הרבה דברים התרחשו מאז 2019. דבר אחד שדווקא לא קרה הוא סרט חדש בסדרת "מלחמת הכוכבים". בתקופה הזו, המותג התפתח בעיקר בגזרה הטלוויזיונית, עם סדרות מצליחות כמו "המנדלוריאן".
רק עכשיו, שבע שנים אחרי "עלייתו של סקיווקר", סרט חדש בסדרת מלחמת הכוכבים מגיע למסכים. זה קרה בסוף השבוע האחרון, וקוראים לו "המנדלוריאן וגרוגו". כמשתמע משמו, הוא ממשיך את הקו של הסדרה האהובה. כמו במקרה שלה, גם פה עומדים מאחורי הפרויקט הבמאי ג'ון פאברו, מי שבזמנו הוציא את היקום הקולנועי של מארוול לדרך עם "איירון מן" וגם המציא מחדש את "מלך האריות", ושותפו - המפיק והתסריטאי דייב פילוני.
העלילה פשוטה. לא דרושה בקיאות במותג "מלחמת הכוכבים" בכלל או בפרקי "המנדלוריאן" בכלל כדי להבין אותה. הגיבורים, מן הסתם, הם מנדלוריאן וגרוגו. הוא, בגילומו של פדרו פסקל, שכיר חרב אינטר-גלקטי, ומעין גלגול של צייד הראשים באבה פט, כשהיה כשלעצמו גלגול של האיש ללא שם מן המערבונים של קלינט איסטווד, שהיה כשלעצמו גרסה אמריקאית של הסמוראים מסרטי קורוסאווה. גרוגו ידוע גם כבייבי יודה, ובשמותיו העוד פחות רשמיים - היצור הכי חמוד כרגע בהוליווד, ובית חרושת למכירת צעצועים. גם אני קניתי אחד לפני ההקרנה.
המנדלוריאן הוא הסנג'ר של הרפובליקה החדשה למשימות מיוחדות. ההמחשה הכי טובה למעמד התרבותי המידלדל של סרטי "מלחמת הכוכבים" הוא שאף אחד כבר לא לוקח אותם מספיק ברצינות כדי לנתח אותם גיאו-פוליטית ולראות בו אלגוריה לסוכן מוסד או CIA שמסתובב בעולם ומחסל איראנים. כאן, משימתם הראשונה היא למצוא את רוטה ההאט, הכבשה השחורה של משפחת החשופיות השולטת ביד רמה בעולם הפשע ומטילה אימה כה גדולה, עד שכולם מפחדים אפילו לשאת את שמם. אל דאגה, גיבורינו האמיצים ימצאו דרך לגלות עליו מידע ולאתרו.
איתורו של רוטה, גדול ממדים ככל שיהיה, מתגלה רק כמשימה הראשונה של הגיבורים. הרפתקה אחת מובילה לאחרת. הסרט לא מצליח להשתחרר מן המסגרת הטלוויזיונית שממנה צמח, והמבנה שלו אפיזודי למדי, ואפילו מזכיר משחק קווסט. דברים רבים מתרחשים פה, אבל בעצם שום דבר לא משתנה, בעיקר לא הדמויות. הן קופצות משלב א' לשלב ב', אך לא עוברות שום התפתחות. גם היחסים ביניהן נשארים במקום. בסופו של דבר, התחושה היא שאפשר היה להחליף את המנדלוריאן או את גרוגו ואולי אפילו את שניהם בדמויות אחרות, והסרט היה נשאר אותו דבר.
יש בסרט חסרונות נוספים. למשל, הליהוק של ג'רמי אלן וייט כקולו של רוטה ההאט. זו היתה יכולה להיות אחת הדמויות הכי מוצלחות שראינו לאחרונה על המסך הגדול, עם ניגודיות מסקרנת ומעוררת אמפטיה בין חיצוניות מאיימת ועולם פנימי פגיע ומתוסכל. אלא שהשחקן, שפרץ ב"הדוב" וגילם לאחרונה את ברוס ספרינגסטין בסרט הביוגרפי על אודותיו, מגלם אותה עם קול בוגר ואפל מדי. היה עדיף אולי לבחור שחקן מוכר פחות אך הולם יותר, עם חיתוך דיבור נערי ושברירי. חבל.
בגלל הפגמים האלה ותחלואים אחרים, הביקורות קשות מאוד עם הסרט. ככה זה, המשכונים הם תמיד מטרה קלה. ראינו את זה לאחרונה גם במקרה של "השטן לובשת פראדה 2". אך כמי שאינו מעריץ גדול של "מלחמת הכוכבים" והגיע בלי ציפיות, הקטילות הללו נראות לי מוגזמות. נכון, מי שכן מעריצים לא יקבלו כאן ערך מוסף יחסית לכל הפרקים הקולנועיים והטלוויזיוניים הקודמים, אבל לזכותו של ההמשכון החדש ייאמר שהוא גם לא מתיימר לספק זאת. למעשה, אין לו יומרות כלל, ויש בכך משהו מרענן.
מה לעשות, לא כל סרט יכול להיות האירוע הקולנועי של הקיץ. בשביל זה יש את כריסטופר נולאן. עושה רושם שהמטרה העיקרית היתה להימנע מהרפתקאות מיותרות. פילוני כתב תסריט ברמה של המגזין פילוני ופברו ביים במיומנות כפי שהוא יודע, אבל בלי להמציא את עצמו או את הגלגל מחדש. פדרו פסקל בא לדפוק שעון וזה נכון גם לגבי יתר השחקנים. כל זה נשמע בינוני ופונקציונלי, אלא שהעשייה הטכנית כאן ברמה הגבוהה ביותר: האפקטים משובחים והסרט מוציא את המיטב מן המסך הגדול ובעיקר מן האיימקס. התוצאה היא רצף של סצינות אקשן משובחות - מהפתיחה, שמזכירה את ג'יימס בונד יותר מאשר את "מלחמת הכוכבים", ועד הסוף. התוצאה נמשכת קצת יותר משעתיים אבל הזמן עובר מהר. היא מרשימה ומרהיבה אבל בגלל ההימנעות מבומבסטיות פומפוזיות לא עושה כאב ראש, מה שלא מובן מאליו לבלוקבסטר בימינו.
נכון, שני הגיבורים ומושא החיפוש שלהם היו יכולים להתפתח בצורה טובה יותר, ועדיין הם דמויות חזקות למדי - כאלה שכיף לצאת איתן למסע, בטח כשפברו מנווט אותו ביד כה בטוחה. אם תבואו עם הציפיות הנכונות, תזכו לחוויה מבדרת ומהנה.
האלמנט שהכי מתעלה כאן הוא הפסקול של לודוויג גורנסון, מן המלחינים הקולנועיים הבולטים של דורנו, שידוע בעיקר כשותפו של הבמאי ריאן קוגלר. הוא זכה באוסקר על המוזיקה שכתב לשניים מסרטיו - "הפנתר השחור" וממש לאחרונה "חוטאים". כהרגלו, הוא כתב צלילים מפעימים ושמימיים, אלא שהם רמה מעל הסרט וגם בספירה שונה ממנו, והדרך הכי טובה ליהנות מהם היא להקשיב להם בנפרד.
ישי קיצ'לס ואבנר על "מלחמת הכוכבים" החדש ועל הבמאים הכי גדולים שירדו מגדולתם
נסיים אם כך, כפי שרבים עשו, במילה על הליהוק של דמויות המשנה. את דמות האישה המשמעותית היחידה כאן, זו השולחת את המנדלוריאן למשימותיו, מגלמת סיגורני וויבר. בכך, השחקנית הוותיקה משלימה הישג נדיר - הופעות בשלושה מן המותגים הכי איקונים של הקולנוע העכשווי - קודם "הנוסע השמיני", אחר כך "אווטאר" ועכשיו "מלחמת הכוכבים". איזו קריירה חד-פעמית.
בתפקיד קטן עוד יותר אנו מוצאים את מרטין סקורסזי, התורם את קולו לקוף מרובע-ידיים שמוכר אוכל רחוב וסוחר במידע לשימושו של גיבורנו. הקולנוען המהולל פרץ בשנות השבעים המהוללות, בדיוק כמו סדרת סרטי "מלחמת הכוכבים". הוא היה מקביל אליהם, התחרה בהם, הפסיד להם, המשיך הלאה בדרכו שלו, ועכשיו סוגר מעגל ומשתתף עם הרבה חן וספורטיביות באחד מסרטי הסדרה.
כל כך הרבה דברים קרו מאז ש"מלחמת הכוכבים" והקולנוע של סקורסזי החלו את דרכם - אבל חמישים שנה לאחר מכן, ושניהם עדיין פה. בתקופה כל כך כאוטית, יש משהו מנחם ומעורר השראה ביציבות הזו.