בפרק השלישי של "חזרות", איריס, הדמות שמגלמת נועה קולר חוטפת את תומר, שמגולם בידי ארז דריגס, לשיחה טעונה בנסיעה, ומנסה נואשות לשכנע אותו לא להיפרד ממנה. "מאמי שלי זאת אהבה. ככה זה נראה", היא אומרת לו, ויש לה הוכחות. "אתה מכין לי סנדביץ' כשאני מבקשת, אתה אוהב את כל מה שאני כותבת ועונה במקומי לאבא שלי כשהוא מתקשר. זה לא הרבה יותר מזה".
הזיכרון של הרגע שובר הלב הזה, מסדרה שעסקה כל הזמן בפירוק והרכבה של השאלה איך נראים במציאות אושר, הצלחה, הגשמה ואהבה, מרחף מעל צפייה בארבעת הפרקים הראשונים של "מקום שמח" - הדרמה הקומית החדשה שיצרה קולר יחד עם רם נהרי ("ככה זה") ועלתה למסך אמש (ראשון) בכאן 11. אלו אותו הטון, אותו ההומור ואותן צביטות הלב שמגולמות בפער שבין החלומות וההבטחות למציאות. בהתאם, חמש שנים אחרי יצירת המופת ההיא, "מקום שמח" מגיעה עם רף גבוה במיוחד ועם שפע ציפיות. ומה נאמר? היא עומדת בכולן. בשפע התוכן האינסופי, זו פנינה שקל מאוד לזהות.
סיפור המסגרת של "חזרות", כזכור, היה פרודיה על עולם התיאטרון הישראלי, ובתווך עמדו אוסף דמויות עם תקוות גדולות ומערכות יחסים מקולקלות. במילים אחרות: בני אדם. רחוקים משלמות וגם מהמקום שבו קיוו להיות, כאמנים וכאנשים. "מקום שמח" יותר קודרת ועוסקת בסביבה הרבה יותר ארצית, בורגנית אמנם אבל יומיומית - אבל הגיבורים שלה שואלים שאלות דומות: האם אלה החיים שחלמנו עליהם? הזוגיות שעליה חלמנו? המשפחה שרצינו לבנות? והאם הפנטזיה על דבר אחר קיימת בכלל במציאות, או שהיא רק פנטזיה.
קולר מגלמת את ורד, קלינאית תקשורת, נשואה פלוס 2. חייה רגילים וסבירים ובכל זאת מלאי מועקה על הרוטינות שבחיים: היחסים עם בעלה המסעדן בן (אביהו פנחסוב) חורקים ומתנהלים מתוך אינרציה משעממת, ואילו אמה הסוכרתית והמרירה נעמי (תיקי דיין) קצה בחייה וחרדה מניתוח לכריתת שתי אצבעות מהרגל. למרבה המבוכה והבלבול ורד מקבלת מראה ממקום לא צפוי - יותם (עידן חביב), קואצ'ר פתטי אך חתיך שיוצא עם חברתה הטובה ביותר אוסי (מורן סטויצקי), שרחוק מכל מה שהיא מאמינה בו ומטיף לחיים אחרים וכמובן מגוחכים.
האם לדמויות האלה יש גאולה? הז'אנר הקומי רומז שכן (אם כי "חזרות" הסתיימה כזכור בהפרדת כוחות לא רומנטית בעליל). מעל לכל אלה מרחפת מטאפורות אירוניות: ההתמכרות של הסבתא למתוקים שהורגים אותה, ויותר מכך - האובססיה לתכניות שיפוץ הבתים של מושיק גלאמין, או, כמו שנעמי מתארת את זה - "כמה שמשפצים הבית נראה יותר דרעק". הנמשל ברור: הפנטזיה ריקה. מה שיש עדיף על מה שלא. ואין פתרונות קסם או תשובות חד משמעיות, גם לא לרופאים או מטפלים זוגיים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
"מקום שמח" אנושית, משעשעת וכתובה נפלא, גם אם האווירה כאן הרבה יותר מקאברית. קולר נפלאה בתפקיד הראשי כמו בכל תפקיד שהיא מגלמת, כשהיא מדוכדכת וכשהיא צוחקת וכשהיא רבה וכשהיא מתבאסת - היא משכנעת בכל שנייה ומעוררת הזדהות בכל שנייה. הסדרה הזו צריכה לחתום סופית גם את ההכרה שהיא לא רק שחקנית משובחת אלא כותבת מצטיינת.
על תיקי דיין האגדית אין צורך להכביר מילים. היא נהדרת. זו דמות נוירוטית לתפארת, מתריסה, בלתי נסבלת ומקסימה. ההפתעה מגיעה משאר האנסמבל: אביהו פנחסוב, המוכר כזמר מוחצן וקרקסי, מציג כאן משחק מאופק ולפעמים נוגע ללב. זמר אחר, עידן חביב, נכנס בגבורה רבה לתפקיד שהוא כמעט פרודיה על התדמית ההיפית שלו, ויש בזה קסם לא מבוטל. ויש גם הופעת אורח לפנתיאון של ליא קניג בפרק הראשון, ואני מתפלל שהיא תחזור להדרן.
השאלה הגדולה אחרי ארבעה פרקים של "מקום שמח" שנשלחו לביקורת (מתוך שמונה) היא לאן היא תתכנס, והאם לדרמה הקומית השקטה הזאת עוד דרך להתפוצץ לקראת הסוף. לא בטוח שבישראל 2025 יש מקום שמח או סוף טוב, אבל במועקה הכללית אנחנו זקוקים לאחד כזה. כמו שאומרת ורד בפרק הרביעי, "גם ככה הכול סיוט וכל הזמן אסונות קורים ואין אוויר ואנשים מתים ומלחמה ואין שליטה וגם אין לנו זמן". ואם כבר, אז לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה, ו"מקום שמח" היא טלוויזיה מצוינת.
"מקום שמח" משודרת מדי ראשון ורביעי בכאן 11.