הסדרה המעולה הזו נראית כמו שריד אבוד מתקופת הזוהר של נטפליקס

בכל עונה מחדש אני מופתע להיזכר ש"הדיפלומטית" היא סדרה של נטפליקס. זה מידע קיים, ידוע ומוכר, ובכל זאת שום דבר בתמהיל ובהלך הרוח של ענקית הסטרימינג, לא הופך את החיבור הזה להגיוני. בתוך ערימות היצירות הנשכחות והבינוניות ביום טוב שנטפליקס מטיחה בנו כמעט על בסיס שעתי, נוצצת לה סדרה חכמה, מהוקצעת ומוקפדת, שנראית כמו שריד מהשנים הראשונות של נטפליקס. אלו שבהן היא ביקשה לרתום את המשאבים שלה כדי להציב סטנדרט חדש לתעשייה, במקום להיות זו שגוררת אותה כלפי מטה.

אחד הכלים שהופכים את "הדיפלומטית" למוצלחת כל כך הוא העיגון שלה במציאות העולמית. זה תהליך טבעי לדבורה קאן, היוצרת, ומי שהייתה מהכותבות של "הבית הלבן". כל כך הרבה ב"הדיפלומטית" הוא תוצר של סדרת המופת ההיא - מהגרעין המוסרי שעומד בבסיסה ועד הדיאלוגים המושחזים. בעונתה השלישית היא ממשיכה לפתח את העלילה הפיקטיבית שלה, בעודה שוזרת במקביל פיסות מהחיים עצמם: השבריריות של ברית נאט"ו והספק התמידי במרכזה (הסעיף שקובע שמתקפה על אחת מהחברות היא כמו מתקפה על כולן), התפרקות בריתות המערב בעידן של אוטוקרטים ואופורטוניסטים, ורוחות של מלחמה שעולות על רקע האכזבה מהמודל הדמוקרטי שעיצב את העולם בעשרות השנים האחרונות.

הכתיבה של קאן וצוות הכותבים שלה מצטיינת בשילוב של הרעיונות האלה. באחת הסצנות בעונה החדשה, האל (רופוס סוול) - אלא מי - נקלע לוויכוח עם סנטור שאפתן. יריבו טוען כי מטוס ה-F35 הוא כישלון בעלות של מיליארדים שעל ארה"ב לגנוז: הוא לא יכול לטוס בתנאי מזג אוויר קשים, יש לו בעיות תוכנה וחומרה והוא קל לציד באוויר. האל מסביר בתגובה שכל אלה אינם משנים, כי עצם קיומו של המטוס מאפשר לארה"ב לקדם את מטרותיה: היא קיבלה תמורתו מטורקיה גישה למרחב האווירי שלה כדי להיאבק בדאעש, העסקה למכירתו לאיחוד האמירויות פתחה את הדלת להסכמי אברהם, וסין בילתה עשור שלם בריגול ושוחד כדי לחקות את הטכנולוגיה שלו. "אנחנו לא צריכים שהוא יעבוד, אנחנו צריכים רק שהאויבים שלנו יחשבו שהוא עובד".

זאת סצנה שמסכמת את מהות הסדרה. הסגל הדיפלומטי, זה שמכונה "הצבא האחר" (שמו של הפרק הרביעי בעונה השנייה), נלחם בחזית בכלי נשק אחרים: רטוריקה, שכנוע, כיפופי ידיים, עסקאות תן וקח ובריתות זמניות או ארוכות. הקרבות הדיפלומטיים לא פחות גורליים או אכזריים מאלו שמתנהלים בשדה הקרב. אם העשור הקודם האדיר (או לכל הפחות התייחס בחיבה) דמויות כמו פרנק אנדרווד או סלינה מאייר, "הדיפלומטית" מתמודדת עם התוצאה שלו. דיפלומטים מקצועיים שמנסים להחזיק את הסדר העולמי המתפורר, בזמן שמנהיגי המערב הנרקסיסטיים עסוקים בדימוי שלהם.

אגב כך, צמד הכוכבים מצליח לעלות עוד מדרגה בעונה הנוכחית, עם תצוגת משחק מעולה. סוול בערמומיות התמידית, בין אם כשהוא משחק את הקורבן או מנצל יתרון יחסי, וקארי ראסל בקוליות שאפיינה אותה מאז ומעולם. אפילו כשהיא מגלמת דמות "מסורבלת", היא מצליחה להיות הכי אהודה בחדר.

מעבר לכתיבה ולמשחק הנהדרים, "הדיפלומטית" מנצלת את תקציבי הענק של נטפליקס בדרך שונה. היא נראית נפלא מבלי להתאמץ כמו סדרות אחרות של ענקית הסטרימינג. לא נקבל כאן שוט מרהיב של מצוק שפונה אל הים, סתם כי היה כסף והיה צריך לעשות איתו משהו. היא משתמשת בכלים הטכניים שלה בתבונה כדי לטעון את הסצנות ברגש. המודעות של הדמויות לכוחם של סמלים וטקסים, למקום שבו יעמדו ולמה שנשקף מאחוריהן, מאפשרת לדיפלומטיה להיות חלק מהשכבה הוויזואלית. התוצאה היא סדרה שנראית מדהים, דווקא כי היא מוצאת את היופי גם ברגעים קטנים ומינימליסטיים, ובכך שהגיבורה שלה בורחת כל הזמן מהדימוי המהונדס שמנסים לכפות עליה.

השילוב של כל החלקים במכונה מגיע לשיאו בעונה הזאת: "הדיפלומטית" בונה את מערכות היחסים שלה - זוגיות ומדיניות - בהדרגה ובתכנון מוקפד. התפניות שלה לא מבוססות על הלם (טוב, לפחות כולן למעט זו של סוף העונה הקודמת), אלא על התחושה שאנחנו מכירים את הדמויות ואופן הפעולה שלהן, רק כדי להוכיח לנו שיש בהן עוד הרבה מעבר לכך.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

שימו לב, מכאן ואילך ספוילרים לעונה הנוכחית

הטוויסט המפוקפק שסיים את העונה השנייה (מותו של הנשיא רייבורן לאחר שיחת וידאו עם האל), יצר את האשליה שמה שהסדרה נבנתה לקראתו עומד להתרחש: קייט תהפוך לסגנית הנשיא של גרייס פן (אליסון ג'אני), לאחר שהאחרונה הפכה למנהיגת העולם החופשי. אלא שקאן הוכיחה לאורך כל הדרך שהעלילה שלה מסתירה הרבה יותר משהיא חושפת. למעשה, בהרבה מקרים אנחנו ניזונים מאותן מניפולציות שמופעלות על גיבורי הסדרה. בפועל, פן בוחרת בהאל.

זאת תזכורת לשם הסדרה ולמשמעות שלו. קייט היא המודל של אשת קריירה, זו שעושה את העבודה השחורה בזירות רחוקות מאור הזרקורים לטובת העולם החופשי, בעוד הפוליטיקאים קוצרים את הפירות. האל, לעומתה, היה ונותר פוליטיקאי מיומן. ההסכמה שלו לקבל את התפקיד היא בחירה מודעת בין נישואיו לבין שאיפותיו. ובעוד אין ספק שמדובר במהלך קר וציני, קשה לברוח מההיגיון שבו: קייט אינה בנויה להיות הטפט היוקרתי שמוכר גם בתואר סגן הנשיא, בעוד האל יודע להשתמש בו בעורמה כדי לקדם את עצמו עוד מדרגה אחת למעלה.

הריחוק הפיזי שנכפה על השניים בעקבות הישארותה של קייט כשגרירה בבריטניה, מהדהד את הריחוק הרגשי והאישי שמלווה אותם מתחילת הסדרה. "הדיפלומטית" מצטיינת בכך שגם עלילות הזוגיות שלה הן נגזרות של הציר הדיפלומטי. כל אחת מהן היא למעשה מו"מ ארוך, שבו לכל אחד מהצדדים יש שאיפות, מניפולציות וסודות. אך אם עד כה קייט והאל חתרו למען מטרה משותפת (קידומה של קייט לתפקיד סגנית הנשיא), העונה הזאת מציגה אותם לא אחת בקצוות של אינטרסים מנוגדים.

הכימיה בין ראסל לסוול, מעבר להיותם שחקנים מעולים, היא המפתח הרגשי של הסדרה. בעוד סיפורי הזוגיות האחרים נעים בין כיפיות לחמידות (כולל האיחוד המרגש של כוכבי "הבית הלבן", ג'אני ובראדלי וויטפורד כבני הזוג פן), העימות בין קייט והאל נע כל הזמן בין האישי ללאומי. הערבוב בין השניים מייצר רגעים מבריקים, שבהם דווקא כשנראה שידו של אחד מהם על העליונה - זהו דווקא השני שמשתמש בו למטרותיו. זה עובד כי הם הפכים שמשלימים זה את זה: קייט בניסיונות לשמור על הסדר הקיים, והאל בחתירה הבלתי פוסקת להפר אותו.

לצדם, מצטיין גם הפעם רורי קיניר כראש ממשלת בריטניה, ניקול טרוברידג'. לא קשה להבחין בכך שטרוברידג' מכיל שלל תכונות שמרמזות למנהיגים אחרים בעולם: חוסר הביטחון התמידי שלו מוביל להחלטות אימפולסיביות, דיפלומטיה אגרסיבית וחיפוש תמידי אחרי הישגים תקשורתיים. היכולת של קיניר לשכנע בכך שכבודו הוא גם כבודה של בריטניה, הופכת אותו לדמות בלתי צפויה שמערערת פעם אחר פעם את הציפיות. ג'אני הנפלאה-תמיד זוהרת הפעם בתפקיד לא אופייני. אמנם קשה להגדיר את פן כדמות נבל, אבל היא רחוקה שנות אור מהטוהר והנאמנות של סי-ג'יי קרייג. ובכל זאת, ג'אני ממשיכה לשמור על שביב של פגיעות ורגישות, מאפשרת לדמותה לנוע בין הקצוות שמסמלים האל וקייט.

בעוד הטוויסט שהזיז את רייבורן מהתמונה היה גס ומסורבל (הסדרה עצמה מתקשה גם בעונה השלישית להחליק אותו, כשהדמויות מתבדחות על השילוב שבין ההלם של גילוי הסוד של גרייס פן, לבין אורח החיים הלא בריא שניהל הנשיא), זה של סיום העונה הנוכחית חכם ומבוסס הרבה יותר. פן והאל מיישרים קו באופן שכורת ביניהם ברית אדירה, בעוד קייט מגלה ששימשה כלי בידיהם כדי לבסס אותה. עבור האל זהו ניצחון כפול, שכן קייט נטשה את הרומן שלה לטובת התקווה לחזור אליו. עבורה זהו שבר נוסף, אולי כואב מתמיד במערכת היחסים עם האל, ששוב תיחמן אותה לטובתו האישית.

על הרקע הזה, העונה הרביעית שכבר הוזמנה תביא איתה קונפליקט מעניין: האם קייט יכולה לנצח בדרך הדיפלומטית, או שעליה לנקוט דווקא בשיטות של האל.

כל פרקי "הדיפלומטית" זמינים בנטפליקס.