מהרגע שבו נולדה, העולם לא האיר פנים לרובי (רו) בנט. בפרק הבכורה של "אופוריה" חזינו בפעם הראשונה וגם האחרונה שבה באמת הייתה מאושרת: עוברה השוחה במי השפיר של אמה. רגע אחר כך היא כבר נזרקה אל העולם, כשבחדר הלידה, על מסך הטלוויזיה, נראו התמונות של פגיעת המטוסים במגדלי התאומים. עבור רו, זה היה רגע שזיקק את התחושה שליוותה אותה לאורך כל חייה: היא נולדה לעולם כאוטי, רועש ומאיים, ומאז היא בסך הכל חיפשה קצת שקט.
שימו לב, מכאן והלאה ספוילרים לפרק האחרון של "אופוריה".
נקפוץ בזמן שבע שנים מאוחר יותר, לתחילת העונה השלישית והאחרונה של הסדרה, אז פגשנו אותה כשהיא תלויה פיזית בין שמיים לארץ, ברכב שמנסה לעבור בין מקסיקו וארה"ב. זאת לא רק תמונה מרהיבה אלא גם מטאפורה מדויקת לדמות שמעולם לא הייתה באמת שייכת. לאורך העונה, שהלכה והתרחקה מדרמת הנעורים האפלה של העונות הראשונות והפכה לטרגדיית פשע אמריקאית, רו מצאה את עצמה בלב מאבק בין קרטלי סמים, סרסורים והרשות למלחמה בסמים. לורי (מרתה קלי), המורה לשעבר (איזו עקיצה למערכת החינוך, אה?), חובבת התוכים ואחת הדמויות הלקוניות שנראו על המסך, ניצבה מול אלאמו (אדוואלה אקינואויה-אגבאג'ה), סרסור אכזרי שפלאשבק לילדותו ניסה להסביר את מקור השנאה שלו לנשים. גם מי שתמיד חשבו שהניהיליזם של רו לא יוביל אותה למקום טוב, כנראה לא דמיינו שכך יסתיים הסיפור שלה.
כיבוי אורות
הקפיצה בזמן, שהעבירה את הדמויות כחמש שנים קדימה, הייתה החלטה שנויה במחלוקת שקיבל סם לוינסון, השואוראנר, הבמאי והרוח החיה (והשערורייתית) שמאחורי "אופוריה", אבל גם אחת המעניינות ביותר. בפעם הראשונה הסדרה נאלצה לתת תשובה לשאלה: מה קורה אחרי שהמסיבה נגמרת?
לכאורה, הרבה מהמרכיבים שהפכו את "אופוריה" לתופעה היו אמורים להיעלם עם קפיצת הזמן. דרמת התיכון, החרדות של גיל ההתבגרות והתחושה שכל סקס לא מוצלח הוא סוף העולם. אבל למרות שהגיבורים שלה לא צלחו את המעבר לחיים הבוגרים, "אופוריה" עצמה עשתה אותו היטב. היא התרחקה קצת מהסצנות הסוריאליסטיות שהיו חלק בלתי נפרד מהזהות שלה ונתנה לעצמה להתנסות בעלילת פשע קונבנציונלית יותר. באופן מפתיע, למרות שפע של תגובות נגד מצד צופים ומבקרים, בעיניי זה לא פגע בקסם שלה. הרבה בזכות הצילום המוקפד, הפסקול המצוין (כן, גם בלי לברינת', שפוטר ברעש גדול) והעובדה שלוינסון מעולם לא שכח שהפשע, האלימות והקרטלים הם רק תפאורה. הסיפור האמיתי נותר הדמויות.
קאסי (סידני סוויני) ונייט (ג'ייקוב אלורדי) ניסו להגשים את עצמם באמצעות הכלים היחידים שהם מכירים. היא הפכה את הגוף שלה למוצר ואת הפנטזיה הרומנטית שלה למודל עסקי ב"אונליפאנס". הוא ניתב לעולם הנדל"ן את האגרסיביות וההתמכרות שלו לשליטה, תכנות שירש מאביו (אריק דיין, בתפקיד פרידה מהעולם).
מאדי (אלכסה דמי) גילתה שגם החלומות הגדולים ביותר עלולים להתברר כבלוף, כשהחלה לעבוד כעוזרת אישית של סוכנת שחקנים מתעללת, וג'ולס (האנטר שייפר) אמנם הגשימה את חלום הציור אבל בסוף מצאה את עצמה משרתת פנטזיות מיניות של גברים עשירים בשביל כסף. במבט שטחי אולי אפשר היה לחשוב שחלקם הצליחו לבנות לעצמם חיים חדשים, אבל ככל שהעונה התקדמה התברר שכולם לא רק מצולקים, אלא שבורים ממש.
סיבה ותוצאה
במשך שתי עונות ושני פרקי ספיישל נפלאים הואשמו לוינסון ו"אופוריה" בכך שהם מהללים אורח חיים הרסני. במבט לאחור, העונה השלישית מרגישה כמו תגובה לטענות האלה. מסלול הייסורים של רו ושאר החבורה כלל השפלות פומביות, אובדן איברים ואובדן אנשים אהובים, אך הוא לא הרגיש כאילו הוא בא מתוך מוסרנות אלא מתוך מחשבה עמוקה על המסלול שהדמויות האלה עברו במהלך השנים שבהן היו רחוקות מאיתנו. זאת הייתה העונה שבה כולם וכולן גילו שלכל פעולה יש תוצאה.
השעתיים האחרונות של "אופוריה" - שעתיים שנראו לרגעים כמו הכלאה בין "ספרות זולה" ו"קיל ביל", שבהן טרנטינו יכול לבקש קרדיט - הן כנראה הביטוי המובהק ביותר לשינוי שעברה הסדרה. לורי, שבמשך שלוש עונות חמקה מהחוק באדישות מקפיאת הדם שלה, מצאה את עצמה מוקפת בסוכני FBI ובחרה שלא לוותר על החופש שלה כששמה קץ לחייה בתלייה פומבית. בתגובה, אלאמו, כנראה הדמות הכי מפחידה שידעה הסדרה, הניח שניצח והחליט לנקום ברו באמצעות "מתנה" על כך שבגדה בו: קופסת כדורי פרקוסט מהולים בפנטניל.
סצנת הפרידה של רו מהעולם ומהסדרה, שהתרחשה כמעט חצי שעה לפני הסוף, הותירה את המנטור שלה, עלי (קולמן דומינגו), כמו גם את הצופים, אבודים ומבולבלים.
במה שנראה בתחילה כמו המציאות היא מגלה שפזקו (אנגוס קלאוד, שמת בעצמו ממנת יתר לפני העונה השלישית) הצליח לברוח מהכלא, והיא נוסעת לחפש אותו. בדרך היא מגיעה למכולת הישנה שהייתה העסק שלו ונתקלת בשוטרים שמונעים ממנה את הגישה לבית אמה (ניקה קינג), שאיתה ניסתה לשווא ליצור קשר במהלך העונה. כשהיא סוף סוף מוצאת אותה, היא יושבת וקוראת בכתבי הקודש.
הו, גאולה
מונטאז' קצר, שנלקח מחומרים שלא שודרו בעבר של זנדאיה וקלאוד, מראה לנו את המפגש בין רו ופזקו, והוא מרגיש מיד קצת כמו גן עדן. ואז, קצת אחרי שנייט מצא את מותו כשנקבר בחיים והוכש על ידי נחש, גם רו בנט מתה. היא נפטרה ממנת יתר, כשהיא ישנה על הספה בביתו של עלי עם אוזניות, ממש כמו שהעבירה לא מעט מחייה.
אך לוינסון סירב להציג את מותה של רו רק כטרגדיה. באמצעות השיחות האחרונות שלה עם עלי, המעבר המפתיע של תפקיד המספר אליו בסוף הסדרה והטון הרוחני מאוד ששרר לאורך הפרק, הוא הופך את הפרידה הזאת למשהו שנע בין אזהרה, הספד ואולי אפילו גאולה.
לאורך שלוש עונות כמעט כל דמות ב"אופוריה" הייתה מכורה למשהו: רו לסמים, קאסי לתשומת לב, נייט לשליטה, מאדי לפנטזיה על חיים מושלמים, ג'ולס לאהבה וכן הלאה. לכן קשה להתעלם מכך שהתחנה האחרונה שבה ביקרנו היא כזאת שלא הייתה באמת נוכחת עד כה, והיא האמונה. לא במקרה נקרא פרק הסיום "In God We Trust" ("באל נשים מבטחנו"). זוהי אמירה תאולוגית ברורה כל כך, אך גם כזו המופיעה על שטרות של דולר, כדי להזכיר לנו שבסוף הכל כאן מעורבב: אמונה וחומר, טהור ומלוכלך.
ציון הלא תשאלי
מהרגע הראשון "אופוריה" הייתה סדרה שאהבה ללכת עד הקצה. לרוב זה הצליח והיא יצרה רגעים בלתי נשכחים. לפעמים היא נפלה לפרובוקציות בטעם רע. לעיתים המתירנות שלה הולידה רגעים שלא נראו כמותם על המסך קודם לכן, ולעיתים נדמה היה שהיא סתם מרוכזת בעצמה. אבל גם ברגעים החלשים ביותר שלה, היא נשארה נאמנה לעצמה.
יותר מכל אלה, "אופוריה", על אף ואולי בגלל ההתנהגות הבעייתית של היוצר שלה, הצמיחה דור חדש של שחקנים שהפכו לכוכבי ענק: האנטר שייפר, סידני סוויני, ג'ייקוב אלורדי וכמובן זנדאיה. אף אחד מהם לא יכול לדמיין את חייו אם לא היה נכנס ל"אופוריה". ואי אפשר לשכוח את העובדה שהסדרה הזאת נולדה כאן על ידי רון לשם, דפנה לוין וטמירה ירדני, לפני ששינתה את העולם, והאמת היא שאולי לוינסון גם לא שכח את זה כשהוא מרפרר אלינו בישראל עם כובע המצחייה ועליו המילה Zion (ציון) שמופיע בסצנה הלפני אחרונה.
למרות המקום הרב שנותר לפרשנויות, הבחירה להעניק לשתיים מהדמויות הראשיות שלה סוף מוחלט ורע, הולמת סדרה שמעולם לא פחדה ללכת עד הקצה. ואולי זאת גם שאלה אחרת אחרונה שהיא משאירה אחריה: האם אפשר בכלל לחיות בלי להתמכר למשהו? לסמים, לאהבה, לכוח או לאלוהים. לוינסון לא מציע תשובה. הוא רק משאיר אותנו עם "May God Bless Us All".
כל פרקי "אופוריה" זמינים ב-HBO מקס.