"רפאליס", סדרת הדוקו-ריאליטי על בר רפאלי ומשפחתה, תיזכר כמוצר משעמם למדי שלא הותיר שום חותם. הפער בין "אולי מצאנו את הקרדשיאנס של ישראל" ל"זה בעצם כמו רילז של משפחת רפאלי, רק בפרקים של חצי שעה", היה מאכזב מאוד. מה שכן, הסדרה חשפה את תחושת ה"אני מאשים" שבני משפחת רפאלי מסתובבים איתה בעולם - קבוצה של אנשים יפים, מצליחים, עשירים ובריאים (טפו, חמסה), שחיים בכעס מתמיד על העוול שנעשה להם. כן, ניחשתם נכון - על ידי האויב הגדול מכולם: התקשורת.
מה שמביא אותי הישר ל"אני נועה קירל", הדוקו-ריאליטי החדש על נועה קירל ומשפחתה, שעלה אתמול (ראשון) ביס, וארבעה פרקים שלה (מתוך שמונה) נשלחו לביקורת. בין הרבה חיוכים וחיבוקים, נועה קירל, ובעיקר הכוורת שסביבה, מרגישים כועסים ומאוכזבים. אנחנו לא עומדים בציפיות, לא מבינים את גודל ההישגים שלה, אנחנו - רחמנא ליצלן - לא מפרגנים. לפני שכל אחד מאיתנו ילך הצידה ויחשוב איפה הוא היה לא בסדר, הנה עוד כמה דברים שעולים מהסדרה.
סיגל שביט, מי שאחראית להצלחה של "הבוזגלוס" ובעברה גם "המאסטרו" הקאלטית (וגם "הגולדשטיינים", אבל בואו נעמיד פנים שזה לא קרה), נשלחה למשימה: להביא לנו את נועה קירל כמו שלא ראינו אותה - חשופה, גלויה, הכי אמיתית שיש. קאט לסצנת הפתיחה שבה קירל מגיעה מאימון פילאטיס עם שיער רטוב ובלי איפור. כמו כל דבר בחייה של קירל, ובסתירה להבטחה ל"אותנטיות", "אני נועה קירל" עולה בסמוך לאירוע גדול בחייה - החתונה שלה עם שוער קבוצת המבורג, דניאל פרץ, שצפויה להיערך ממש השבוע אחרי שלל דחיות ועיכובים. הסדרה מלווה את קירל בכמה מהאירועים המשמעותיים ביותר בחייה בשנתיים האחרונות - ההופעה בפארק הירקון (הרביעית שלה), וגם בכל ענייני הצעת הנישואים והדרמה שלפניה ואחריה.
אין מה לומר, זאת באמת הגרסה הכי חשופה של נועה קירל שראינו עד כה. למעשה, ואפילו יותר מעניין ממנה, היא מאפשרת לנו להכיר עוד יותר את הכוורת הצפופה שמנהלת אותה: הסוכן רוברטו בן שושן, ההורים אילנה ואמיר, והמנהל האישי צחי אגדה. גם פרץ עצמו מככב - חמוד, יפה ורהוט, ממש נועה קירל הבן.
הבעיה שמתגלה כבר בפרק הראשון היא שגם ברגעים המשבריים ביותר בחייה, כמו דחיית ההופעה בפארק הירקון בעקבות ירי של חיזבאללה לאזור המרכז, וגם כשהיא זועמת, נועה קירל היא עדיין לגמרי אותה נועה קירל. מי שחיפשו כאן לכלוך, רפש, עצבים או שבר - לא ימצאו אותם. במקסימום היא תקלל ("כוס אמק") ותזיל דמעה, רגע לפני שתודה שהיא חיה את החלום שתמיד רצתה להגשים, גם אם הוא קשה יותר משדמיינה.
בלהיט שלה "פנתרה", נועה קירל מעידה על עצמה: "אני פנתרה / אני ערה וכולם ישנים / הם אומרים שאני מוזרה / אני אומרת שהם רגילים". זה שיר מעולה, אחד הטובים שלה - גם אם הוא יותר מהומאז' למיקס הייחודי בין פלמנקו ורגאטון שרוסליה רשמה על שמה. אבל החלק היותר מעניין בשיר מסתתר דווקא במילים, ובמיוחד בשורה "הם אומרים שאני מוזרה". נועה קירל והסדרה מבהירה זאת היטב, היא הרבה מאוד דברים: חיית במה, בת זוג מאוהבת, אישה צעירה עם רעב להצלחה שיכול להזניק כמה חברות סטארט-אפ. אבל אם יש דבר אחד שהיא בוודאות לא - זה מוזרה.
למעשה, קירל כנראה האדם הכי רגיל שפגשתם: היא נלהבת כשהיא מצליחה להדליק לבד את הכיריים, ותחומי העניין שלה נראים כמו פיד האינסטגרם של כל בחורה ממוצעת בגילה - טיפוח, תזונה, זמן עם בן הזוג, וחוזר חלילה. עצם המחשבה של קירל או של מישהו בסביבתה שיש לה דימוי של "מוזרה" מעידה, בעיניי, על תחילת הריחוק שלהם מהקהל.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
רוברטו מנהל את נועה קירל כמו שמנהלים קבוצת כדורגל שרצה כל שנה לאליפות. הוא חושב עליה במונחים של שבירת שיאים, מעיד שהוא מציב לה יעדים ונהנה לשבור אותם בכל פעם מחדש. אם זו הייתה חברה בע"מ - זה היה מרשים. המשקיעים במניה שנקראת "נועה קירל" כנראה היו ממשיכים לקנות מניות וליהנות מדיבידנדים שמנים.
אבל ניכר שקירל וסביבתה רוצים הכול - לא רק הצלחה מספרית, אלא גם את אותו פרגון שנובע מהתרגשות אמיתית, כמו זה שמקבלות כוכבות פופ בינלאומיות. אבל - ואלה רק שתי דוגמאות מיני רבות - בשביל להיות מדונה או ליידי גאגא צריך לקחת סיכונים; לפנות שמאלה או להסתובב אחורה בדיוק כשהקהל שלך מצפה שתמשיכי ישר.
מדונה עשתה את זה אינספור פעמים בהצלחה, וגם גאגא - שנמצאת עכשיו ברנסנס מוזיקלי - עברה כמה שנים של הצלחה פחותה עם פניות לקאנטרי ולג'אז, ובתוכן הצליחה לפנות לקהלים חדשים, גם אם קטנים יותר.
מהצפייה ב"אני נועה קירל" ניכר שקירל וסביבתה מסתכלים על מוזיקת פופ רק בדרך אחת - המקום הראשון. ואם זה לא המקום הראשון במצעד ההשמעות, זאת תהיה הבמה הכי גדולה; ואם לא הבמה הכי גדולה, אז המקום שבו אף זמרת ישראלית לא הופיעה לפניה.
הסקרנות לראות את ה"קישקעס" שלה - זו שכנראה גרמה לה להסכים לפרויקט הזה - נולדה מהתחושה שלא משנה כמה מנסים לקלף ממנה את התדמית הנוצצת, בסוף מוצאים רק עוד נועה קירל ועוד נועה קירל. כמו בובת מטריושקה שבכל שכבה מתחתיה מסתתרת אותה נועה קירל מהפוסטרים, רק בגרסה קטנה יותר.
שני פרקים של "אני נועה קירל" עולים מדי יום ראשון ביס ויאודי, סטינג טי-וי ופרטנר טי-וי.