המשתתפים חיים בסרט, החרמנות עולה על גדותיה - הלוואי שהעונה לא תיגמר לעולם

השבוע הספר שלי שוב שאל אותי: "נו, אז מה יהיה עם איראן? טראמפ יתקוף?". בדרך כלל השאלה הזאת מתפתחת לשיחה לא נעימה שבה אני מנסה ללכת בין הטיפות ולנהל דיון בלי להזכיר את המילה "ביבי", אבל הפעם החלטתי לשנות גישה ושלפתי את הקלף המנצח: "מי יודע", עניתי, ואז עברתי למתקפה: "בחייאת, עזוב שטויות - ראית את הפרק של 'אהבה חדשה'?".

אמנם תספורת שבדרך כלל לוקחת עשר דקות נמשכה חצי שעה, אבל היא יצאה הכי טובה שיצאה לו עד היום. כן, כן, נראה שנמצא משהו שיכול לאחד את העם המפולג הזה, והוא ריאליטי ה"עזבו שידוכים, באנו להתמזמז" של רשת 13. עוד ועוד אנשים מסוגים שונים צופים בו במחשכים ולאט-לאט מתחילים לצאת מהארון.

הפרק ששודר אמש הוכיח שוב למה מדובר בעונה שהיא הגילטי פלז'ר המושלם - היא מספקת את הקתרזיס של לראות את האקס/ית שלך סובל, אבל בלי שהיית באמת צריך לצאת עם מי מהאנשים האלה. כאילו, חוץ מיובל, שעושה רושם שקשורה לכל אחד במדינה בדרך זו או אחרת. מעולם לא היה קאסט כל כך שנוי במחלוקת, הורמונלי וחסר מעצורים כמו קבוצת האנשים שקובצו להם למגורים בדירות האיירביאנבי במחיר המופקע הזה. נדמה שהעורכים אפילו לא צריכים להשתמש במניפולציות כדי להוציא אותם רע בעריכה; המשתתפים עושים עבודה מדהימה בעצמם.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

כרגע הפייבוריט שלי (וב"פייבוריט" אני מתכוון כמובן לדמות שכיף לצפות בה, להתנשא עליה ולהגיד "אחי, איזה אידיוט אתה שבאת לטלוויזיה") הוא רועי ברקו. ככל הנראה האדם הכי חסר מודעות שמסתובב בינינו - ואני כותב את זה כמי שמאזין בקביעות לפודקאסט של אשר בן עוז ונהוראי. רועי, בוגר הריאליטי "הקבוצה" שאיש מלבד המשתתפים בו לא ראה, נכנס ל"אהבה חדשה" כמו לקוח שהזמין מקום למסעדת שף ובטוח שהכול מגיע לו.

למרות שהוצמדה לו ליאל המתוקה והבשלנית, העיניים שלו בכלל על גבי "נמשים זו בחירה" מתנה, והוא לא מתכנן לתת לשום דבר לעצור אותו. לא לעובדה שיש לו בת זוג, לא לעובדה שלגבי יש בן זוג אחר, ולא לפרט הבאמת שולי שנדמה שגם אם הייתה רווקה - גבי הייתה מעדיפה לצייר נמשים על פומפייה מאשר לתת צ'אנס לרועי.

אחד הדברים היותר נהדרים בעונה הזאת הוא לראות את קבוצת האנשים המאוד לא ורבלית הזאת מנסים למצוא מילים כדי להסביר למה הם מעדיפים דייר אחד על פני אחר, כשכולנו מבינים שהתשובה היחידה היא חרמנות. במקרה של ברקו, הוא טוען שזאת דווקא שמירת השבת של ליאל שמורידה לו, כי הוא הרי חיית לילה, בליין מדופלם, אוכל פלפלים חריפים ורקדן ברמה של גמר "רוקדים עם כוכבים" (המון דימויים שהתנפצו ברגע אחד בטיול שלו עם ליאל לשוק הכרמל).

לזכותו של ברקו - וזה יהיה הדבר הלא-ציני היחיד שאכתוב עליו - ייאמר שהוא בחר להגיד לליאל את הדברים בצורה ישירה יחסית. לטענתו, הנוכחות של גבי במתחם הפעילה עליו "השפעה קוסמית" והוא פשוט לא יכול שלא לחזר אחריה. ליאל המסכנה, שבתכלס נראה שלא הכי מעוניינת אבל זורמת על זמן מסך כדי שתוכל להראות כמה היא נאה וכיפית, לא יכלה אפילו להגיד לו "'תחפף" כי היא הייתה תקועה שם בשבת.

המקבילה הנשית של ברקו היא כמובן דניאלה. בחורה שמדי פרק מוכיחה לנו שאת יכולה להיות יפה, מוכשרת, חכמה ולגמרי לא מתאימה להיות בזוגיות עם אף בן אנוש. אחרי שנפרדה מרון, היא עושה ככל יכולתה כדי להרחיק מעליה גם את רום (אולי צריך להתחיל להביא לה רווקים ששמם מתחיל באותיות אחרות?) ואומרת שבגידה "זה טבעי". ובכן, סוציולוגית כנראה שהיא צודקת, אבל האגביות והקלילות שבה הדברים נאמרו תוך כדי דייט עם בן זוג שהיא אמורה לרצות להמשיך איתו הלאה, מרגישות קצת כמו נכות רגשית. וכשאני כותב "קצת", אני מתכוון לקצת כמו שליעל פוליאקוב יש קצת פה ג'ורה.

לא הכול "החלקות שמאלה" ב"אהבה חדשה", כי במקביל היחסים בין דביר וליה מתחממים. וב"מתחממים" אני מתכוון לזה שדביר מתאפק מאוד לזכור שאפיק ההכנסה העיקרי שלו הוא תיק השקעות (או די-ג'יי, בוודאות אחד מאלה) ולא אונלי-פאנס. הזוגיות בין השניים האלה כל כך הורמונלית, עד שנדמה שאפילו הם לא מקשיבים אחד לשני ורק מדמיינים זה את זו בלי בגדים. אפילו ה"ניים דרופינג" שליה עשתה לדיוויד שווימר, שהוצג לה על ידי האקס (אפשר לנחש שמדובר בנייט בוזוליק ולא בתום חיימוב), לא גרם לדביר להפסיק לוודא שלא נוזל לה משהו מההמבורגר למחשוף.

לאן זה עוד ילך? כעיקרון, אם המלחמה לא באמת נגמרת, אז גם העונה הנוכחית של "אהבה חדשה" לא באמת חייבת להסתיים. הרווקים והרווקות יכולים להתחלף, להידלק, להעליב ולהיעלב, ואנחנו נמשיך לקבל את הגרסה הטלוויזיונית לטינדר שמאפשרת לכולנו להיות שוב דושים הורמונליים לשעה-שעתיים, להתפלש בהתנהגויות הכי מביכות שיש למציאות להציע, ואחרי זה לחזור לחיים שלנו כאילו כלום לא קרה.