כבר ב-2005, כשעלתה לראשונה ב-HBO, "הקאמבק" חזתה עתיד עגום למדי. הריאליטי עוד היה יחסית בחיתוליו ושחקנים ותסריטאים אמיתיים הרגישו שתוכניות כמו "הישרדות" ו"האח הגדול" הולכות להשאיר אותם ללא עבודה. מאז היא חזרה לחיינו עוד פעמיים, בכל פעם בפער של עשור בערך (ב-2014 והשנה), והתחזיות שלה לגבי עתיד הטלוויזיה, שלא לומר האנושות בכלל, רק הפכו קודרות יותר.
ואלרי צ'ריש, כוכבת הסיטקום הנשכחת שיצרו ליסה קודרו ומייקל פטריק קינג (השואוראנר של "סקס והעיר הגדולה"), תמיד הרגישה מנותקת מהזמן ומהתקופה, אך איכשהו תמיד מצאה את עצמה בלב המאבק. אוחזת בכל כוחה בידיה המטופחות, עם הפן המושלם שעשה לה מיקי די זצ"ל, ומסרבת לרדת מהגלגל של הוליווד. כי היא תמיד ידעה - הדבר הכי חשוב הוא להישאר במשחק.
היא זו
כבר בעצם קיומה "הקאמבק" הייתה סדרה מטא-טלוויזיונית. שנה וחודש בלבד אחרי שקודרו נפרדה מדמותה האיקונית של פיבי בופה, זו שזיכתה אותה בתהילה עולמית, פרסים והמון המון כסף, היא חזרה עם מוקומנטרי קטן ב-HBO, הכי רחוק שאפשר מהמיינסטרים של NBC. קווי העלילה, על כוכבת עבר מהניינטיז ששיחקה בסיטקום מצליח בשם "I'm It" ונואשת לעשות קאמבק, גרמו לקהל לחשוב שקודרו עומדת לגלם וריאציה נוספת על פיבי: היפית עירונית עם וייבים של מדריכת יוגה.
אלא שואלרי צ'ריש מעולם לא הייתה מחווה לפיבי בופה, ו"הקאמבק" גם לא ביקשה לקרוץ לקהל של "חברים". העונה הראשונה, שלא זכתה להצלחה מסחרית, הייתה מופת של הומור קרינג' שבחן שוב ושוב את גבולות הסבלנות של הצופים ואת מידת ההשפלות שהם מוכנים לראות את הגיבורה שלהם עוברת.
מאז שהתנסתה בצילום תוכנית הריאליטי "הקאמבק", שתיעדה את ניסיונה לחזור לטלוויזיה דרך דמותה הפתטית של דודה סאסי בסיטקום הדבילי "Room and Bored", ואלרי צ'ריש חוותה כמעט כל דבר שיש להוליווד להציע ל'שחקנית בגילה'. בעונה השנייה היא קיבלה את הזדמנות חייה: תפקיד בסדרת איכות מהסוג שמזכה שחקניות במועמדויות לפרסים. אלא שהדבר חייב אותה להתאחד עם פולי ג'י (לאנס בארבר, "שלדון הצעיר"), התסריטאי שכל כך תיעב אותה בעונה הראשונה, וכתב סדרה על העבודה המשותפת שלהם שבה היא מוצגת כנבלית.
קודרו וקינג השתמשו ב"הקאמבק" ובואלרי צ'ריש כדי לומר את כל מה שיש להם על הוליווד, ונדמה שלא בהכרח מדובר בדברים טובים.
ואלרי צ'ריש איננה אישה רעה. היא פשוט חיה שנים ארוכות מדי בתעשייה שלימדה אותה שהדבר החשוב ביותר הוא הנראות. לכן היא בנתה לעצמה בבית קיר הנצחה ובו הרגעים הגדולים של הקריירה שלה: אזכורים במגזינים והופעת האורח האיקונית אצל ג'יי לנו.
חשוב גם לזכור שהיא אינה עושה את זה בשביל הכסף. לא במקרה מופיעה כאן דמותו של בן זוגה, מארק (דמיאן יאנג), האיש שמכניס את הכסף ויכול היה לאפשר לה לחיות בנוחות כעוד כוכבת עבר שנהנית משאריות אור הזרקורים ואולי מצטרפת מתישהו לעונה של "עקרות בית אמיתיות בוורלי הילס".
אבל "הקאמבק" מכוונת למקום עמוק יותר: ההתמכרות של ואלרי, ואולי של כולנו, לאופן שבו אנחנו נתפסים בעיני אחרים. הרגעים היחידים שבהם היא נראתה באמת אבודה היו דווקא רגעי השקט, כשאיש לא אמר לה מה לעשות.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
נצח מפוקפק
השנה, כמעט 21 שנה אחרי שעלתה לראשונה, החליטו קודרו וקינג להחזיר את ואלרי צ'ריש לסיבוב פרידה, ועשו זאת עם העונה החדה והטובה ביותר של הסדרה עד כה. למרות השנים הארוכות שעברו בין עונה לעונה, כמעט כל השחקנים חזרו להופעות אורח כדי לחלוק כבוד לסדרה שהפכה עם הזמן ליקירת המבקרים.
אבל חסרונו של רוברט מייקל מוריס שנפטר בשנת 2017, וגילם בשתי העונות הראשונות את מיקי די, מעצב השיער וחבר הנפש של ואלרי, הורגש היטב. הקונטרה הקלילה והקצת מטופשת שהוא נתן לדמות של ואלרי לא נמצאה באף דמות אחרת בסדרה, בוודאי לא בזאת של פיישנס (אלה סטילר, בתו של בן סטילר) מנהלת הסושיאל הלא מאוד תקשורתית של ואלרי.
הפעם ואלרי, שמחזיקה בתואר הבלתי נתפס מבחינתה של זוכת אמי ובוגרת אינספור תוכניות ריאליטי, בהן "הבוגדים", מגויסת על ידי רשת הסטרימינג הפיקטיבית "נונט" לככב בסיטקום הראשון שנכתב בסתר בידי בינה מלאכותית.
נדמה שהפעם קודרו וקינג מביטים קדימה על התעשייה כולה, ועוסקים בנצחיות של התחום שבו הם עובדים. ואלרי, שכבר הוכיחה שתעשה הכול כדי להאריך את דקות התהילה שלה, נבחרת לשמש פרזנטורית של סדרה שעלולה לסמן את סופו של המקצוע שלה. לאורך שמונת פרקי העונה היא פוגשת עוד ועוד דמויות שמנסות להזהיר אותה מפני האסון שהיא מסייעת להביא. מפראן דרשר, שמגלמת את עצמה כנשיאת איגוד השחקנים הנאבקת בשימוש ב-AI, דרך אנדרו סקוט כראש האולפן שרואה בכל דבר ביזנס ואינו מבין מדוע כולם סביבו נחרדים מהרצון שלו להחליף בני אדם בבינה מלאכותית, ועד ג'יין (לורה סילברמן), הבמאית הדוקומנטרית שמלווה את ואלרי מהעונה הראשונה, ששולפת שוב את מצלמת ה-8 מ"מ שאיתה צילמה את "הלסביות של טרבלינקה" זוכה האוסקר, ומנסה לגרום לה לעשות את הדבר הנכון.
אחרי שני עשורים של סטירות לחי, עלבונות והשפלות, קודרו החליטה להעניק לואלרי סוף טוב, לפחות בגבולות האפשר. הסיטקום "How's That" אמנם ממשיך להיות משודר עם גרסת ה-AI שלה, אבל היא מקבלת תפקיד בדרמה יוקרתית בשם "שולחן השופטת", על שופטת לשעבר שהופכת לשפית.
בשיחה האחרונה בינה לבין ג'יין, המוצגת בשחור-לבן דרך עדשת הפילם של ג'יין, מסבירה ואלרי למצלמה שבחיים "דברים לא תמיד ילכו כמו שתכננת, אבל העיקר הוא להמשיך". זה אולי הרגע הקרוב ביותר שבו קודרו הרשתה לעצמה להיות נוכחת באמת על המסך, אחרי שנים שבהן דיברה על הפער בין התהילה העצומה של "חברים" לבין האופן המצמצם שבו התעשייה דמיינה את המשך דרכה.
אהבתי את "הקאמבק" לא רק בזכות היכולת שלה לפרק את הוליווד לגורמים, את זה כבר עשו סדרות רבות לפניה. הכוח שלה היה תמיד בדמותה של ואלרי צ'ריש, שהצליחה שוב ושוב לשנות את האופן שבו אנחנו תופסים אותה, להפוך את החולשה לכוח ולהראות שפתטיות היא, בסופו של דבר, עניין של נקודת מבט. וקודרו הוכיחה, שוב, שמאחורי החזות המצחיקולה מסתתרת יוצרת חכמה, חדה ואמיצה.
כל פרקי "הקאמבק" זמינים ב-HBO מקס.