מאחורי המספרים: המנצחים, המפסידים והנתונים המעניינים לגבי המועמדויות לאוסקר 2017

(אינפוגרפיקות: שי ליברובסקי)

הלהיט של דמיאן שאזל השווה שיא אחד ושבר שיא אחר. 14 האזכורים בהם התכבד היום מציבים אותו בשורה אחת עם "הכל אודות חווה" ו"טיטניק", הסרטים שהיו מועמדים להכי הרבה פרסים אי פעם, ומקפיצים אותו מעל "שיקגו" ו"מרי פופינס", שכל אחד מהם קיבל בזמנו 13 מועמדויות, לראש טבלת המיוזיקלס הכי מפורגנים אי פעם בשלב זה של ההצבעות. הבמאי בהחלט מוזמן לקחת את כוכביו אמה סטון וראיין גוסלינג ולפצוח איתם בריקוד.

הדרמה על התבגרותו של צעיר שחור הומוסקסואל קטפה "רק" שמונה מועמדויות – אך מדובר כמובן בהישג אדיר, בעיקר בהתחשב בכך שזהו סרט צנוע, דל תקציב ונטול כוכבים גדולים, שאיש לא שמע עליו עד לפני כמה חודשים ולבטח אף אחד לא ספר אותו במירוץ לזהב, ובעיקר לנוכח התכנים שלו, שאינם בדיוק חומר הגלם החביב על חברי האקדמיה השמרנים. בסוף השבוע הקרוב יעלה "אור ירח" לאקרנים כאן, ושוחרי הקולנוע המקומיים יידרשו להכריע אם אכן היה ראוי לכל המועמדויות.

ענקית המסחר השקיעה בזמנו כעשרה מיליון דולרים כדי לרכוש את זכויות "מנצ'סטר ליד הים" במהלך פסטיבל סאנדנס, וההימור השתלם: לא רק שהדרמה הצליחה כלכלית, אלא שהודות לה השכילה אמזון לעקוף את נטפליקס ולהירשם כשירות הסטרימינג הראשון שתוצר שלו משתחל לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. עכשיו נותר רק לחכות שצומת ספרים ירשמו הישג דומה בפרסי אופיר.

אפשר לעשות סרט על כל מה שקרה למל גיבסון מאז היה מועמד לאוסקר בפעם האחרונה – לפני יותר משני עשורים על "לב אמיץ". אולי באמת עוד יפיקו פרויקט קולנועי כזה, ובכל מקרה מיותר לחזור על כל התקריות שהפכו אותו למוקצה בהוליווד, ובהן מעורבותו בשלל פרשיות אנטישמיות. כך או כך, היום התעשייה החזירה אותו לחיקה, והעניקה לו מועמדות בקטגוריית הבימוי על חשבון יוצרים מוערכים רבים אחרים ולסרטו המשובח "הסרבן" חמש מועמדויות נוספות. כרגע, לסרט על התקופה האחרונה בחייו של הקולנוען האוסטרלי אפשר לקרוא "הפסיון של מל: הפי אנד".

בשנה שעברה, עמד הטקס בצל המחאה על כך שקטגוריות הבימוי והמשחק היו לבנבנות לחלוטין. הפעם, חל שיפור ניכר, עת נרשמו שש מועמדויות של שחורי ושחורות עור – במאי אחד (בארי ג'נקינס, "אור ירח"), שני שחקנים (דנזל וושינגטון, "גדרות", ומהרשלה עלי, "אור ירח"), וארבע שחקניות (ויולה דייויס, "גדרות"; רות נגה, "לאבינג"; אוקטביה ספנסר, "מאחורי המספרים" ונעמי האריס, "אור ירח").

נוסף לכך, בקטגוריית הסרט התיעודי הארוך, ארבעה מן היוצרים והיוצרות שחורי ושחורות עור: אווה דוברניי, "13th"; ראול פק, "אני לא הכושי שלך"; עזרא פלדמן, "או.ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה"; ורוג'ר רוס וויליאמס, "החיים, סרט מצויר". כמו כן, מלבד האחרון, כל מסמכי הדוקו הללו עוסקים במקומם של השחורים בהיסטוריה ובחברה האמריקאית, ואפילו אפשר לראות בהם סוג של טרילוגיה.

והיו עוד כמה ציוני דרך: אוקטביה ספנסר, שקטפה בעבר את הפסלון על "העזרה", נרשמה כשחקנית השחורה הראשונה שקיבלה מועמדות לאוסקר לאחר שכבר זכתה בפסלון; ברדפורד יאנג, אחד האחראים העיקריים לאיכות "המפגש", הפך לשחור הראשון שזוכה למועמדות בקטגוריית הצילום; וג'וי מק'מילון, עורכת "אור ירח", רשמה הישג דומה בקטגוריית העריכה. דווקא רגע לאחר שאובמה עזב את הלשכה הסגלגלה, סוף כל סוף האפקט שלו מורגש קמעה גם בתעשיית הקולנוע.

חוץ מגיבסון, כל המועמדים בקטגוריית הבימוי עשו זאת בפעם הראשונה – דמיאן שאזל ("לה לה לנד"), בארי ג'נקינס ("אור ירח"), קנת' לונגרן ("מנצ'סטר ליד הים") וכן דני וילנב ("המפגש"), היוצר הקוויבקי, שעד לפני כמה שנים היה מוכר רק בקנדה, אבל אחרי "אסירים", "סיקאריו" וההישג של היום, ביסס את מעמדו כאחד השמות החמים בהוליווד. אי אפשר שלא להתרגש לקראת ההמשכון שהתקין ל"בלייד ראנר", אותו נראה במהלך השנה הקרובה.

בינתיים, "המפגש" שלו צבר בסך הכל שמונה מועמדויות, כולל בקטגוריות הסרט והתסריט, הישג מרשים לתוצר מדע בדיוני, ז'אנר שבדרך כלל האקדמיה לא נוטה לפרגן לו יתר על המידה.

המדינה אינה נחשבת לאימפריה קולנועית, אבל "Land of Mine" העניק לה היום את המועמדות הרביעית שלה בחמש השנים האחרונות בקטגוריית הסרט בשפה זרה (וה-12 שלה בסך הכל). לפחות מבחינת האקדמיה האמריקאית, הממלכה הסקנדינבית הקטנה למדי היא אלופת העולם בסרטים.

שכנתה השנואה, שוודיה, קטפה עם "אדם ושמו אובה" את המועמדות ה-14 שלה בסך הכל. "טוני ארדמן" הקנה לגרמניה את מועמדותה השמינית מאז האיחוד, ו"הסוכן" הפרסי זיכה את איראן במועמדות השלישית שלה, וגם את הקודמת, "פרידה", ביים אסגר פרהדי. החידוש הפעם היה אוסטרליה, שהודות ל"טאנה" רשמה היום את המועמדות הראשונה שלה אי פעם בקטגוריה. אל דאגה: האקדמיה לא החליטה שאנגלית במבטא אוסטרלי היא שפה זרה. הדרמה הזו, שלא הופצה כאן אך הוקרנה בפסטיבל הערבה, מדברת בשפה ילידית השגורה בפי כמה מן התושבים בונואטו.

איזבל הופר, שבגיל 63 ולאחר עשרות עיטורים בינלאומיים, קיבלה סוף סוף מועמדות לראשונה לאוסקר – בקטגוריית השחקנית הראשית על "היא"; מריל סטריפ, שמועמדת בצדה על "פלורנס פוסטר ג'נקינס" ובכך העלתה את מספר המועמדויות שלה לעשרים, הרבה יותר מכל שחקנית או שחקן אחר אי פעם: האם דונלד טראמפ עדיין חושב שהיא אוברייטד?; לוקס הדג'ס, שבגיל עשרים נהיה המועמד השמיני הצעיר אי פעם בקטגוריית שחקן המשנה – בזכות "מנצ'סטר ליד הים", במקרה שלו; "חיי כקישוא", הפקה שוויצרית עם שם של ספר מתכונים ובלי תקציב או כוכבים שנפנפה שלל להיטים הוליוודיים כדי לקבל מועמדות מפתיעה בקטגוריית סרט האנימציה; והמערבון המודרני "באש ובמים", שגם לו לא היו כל יומרות או ציפיות, אבל זה לא מנע ממנו לגרוף ארבע מועמדויות – כולל בקטגוריית הסרט ושחקן המשנה (ג'ף ברידג'ס); ג'סטין טימברלייק, שהתכבד במועמדות ראשונה לאוסקר בזכות "Can't Stop the Feeling", הלהיט שכתב ל"טרולים"; ולין מנואל מרינדה ("המילטון"), שמועמד בצדו בזכות השיר שכתב ל"מואנה" ואם יקטוף את הפסלון יהיה ליוצר הצעיר ביותר שזכה הן באוסקר, הן בגראמי, הן באמי והן בטוני.

שניים מן הקולנוענים הוותיקים והמוערכים בהוליווד מחזיקים באמתחתם עשרות מועמדויות לאוסקר להם ולסרטיהם, אבל הפעם התעשייה הפנתה להם עורף. אף שלפחות בתחילת המירוץ שניהם היו פייבורטים ללכת עד הסוף, "שתיקה" של סקורסזה הסתפק במועמדות אחת, בקטגוריית הצילום, וזו גם כמות המועמדויות של "סאלי – נס על ההדסון" של איסטווד, אותה הוא קיבל בקטגוריה לא מרכזית במיוחד, עריכת הסאונד.

אלה נתונים מביכים ואף מעליבים בעיקר אם לוקחים בחשבון שלשניהם גם יחד יש את כמות המועמדויות של הביזיון המביש "הנוסעים", לו פירגנו בקטגוריות עיצוב ההפקה והמוזיקה המקורית. יפה שהוליווד הקפידה להזרים דם חדש השנה, אך היא עשתה זאת על חשבון התעלמות גורפת מזקני השבט.

בצד ההתקדמות בכל הקשור לאפליה הגזעית, חוסר האיזון המגדרי נותר בעינו: בדיוק כמו בשנה שעברה, גם הפעם אף קולנוענית לא מועמדת בקטגוריית הבימוי, ובאלה של התסריט אפשר למצוא רק אשה אחת – אליסון שרודר, שהיתה שותפה לכתיבת "מאחורי המספרים". בתגובה לכך, היא אמרה היום לתקשורת האמריקאית – "אנחנו צריכים להשתפר בתחום הזה, אני מחכה ליום שבו הקטגוריות הללו יהיו מלאות ביוצרות". גם אנחנו.

שתי המאוכזבות העיקריות בקטגוריות המשחק הנשיות. איימי אדמס זכתה להערכה רבה הן על הופעתה ב"המפגש" והן על התצוגה שלה ב"יצורים ליליים", אך בסופו של דבר לא קיבלה מועמדות על אף אחד מהם. בנינג נחשבה זמן רב פייבוריטית לזכות באוסקר הראשון שלה הודות ל"נשות המאה העשרים", אך הפסידה את מקומה לאאוטסיידריות כמו רות נגה ואיזבל הופר ואפילו לא נכללה בחמישייה הסופית.

ואלה שלושת המאוכזבים העיקרים בקטגוריות המשחק הגבריות. טום הנקס קיווה לקבל את המועמדות הראשונה שלו מאז 2001 בזכות "סאלי – נס על ההדסון", אבל שקע במצולות יחד עם הסרט כולו; ארון טיילור-ג'ונסון, זוכה גלובוס הזהב על "יצורים ליליים", הפסיד את המועמדות בקטגוריית שחקן המשנה לטובת עמיתו לסרט מייקל שאנון; ויו גרנט ייחל לזכות הודות ל"פלורנס פוסטר ג'נקינס" למועמדות הראשונה שלו אי פעם, אבל יצטרך להמשיך לחכות.

פעם, אם סרט של פיקסאר לא היה מועמד בקטגוריית האנימציה, זו היתה סנסציה. אבל אחרי "מכוניות 2" ו"בית ספר למפלצות", זה כבר די שגרתי. כך שאיש לא הרים גבה כש"מוצאים את דורי", ההמשכון הרווחי אך הלא אהוד במיוחד שיצר האולפן ל"מוצאים את נמו", הודר מן החמישייה לטובת "חיי כקישוא" השוויצרי ו"הצב האדום" היפני. רוצים פרסים? תפסיקו עם ההמשכונים!

אחרי שקיבל מועמדויות מפתיעות למדי לגילדות של המפיקים והתסריטאים, ניצב "דדפול" בעמדה טובה להתגלות כלהיט גיבורי-העל הראשון שמועמד בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. בסופו של דבר, זה לא קרה, ולמעשה הוא בכלל לא קיבל אף מועמדות. עובדה מעציבה זו נכונה גם ל"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", למרות היותו אחד משוברי הקופות הגדולים והמוערכים של השנים האחרונות. לעומת זאת, "בעלי ברית" המושמץ התכבד במועמדות בקטגוריית התלבושות, ו"יחידת המתאבדים" השנוא עוד יותר קיבל אחת כזו בקטגוריית האיפור. כל זה בא ללמדנו בפעם המיליון שלאוסקר יש היגיון משלו.

המלחין ג'ון וויליאמס, שבדרך כלל די לו לצפור בזמן פקק כדי להיות מועמד בקטגוריית המוזיקה המקורית, אבל עבודתו ב"העי"ג" לא זיכתה אותו במועמדות ה-51 שלו; "ווינר", הדוקו הפוליטי שקטף פרסים רבים וסיפק הצצה לאחת מן הסיבות למפלתה של הילרי קלינטון, אך נדחק מן הקטגוריה התיעודית; ופארל וויליאמס, שהשיר שכתב ל"מאחורי המספרים" הודר אף הוא מן הטקס. מתברר כי יש דברים גרועים יותר מזה שמבטלים לך את ההופעה בארץ.