באופן טבעי, העונה החדשה של "הכוכב הבא" נפתחה עם ביצוע של הזוכה הקודמת, יובל רפאל, לשיר "New Day Will Rise". השיר שהגיע למקום השני לאירוויזיון סימן מן הסתם הלך רוח מסוים: אחרי שהגיע ההוריקן, השמיים מתבהרים, ועכשיו מתחילים מהתחלה.
המטאפורה חביבה, אבל המציאות לא לגמרי מסכימה: גם אם המלחמה נגמרה - אפשר רק להתפלל שזה לא יתחרבן מחדש - קשה להגיד שהמציאות שוב נורמלית בשביל רבים כל כך. גם באירופה לא כולם השתכנעו לגמרי שהכול בעצם סבבה עכשיו ושאפשר לשכוח מהזוועות בעזה, והקמפיין להדחת ישראל מהאירוויזיון אולי נחלש אך לא גווע.
גם בהפקה של קשת יודעים את זה מצוין, ולפי הפרסום של שגיא בן נון באתר זה מתכוננים גם לאפשרות הזאת, שנדע עליה יותר בתחילת דצמבר, עמוק לתוך העונה החדשה. אפשר רק להניח ששינוי השם של התכנית - שנקראת עכשיו "הכוכב הבא של ישראל - לאירוויזיון", נועד אף הוא ליום שבו המילה האחרונה עלולה לנשור מהכותרת.
ובינתיים, התחרות במעין לימבו. בתוך מצב החירום הנוראי של השנתיים האחרונות, "הכוכב הבא" מצאה לעצמה יעד: לתקשר את הרגשות הציבוריים דרך הביצועים והשיפוט. המגמה הזאת לא הייתה בשולי התכנית - היא הייתה התכנית עצמה. ומה עכשיו, בעידן הנורמליות המדומה?
"אני חושבת שמי שייצג אותנו השנה, מגיע לו או לה לשיר שיר של אדם בגילם, ואפשר רגע לפתוח כפתור ולחייך ולשיר על 'אספרסו מקיאטו' מה שנקרא", הצהירה קרן פלס בפתח העונה, במשפט החשוב של פרק הפתיחה. ללא גרם של ציניות, פלס צודקת גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינה אנושית. אנחנו צריכים לשאוף לפופ בריא. זה מגיע לכולנו.
אבל שאיפות לחוד ותוצאות לחוד. ככל שפרק הפתיחה היה נורמלי, כך גם הוא היה משעמם, משומש ולא מעניין. לא על הבמה, לא בשולחן השופטים, ולא באיזו רמה אחרת. לא כאילו התקדמנו לפרק חדש, אלא כאילו חזרנו אחורה. הדינמיקה החייכנית של אסי ורותם מתנהלת מתוך שינה, איתי לוי משתעשע עם אותם גימיקים - חביבים ככל שיהיו - וגם לאסף אמדורסקי לא היה בעצם שום דבר מעניין להגיד בפרק הראשון. ואם דנה אינטרנשיונל לא מצליחה להציל את המצב, מי כן יכול.
זה נכון גם לרבים מהביצועים הבוסריים למדי של הערב. למדתי מעמוד האירוויזיון החביב "Vienna Calling" שבארבע מתוך שמונה העונות האחרונות המנצח יצא מפרק הבכורה. ספק אם זה יקרה גם הפעם. אגב, מעטים מהמתמודדים הצעירים ביצעו מה שקרן פלס קוראת לו "שיר של אדם בגילם".
זה ספציפית אולי לא כל כך נורא, כפי שיעיד הביצוע האחרון של הערב. אלונה ארז בת ה-17 עם הקול העמוק נכנסה לנעליים גדולות מאוד כשבחרה את "At Last" של אטה ג'יימס, ועמדה יפה מאוד באתגר. וכמו שאומר השיר - עזבו רגע אירוויזיון - סוף סוף קרה על המסך משהו מעניין.