שפתיים יישקו: הבלאק ליפס מתים לחזור לישראל - ראיון בלעדי

הבלאק ליפס הם חבורה שיודעת ליהנות בהופעות. הם לא רק מנגנים רוקנרול מהיר, כיפי ומרענן ומבצעים אותו באופן נפלא אלא הם חייבים גם איזשהו אקסטרה: פעם, כשהיו פחות מפורסמים, הם נהגו לנפנף באיבריהם על הבמה ולהשתין על הקהל; כיום הם מסתפקים רק בסטריפטיז והשתכרות טוטאלית. עד לא מזמן, כל זה עבר בסדר, עד ינואר 2009. הלהקה יצאה אז לטור ראשון ומפתיע בהודו, מקום שבקושי התרגל ללהקה כמו הג'ירפות, ולא היה ברור כיצד יאכל חבורה פסיכית כמו הבלאק ליפס. ואכן, באחת ההופעות, הגיטריסט קול אלכסנדר התפשט, השתעשע עם הקהל ולאחר מכן ביצע את המעשה הבלתי נסלח: התמזמז עם גברים אחרים.

"זה היה הדבר הכי קיצוני שקרה לנו אי פעם", מספר ג'ארד סוויילי, בסיסט הבלאק ליפס בראיון בלעדי לוואלה! תרבות לרגל צאת אלבומם החדש, "Arabia Mountain". "רדפו אחרינו, ניסו לקחת מאיתנו את הדרכונים, המשטרה רצתה לעצור אותנו וחשבנו שלא נצא משם לעולם. לא הצלחנו לדבר עם אף אחד ובסוף, איכשהו הצלחנו לצאת מהמדינה ונמלטנו ליעד הבא, כשהטור כולו בוטל. הלקח? במדינות בהן ההומוסקסואליות לא חוקית – אל תנשק בנים אחרים".

הסיפור הקטן הזה, שפרנס לא מעט את אתרי האינדי השונים בארצות הברית, מסמל במדויק את הקו הדק שהבלאק ליפס חיים עליו ושנמתח בין חיי Pאנק-רוק קלאסיים לבין הרצון להגיע לכל מקום בעולם ולהפיץ את הבשורה. מאלבום לאלבום עד לזה הנוכחי, השישי במספר, הליפס ניסו – והצליחו – לגדול תוך שהם שומרים על אותה יושרה אמנותית. "למה אני רוצה להיות מסחרי יותר? כדי שאוכל לקנות אי בבהאמס ולא לעבוד יותר לעולם", מסביר סוויילי. "אני רוצה חמש לימוזינות שיהיו לרשותי 24 שעות ביממה ושעליהן יהיו בחורות עירומות, כל הזמן. אנחנו רוצים להיות גדולים כמו מדונה".

מדונה? אתם בכלל אוהבים אותה?

"היא היתה סקסית פעם. לפחות עד שהתחילה לדבר במבטא בריטי".

ההומור של סוויילי הוא אסטרטגיה תקשורתית מוצלחת בדרך למיצוי המשימה. הרי לא סתם התחברה הלהקה עם מארק רונסון - האיש שלקח את לילי אלן, איימי וויינהאוס ועוד לתוך רחבת המיינסטרים. המהלך הרים לא מעט גבות בתחילה ולאחר מכן גרר ביקורות, שטענו שרונסון יוציא מהבלאק ליפס את העוקץ - "זה הדבר האחרון שאנשים ציפו מאיתנו לעשות", מספר סוויילי. "זה שיגע אנשים, מה ששימח אותנו מאוד. הוא לימד אותנו הרבה דברים מגניבים באולפן ואנחנו מאוד מרוצים ממה שקרה".

מה אתם לימדתם אותו?

"מה זאת אומרת? גרמנו לו להיות גבר, שיידע לחגוג קצת. זה לא שהוא היה נער מזבח או משהו, אבל לקחנו אותו קצת יותר רחוק".

וברצינות, זה מה שאתם רוצים? בילבורד, מקום ראשון במצעדים?

"זה קשקוש להתעסק בזה. הסקס פיסטולז הגיעו למקום הראשון במצעדים בלי שהיה מותר להם כלום. אם נמכור מיליון תקליטים אני אשמח, אבל אני לא אעשה שום דבר שונה ממה שאני עושה היום כדי למכור אותם. בכלל, אני לא חושב שנמכור מיליון תקליטים".

אם מתקשרים אליך ואומרים לך "ג'ארד, כרגע נמכר האלבום המיליון של הבלאק ליפס", מה הדבר הראשון שתעשה?

"אלך לתיכון שלי וארקוד במרכז המגרש שם, בעירום. אחר כך אני אקנה לימוזינה ואסיע אותה מצוק".

ואכן, האזנה ל-"Arabia Mountain" (שמיובא לישראל על ידי חברת הליקון) מגלה שלא באמת הרבה השתנה בלהקה הזו. השירים עדיין מצוינים, ההפקה של רונסון עושה הרבה כבוד לסגנון הייחודי שהבלאק ליפס פיתחו בכמעט עשור של הקלטות והופעות אינטנסיביות. בטקסטים, סוויילי מעיד כי מי שיקשיב ישים לב שהשירים עוסקים ב"ילדים שהתעללו בהם, נשים שעברו הפלה, התמכרות לאלכוהול, סמים פסיכדליים וכאלו".

"נכון ששומעים שאנחנו הרבה יותר קוהרנטיים?", הוא שואל.

אין טענות.

"כן, ועם הנושאים האלו אנחנו נהפוך למדונה".

למה בכלל קראתם לאלבום "Arabia Mountain"?

"יש כזה הר, 45 דקות מאיפה שאנחנו גרים, וחשבנו שאם ניתן לזה את השם, אנשים ישאלו אותנו למה קראנו לזה ככה ויצפו לתשובה מתוחכמת וחשובה. ואז, כשנגיד להם את הסיבה האמיתית – הם יתבאסו. זו הדרך הכי לא בוגרת להיות פרובוקטיביים. וזה אנחנו".

מעבר להיותה להקה מצוינת, הבלאק ליפס הם גם עדות נדירה למשהו טוב שקרה דווקא לסצנת האינדי הישראלית, שסימנה את הלהקה ב-2007, רגע לפני הפריצה הגדולה שלה ובזכות מפיק-חבר ישראלי, ליאור אסטרו (מלהקת האסטרוגליידס ומהלייבל Sshaking Records), היא הגיעה לכאן לשלוש הופעות מפוצצות בתל אביב ומסע הזוי ברחבי הארץ, בין הקיבוץ לשטחי הרשות הפלסטינית.

"זה היה מסע מטורף באמת", משחזר סוויילי. "לא האמנו בכלל שמישהו בישראל יודע עלינו משהו. הגענו לכאן וכל ההופעות היו מפוצצות, הלכו אחרינו ברחוב ואפילו הגענו לקיבוץ. אנחנו מתים לחזור ולהופיע בקיבוץ".

לא פופולרי כל כך להגיע לכאן, אתה יודע.

"זה ממש טיפשי, כל הקטע עם הפיקסיז ואלביס קוסטלו. זה ממש בולשיט, זה לא הדרך לשפוט אנשים אחרים, בטח כשהם לא מאותה ארץ. אנחנו בארצות הברית עושים דברים נוראיים במדיניות החוץ שלנו, אז להעניש אנשים בגלל זה? זה כאילו שמישהו יתחרפן עליי בגלל משהו שג'ורג' בוש עשה".

אז אפשר לפתוח יומנים?

"אנחנו רוצים לחזור, אולי זה יקרה אחרי שנגמור עם ארצות הברית ואירופה. יש לנו תוכניות לטור במזרח התיכון, אבל רצינו לעשות הופעה בסוריה ובעירק וכרגע זה קצת מסוכן. אנחנו נגיע לכל מקום שיאפשר לנו להופיע. אפילו להודו נחזור".