חיי מדף 28: מורה פוטר אחרי שהקריא שיר פורנוגרפי של אלן גינזברג

הסופרת ניקולה גריפית החליטה לבחון במבט מגדרי את הזוכים בפרסים ספרותיים ב-15 השנים האחרונות. היא בדקה את הנתונים ב-6 פרסים ספרותיים חשובים במיוחד: פוליצר, מאן-בוקר, פרס הספרות הלאומית בארה"ב, הפרס של מבקרי הספרות בארה"ב, פרס הוגו ופרס ניוברי.

ע"פ ממצאיה, הסיכוי של גברים לזכות בפרסים גבוה בהרבה מזה של נשים, כשגם נשים שזכו בפרסים לרוב כתבו ספרים מנקודת מבט גברית. בפרס פוליצר, למשל, זכו ב-14 השנים האחרונות 8 גברים שספרם עוסק בגברים, 3 נשים שספרן עוסק בגברים, ו-3 נשים שספרן עוסק בשני המינים. אף ספר שכתבו נשים על נשים או שכתבו גברים על נשים לא זכה בפרס.

"קשה להימלט מהמסקנה שככל שהפרס הספרותי הוא יוקרתי, משפיע ומתגמל כלכלית יותר, כך יש פחות סיכוי שהספר הזוכה יעסוק בנשים", כתבה גריפית בבלוג שלה. "או שזה אומר שסופרות מצנזרות את עצמן, או שהשופטים היושבים בועדות הפרסים הללו מפחדים, נגעלים או משתעממים מנשים. [...] נשים מהוות יותר ממחצית החברה האנושית; אם קולם של חצי מהאנשים הבוגרים בחברה שלנו לא נשמע, אזי חצי מהחוויות בעולם אינן זוכה להתייחסות, ולא מפיקים מהן לקחים או מתפתחים מהן. האנושות היא רק חצי ממה שהייתה יכולה להיות".

בשבוע שעבר התארח הסופר ג'ון גרין בפסטיבל "Vulture" השנתי ושוחח עם העיתונאית מרגרט ליונס על הספרים שכתב. גרין התייחס לכל אחד מספריו וסיפר מה היה משנה בהם בדיעבד.

"בספר 'ערים של נייר' יש יותר מידי וולט ויטמן", אמר גרין. "במבט לאחור יכולתי לצמצם את האזכורים האלה, אבל אני פשוט מעריץ גדול שלו". על הספר "שפע של קתרינות" ("An Abundance of Katherines", שעתיד לצאת בעברית רק בעוד שנה או שנתיים) אמר גרין כי הוא "מתחכם מדי", והוסיף: "אני מניח שיכולתי לעשות עבודה טובה יותר בהבהרת העובדה שהדמות הראשית הזו (קולין – גאון במתמטיקה שנמצא על הספקטרום האוטיסטי, י.כ) לא יודעת לספר סיפור ולא מבינה את הקונספט של נראטיב. ניסיתי לעשות את זה, אבל במבט לאחור, אני לא חושב שעשיתי את זה מספיק טוב".

גרין גם טוען כי הוא מעדיף את הסוף שכתבו תסריטאי הסרט "אשמת הכוכבים" מאשר הסוף שהוא עצמו כתב בספר. "אני חושב שהם עשו עבודה מצוינת בהתרת הבעיה בסוף – בעיה שאני פתרתי בצורה הרבה פחות אפקטיבית".

מכל ספריו, רק את "מחפשים את אלסקה" גרין לא היה משנה. "לא הייתי משנה בו כלום, כי אני חושב שאם הייתי מנסה להתחיל לתקן, כל העלילה הייתה מתפרקת", הסביר גרין. "למעשה הייתה לי הזדמנות להכניס שינויים בספר לכבוד חגיגות 10 שנים לספר, אבל כל שינוי שחשבתי עליו הרס הכל".

דיוויד אוליו הוא מורה לספרות בבית הספר התיכון המחוזי של דרום וינזדור, קונטיקט, בעל ותק של 19 שנה וזוכה פרס על מצוינות בתחום ההוראה. במסגרת קורס אנגלית למתקדמים עם התמקדות בשירה שאותו הוא מלמד, הביא אחד התלמידים לכיתה שיר של אלן גינסברג בשם "אנא אדון" ("Please Master") שעניין אותו, וביקש מהמורה לדון בדרך בה המשורר משתמש בשפה כדי להביע את עצמו. אוליו לא הכיר את השיר, אך הוא קרא אותו בנוכחות התלמידים וניסה לעזור להם בפירושו. השיר, שפורסם בשנת 1968, מתאר בצורה גרפית יחסים מיניים בין שני גברים, וכשהמידע על שאירע בשיעור הגיע להנהלת בית הספר, היא נקטה מיד בהליכים משמעתיים כנגד המורה.

יום למחרת השיעור נתבקש אוליו לצאת לחופשה ללא תשלום, 72 שעות מאוחר יותר נפתח כנגדו הליך שימוע לפני פיטורין, ושלושה שבועות מאוחר יותר אוליו הסכים להתפטר בעצמו. הנהלת בית הספר טענה בשימוע כי ההחלטה של אוליו להקריא את השיר בכיתה הייתה בבחינת טעות מקצועית אומללה וקשה. "בהקראת השיר פגעת אנושות באמון שנתנה בך הנהלת בית הספר, פגעת בשמו הטוב של בית הספר, חתרת תחת אמון הציבור ואמון ההורים שניתן לך כמורה, וסיכנת את בריאותם הנפשית של תלמידים מסוימים", נכתב במכתב השימוע שקיבל המורה.

"'אנא אדון' הוא אחד השירים היפים והחזקים ביותר של אלן גינזברג, אבל בלי ספק גם אחד הפרובוקטיביים ביותר", אומר המתרגם והמשורר דורי מנור, שפרסם את השיר במסגרת הגיליון השמיני של כתב העת "הו!" אותו הוא עורך (את השיר תרגם רונן סוניס). "זהו שילוב רב-עוצמה של תפילה יהודית סוחפת ושל סשן סאדו-מזוכיסטי לוהט, ואין פלא שקוראיו הראשונים נותרו המומים. גינזברג קרא את השיר לראשונה באוזני קהל בפסטיבל שירה באמסטרדם בסוף שנות השישים, ובהקלטה אפשר כמעט לשמוע את ההשתנקות של קהל המאזינים הנדהם. כאשר הזמנתי מרונן סוניס את תרגום השיר לגיליון "הו!" התלבטנו יחד איך לתרגם את הפנייה החוזרת כלייטמוטיב בכל אחת משורות השיר - "Please Master". רונן חשב תחילה על 'בבקשה, אדוני!' - הצורה הדיבורית והטבעית ביותר בעברית, אבל אחרי הרהור נוסף הגענו למסקנה שלא פחות מן הדיבוריות חשוב כאן גם האספקט הדתי, וכדי שהשיר לא יאבד מעוצמתו בעברית הכרחי לשמר את הפנייה האינטימית והנרגשת לאל - וכך העדפנו לבסוף לכתוב 'אנא, אדון'". מנור הוסיף כי השיר יופיע גם באנתולוגיית השירה הלהט"בית "נפלאתה" שהוא עורך יחד עם רונן סוניס ותראה אור בעוד שבועות ספורים (הוצאת חרגול-מודן).

חנות הספרים הפריזאית "לה הון" (La Hune) ממוקמת בלב לבו של רובע סן ז'רמן דה פרה, ומתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת שימשה אינטלקטואלים רבים כמו ז'אן פול סארטר וסימון דה בובואר, שנהגו לפקוד את בתי הקפה הסמוכים "פלור" (Flore) ו"דה מאגו" (Deux magots). בחודשים האחרונים נפתחה עצומה שניסתה למנוע את סגירת החנות, אך ללא הועיל; ב-14 ביוני בשעה 8 בערב היא תסגור את דלתותיה בפעם האחרונה ותהפוך לחלל שבו יציגו תערוכות אמנות בלבד.

ראובן מירן, בעליה של הוצאת "נהר ספרים" ומי שערך את הספר "פריז, סיפור אהבה" שראה אור השנה, סיפר לוואלה! תרבות על החנות המיתולוגית. "ביקרתי פעמים רבות בלה הון ואף רכשתי בה לא מעט ספרים, ביניהם כמה שיזמתי את תרגומם לעברית והוצאתי לאור בנהר ספרים", הוא מספר. "לפני קרוב לשנה החנות היפה הזאת התכווצה לתדהמתי וצימצמה את השטח שלה וגם את המגוון של הספרים, וכששאלתי מדוע, נעניתי שזה בגלל מצב כלכלי לא-טוב ובגלל שהרשתות הגדולות, בעיקר ה- "FNAC" [רשת חנויות ענק ברחבי צרפת שמוכרת ספרים, תקליטים, סרטים, ציוד צילום ומוזיקה וכד', י.כ] נוגסות בעצמאיות. זה היה קצת מוזר, כי החנות הזאת שייכת לקבוצת "פלמריון" - הוצאה לאור ענקית. חבל מאוד, 'לה הון' הייתה מקום חשוב לאוהבי ספרים".

גם הפילוסוף והסופר הצרפתי ברנאר-אנרי לוי ספד לחנות וטען כי "לה הון" הייתה הרבה יותר מחנות ספרים טובה. "זה לא רק שהיא אחת מחנויות הספרים הטובות בעולם", אמר לוי למגזין "Paris Match", "זה היה גם מקום חשוב לספרות, שבו, נוסף לקוראים, גם סופרים וכותבים יכלו להרגיש בבית".

בתחילת מאי נפתחה בעיר שארלוטסוויל (וירג'יניה) בארה"ב ספרייה מיוחדת לציפורים בשם "בלמונט". את הספרייה הקימו רבקה פלאורס ובן זוגה קווין קוואלינה, לאחר שקיבלו השראה ממיזם דומה להאכלת ציפורים בנורבגיה שעוצב בצורת פאב. "הספרייה היא דרך מצוינת לתעד סוגים ומינים שונים של ציפורים שיש לנו בווירג'יניה", אמרה פלאורס לאתר Book Riot והוסיפה כי אל הספרייה הקטנטנה מוצמדת מצלמה המתעדת באופן קבוע את הציפורים שמגיעות לאכול ולנפוש בספרייה. המיזם פעיל מאוד ברשתות החברתיות ומעלה בכל יום תמונות וסרטונים, ובעמוד הפייסבוק שלו יש אפילו "רשימת אורחים" המאפשרת לציבור לגלות אילו ציפורים ביקרו כבר בספרייה.

במשך יותר מ-25 שנים שכב עותק הגהה של הספר "פעמון הזכוכית" מאת סילביה פלאת על מדף ספרים בביתה של אישה שעבדה עד לא מכבר בעיריית ווילשייר בבריטניה, וכעת נמצאת בגמלאות. האישה, שמנהלת בלוג בו היא מכנה עצמה Lucy WithaY, סיפרה לגרדיאן הבריטי שקנתה את כתב היד בחנות יד-שניה בשנת 1985, בזמן שהייתה סטודנטית בקולג' ונתבקשה לקרוא את הספר במסגרת הלימודים. "אני זוכרת שקניתי את זה, אבל אני לא זוכרת כמה זה עלה", אמרה. "זה לא יכול היה להיות סכום גבוה, כי לא היה לי כסף בתור סטודנטית".

במקור פורסם הספר בשנת 1963 תחת הפסבדונים "ויקטוריה לוקאס", ושמה האמיתי של המחברת נחשף רק בשנת 1966. פלאת עצמה התאבדה בגיל 30, זמן קצר לפני שהספר יצא לאור.

עותק ההגהה משנת 1962 יו?צא למכירה פומבית בחודש הבא בלונדון, ומבית בונהאמס שאחראי על מכירתו נמסר כי נעשו יותר מ-70 שינויים עד שכתב היד המדובר הובא לדפוס. השינויים, כך מסבירים אנשי בונהאמס, נעשו גם בידי פלאת עצמה וגם בידי העורכים שלה. כך למשל ישנם שני עמודים שבהם לדמות קוראים "מיס לוקאס" (הפסבדונים שבחרה בו פלאת) ולא אסתר גרינווד – שמה של הדמות לאורך הספר.
העותק מוערך בכ-2,000-3,000 לירות שטרלינג, ובעלת העותק, שנזכרה בו במקרה בזמן שחיפשה באיביי עותק של ספר נדיר אחר, סיפרה לגרדיאן שהיא מקווה להשתמש בכסף שיתקבל מהמכירה כדי לטוס לחופשה ביפן.

ג'ון סקאלזי הוא אחד מהסופרים האמריקאים הבולטים ביותר בז'אנר המדע הבדיוני, ובשנת 2013 זכה בפרס הוגו לרומן הטוב ביותר על ספרו "חולצות אדומות". סקאלזי, שידוע בעיקר בזכות סדרת ספרי "מלחמת האדם הזקן", חתם לאחרונה עם הוצאת טור על חוזה חסר תקדים של 3.4 מיליון דולר ל-10 שנים בהן התחייב להוציא לאור 13 ספרים.

"אין ספק שזו עסקה מרשימה ביותר שאינה מאפיינת את תחום ספרי המדע הבדיוני", אומר רני גרף, מייסד הוצאת "גרף" שמתמחה בספרות פנטסיה ומדע בדיוני. "יחד עם זאת אין פה הפתעה גדולה. סקאלזי הוא דמות פופולרית מאד בקרב חובבי הז'אנר. בנוסף לספרים שהוא כותב הוא גם בלוגר שנון וקולני, משתתף תדיר בכנסים רבים בארה"ב ומחוצה לה, שימש כיו"ר ארגון סופרי המד"ב בארה"ב ולפני שנתיים אף זכה בפרס הוגו. מהיכרות אישית אני יכול להעיד שהאיש יודע להתרועע היטב עם כל ה'אנשים הנכונים' ובנוסף להיותו סופר פורה וכשרוני הוא גם יודע לקדם היטב את עצמו ואת המותג שנקרא 'ג'ון סקאלזי', כך שאם יש מישהו שעסקה כזו מתאימה לו כמו יד לכפפה, הרי זה סקאלזי".

גרף מסביר גם כי עסקה כזאת היא בבחינת חדשות מצוינות לז'אנר המדע הבדיוני כולו. "דרכן של עסקאות מסוג זה", הוא אומר, "שהן גוררות עסקאות דומות נוספות, ואני מקווה שלא רק שנראה כאלה בעתיד, אלא שהתוצאה תהיה ספרים חדשים וטובים שיקחו את הז'אנר, שבעיני הוא אחד המרתקים והמעניינים שישנם, למחוזות חדשים".

בשבוע שעבר עלה לאויר המיזם הדיגיטלי החמישי בשוק הספרים הישראלי – גטבוקס (GetBooks), מיסודם של האחים פאול ובן מסנז'ניק. לטענת היזמים, מטרת גטבוקס היא "לשפר ולהרחיב את חוויית הקריאה של ספרים דיגיטליים בעברית, ולספק לקהל הקוראים גישה מיידית למאגר של ספרות עברית וספרות מתורגמת בפורמט דיגיטלי ובאיכות הגבוהה ביותר".

אל החנות המקוונת של גטבוקס מצטרפת גם אפליקציה ייעודית שמאפשרת לקרוא את הספרים שנרכשו במגוון מכשירים. בשיחה עם וואלה תרבות הסביר בן מסנז'ניק את הסיבות להקמת מיזם נוסף בשוק דיגיטלי כל כך קטן, שקיימים בו כבר ארבעה מתחרים. "העובדות מדברות בעד עצמן", אומר מסנז'ניק, "מיזמים אחדים קמו בשנים האחרונות, חלקם פועלים גם היום, אך לראייה, עדיין למעשה לא נוצר שוק ספרים דיגיטליים. מספרי השימוש והצריכה קטנים מאוד ביחס לגודל אוכלוסיית הקוראים והנכונות שלהם לקרוא בדיגיטל. לכן השאיפה שלנו היא קודם כל ליצור שוק, לייצר סביבת קריאה נוחה ולספק מגוון שיאפשר לקוראים להגיע לסביבת הקריאה הדיגיטלית ולהישאר בה. המגוון הוא שם המשחק וכן קצב ואיכות הדיגיטציה בהם השקענו משאבים רבים. בכל כמה דקות עולה עוד ספר דיגיטלי ל- גטבוקס".

הסרט "The End of the Tour" בכיכובם של ג'ייסון סיגל וג'סי אייזנברג מבוסס על ספר בשם " Although of Course You End Up Becoming Yourself" שכתב דיוויד ליפסקי בשנת 2010. הספר והסרט מגוללים מסע של חמישה ימים שערך ליפסקי (מגולם ע"י אייזנברג) עם הסופר האמריקאי דיוויד פוסטר וואלאס (בגילומו של סיגל) שהתאבד בשנת 2008. הסרט, שבוים בידי ג'יימס פונסולדט, יצא לאקרנים ב-31 ביולי.

בנוסף נודע השבוע כי פרנסיס לורנס (הבמאי של סדרת סרטי "משחקי הרעב") נבחר לביים סרט בשלושה חלקים שיעשה ע"פ הפואמה האפית "האודיסאה" של הומרוס.

בית הספר החדש, מיסודם של גלעד מאיר ונועה שקרג'י, מבקש להכשיר כותבים במדיומים ספרותיים שונים במסגרת תוכנית לימודים של שנתיים (יומיים לימודים בשבוע). בדומה לבתי ספר כמו "סם שפיגל" (קולנוע) ו"רימון" (מוזיקה), גם בית הספר לאמנויות המילה הוא חוץ אוניברסיטאי. בין המרצים בבית הספר: יהודה ויזן, מורן שוב, בני שבילי, גיא פרל, ויקטוריה חנה, רונית חכם, נועה מנהיים, ליאת קפלן, אורית מיטל, שירי לב-ארי, יעל גלוברמן, ליאור שטרנברג, יאיר אסולין, נוית בראל, צרויה להב, שחר מריו-מרדכי, אורנה קזין, עמיחי חסון, יונתן דיין, יותם בן שלום ורותם עטר.

* הספר "פחד ותיעוב בלאס וגאס" שכתב העיתונאי האנטר ס. תומפסון יעובד לנובלה גרפית ע"י האמן טרוי ליטל. הספר יראה אור באוקטובר בהוצאת Top Shelf Productions.

* מחר (חמישי) יערך בחלל "הסלון" בדיזנגוף סנטר אירוע "על סף ספר" בהשתתפות המשוררות ענבל אשל כהנסקי ושירי עובד. מנחה: חגית בת אליעזר. 20:00, דיזנגוף סנטר, תל אביב. הכניסה חופשית.

* במהלך חודש יוני יתקיימו במשכנות שאננים סדרת מפגשים שיעסקו בספרים שהותירו חותם על התרבות הפופולרית בעולם וינסו לפצח את סוד קסמן. ב-16.6 יערך מפגש סביב הספר "התפסן בשדה השיפון" מאת ג'. ד. סאלינג'ר בהנחיית נועה מנהיים ובהשתתפות הסופרת דקלה קידר. יום שלישי, 19:30, משכננות שאננים, ירושלים. הכניסה חופשית בהרשמה מראש.

* ביום חמישי ה-18.6 בשעה 20:30 יתקיים בקיבוץ הזורע סלון ספרותי עם הסופרת רוני גלבפיש לכבוד צאת ספרה החדש "אגם הצללים".

ב-18.6 יתקיים במלון אלמא בזכרון יעקב אירוע "מדע ורוח - בין הקירות" בו יארח קובי מידן את פרופ' דפנה פישר מהטכניון ואת הסופרת רונית מטלון לשיחה בנושא "בית". 21:00, רחוב יאיר 1, זכרון יעקב. מחיר כרטיס: 50 ש"ח (סטודנט – 30 ש"ח).