שני כהן היא גאונה קומית. אחת השחקניות הכי מצחיקות בישראל ואחת הקומיקאיות שכל פעם מחדש מפתיעה ברמת המשחק שלה. שלא לדבר על כך שהיא חקיינית בחסד, קומיקאית ברמה משל עצמה ובאופן כללי אחת הכוכבות הכי בולטות של "ארץ נהדרת" מזה שנים. אני פותח עם זה את המאמר מכיוון שממש בעוד כמה פסקאות תהיה לי ביקורת על אחד החיקויים (המאוד מוצלחים) שלה אתמול, אך זה לא בא להוריד במילימטר מהכישרון שלה או מהמחמאות שהיא ראויה להן.
לפני שבוע ביקרתי כאן באתר את ההחלטה של "ארץ נהדרת" להמשיך להציג את בוז'י הרצוג כחנון מנומנם, בעוד שבמציאות מדובר בפוליטיקאי ציני ואינטרסנט. שלשום, באותו ערוץ ממש, חשפה העיתונאית אדוה דדון שהייתי עדין בתיאור שלו. לפי החשיפה של דדון, בזמן שהיה מועמד לנשיאות, הרצוג בחן מתווה חנינה לנתניהו עוד לפני הגשת כתב האישום. לכאורה, חדשות 12 חשפו כאן דיל מושחת של נשיא המדינה עם ראש הממשלה. בכל מדינה אחרת, החקירה נגד השניים הייתה מתחילה ואדוה דדון הייתה זוכה בפרס פוליצר. בישראל, זה עוד יום של שחיתות. לכאורה, כמובן.
אני מזכיר את העניין הזה כי באופן מפתיע השבוע דמותו של הרצוג נעלמה מהמסך של "ארץ", דווקא אחרי החשיפה המדהימה. במקום קיבלנו את יונית לוי של ליאת הר לב משדרת מתוך גונדולה, כפארודיה על ההיסטריה החדשותית מפני סערת ביירון, ועל "הנוסטלגיה" לימי הקורונה - תקופה פשוטה ורגועה לעומת השנתיים האחרונות. מצחיק, מצחיק מאוד אפילו, אבל אולי הלעג לסדר היום החדשותי העקום - כשעל הפרק סערת חוק ההשתמטות, הניסיון להעביר את חוקי השתקת התקשורת של קרעי וכאמור, בקשת החנינה של נתניהו - הוא עצמו הגזמה שנשטפה במבול שלא באמת ירד אתמול?
באופן מפתיע, החטא הכי גדול של התכנית הגיע בכלל בהמשך התכנית, בחלק הקליל על האירוויזיון. ראשית, יש לציין שהקטע היה מצחיק. כפי שנכתב כבר בפתיחה - שני כהן נתנה בו חיקוי פשוט מושלם של דנה אינטרנשיונל, רועי בר נתן נתן ביצוע מבריק בתור המנהל שי כרם - כשבצד ממול בלטו אלי פיניש בתור יזהר כהן ולידו עלמה זק בתור קרן פלס. צפיתי בתכנית באוזניות, ולא יכולתי שלא לשמוע את הקאסט נקרע מצחוק אחד מהשני, זה כיף.
הקטע כולו דיבר על אחד מהדברים שמסעירים את קהילת האירוויזיון האירופית (נשבע שיש דבר כזה) - פרישת מדינות מתחרות האירוויזיון השנה בגלל ישראל. כמו הרבה פעמים בפאנלים שכאלה ב"ארץ נהדרת", "הסיבה" היא רק תירוץ להתפרע קצת באולפן. כך למשל קרן פלס זכתה ללעג על החשיבות העצמית שלה (בלי לעבור את גבול הטעם הטוב, בכל זאת טאלנטית של קשת), יזהר כהן פשוט קיבל את החיקוי המוגזם שמציג אותו כדינוזאור שמור היטב - דמות קורעת מצחוק דווקא בגלל שהיא לא שומרת על אף אחד מחוקי ה-PC המעייפים, ונדמה לי שגם יזהר כהן האמיתי בטח נקרע מצחוק מזה.
הבעיה הייתה בחיקוי, המבריק כאמור, של דנה אינטרנשיונל - שהוצגה כפופוליסטית שונאת אירופים. כשקיציס דיבר על ארבע מדינות שפרשו מהתחרות (מאז צילומי התכנית גם איסלנד הספיקה לפרוש) ועל כך הגיבה דנה: "עוד עשרים מדינות פורשות וניצחנו". מצחיק, אבל מאוד לא תואם דמות. בכל זאת מדובר בדיווה שזכתה פייר אנד סקוור בבירמינגהאם.
למעשה, דנה אמרה השבוע בדיוק את ההפך המוחלט. "מצער אותי מאוד שספרד לא משתתפת, כי אני מאוד אוהבת את המדינה", אמרה בריאיון לתקשורת בספרד, "אני לא יכולה לדמיין את האירוויזיון בלי ספרד... תנו למוזיקה ולאהבה לנצח. אל תתנו לפוליטיקה להפריד בינינו".
אלא שזו לא הייתה "הטעות" היחידה בדמותה של דנה. בהמשך היא פנתה לקיציס ואמרה: "איל, עם כל הכבוד לכל האנטישמיות העלובות, חמש דקות בעזה והיו זורקים אותן מגג של בניין. אם היה שם בניין. עזה כרגע יותר שטוחה ממה שאני הייתי בתיכון". התגובות של בר נתן כשי כרם קורעות מצחוק, בטח למי שצפה באחת מתכניות הריאליטי בכיכובם של הצמד, אבל איך האמירות האלה, שנשמעות מתוך ארגז הכלים של הימין הביביסטי, תואם לדברים שדנה עצמה אמרה השבוע על האירוויזיון?
זה לא נגמר שם. בהמשך "אני לא יכולה עם כל האירופג' האלה. אז עשינו כמה פשעי מלחמה, מי ישמע? למה, אספרסו מקיאטו זה לא פשע נגד האנושות?". שוב, מצחיק - אבל המילים שבחרו לשים לדנה אינטרנשיונל בפה הפוכות לחלוטין ממה שהיא באמת פרסמה השבוע.
"איך הפכנו להיות אחת המדינות השנואות בעולם? קל מדי להסביר את זה באנטישמיות ושנאת ישראל כי היחס לישראל במהלך השנים היה אחר", כתבה דנה בפוסט ארוך באינסטגרם בעקבות פרישת המדינות מהאירוויזיון, "מי שרוצה בן גביר וסמוטריץ' וימין על מלא-מלא ומלחמה שלא נגמרת - שיבין שזה המחיר. שזו דרך שמובילה לחזון - עם לבדד ישכון".
למען הסר ספק, זו לא דעה פופולרית בישראל - אבל זו בדיוק גדולתה של דנה. בראיונות בחו"ל היא המשיכה לייצג נאמנה את המדינה, הסבירה שהיא נלחמת על עצם קיומה והזכירה את הפשעים הנוראיים של חמאס - אבל באותה נשימה הודתה שהמלחמה נמשכה יותר מדי זמן והבהירה שאסור להעניש את הישראלים על פשעי הממשלה שלהם. "חלק גדול מאוכלוסיית ישראל לא מסכים עם הממשלה שלנו, הוא רוצה ממשלה אחרת", אמרה בריאיון.
בכלל, אפשר להתווכח על קול השירה שלה או על האישיות הטלוויזיונית שלה - אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנה - את האומץ הציבורי שלה. ביולי האחרון, בתכנית "מטבח מנצח VIP" מכל המקומות, דנה הגיבה למתמודדת נועה ירון שדיברה על המורל הגבוה שהיא רואה בקרב הלוחמים בחזית.
דנה אמרה משהו שכמעט אף איש תקשורת לא אמר באותה תקופה, שנה וחצי לתוך המלחמה, והזכירה שמלחמה זה לא פיקניק. "מחשבות טובות ועוד בניין מתפוצץ. ועוד מנהרה מחסלת אותנו", היא אמרה, "אני מדברת על לשלוח ילדים בני 18-19 לעזה, כשאין להם מושג מה זה העולם הזה. לא כולם מאושרים בחזית ולא כולם מרגישים אריות. הלוואי שהיינו עם של אריות כמו בתנ"ך. איך דבר כזה עם של אריות. מלחמה זה פחד".
בתכנית האשימה אותה ירון שהיא "מרעילה עם המחשבות האלה", אבל דנה עמדה על שלה כפי שמעט מאוד ישראלים היו יכולים לעמוד. בטח סלבס. דעה אחרת היא לא רעל. להתנגד למלחמה זה לא אנטי-פטריוטיות. ובכל זאת, בימינו, אלה דעות שכל כך נדיר לשמוע מאמנים.
אגב, המבוגרים בינינו זוכרים כמה זה היה לא מובן מאליו ששלחו את דנה אינטרנשיונל לאירוויזיון ב-1998 כנציגת ישראל. כמה התקשורת הארכאית של אותם ימים נהנתה להביא לאולפן דוברים הומופובים (אז עוד קראו להם "שמרנים") שהתייחסו אליה בלשון זכר. נציג ציבור חרדי מפורסם, לא נזכיר את שמו, אמר ש"אלוקים יעניש את המדינה" על כך ששלחה שיר של "זמר שכזה". איך זה נגמר, בסוף, כולם יודעים.
דנה ניצלה את הניצחון הענק ההוא באנגליה כדי לעקוץ חזרה. "אני מרגישה שאלוהים איתי ואני אוהבת אותו והוא אוהב אותי וזו ההוכחה הניצחת", אמרה למצלמות והוסיפה אמירה מפייסת: "אני לא צריכה לבקר אף אחד. אם לאנשים יש מצפון אז הם צריכים לשבת ולעשות חושבים עם עצמם ולהסיק את המסקנות לבד. אני לא דוחפת ואני לא כופה על אף אחד לקבל אותי. זאת ההוכחה. ועשינו את זה".
בעולם של קרנפים, דנה בוחרת לשאוג כלביאה. לכן זה קצת לא הוגן שדווקא את האישה האמיצה הזאת בחרו להציג עם דעת תואמות של הצל. זה אולי לא חיקוי מסוכן כמו של בוז'י הרצוג, אבל בדיוק כמו שלו - מדובר בביצוע מבריק של גאונים קומיים, שמציג את ההפך המוחלט מהדמות האמיתית.