להיט הריאליטי שמסרב למות גם אחרי 50 עונות: הסודות מאחורי "הישרדות"

הלילה (בין רביעי לחמישי, שעון ישראל) זה קרה: "הישרדות", תחרות הריאליטי ששינתה במובנים רבים את פני הטלוויזיה, פתחה את עונתה ה-50 (!) ברשת CBS האמריקאית (אצלנו היא משודרת כרגיל ביס, סטינג טיוי ופרטנר טיוי בסמוך לשידור המקורי).

יותר מ-25 שנים בפריים טיים של אחת מארבע הרשתות הגדולות הן הישג שלא הולך ברגל, ואפילו לא צולל במי האוקיינוס כדי לשחרר מפתח שקשור למצוף. שתי עונות בשנה כמעט ללא יוצא מן הכלל, עם אותו מנחה שהפך למפיק בפועל ושואוראנר, ג'ף פרובסט, ונתוני צפייה שתוכניות חדשות ועתירות באזז היו מתות להשיג.

למעשה, מספיק לראות את עייפות החומר של הגרסה המקומית "הישרדות ישראל" אחרי 13 עונות, כדי להבין עד כמה ההישג של המותג האמריקאי חריג. העונה החדשה, "בידי המעריצים" (In the Hands of the Fans), היא הראשונה מזה זמן רב (ליתר דיוק, מאז עונה 40, "מנצחים במלחמה") שמחזירה למשחק "אול-סטארס" מעברה של התוכנית, עם מספר שיא של 24 שורדות ושורדים המחולקים לשלושה שבטים.

הרשימה המרגשת כוללת לצד שחקנים טריים לגמרי ריזו וסוואנה (מקום רביעי והמנצחת של העונה הקודמת), גם מתמודדים שהם חלומו של כל מעריץ: סירי פילדס שחוזרת בפעם החמישית (או השישית, אם סופרים את הגרסה האוסטרלית), אוזי "נער הג'ונגל" שחוגג 43 וחוזר גם הוא בפעם החמישית, ג'נה לואיס מהעונה הראשונה (בורנאו) שחוזרת בפעם השלישית, ואפילו מייק ווייט, יוצר "הלוטוס הלבן", שהשתתף בעונת "דוד נגד גוליית" עוד לפני שהפך לכוכב-על. לצידם, ישנם שמות שמעריצים רבים קיוו לראות אך העדיפו לוותר (כמו המנצח הראשון ריצ'ארד האץ' ופרוואטי שאלואו) או שההפקה בחרה באחרים על פניהם (רוב ססטרינו, ג'ונתן פנר ועוד).

העונה ה-50 לא נקראת "בידי המעריצים" בגלל זהות השחקנים: זו העונה הראשונה שבה לקהל בבית יש יכולת להשפיע על התנהלות המשחק. לא על ההדחות כמובן (מזה נזהרים כאן כמו מאש), וחלילה לא על מי שיחזור למשחק (בשביל זה תפתחו ערוץ 13). לצופים ניתנה האפשרות לקבוע החלטות מהותיות לאופי העונה: האם יהיו אלילי חסינות ואילו, מה יהיו צבעי השבטים, מה תהיה המשימה של רביעיית הגמר ועוד.

זר לא יבין זאת, אבל העובדה ש"הישרדות" היא מסוג התוכניות שאנשים שצפו בה לראשונה בתיכון (כמוני) ממשיכים לצפות בה גם בעשור הרביעי והחמישי לחייהם בלי לפספס פרק, היא תוצאה של עבודה עקבית ומלאת ניואנסים. הנה חמישה דברים שגרמו לה להגיע עד לכאן.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

לנו בישראל זה נשמע הזוי, אבל מקצוע ברירת המחדל של מתמודד ריאליטי לא חייב להיות דוגמן או יוצר תוכן. מעונתה הראשונה "הישרדות" הציגה את אמריקה על שלל גווניה: נהגת משאית לצד וטרינר של חיות אקזוטיות, סוכן חשאי בדימוס, מדען טילים, מפיק קולנוע ואפילו אסטרונאוט (דן מעונה 12).

היכולת שלהם להצליח מעולם לא הייתה קשורה למראה או לכמות העוקבים, אלא לאותו שילוש מהסלוגן: Outwit, Outplay, Outlast. הם הוכיחו שצריך להיות מתוחכמים מספיק כדי להדיח חברים ועדיין לקבל את קולם בגמר, חזקים מספיק לשרוד משימות על קיבה ריקה (כמעט ללא פינוקי הפקה), ועקשנים מספיק כדי לא לפרוש כשהמחנה נשטף במונסון. כמה מהמנצחים האהובים, כולל סנדרה דיאז שניצחה פעמיים, היו אנשים חסרי כישורים פיזיים כמעט לחלוטין שהשכילו להפוך את חסרונותיהם ליתרונות.

בכל ביקורת על ריאליטי תחרותי בישראל, בין אם בהובלת יהודה לוי או רון שחר, עולה הסוגייה שבסופו של דבר תפקיד המנחה הוא להיות "נער פוסטר". ג'ף פרובסט בן ה-64 הוא ההפך הגמור. הוא שומר על דומיננטיות מבלי לגנוב את ההצגה, ומהלך תמיד על הקו הדק שבין "סחבק" לדיסטנס. למועצות השבט הוא מגיע מוכן ושואל שאלות מהפרספקטיבה של הצופים, בלי לתת תחושה שהוא מושך בחוטים. זה הפך אותו לאייקון בקרב המעריצים עם אחוזי תמיכה שכל נשיא ארה"ב היה חולם עליהם.

הפיכה למותג כזה לא קורית בחלל ריק. הפורמט פרץ מזמן את גבולות השידור וחי בתוך תוכנית הלוויין של המודחים (Ponderosa), פודקאסטים רשמיים או כאלה שנוצרו על ידי משתתפים איקוניים מהעבר (כמו זה של רוב ססטרינו), וגם - כנסים, חברות שעוסקות בהכנה למשחק ואפילו קורסים אקדמיים. הקהילה האינטרנטית של "הישרדות" היא מהפעילות והיצירתיות שיש. בדומה למעריצי "מסע בין כוכבים", הצופים מכירים ניואנסים שצופה רגיל לא יזכור, ומחזיקים בתאוריות ודירוגים של העונות והמשתתפים שמתנהלים באופן שוטף גם בין העונות.

כאן צריך לחזור לגרסה הישראלית, ולפרק הזכור מהעונה הראשונה שבו דן מנו הועבר שבט כדי להצילו מהדחה בטוחה. "הישרדות" האמריקאית אמנם לא נראית היום כפי שנראתה בהתחלה (איש כבר לא מצביע לפי סדר הא'-ב'), אבל הליבה נותרה זהה: שבטים, איחוד, הדחות ללא דרך חזרה, ובסוף מועצת שבט שבה המודחים קובעים את המנצח. השינויים (פסלוני חסינות, הצבעות כפולות או יתרון "ידע הוא כוח") הוכנסו בהדרגה ותוך הקפדה שלא להסיט את התוכנית ממהותה.

העורכים של "הישרדות" הם הטובים בביזנס. הקצב תמיד מהיר, שתי משימות והדחה מדי פרק, וזה כך גם כשהפרקים התארכו מעט בשנים אחרונות. העריכה מצליחה לתת פוקוס לדמויות מעניינות גם כשהן מודחות באותו פרק, ושומרת על מתח מבלי להיגרר לקיטש ושיחות על זוגיות ורומנטיקה. ובעיקר - המשימות לא מוצגות דרך מונולוגים ארוכים של השורדים אלא משודרות ברצף המלווה בקריינות של ג'ף. והכי חשוב? אי אפשר לדעת עד הרגע האחרון אם מתמודד יגיע לגמר או יישאר בגדר פוטנציאל לא ממומש.

צופי "הישרדות" זוכרים סצנות בעל פה כאילו היו דרמה מתוסרטת. לכל אחד יש את הרגע שלו, אבל עבורי זה תמיד יהיה אריק, מוכר הגלידה מ"מיקרוניזה", שתומרן על ידי ברית הנשים למסור את חסינותו רק כדי להיות מודח כמה דקות לאחר מכן. אי אפשר לשכוח גם ג'וני "פיירפליי" שביים בביקור המשפחות את מות סבתו כדי לזכות באמפתיה, והפך לאחד הנבלים הגדולים בתולדות הפורמט או את סיארה מ"דם נגד מים", שהדיחה את אמא שלה מהמשחק.

העונה ה-50 של "הישרדות" משודרת ביס, סטינג טיוי ופרי טיוי מדי יום חמישי בצמוד לארה"ב.