בשנים האחרונות, מאז ימי הקורונה אם לדייק בזמנים, המילה בית קיבלה משמעות קצת יותר מורכבת. המילה שסימלה פעם חום ושייכות (הגבינה עם הבית, זוכרים?) הפכה לטעונה ואפלה יותר. מצד אחד, היא עדיין מסמלת את המקום שאליו רוצים לחזור (מהשבי, מלהיות מהגר ללא רצון בתוך המדינה שלך). מצד שני, היא גם מסמלת את המקום שבו אנחנו מרגישים חנוקים בגלל גורמים שלא תלויים בנו (מלחמות ועוד מלחמות), ורק חולמים לצאת ממנו בלי לחשוב פעמיים.
ועל שום מה כל ההתפייטות על המילה בית? ובכן, בגלל "תוצרת בית", הדרמה הקומית החדשה של יס שעלתה ברוב בינג'יות ביום חמישי. שבעה פרקים בני כחצי שעה בעונה שנגמרת מהר מדי. במרכזה דמותו של יובל נחשוני (תפקיד פריצה לסטנדאפיסט הפופולרי עידו קציר), צעיר בשנות השלושים לחייו שעזב את ערד לטובת חיי הלילה של תל אביב אך נאלץ לחזור אליה כשסבו, שמוליק (ה-ששון גבאי), עולה על העצבים לצוות בית האבות שבו הוא מתגורר ומסולק ממנו. הערק הביתי ששמוליק מכין, ועובר מפה לאוזן בין מכריו בעיר, הופך למה שמחבר בין הנכד והסב אך גם למה שמסבך אותם בצרות צרורות.
כאן נכנסים לתמונה גם משפחת פשע מהפזורה הבדואית עם הבן הלא יוצלח שלה, עזיז (שאדי מרעי, "סאדה", "פאודה" ועוד); זוג שוטרים מקומיים, אורית ובני (ליטל שוורץ ואלי חביב), שמנסים להפוך לגיבורים; חבר ילדות של יובל שחזר בתשובה והופך לחוט המקשר שלו לחיים שהשאיר מאחור (אדם גבאי, הבן של ששון); אקסית מיתולוגית (עמית מיכאלי) ועוד. למרות שערד, על היופי והאופי המיוחדים שלה, היא ללא ספק הכוכבת של הסדרה, גם תל אביב, או הדרך שבה אנשי הפריפריה מסתכלים עליה, משחקת כאן תפקיד לא קטן.
חמלה וגעגוע
עמרי עמית ואדר מירום, שכתבו בין היתר ל"בובה של לילה" ועבדו עם חנוך דאום על הסדרה שלו "החיים הם תקופה קשה", כתבו את "תוצרת בית", ועל הבימוי הופקד גורי אלפי-אהרון. אחרי "האחיות המוצלחות שלי" ו"מי שמע על חווה ונאווה", אפשר כבר להגדיר אותו כסוג של אוטר בטלוויזיה שלנו, עם חותמת של סדרות בעלות אווירה נונשלנטית, פסקול מהודק ונימה דקה-דקה של מלנכוליה. "תוצרת בית" היא כנראה הדבר הכי טוב ומגובש שיצא תחת צוות היוצרים הזה, שבראו כאן עולם שמרגיש מוכר מאוד אך גם מאופיין מאוד.
בבסיסה יש כאן שני רעיונות שאנחנו מכירים מסדרות רבות אחרות: גיבור שמגיע מהעיר גדולה לעיירה קטנה ומקבל שיעור בענווה ("חשיפה לצפון"), ואנשים מהיישוב שמוצאים את עצמם איכשהו בעולם הפשע ("שובר שורות", "העשב של השכן"). אך היות ש"תוצרת בית" בחרה לעצמה את ערד כמרכז העלילה שלה ולא, למשל, את אלבקרקי, היא כנראה הדבר הכי ישראלי על המסך שלכם. יש כאן אינסוף ניואנסים של עיר קטנה: הטיפוסים האקצנטריים שממלאים אותה, הבר המקומי, הפיצוציה בתחנת הדלק שהופכת גם לבית קפה מאולתר, והביקור בגינות של השכנים כדי לקטוף לימון.
"תוצרת בית" אמנם נוגעת לא פעם בפצע הפתוח של ערד, עיר שהוקמה באמצע המדבר עם מעט מאוד קשר למרכז הארץ ועוברת תהליך מואץ של התחרדות בשנים האחרונות (למעשה, הסדרה נפתחת כאשר מתווך מקומי מראה את הבית של שמוליק לזוג חרדים שעובר לעיר), אבל אפשר לראות בה גם הרבה מאוד חמלה, אהבה ואולי גם געגוע למקום.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
וולטר ווייט וג'סי פינקמן של ערד
בחכמה ובגובה העיניים היא מצליחה לתת גם זווית רעננה ולא דידקטית לסוגיית הפשיעה בחברה הערבית, בדגש על בעיית הפרוטקשן בנגב, כשהיא מציגה את הזווית הזאת דרך עיניו של עזיז (מרעי), שהוא אמנם עבריין אלים אבל גם צעיר אבוד שרק חולם שיראו אותו כישראלי שווה ולא כמישהו שצריך לברוח ממנו. בכלל, צריך להוריד את הכובע בפני מרעי, שלמרות שהוא מלוהק שוב ושוב לתפקידים של עבריינים ומחבלים, מוכיח שיכולות המשחק הפנומנליות שלו יכולות להפוך כל דמות לכזאת שרוצים להריע לה. הוא בקלות אחד השחקנים הכי טובים ויציבים בטלוויזיה שלנו.
אבל שלא יהיה ספק: מעל הכול מדובר בסדרה של קציר וגבאי. שני שחקנים עם פער דורות ורקעים כל כך שונים שיוצרים כאן צמד טלוויזיוני שקשה להוריד ממנו את העיניים, לא פחות מוולטר ווייט וג'סי פינקמן, רק עם משקעים של יחסים משפחתיים עקומים. ממש כמו הצמדים הגדולים מסרטי האקשן של הניינטיז, השניים מחליפים ביניהם עקיצות ללא הרף אך גם משלימים זה את זה ודואגים אחד לשני כמו שאף אחד אחר לא היה.
ההומור הוא זה שבסופו של דבר הופך את הצפייה ב"תוצרת בית" לכל כך כיפית ולא מכבידה. קציר מצליח בקלילות רבה להלביש את ההומור שלמדנו להכיר מהסרטונים שלו, זה שנאמר בספק אדישות ספק נכות רגשית, על גיבור מובס עם חלומות גדולים, ומתגלה כשחקן לא רע בכלל. כי כמו שיובל, או קציר, מגלה במהרה, יש את החלומות והתוכניות ויש את המציאות והתכל'ס. אנחנו צריכים לעשות מהלימונים לימונדה, או מהתמרים ערק במאה שקל לבקבוק, וככה לשרוד.
עשו לעצמכם טובה: קחו הפסקה מהחדשות לטובת סדרה שיש בה כל מה שאתם צריכים כדי לאהוב את המדינה הזאת קצת יותר - על הטוב, הרע והמריר שבה.