ביסמוט "התראיין" לעמית סגל ובן כספית. היה עדיף כבר לצפות בשעון של המיקרוגל

אם יש משהו שחייל, כל חייל, שונא, הרי זה רק לחכות שיחליפו אותו. זה נכון בשמירה בשתיים בלילה כשהעפעפיים כבר כמעט נדבקים ואתה מחשב כל דקת שינה שנותרה לך עד להשכמה - כל איחור של דקה מצד המחליף שלך בעמדה יגרור זעם (מוצדק!).

זה נכון שבעתיים במסע אלונקות שבו נשמע "טססס..." (לקוראינו המשתמטים: זה משהו שעושים כדי לסמן החלפה של נושאי האלונקה) אבל ההחלפה מבוששת להגיע - שם אפילו איחור של שנייה הוא עילה לריב גדול שיפרוץ במאהל הפלוגתי אחרי שהסגל ילך.

זה נכון גם ברמת המאקרו, של עשרות אלפי חיילי מילואים שמחכים (ספוילר: קלישאה לפניכם) שעוד מעגלים ייכנסו מתחת לאלונקה, עת הם מונים כבר מאות ימי מילואים, קידומים שנעצרו, עסקים שקרסו ומשפחות שנקרעו - זה עוד לפני הסכנה להיפגע פיזית ונפשית.

לאור ההקדמה הארוכה הזאת, שמחתי לראות את יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ בועז ביסמוט, מגיע לאולפן "פגוש את העיתונות" כדי לספק כמה תשובות בנוגע לטיוטת החוק שהוציאה תחתיה הוועדה שבראשותו. טוב, נו, לא באמת.

הן ביסמוט עצמו מונה לתפקיד לאחר שקודמו, חבר מפלגתו, יולי אדלשטיין קרס מוסרית. הביטוי "קרס מוסרית" עלול להטעות: הכוונה היא לקריסה מוסרית במובן הפוליטי שלה, כזו שמתרחשת לאחר שמי שאמור להיות ציני עד שורשי ציפורניו, מגדל לפתע מצפון.

אצל אדלשטיין זה קרה בפגישות עם ארגוני המילואימניקים (לאו דווקא התנועה שמנסה לנכס את השם הזה למפלגה), רבים מהם מתנחלים חובשי כיפה, כלומר - דומים לו עצמו. הדרישה שלהם לשוויון בנטל המסה אט אט את מעטה הציניות שלו, עד שלא יכול היה להרחיק בחוק-ההשתמטות מעבר לגבול מסוים.

נתניהו, הדוגמה הקיצונית ביותר לאיש ציבור שהמצפון ממנו והלאה לחץ, אחר כך איים - ובסוף החליף אותו במישהו שיכול לדגמן ציניות במיטבה כדי לקדם נייר שיעגן את ההשתמטות בחוק, במסווה של חוק גיוס.

חזקה על ביסמוט שלא היה מגיע לאולפן "פגוש את העיתונות" אילו היה נכון לספק תשובות לשני מראייניו, שלפחות בנושא חוק הגיוס יש ביניהם תמימות דעים נדירה, כל אחד מסיבותיו שלו.

ביסמוט הקדים ואמר שהוא לא רוצה לדבר סרה בקודמו בתפקיד, ח"כ אדלשטיין - ואז התחיל לדבר בו סרה... אדלשטיין, כך טען, לא הצליח להביא את החוק אל קו הסיום, בעוד שהוא, ביסמוט הוא פעלתן כמו... כמו מי? ובכן - כמו תומאס הקטר! נשבע לכם שאני לא ממציא את זה.

תנו לזה לחלחל לרגע: גלריה של דמויות עמדה לנגד עיני ביסמוט: מיהושע בן נון ועד רפאל איתן, מהרמב"ם ועד לרב עובדיה, משלמה המלך ועד אלברט איינשטיין, מדבורה הנביאה ועד מאי גולן - והוא בחר דווקא בדמות מצוירת, אנימציה לילדים. אללי, טום וג'רי מתהפכים בקברם המאויר, מיקי מאוס מושך באוזניו ודונלד דאק מורט את נוצות זנבו.

התשובה של ביסמוט הדגימה עד כמה האיש מוציא שם רע לחלקלקות הצלופחים עצמם: הוא לא רוצה לדבר סרה באדלשטיין, אבל רק אחרי שהסכים לרשת אותו בעקבות הדחתו. זה כאילו יגאל עמיר יגיד: "לא תשמעו ממני מילה רעה על רבין!"

אחר כך המשיך ביסמוט: "בואו נתחיל ממשהו שכולנו מסכימים עליו: מדובר בחוק היסטורי". מי אמר? מי מסכים? אליבא דביסמוט, "כולם".

משם פנה להסבר מרתק: "יש דבר כזה שנקרא אבולוציה" כדי להראות שהחוק אינו סוף המהלך אלא תחילתו של שינוי חברתי בחברה החרדית... אז קודם כל טוב שחבר קואליציה - ועוד יו"ר ועדה - מכיר בתורת האבולוציה! הן ממשלות פה כבר נפלו על דברי כפירה פעוטים מאלה. ועכשיו ברצינות: אתם אוהבים כדורגל?

כי סביר להניח שפגרת הנבחרות (עניין נורא ואיום לכשעצמו) הביאה לא מעט אוהדי כדורגל שמישהו הזיז להם את ליגת העל והפרמיירליג לצפות ב"פגוש את העיתונות", והם יוכלו לספר לכולנו מה קורה כשמאמן מתחיל לדבר על "תהליך" - הפרק הראשון במדריך גניבת הדעת למאמנים כושלים.

בשלב הזה כספית עוד ניסה: "למה לבן שלי אין בעיה אבולוציונית?" שאל-קרא באוזני ביסמוט, במחאה על כך שאנחנו נדרשים להבין שאצל החרדים זהו "תהליך" בעוד שאצל חילונים בני גילם התהליך הוא הליכה משטח הכינוס שבו נפרדים מההורים בבקו"ם אל עבר האוטובוס שמסיע אותם אל נקודת ההתחלה של שרשרת החיול.

סגל כבר היה בוטה יותר: "אתה סטטיסט באירוע הזה", הטיח במרואיין, כדי לרמוז שהדברים החשובים באמת נחתכים מעל לראשו, בין נתניהו לנציגי החרדים - מפוליטיקאים ועד לרבנים.

ביסמוט נעלב: "מה זאת אומרת 'סטטיסט'? באתי להתראיין לתכנית חשובה... אתם מזמינים סטטיסט לאולפן".

זה אולי הייתה היתממות, אבל היא חשפה את קלונם של המראיינים: חזקה על שניכם שאתם סבורים שהאיש אינו אלא "קוף" בשירותו של הבוס הגדול. אם כך, למה להשחית את זמננו בניסיון לחלץ מכך כותרת?

גם בנושאים האחרים נתקע הריאיון בדרך ללא מוצא: השניים ניסו לשאול על מינוי אפשרי של ח"כ טלי גוטליב לוועדת המשנה לשירותים חשאיים - וקיבלו התפתלות חסרת פואנטה, כשעל הדרך ביסמוט משחיל שאלה שנועדה לקרוץ לבייס: "האם הערוץ שלכם כבר התנצל על הסרטון?" (הכוונה לסרטון שמתעד קטעים מתוך התעללות לכאורה במחבל שבוי).

הייתי בטוח שכאן ילכדו שוב כספית וסגל את שורותיהם וימחו נגד ההאשמה הזאת שאינה מבוססת על דבר זולת על הטענה (שלא הוכחה) שהסרטון נערך בצורה מגמתית. אבל השניים החרישו (סגל) והתחילו להתפלפל (כספית), במקום להגן על היושרה המקצועית של עמיתם לחדשות 12, גיא פלג. אפשר שהמכה הזאת כאבה יותר מהתקיפה בידי בריונים.

גם בנושא הבא, הודעת הגינוי לסגל וינון מגל מטעמו של ראש הממשלה, כשלו השניים. כספית עוד ניסה להגיד שאין מתקבל על הדעת שנתניהו יכנה את בנו שעזב את הארץ, לפחות זמנית, בעת מלחמה בשם "גיבור חיל", בעוד כמעט אלף משפחות של חללים מבכות את ילדיהם, גיבורי חיל אמיתיים שיצאו להגן על המולדת.

אבל אפילו בכך מתבטא הכשל, שכן כספית וסגל יודעים שבפרשה הזאת התרחשה תופעה מדהימה, לפיה גם התדרוך נגד הרעייה והבן וגם הגינוי לביקורת, יצאו מאותו מקור ממש. מיותר לציין שגם בנושא הזה בחר ביסמוט שלא להגיב לדברים, או להגיב בציניות, למשל לשאלה (סגל): "האם איתי אופיר ראוי להיות הפצ"ר?", שעליה ענה בקביעה "שאלה מצוינת".

אז מה היה לנו כאן? מרואיין שבא לאולפן כדי לא לענות על אף שאלה, מראיינים שסבורים שהמרואיין שלהם אינו חשוב מאחר שממילא אינו מחליט ונאומים לרוב, הן מצד המרואיין והן מצד מראייניו, במופת של אנטי-עיתונות.

למה אנטי-עיתונות? כי המידע העודף היחידי שעמו יצא מי שהתיישב מול המסך בערך בשעה 19:35 וצפה בכל פיפס בריאיון, היה שהשעה בסופו הייתה כבר 19:50, תובנה שהיה יכול לקבל גם אילו היה צופה במיקרוגל עם שעון דיגיטלי מרצד במקום בטלוויזיה.

שום שאלה על המצב בעזה, על המחלוקות בין צה"ל לדרג המדיני, על השאלה האם צה"ל בכלל רוצה בגיוס חרדים או שמא מדובר בבלוף הגדול ביותר בדיון הציבורי בישראל, זה שנועד לשרת את המיתוס לפיו צה"ל הוא צבא העם.

כך אירע שבתום הריאיון חשתי מרומה, אבל לא מרומה כמו אותו חייל שנתקע בשמירה, משווע ליד אחיו על כתפו לאמור: "הגעתי, לך לנוח מעט".