טירוף, גאונות וחרדות: ירון ברלד בריאיון מהלב לכבוד "מבצע ביצה"

(בסרטון: קטע מתוך "מבצע ביצה", באדיבות סרטי יונייטד קינג).

בעלי כנף הם מוטיב חוזר בקריירה של ירון ברלד. בתחילה, כמובן, היו את היונים, שהחיקוי שלהן הפך לסימן ההיכר של הקומיקאי בהופעותיו על הבמה ובמסך הקטן. עכשיו, יש לו עסק גם עם נשרים.

זה קורה ב"מבצע ביצה", הסרט הראשון בכיכובו של הבדרן הוורסטילי, שעולה כאן לאקרנים בסוף השבוע. חלק ניכר מן העלילה מתרחש בספארי ברמת גן, וכמשתמע מן השם, היא עוקבת אחר ניסיון להעביר בשלום ביצת נשרים נדירה משם לשמורת גמלא. אלא שמתברר כי ארכי-נבל, בגילומו של שלומי קוריאט, מתכנן לגנוב אותה לשם מטרותיו הנלוזות, ולשם כך מסתייע בעוזרו המרושע אך האוויל, אותו מגלם ברלד.

את הסרט ביים אלון גור אריה, יוצר "המוסד הסגור" הפולחני, שגם מעביר ברחבי הארץ הרצאות על ההיסטוריה של הקומדיה ומתמחה באגדות הקולנוע האילם. אם נעוף על עצמנו לרגע, אפשר לומר כי בירון ברלד הוא מצא את התשובה שלו לאוליבר הארדי מ"השמן והרזה": קומיקאי עב בשר, עם ניצוצות של טירוף ושל גאונות ועם שליטה באמנות הסלפסטיק.

זה נשמע כמו כיף טהור, אבל במקרה של ברלד לסבבה תמיד מתלווה גם חרדה. בריאיון מיוחד לוואלה! תרבות, הוא מודה שסירב בהתחלה לפרויקט, כי פחד מחוסר השליטה במוצר הסופי, ונבהל מן הפנייה לקהל יעד שונה – "מבצע ביצה" משווק כקומדיה לכל המשפחה. כדי לשכנע אותו, נדרשו מאמצים משולשים: של במאי הסרט; של הצלם שלו, עידו ברלד, שהוא במקרה גם אח של ירון; ושל מנהלו האישי של הקומיקאי, גיל אוליאמפרל, בעלי סוכנות סברס ומן הדמויות החזקות והמשפיעות בעולם הבידור הישראלי.

גם להתראיין ברלד לא רצה, וגם כאן נדרשה תמיכה מצד גיל, היושב עמנו במהלך השיחה, משרה ביטחון על הפרח שלו. "אני לא אוהב לדבר, אני אוהב להצחיק", מתנצל הקומיקאי הלחוץ. אז תצחיק, אני אומר לו. "לא כדאי לך, כי אז נישאר פה שעות", מזהיר סוכנו. בסוף זה לקח לנו רק חמישים דקות.

במהלך הזמן הזה, מפגין ברלד שוב ושוב את חיבתו להדביק לאנשים את הכינוי "יו"ר איגוד". גיל, המלאך השומר שלו, מכונה "יו"ר איגוד השומרים". את עצמו, בשל נטייתו להקצנה קומית, הוא מכנה "יו"ר איגוד המגזימים", וגם חיות, כמובן, מקבלות ממנו כינויים.

הפיל מהספארי, לדוגמה, מוגדר אצלו כ"יו"ר איגוד הפילים". ברלד פורץ בצוחק רועם ומכריז – "הוא נדלק עליי. אם הייתי חיה, הייתי פיל", מוסיף השחקן. "אני אוהב פיל. הוא לא יודע לקפוץ, הוא לא יכול לקפוץ. החרגול, שיהיה בריא, קופץ עד עזריאלי".

ברלד, יש לציין, הוא ללא ספק האלמנט הבולט והמוצלח בסרט. זה לא מפתיע בהתחשב בדומיננטיות הרגילה שלו, אבל לא מובן מאליו אם לוקחים בחשבון שבצוות יש גם שחקנים עם ניסיון קולנועי עשיר יותר, ובראשם יהורם גאון (ולידיעת ילדים והורים: גם האלילים הדוד חיים וטל מוסרי משחקים כאן). זו אמנם ההופעה הקולנועית הראשונה של הבדרן, כבר בן 41, אבל לאורך כל הדרך נראה כי הוא יודע היטב את העבודה.

"לעשות קולנוע זה גם יותר קשה וגם יותר קל", הוא אומר. "זה יותר קשה מבחינת הדיוק, ויותר קל שאתה יכול לכוון עד שייצא הטייק הטוב. הגזמתי בחפירה?"

לא, אבל לא הבנתי.

"בקולנוע אתה חייב לדייק, כי מה שייצא, יונצח ככה לכל החיים, כבר אי אפשר יהיה לשנות. בהופעה, זה לא ככה כמובן, אבל מנגד אין לך טייקים תוך כדי. בקולנוע יש לך. בקיצור, זה טריקי. חפרתי, הא?"

אתה מגלם את העוזר של האיש הרע, וכמובן שכבר ראינו הרבה דמויות מסוג זה בסרטים דומים קודמים. הושפעת מאחת מהן?

"הסתכלנו קצת על הסרט עם הילד, איך קוראים לו, 'שכחו אותי בבית'. ראינו את הפושעים שם ולמדנו מהם. הילד הזה, אתה יודע מה נהיה ממנו – יו"ר איגוד ה...הא, הוא חזר לעצמו, לא התאבד? בכל מקרה, אין ספק שלעבוד על הדמויות הרעות זה הכי כיף שיש. הדמות שלי רעה, אבל מצחיקה. זה לא רע מפחיד, זה רע מטומטם".

באופן כללי, ממי עוד הושפעת ושאבת השראה?

"כל מי שאהבתי התאבד, זה קצת בעייתי. קורט קוביין, רובין וויליאמס, האבא של ההוא שלא מנתר, מוני פנאן, דודו טופז. כל אלה שאהבתי התאבדו לי, שיהיו בריאים. קצת קשה לדבר על זה. אני באופן כללי אוהב את הקומדיה עם האנרגיה – של וויליאמס, של טל פרידמן ויובל סמו וג'ים קארי. פעם הייתי בן אדם מושפע יותר, אבל הורדתי השפעות, הורדתי מינונים, התאזנתי. אם אתה כל הזמן כמו ההוא, אתה מאבד את עצמך".

איך עוד השתנית עם השנים?

"מאז שהגעתי לעבוד עם גיל, לפני שש-שבע שנים, התחלתי להוריד את האגו ולהקשיב, מה שלא הייתי עושה קודם. פעם הייתי מרדן. עכשיו אני שומע, נותן לזה לזרום יחד".

אתה זוכר עוד את התקופה לפני שהגעת לגיל והתחלת להתפרסם ולהצליח?

"במשך כמעט עשרים שנה, לא הבינו מה אני עושה. הייתי מופיע מתחת לאדמה מול מאה אנשים, שרק חמישה מהם היו צוחקים. הייתי עושה את הקטע עם היונים וחשבו שיצאתי מבית המשוגעים ושאני נכנס לשם חזרה בסוף ההופעה. זה היה מתסכל, ואז הגיעו גיל ואלי בן דוד, היוצר של 'בובה של לילה', והצליחו לפצח איך לפרוץ לי ולסגנון שלי את הדלת. אם אתה שואל אותי מה ההצלחה האמיתית שלי – זה לא הכסף, זה העובדה שהצלחנו להעביר לקהל סוג קומדיה שלא היה מקובל פה עד לפני עשר שנים".

אני שואל את ברלד אם הצעד הבא יהיה לגלם תפקיד דרמטי בסרט. "כן, הייתי רוצה", הוא אומר, וגיל מגיב מיד – "מה כן, הציעו לך מלא פעמים ולא רצית".

"הייתי רוצה תפקיד דרמטי מצחיק. זה מהתשובות הגרועות", מוסיף ברלד. "אבל איזה סרט דרמטי עשו פה? שהוא טוב באמת?"

חסר? "הקיץ של אביה"?

"מצחיק, שאני אשחק 'הקיץ של אביה'. בונ'ה, יה אללה, אני אשב ואוכל גלידה, אשב ואוכל פיתות ואחכה ולא יבואו! אוכל את העוגיות, אוכל את כל העוגות שם".

הסצנה הכי טובה ב"מבצע ביצה" בעיני זה קרב האוכל בחומוסייה. אנרכיה אמיתית. כמה פיתות הרגת שם?

"האמת, לא כל כך הרבה, כי כבר הטייקים הראשונים היו טובים".

אני שואל את ברלד אם הסרט יצליח. "הכי יצליח. בטח, מאה אחוז", הוא אומר, וקם להראות לי מהסמארטפון שלו תגובות ברשת. "תראה, יש פה משוב מה שנקרא. נתנו ציון עשר. תראה איזה יפה לראות. מה שמרגש זה שגם ילדים וגם הורים צוחקים יחד. בדרך כלל הילד יושב באולם ונהנה לבד והמבוגר יושב לידו ואין לו כוח".

בן כמה המעריץ הכי צעיר שפגשת?

"אתמול, בבית חולים. הוא היה בתוך אינקובטור. יו"ר איגוד האינקובטורים. ילד מבחנה. זה הכי צעיר. הכי מבוגר? מדובר בגיל שש-שבע. לא...פגשתי גם מעריצים בני מאה, שיהיו בריאים".

אתה פוגש הרבה ילדים. איזה דור צומח פה?

"הולכים להיות פה גאונים ברמות. הם הולכים להמציא דברים הזויים. אתה תיקח כדור ותהיה רזה. הולכים לגדול פה מדענים מטורפים. חבל רק שלא נהיה פה לראות את זה".

התעורר לאחרונה דיון מחודש בשמנופוביה הישראלית, בגלל מה שיורם שפטל אמר על הרמטכ"ל.

"מה השאלה? זה לא רלוונטי".

השאלה לא רלוונטית או הדיון?

"הדיון. מה זה משנה. גבוה או נמוך, רזה או שמן. ממושקף או נכה. מה זה קשור? זה לא קשור. זו דעתי".

ברלד עובר לנושא שנוח לו יותר. "זה לא קשור לכלום אבל אני חייב לדבר על 'גולסטאר", הוא אומר. "זה הדבר הכי מדהים שעשיתי בחיים שלי. הצלחתי להעביר שזה לגיטימי להיות בריאליטי. אני מבסוט מזה ברמות שהייתי מבסוט מ'בובה של לילה'. גם את זה לא רציתי לעשות בהתחלה, וגיל שיכנע אותי. לעשות עוד ריאליטי בעתיד? כן, אם זה יהיה בצורה הנכונה ולא בצורה של פח זבל, שיהיו בריאים".

אם נסגור מעגל, בוא נדבר על יושבי ראש איגודים שיש באמת. איך אפשר לספר בדיחות בעידן התקינות הפוליטית בלי להסתבך איתם? יו"ר איגוד היונים ויו"ר איגוד מגדלי היונים ויו"ר איגוד נפגעי מגדלי היונים.

"הקומדיה שלי זה מאוד סלפסטיק, פחות פוליטיקה. מעבר לאסוציאציה של שמן, כשאתה חושב עליי אתה חושב על טירוף, על טמטום פורץ גבולות שלא רואה בעיניים, לא על הומור פוליטי. אם הייתי מתעסק בו, באמת היה לי מאוד קשה לשמור על הגבולות של המותר ועל האסור. אבל באמת, מה שחשוב לי זה שיהיה כיף ואנרגיה טובה. מבחינתי זה רוחני. יש לי שליחות. כמו הליצן הרפואי שרובין וויליאמס מגלם ב'פאץ' אדמס'".

מה עם לעשות סרט בעצמך?

"איך אצלם אותו? בפלאפון? זה לא פשוט. צריך מלא גורמים בשביל להרים דבר כזה. מלא מלא גורמים".

מה עם סרט של "ארץ נהדרת"? לא היית בסביבה כשהם עשו את "זוהי סדום", אבל עוד אפשר לתקן.

"סרט עם 'ארץ נהדרת'? כן, בטח, אני מאוד רוצה, ואני מאמין שנעשה".