זה סוף סוף קרה: אחרי שלוש שנים ארוכות מאוד, החלק הראשון של העונה החדשה והאחרונה של "דברים מוזרים" נחתה בנטפליקס, ואנחנו שוב בעולם ההפוך, ולעזאזל איזה כיף. בינתיים, בזמן שהעולם שלנו הוא זה שהתהפך (כמה וכמה פעמים), נהיה ברור עוד יותר שדווקא הסיוט של הוקינס הוא כמעט טלוויזיה מנחמת: מפחידה אבל גם מצחיקה, מותחת אבל תמיד הטובים מצילים את המצב, מערבבת אקשן, נוסטלגיה, הומור, מדע בדיוני בסיסי והרבה אנושיות לתרכובת שאף אחד אחר לא יכול לעשות כמוה.
העונה החמישית של "דברים מוזרים" היא למעשה סאגה מחולקת לשלוש. חלקה הראשון שכולל ארבעה פרקים נחת ברביעי בלילה, עוד שלושה יגיעו ב-25 בדצמבר והמערכה השלישית - סרט פינאלה באורך מלא - יגיע ב-31 בדצמבר. בימים רגילים פיצול עונות אינו ראוי ליותר מגלגול עיניים מול המהלך השיווקי המתיש. הפעם ייתכן שעשו איתנו חסד לאור אורכם של הפרקים, כמעט כולם מעל שעה. מכאן ואילך, אם ספוילרים מתונים מפחידים אתכם יותר מדמגורגונים, ראו הוזהרתם.
העונה החמישית מתרחשת כשהחבורה כבר עמוק בגיל ההתבגרות. הוקינס, כך מסתבר, נמצאת בהסגר צבאי וכולם נצורים בו. יחד הם מנסים לאתר את מה שנשאר מוואקנה בסוף העונה הקודמת, אלא שבינתיים מסתמנים קורבנות חדשים - ילדים, ובפרט: הולי ווילר, האחות הקטנה של מייק וננסי, שהופכת למטרה מרכזית. בניסיון להציל את הילדים - ולהתל בצבא שמחפש בטיפשותו דווקא את אילבן - כל שותפי הסוד יוצאים להרפתקה אחרונה.
חשוב יותר: האחים דאפר מנצלים את ההזדמנות הזאת לסגור מעגלים: בין וויל שמחפש את עצמו לאמא החרדה גרייס; בין ג'ונתן וסטיב שרבים על ליבה של ננסי; בין אילבן והופר, שפורקים את כל המתחים ביניהם (אם כי לא את אלו שמחוץ לתכנית, כנראה), ועוד. יש גם מי שעדיין מתאבל: דסטין על אדי, ולוקאס על מקס שעדיין לא התעוררה מהקומה. הכול כמובן מתחבר, במה שהוא המעלה הגדולה של הסדרה: כתיבת אנסמבל נהדרת, שנותנת לכל דמות את המקום להתפתח ולצמוח.
בהרבה מובנים, העונה החמישית מחדדת כמה קווי עלילה מהעונה הקודמת ומאשרים את מרכזיותם. שניהם מתנקזים לעימות גורלי בין ואקנה ובין וויל - קשר שמזכיר במשהו את זה של וולדמורט והארי פוטר, כולל החזיונות (וההורקרוקסים?). הציר הראשון הוא החיפוש העצמי של וויל אחרי עצמו, בפרט בהקשר של הזהות המינית שלו. וויל, שתמיד היה קצת בצד, קצת מבויש ומפוחד, מוצא את העוצמות שלו כשהוא מצליח לקבל את עצמו - יד ביד עם הדרכה מהמנטורית הלסבית שלו רובין.
בעימות הגדול בינו ובין ואקנה בפרק הסוגר של החלק הראשון, הנבל מגלה מה הוא בעצם מחפש בקורבנות שלו: ילדים מפוחדים, מבוהלים וחסרי ביטחון, שהוא יכול לנצל כדי להתחזק. זהו המוטיב השני שהתבהר בעונה הקודמת - ומסביר בדיעבד הרבה מהקורבנות הקודמים של ואקנה: יותר מסאגת מדע בדיוני, "דברים מוזרים" היא למעשה סדרה על דיכאון, חרדה והתמודדות של ילדים ונוער עם הכאבים בנפש. אלה הפצעים שעליהם האפלה יכולה להשתלט, זה המצע שעליו משגשג הרוע.
החלק הראשון, על כל פיתוליו הרבים, לא כלל רגעים באמת בלתי נשכחים, רגילים או מוזיקליים, כמו הסצינה הנפלאה ההיא של מקס עם קייט בוש בעונה שעברה - אלה נשמרים בוודאי למערכות הבאות של העונה. ובכל זאת, הוא מפצה על זה עם הרבה מאוד כיף והומור. הוא חוגג ללא בושה רגעי נוסטלגיה מתקתקים לרדיו המקומי, לטייפים ולאופנה של סוף האייטיז, וחשוב יותר: העונה הזאת פשוט עובדת בלי הפסקה בשביל המעריצים. זה אומר שיש אינטראקציות בדיוק מהסוג שהיינו מצפים, למשל בין סטיב ודסטין, שיחות שהיינו רוצים לראות, כנזכר לעיל, בדיחות בשפע - וגם שהקלאסיקה של קייט בוש חוזרת לעוד כמה סיבובי ניצחון.
תלונה קבועה מדברת על האורך הנורא של הפרקים וגם העלילה עצמה סבוכה, ולעתים קשה לעקוב. סלחו לי: בשלב הזה לא ממש אכפת לי איך בדיוק וויל מתחבר לתוך מוח-הכוורת או מהו מרחב הזיכרון החדש שמתווסף לסדרה, ואם כל זה נמשך שעה וחצי או שמונה. רק תנו לי עוד מהכיף הזה.