובוקציה.
כל פרקי "רק לא זה" זמינים בנטפליקס.