סוג הדם שלי נדיר. הוא קיים אצל 5% מהאוכלוסייה ומהווה תרומה אידיאלית לפלזמה עבור חולי סרטן ונשים בהיריון. זאת הסיבה שכל שני וחמישי מתקשרים אליי מבנק הדם ומבקשים ממני להגיע לתרום. במקרים דחופים הם אפילו שולחים לי מונית הביתה. אני מספר את זה כי 5% זה מספר נמוך מאוד, אבל זה המון יחסית לרייטינג של ערוץ I24NEWS.
עם כל הכבוד לדם הנדיר שלי, מעולם לא הרגשתי כמו חלק נדיר יותר באוכלוסייה כמו אמש כשהתיישבתי לצפות בתכנית "מדברים חדשות" בהנחיית אלירז שדה, בשעת לילה מאוחרת בערוץ 15. לפי נתוני הרייטינג, הייתי חלק מקבוצה נדירה מאוד באוכלוסייה. 0.4% מהאוכלוסייה היהודית ליתר דיוק, כמה אלפי ישראלים שישבו מול מסך הטלוויזיה והקשיבו לדבריו החכמים של אלירז שדה.
חשוב לי להבהיר שהרייטינג בישראל נמדד בצורה מאוד מיושנת ולא מדויקת, ולכן אני לעולם לא מתייחס אליו בביקורות. בנוסף, זה לא אומר שום דבר על איכות. יכולה להיות תכנית מצוינת בלי רייטינג, כמו שיש הרבה יותר מדי תוכניות נוראיות עם רייטינג בשמיים. למעשה זה קורה לא מעט.
המקרה של אלירז שדה הוא קצת שונה - לא רק בגלל שיש הלימה פואטית בין הרייטינג האפסי לבין רמת התכנית - אלא דווקא בגלל שהסיבה היחידה שצירפו אותו לערוץ היא בשביל למשוך צופים. אתמול, לראשונה, התיישבתי לצפות באלירז - שגרם לי להתגעגע לסוגה העילית של ערוץ 14.
הפורטה של אלירז שדה זו האותנטיות. זה מה שגרם לו להיות המנצח הגדול של "האח הגדול". שום דבר מהאותנטיות הזאת לא בא לידי ביטוי בתכנית שלו, בה הוא מתעקש לקרוא מפרומפטר מילים שלא מתאימות לו, בחתך דיבור של איזו דמות טלוויזיונית שהוא מנסה לחקות (לא ברור אם זה יונית לוי או ינון מגל, אבל זה בטוח לא אלירז שדה).
מדובר בחצי שעה של קרינג'. לקט של חדשות היום שלא מחדשות כלום לאף אחד, בנוסף לאיזה סרטון ויראלי. שנת 2025, וערוץ הטלוויזיה הכי צעיר על המסך מנסה לפנות לחתך אוכלוסייה מאוד ספציפי: אנשים בלי סמארטפון שלא התעדכנו במשך כל שעות היום במה שקרה היום בחדשות או ברשת.
אלא שיש רגע אחד קטן שבו אלירז מביע את "האמת שלו", וזה מונולוג הפתיחה של התכנית. שתי דקות קצרות שבהן הוא לא מחויב לאיזו אתיקה עיתונאית (חה!) אלא יכול להיות אלירז, גיבור מעמד הפועלים, הבעל של אילנית, החוזר בתשובה, הזוכה ב"האח הגדול" - אלירז שכולנו אוהבים שאומר את האמת שלו בלי פילטרים.
המונולוג נפתח בשאלה: "האם תם עידן ההפגנות בישראל?", ואעשה לכם ספוילר: התשובה של אלירז היא "כן". אל דאגה, נביא הזעם של הימין הפופוליסטי גם מנמק. "צריך לומר את האמת, הפגנות כבר לא מנצחות שום דבר", אמר שדה, בדיוק 41 ימים אחרי שהוחזרו לכאן כל החטופים החיים, שדונלד טראמפ בעצמו התייחס ללחץ שיצרו ההפגנות בכיכר החטופים במשך שנתיים. ההפגנות היו גורם משמעותי והכרחי להנעת העסקה, והלחץ שהן יצרו הוכר רשמית על ידי כל הצדדים - כולל על ידי החטופים עצמם.
כל מי שהיה מעורב בעסקה - מהמשפחות ועד המתווכים האמריקאים - אמר שהמחאה מילאה תפקיד קריטי. רק אלירז שדה לא שמע. אולי אלירז שדה שכח? אולי הוא גם שכח את ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית של יריב לוין ששלחו את נתניהו לחפש את הבלמים לממשלה המופרעת שלו? אולי. אבל המונולוג לא נגמר כאן. "אולי אם יהיו הפגנות על לחם ופרנסה, אז יהיה כאן שינוי, אבל כל עוד זה חלק מגשם של הפגנות, כנראה שכבר מהחורף הקרוב ההפגנות לאט לאט ילכו וייעלמו", טוען שדה, בטיעון מעגלי שסותר את עצמו. כלומר: אם יהיו הרבה הפגנות - יהיו פחות הפגנות.
מעבר לכל העובדות שאלירז שדה מתעלם מהן, יש במונולוג שלו גם בעיה יסודית הרבה יותר: הוא פשוט לא עומד בלוגיקה הכי בסיסית. ברמה הפילוסופית מדובר בכשל קלאסי שנקרא Non Sequitur - מסקנה שלא נובעת מהטיעונים שמובילים אליה. אלירז אומר שהפגנות "מעייפות את ההמון", שהן "משנות את פניהן", שהן "לא מביאות תוצאות מיידיות", ומכאן הוא קופץ לכותרת (שגם הופיעה על המסך בזמן שהוא דיבר) לפיה "תם עידן ההפגנות".
זו קפיצה לוגית ברמה של "לא כל שחקן כדורסל הוא ברמה של לוקה דונצ'יץ'" ולכן "תם עידן ה-NBA". או אולי משהו ברמה שכולנו מכירים מהבית: "עשיתי דיאטת 16-8 אבל לא ירדתי במשקל כמו שציפיתי", ולכן "דיאטות לא עובדות" והמסקנה המתבקשת: "אין מה לנסות בכלל לרדת במשקל". זו מסקנה שלא רק שאינה נכונה, היא גם אינה קשורה למה שנאמר לפניה. ושיהיה ברור, אני לא חסיד גדול של הדרך שבה נערכות ההפגנות בישראל, ויש לי הרבה ביקורת על האנשים שהציבו את עצמם כ"מנהיגי המחאה" - זה עדיין לא טיעון לגיטימי נגד הפגנות. זו רטוריקה שמוכרת ממשטרים שאוהבים כשהרחובות שקטים מדי.
אל דאגה, יש גם לזה הסבר. "ההפגנה צריכה לחבר את ההמון יחד איתה. לא מספיק רק הגרעין - הוא חייב ללכת ולגדול. ההפגנה חייבת מכנה משותף רחב. ההפגנה חייבת להביא תוצאות, אחרת זה מעייף את ההמון שמגיע יחד עם הגרעין. ההפגנה חייבת להראות שאין דרך אחרת חוץ מההפגנה, וללכת עד הסוף".
בשלב הזה כבר היה לי ברור שהטקסט הזה נכתב על ידי בינה מלאכותית בגרסה חינמית. מה זה אומר בכלל "ללכת עד הסוף" בהקשר של הפגנה? לעשות מעשה משה סילמן? האם עינב צנגאוקר הלכה עד הסוף? מי זה "ההמון" שמתעייף מההפגנות? אבל חכו, תיכף אלירז בטח יסביר לנו את הכל.
"ההפגנה כל פעם משנה את פניה. נתניהו זה מחנה משותף שאפשר להחליף בבחירות, אז למה לצאת מהבית על כל פעולה שלו? ובסופו של דבר, בדרך החוק הוא רשאי לפעול ברוב הפעמים, נכון? זה לא עניין של שמאל או ימין, זה עניין של דמוקרטיה שמחכה לתור שלה בקלפי". הו, הנה, אלירז, כמה קשה היה לך להגיד פשוט: "תפסיקו להפגין נגד ביבי!!!". איך אמר פעם הפילוסוף מפתח תקווה רביד פלוטניק: "זה ביבי, אתם יודעים מה.. זה ביבי, זה רק ביבי".
ושוב אותו עיוות של המושג "דמוקרטיה" לכדי בחירות, כאילו חופש ההפגנה נגד השלטון אינו חלק מהותי מהדמוקרטיה. היגיון של צפון קוריאה שאפילו בערוץ 14 היו מתביישים להגיד בקול נחרץ כל כך.
למען הסר ספק, המונולוג לא נולד בריק. לא סתם אתמול התעורר אלירז שדה והחליט להפגין אומץ נדיר ולומר למעט הצופים הנאמנים שלו את דבריו החכמים, אלא בעקבות הפגנה שקראה להקמת ועדה ממלכתית לחקירת מחדל ה-7 באוקטובר. ואכן, אלירז לא מתנגד להפגנה כמו שהוא מתנגד לחקירה. לא כי הוא מכחיש את הטבח חלילה, אלא כי הוא מאמין שהתשובה ברורה.
אבל למה אני מכניס לו מילים לפה? הנה מה שהיה לאלירז עצמו להגיד: "ועדה ממלכתית או אחרת? בואו נגיד את האמת, כל הציבור יודע את השורש - שכולם אשמים. כל הדרגים, כולם - המדיני, הצבאי, המשפטי, התקשורת, האקדמיה - כולם אשמים".
וואלה? איך לא חשבנו על זה קודם? חבר'ה, באמת חבל על כל הוויכוחים, הדיונים, העדויות, המסמכים, ההמלצות האישיות ובכלל כל הקטע המיותר הזה של "חקר האמת" (אמת זה מושג מיושן של סמולנים) - כולם אשמים - כולל האקדמיה! - אז בשביל מה לחקור? ועוד לצאת להפגין בשביל לחקור? הדרג המדיני אשם, ברור, אבל גם התקשורת. הרי למי יש יותר אחריות על ביטחון ישראל - לראש הממשלה או ליונית לוי ורביב דרוקר?
ב-I24NEWS חוגגים את ההצלחה של קבינט שישי עם נוה דרומי, התכנית היחידה שלהם שמתברגת ל-20 התוכניות הנצפות ביותר באחד מימי השבוע. הסיבה ברורה: ערוץ 14 לא משדר בשבתות וחגים, ומעט הצופים החילונים של הערוץ בוחרים לצפות בערוץ 15. אלא שאם שמים בפרופורציה את "ההצלחה", אז אפשר לראות שגם קבינט שישי מפסיד ברייטינג לשידורים חוזרים של "שום פלפל ושמן זית" ו"קופה ראשית" שמשודרים בכאן 11 בשישי בערב.
ואולי יכול להיות שגם הימין הישראלי שאינו נשבע אמונים לכת הביביזם לא רוצה לקחת חלק בפרופגנדה אנטי-דמוקרטית סטייל צפון קוריאה. זה לא אומר שמונולוג כזה, גם אם נצפה על ידי מעטים, אינו מסוכן. מונולוג שטוען שזה אחלה להפגין בשביל "לחם" אבל מיותר להפגין למען הקמת ועדת חקירה שתחקור את הכשלים שהובילו לאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. מונולוג שמנסה להקטין את ההבדל בין ועדה ממלכתית לבין ועדה ממשלתית.
ושוב זכינו לגלות שביביזם, לפני הכל, זה סידור עבודה. אלירז שדה מתפרנס (אני מעריך שגם מתפרנס יפה מאוד) מלהגן על הממשלה הזאת. אין הרבה הבדל בין הדברים שהוא אומר היום כמגיש בתכנית חדשות מעונבת, לבין הימים שבהם לעג למראה של אמנון אברמוביץ' בימיו כמגיש "הליכוד TV".
אלירז שדה אינו עיתונאי ולכן אינו רואה בעצמו שליח ציבור. זו הסיבה שאני מאמין לו לחלוטין שהוא מתנגד לכל ההפגנות נגד השלטון - פשוט כי השלטון הזה מיטיב איתו אישית. איך אמר מאיר אריאל זצ"ל? "אדם צועק את שחסר לו. לא חסר לו - לא צועק".