אני חושבת שהבחירה ב"כמו צמח בר" היא מעניינת וחשובה כי הוא תקליט שלא עוסק רק בעולמה של האישה כאישה אלא הוא תקליט שעוסק בבני אדם בעולם. והאישה היא הרי העולם: היא מביאה חיים לעולם והיא רואה איך העולם לוקח ממנה את החיים שבראה. "לעולם נר תמיד בקרבי", כתבה תרצה אתר. זה תקליט שיש בו כאב עמוק וכעס אבל גם רצון עז לנחמה כלשהי.
אני מביטה ברשימת היוצרים שהצלחתי ללכד לתקליט הזה ואני פשוט לא מאמינה איזו נבחרת: תרצה אתר, רחל שפירא, זלדה, לאה גולדברג, אלונה טוראל, נעמי שמר, נתן אלתרמן, נתן יונתן, נחום היימן, ביאליק, ציפי פליישר, מתי כספי, אהוד מנור, חנן יובל, חיים ברקני, יהודה עמיחי, משה וילנסקי, סשה ארגוב, אמנון בקר, ינון נאמן. פשוט לא להאמין.
עוד בנושא:
האלבומים הנשיים הגדולים: מקומות 30-21
האלבומים הנשיים הגדולים: מקומות 20-11
האלבומים הנשיים הטובים ביותר: 10 הגדולים
האלבומים הנשיים שנותרו מחוץ למצעד
באורח פלא הצליחו השירים האלה לבטא את מצב הרוח של כולנו בתקופה שאחרי מלחמת יום כיפור. היו שתי אפשרויות - האחת לצעוק ולהאשים והשנייה לנחם. אני בחרתי אז בנחמה.
אני זוכרת את עצמי מופיעה בימים האלה לפני קהל שהיה ברובו הגדול קהל של נשים כי הגברים היו חודשים רבים בחזית. לא אחת ממש התקשיתי לשיר. האוויר היה מלא מתח וחרדה. זה לא בדיוק היה הזמן הנכון לשיר, אבל שרתי והרגשתי שיש בשירים האלה איזה חיבוק לנשים האלה ולי עצמי כמובן.
התלבטנו אם לקרוא לתקליט "אדבר איתך" או "כמו צמח בר" - שני שירים נפלאים. אני חושבת שהמילה מחר (אני אהיה כה רחוקה) היא זו שבסופו של דבר הכריעה. "מחר" - התקווה לשינוי, להתחדשות, להתחלה חדשה. מדהים כמה הנשים ב"כמו צמח בר" ובשיר "את תלכי בשדה" דומות למרות שהשירים נכתבו בתקופות שונות ורחוקות מאד זו מזו.
כאחד הדשאים כאחד האדם.
