במסגרת חגיגות 20 השנה לזכייה של "דיווה" באירוויזיון, סיפר כותב השיר יואב גינאי לוואלה! תרבות שחוץ מוויקטוריה, קלאופטרה ואפרודיטה שקל לשלב בו גם את ארבע האימהות מהתורה, אבל ויתר על הרעיון, וטוב שכך. בגרסה מחודשת לשיר מוזמן גינאי לשקול להוסיף שלוש נשים אחרות: מירי מסיקה, נסרין קדרי ודיקלה. אמנם במילה "דיווה" נעשה שימוש מוגזם, אבל השלוש האלה הן בהחלט נשים גדולות מהחיים, חזקות ואובר דרמטיות, בקיצור - אין מנוס במקרה זה לקבוע - דיוות פופ.
אם בתחילת העשור הדיוות הבינלאומיות ביונסה וליידי גאגא הסכימו להתאחד לשיר משותף, אז לקראת סיום העשור מתאחדות שלוש הדיוות המעולות האלה שלנו, באחד משני מופעי הפתיחה של פסטיבל ישראל השנה. זה יקרה בשבת (26 במאי) בבריכת הסולטן בירושלים, ובו הן יחזרו אל שורשי יצירתן, ויבצעו ביחד ולחוד שירים מהרפרטואר שלהן. חלק ניכר מהמופע יוקדש למוזיקה ים תיכונית ומוזיקה ערבית. רגע לפני המופע המסקרן, תפסנו את השלוש לשיחה.
זה לא דבר מובן מאליו ששלוש דיוות חולקות במה. אומרים שאום כולתום, למשל, לא הסכימה שאף אחת תעמוד על הבמה לידה. איך זה מסתדר עם האגו?
מסיקה: "מסתדר, כפרה, מסתדר. לכל אחת יש את המקום שלה. כל אחת בטוחה בעצמה. ויש את החיבור. את השירים של דיקלה תמיד רציתי לשיר, גם את השירים של נסרין. אנחנו שרות ביחד את 'שבחי ירושלים'. יהיה מהמם".
קדרי: "תקשיב, אני מהמקום שלי הכי מפרגנת שיש. את התחרות ביני לבין שאר הזמרות אני הופכת לתחרות חיובית. אני מביאה את הצבע שלי והגוון שלי, ואין לי בעיה שיהיו לי מתחרות כמו מירי מסיקה ודיקלה".
דיקלה: "אנחנו בארץ ישראל, במדינה כל כך קטנה, וכזה כיף להיות אחת ליד השניה".
מסיקה: "הדבר היחידי שזה דורש זה הקשבה. באמת הקשבה. חזרות והקשבה. ועל הבמה לתת מקום אחת לשניה. אם וויטני יוסטון ומריה קארי הצליחו לשיר יחד, כל אחת יכולה".
ההופעה בפסטיבל ישראל תהיה הפעם הראשונה שבה שלוש הזמרות חולקות במה משותפת, אבל שתיים מהצלעות במשולש שיתפו פעולה בעבר: מסיקה הופיעה לצד קדרי בשנה שעברה בפסטיבל מדיטרנה, במופע במלאת 50 שנה לסגירת רדיו רמאללה, שם ביצעו את השיר "ברכת המלך". צלע נוסף במשולש שבו היה שיתוף פעולה קודם - דיקלה כתבה לקדרי את השיר "דוד מאמריקה" (והלחינה במשותף עם אלירן אביטל) לאלבומה "בנאדיק". "מההתחלה ששמעתי את נסרין הרגשתי שאני שומעת משהו מאוד קרוב אלי", אומרת דיקלה. "אני, מה שנקרא, גדלתי על נסרין". שלוש הדיוות צוחקות ביחד, ונסרין אומרת: "פיפי. זה קורע".
הצלע היחידה במשולש שעד כה לא נרשם בו שיתוף פעולה פומבי קודם הוא הצלע מסיקה-דיקלה. עם זאת, זה ישתנה לא רק בגלל המופע אלא גם בעקבות שיר שכתבה דיקלה למסיקה שעוד לא יצא.
דיקלה: "תוך כדי העבודה עם מירי, פתאום גיליתי אישיות".
מסיקה שוב מתפוצצת מצחוק, ודיקלה ממשיכה: "מירי מצחיקה נורא, יוצאת דופן בהומור שלה השנון. אנחנו עובדות יחד עכשיו". מסיקה: "היא כתבה לי שיר מהמם".
מה דומה ומה שונה ביניכן?
דיקלה: "אני ונסרין אוהבות כמעט את אותה מוזיקה. אנחנו בוכות את אותו בכי. לי ולמירי יש את אותו הומור, ויש את החלום הזה של השחקנית שאני מכירה. ויש הרבה שוני, לכל אחד יש פיג'מה אחרת לגמרי".
מסיקה: "נסרין ואני מאוד דומות. יש משהו באישיות שלנו, שכאילו הופרדנו בלידתנו. אותם ווייבס. לשתינו אין פילטרים, אין משוא פנים. דיקלה היא יוצרת, הגדרה שעוד אי אפשר לתת לי ולנסרין. אני כותבת לפעמים אבל זו לא המהות שלי. המהות של דיקלה היא קודם כל לכתוב שירים ולשיר אותם".
קדרי: "ואני כותבת בערך רק צ'קים, לא יותר מזה".
דיקלה: "צ'קים זה מהמם".
מסיקה: "יש משהו בזמרת שכותבת את המוזיקה של עצמה שהופך את דיקלה לדיקלה. נסרין יכולה לשיר שיר ערבי, ויכולה לשיר שיר כמו 'לומדת ללכת' שאין בזה שום דבר ערבי. לנסרין ולי יש את הפריבילגיה הזאת, כזמרות שלא יוצרות, לעשות כל מיני סגנונות שונים. גם לדיקלה יש סגנונות שונים, אבל הם תמיד מגיעים מאותו מקום, שהוא היצירה שלה. וזה הבדל מהותי".
שלושתכן קשורות למוזיקה הערבית. מה דעתכן על כך שיהודים רבים אוהבים את המוזיקה הערבית, אבל לא מתים - בלשון המעטה - על הערבים?
מסיקה: "אתה מכיר את זה שבמשפחות מי שהכי יתנגש אחד בשני זה אלה שהכי דומים? אז זאת התשובה".
דיקלה נלהבת: "וואו, איזה תשובה נתת, מרים! כפרה עליך! מעניין מה נסרין תענה על זה".
קדרי: "הקהל שלי מאוד מגוון: ימנים, שמאלנים, חילוניים, דתיים, ערבים, רוסים ואתיופים. במופעים שלי אתה רואה את ארץ ישראל הקטנה. אני חושבת שתכל'ס, המוזיקה היא הדבר הכי מחבר ומגשר, ולא משנה באיזו שפה היא. עובדה שבאתי מעולם שונה לגמרי, הכנסתי אותו בכוח לקונצנזוס הישראלי. ואני חושבת שהכוח הזה הוא חיובי, וזה בסוף מה שמחבר ומרגש. כן, נולדנו במציאות שהיא משוגעת - וסליחה על הביטוי, דפוקה - אבל אנחנו באנו מהמקום שלנו אך ורק לחבר ולהעלות חיוך על פני אנשים. זה הכל. זה מה שאני עושה".
מסיקה: "אני רוצה להגיד לך משהו. שלושתנו ערביות. אני ודיקלה ערביות יהודיות ונסרין ערביה. אני בכלל לא יודעת אם את נוצריה, מוסלמית או אתאיסטית, מרוב שאני רואה בך ישראלית".
קדרי: "אני מוסלמית".
מסיקה: "אז את ערביה מוסלמית ואנחנו ערביות יהודיות. המקורות של שלושתנו הם מארצות ערב. אי אפשר לברוח מזה ואין מה להתכחש לזה. ואנחנו הרבה יותר דומות מאשר שונות. מוזיקה היא באמת דבר כל כך מחבר, ונסרין היא דוגמא למקרה שבו אנשים מתאהבים בלב של מישהו, ודוגמא לכך שאם אנשים יפגשו אחד את השני באמת לא יהיה סכסוך. אבל אף אחד לא פוגש. זה רק המנהיגים שרבים אחד עם השני, בשם העם שלהם, ושולחים אנשים. זה חבל. כי אני בטוחה שבין האנשים עצמם יכול להיות שלום מהמם".
למרות שיפור קל, בגלגלצ ובפריים טיים משמיעים מעט מאוד מוזיקה בערבית. נסרין, לפלייליסט של גלגלצ נכנסו רק שירים שלך בעברית, ולא אף אחד מהשירים בערבית.
קדרי: "נראה לי שזה לא קשור לשפה העברית או הערבית. נראה לי ששיר טוב ייכנס לגלגלצ".
דיקלה: "תראה, אנחנו כן הולכים לכיוונים טובים, ברמה הזאת של הפתיחות. זה עוד לא מספיק, אבל זה התהליך הטבעי של הדברים. הדברים לא קורים בקיצוניות וצ'יק צ'ק. הדברים קורים אט אט. וזה בסדר".
מסיקה: "פעם, אגב, היה קשה להכניס שיר באנגלית לרדיו. מי ששר באנגלית לא הכניסו שיר שלו. דברים משתנים".
דיקלה: "אנחנו הולכים ומתרחבים בנושא הזה, ברוך השם. דברים מתחילים להיות הרבה יותר פתוחים. ויש איזושהי הבנה בסיסית שהעולם הוא עגול. לאן שלא נלך, העולם הוא עגול. יש מוזיקה ערבית שאני מקשיבה לה נון סטופ, מוזיקה עכשיווית של זמרות שיוצאת מלבנון, שההפקות שם פשוט באמת... Listen and Learn. הפקות יוצאות דופן, מערביות לחלוטין כאילו, אבל עם הניואנסים הערביים. צריך ללמוד מהם. ואני מקשיבה להן המון. בגלל המודרניזציה והטכנולוגיה אנשים נפתחים, וכבר לא מעניין אותם איזה משטר מקיימת המדינה ממנה באה המוזיקה".
קדרי: "שתי השפות הדומיננטיות בישראל הן עברית וערבית. הגיע הזמן שיהיה מקום כמו שצריך לשתי השפות האלה, גם במוזיקה".
הטענות שעולות בישראל שוב ושוב שאין מספיק שופטים מזרחים וערבים נסדקו כשגם מירי מסיקה נבחרה לתפקיד שופטת (קודם ב"דה וויס" ובקרוב בתכנית של אייל גולן ואביב גפן בקשת 12), ובקרוב גם נסרין קדרי (על אחד הכסאות שהתפנו ב"דה וויס"). למעשה, היחידה מבין שלוש הדיוות הללו שלא אוחזת בכס השופט היא דיקלה. "אין לי התנגדות עקרונית להיות שופטת בריאליטי. ממש לא", מבהירה דיקלה. "עדיין לא קיבלתי הצעה קונקרטית שגרמה לי לחשוב על זה. זו לדעתי יכולה להיות חוויה מרתקת של לתת מעצמך, מהניסיון שלך ומהידע שלך לחבר'ה צעירים".
מסיקה: "את עושה את זה ביום יום. דיקלה היא גם מפיקה. היא עובדת עם אנשים על שירה ועל העיבוד. זאת אומרת, היא מנטורית בעבודה שלה גם בלי קשר לריאליטי".
נסרין ומירי, אתן מתבאסות שלא ייצא לכן לשבת אחת ליד השניה ב"דה וויס", לאור העובדה שנסרין תהפוך למנטורית לאחר שמסיקה עזבה את התכנית?
מסיקה: "זה יכול היה להיות מצחיק וכיפי. אבל ההצעה שקיבלתי היא הצעה שקשה מאוד לסרב לה. וזה יצא לטובה, כי כל אחת תקבל את המקום שלה".
דיקלה: "רגע, רגע, לאן את הולכת, מרים?"
מסיקה: "אני הולכת לשבת בין אביב לאייל. באמצע. שלא נאמר, על שניהם".
דיקלה: "אני רוצה להבין, כאילו אמרת ל'דה וויס' ביי?"
מסיקה: "כן. היה לי קשה מאוד מאוד".
דיקלה: "אבל מה עם הנאמנות, מרים?"
מסיקה: "אני הייתי מאוד נאמנה - לאביב. התחלתי איתו והמשכתי איתו".
דיקלה: "מה אני אגיד לך... וואו... אז את הולכת להיות ממש בין שני שוורים!".
מסיקה: "ממש! ממש! אגב, ראיתי את צילום הטסט של נסרין ב'דה וויס', והשתגעתי, התחרפנתי. היא הולכת להיות מדהימה. מי שעדיין לא התאהב בה, הולך להתאהב בה".
קדרי: "אני שומעת ומתמוגגת. אני יושבת פה על הספה, ומתמוגגת. אין דברים כאלה".
דיקלה: "מרים, זאת אחת הקומדיות".
קדרי: "מבינים מה הולך להיות לנו על הבמה? זה מה שהולך להיות לנו על הבמה".
מסיקה: "אני מדברת מלא, בנות, אנחנו נדבר".
דיקלה: "את מדברת מלא, אני לא. נסרין, גם את לא מדברת הרבה על הבמה. ראיתי אותך בקיסריה".
חיים כפולים: "חייאתי" של נסרין קדרי, ו"חייאתי" של מירי מסיקה
בינואר 2015 קדרי הוציאה את להיטה "חייאתי" (החיים שלי), שכתב והלחין מנהלה האישי, חגי אוזן. שנתיים וחצי לאחר מכן, מסיקה הוציאה שיר אחר בעל אותו שם בדיוק, "חייאתי", שכתבה מסיקה עם דודי בר דוד, שגם הלחין. בהופעה המשותפת בפסטיבל ישראל תבצע מסיקה דווקא את השיר "חייאתי" של קדרי. האם הבחירה בשם ייחודי וזהה לשיר אחר היא צירוף מקרים או השראה של מסיקה מקדרי? "אני לא הכרתי את זה בכלל", אומרת מסיקה. "אבל השירים הם כל כך שונים. כשלמדתי את השיר של נסרין הגעתי לגבהים, לפתוח את הגרון עד הסוף. והשיר שלי הוא עדין ומלטף. איזה כיף שיש לי הזדמנות לצעוק את נשמתי כמו שצריך".
קדרי: "אני חושבת שבאמת השיר 'חייאתי' של מירי מאוד שונה ומאוד ייחודי. כל אחת מביאה את הצבע השונה שלה. התמוגגתי מהשיר 'חייאתי' של מירי".
קדרי ומסיקה משתתפות בפרויקט מחווה לעפרה חזה, במסגרתו ייצא אלבום עם גרסאות כיסוי לשיריה שמפיקים חברת הליקון וכאן גימל. קדרי חידשה את "גורל אחד", ובחירה בזמרת ערביה ישראלית לשיר את היצירה הזאת העניקה לה משמעות חדשה. מסיקה חידשה את "בכרם תימן" שכתב נתן אלתרמן. שני השירים, אגב, נכנסו לפלייליסט של גלגלצ. "בחרתי שיר שמאוד משקף את המציאות שלנו", אומרת קדרי. "זה המסר והאג'נדה שאני משדרת כל הזמן, שגורל אחד שם אותנו כאן. זה שיר מאוד מרגש. חידשתי אותו בסגנון יותר פופי".
מסיקה: "כששמעתי שנסרין תבצע את 'גורל אחד', חשבתי מיד שמדובר ביציאה מטורפת. בהחלטה שנסרין תבצע את השיר יש אמירה חזקה ביותר. עפרה שרה על כל היהודים שהתקבצו בארץ ישראל. אצל נסרין זה הופך להיות על יהודים וערבים. וזה מטורף".
דיקלה, האם העובדה שאת היחידה משלושתכן שלא משתתפת בפרויקט בו שותפה חברת התקליטים שלך עם גרסאות הכיסוי לעפרה חזה מעידה שאת ממחנה ירדנה ארזי?
"ממש. האמת שלא הציעו לי. לא בכל פרויקט של הליקון אני משתתפת. אבל זה פרויקט מדהים. שמעתי גם את השיר של מרים וגם של נסרין והם מדהימים ונורא מצליחים".
מי לדעתכן הדיווה הגדולה ביותר במוזיקה הישראלית - חיה או מתה - האם זו אחת מכן? זמרת אחרת?
קדרי צוחקת: "השאלה 'האם זו אחת מכן?' - פיפי".
דיקלה: "הייתה עפרה חזרה באמת, שהיא אלמותית".
מסיקה: "בעפרה חזה דווקא היה משהו לא דיוואי. היה בה משהו נורא נורא עדין, צלול ונקי".
דיקלה: "הכוונה לא היתה לדיווה במובן הפומפוזי".
מסיקה: "יש את שושנה דמארי, את ריטה, את ריקי גל".
דיקלה: "יש היום גם עוד זמרות. נגיד, יש את שרית חדד היום. אני חושבת שהארץ מחולקת לכל כך הרבה ז'אנרים, ולכל אחד יש ייצוג כזה מדליק. אני לא חושבת שיש אחת שלוקחת את כל התארים".
נסרין קדרי חתומה על הישג גדול - היא הצטרפה לדודו טסה בחימום סיבוב ההופעות של רדיוהד בארצות הברית וגם בהופעתם בארץ. מה שמעלה את התהיה - האם שלוש הדיוות ירצו לנדוד בעולם עם המופע שלהן, שיכול לעורר עניין לפחות בחלק הערבי שבו, וכך אולי יוכלו להתהדר בהצלחה בחו"ל שאינה בקרב הקהילות היהודיות בגולה בלבד? "נתת רעיון ממש יפה", אומרת מסיקה.
דיקלה: "אני מעולם לא רציתי משהו בינלאומי. לא יודעת למה. זה יישמע כזה קיטשי, אבל אני כל כך במדינת ישראל, ויש כל כך הרבה מה לעשות פה מבחינת מוזיקה".
מסיקה: "לי היו הצעות בינלאומיות וסרבתי להן. אבל עכשיו העולם השתנה. יש פסטיבלים של מוזיקה. לא מעניין אותי להיות מירי מסיקה בחו"ל, לא מעניין להיות כוכבת פופ מעבר לים, את זה יש לי כבר פה. אבל מעניין אותי להיות מוזיקאית ששרה בכל מיני מקומות, להביא את התרבות שלנו החוצה. יש כל מיני פסטיבלים שיכול להיות מעניין שנופיע בהם ביחד, ואז אתה מביא משהו תרבותי עמוק, שמייצג את המדינה שלך".
איים נוט יור גוי: נסרין קדרי במחווה לנטע ברזילי
בתור שלוש נשים שתורמות במופע הזה ובכלל להעצמה הנשית, עד כמה שמחתן מזכייתה של נטע ברזילי עם שיר שנכתב על רקע קמפיין "MeToo"?
מסיקה: "מה זה שמחתי, בכיתי! כשהיא נאמה, גם בעלי בכה. כולנו בכינו. זה היה כל כך הרבה יותר גדול ממוזיקה. ובעידן של אינסטגרם, שבו כולם מפולטרים, כולם מושלמים וכולם בזוויות הנכונות, באה מישהי כזאת. זה שיעור כל כך גדול לבנות שלי. אני מראה להן אותה. תשמע דיאלוג ביני לבין הבת שלי. היא שואלת אותי: 'למה היא זכתה?'. אני אומרת: 'כי היא היתה הכי מיוחדת. כולן נראות אותו דבר, רק היא אחרת. רק היא נשמעת אחרת ונראית אחרת'. ואז הבת שלי אמרה לי: 'אמא, תראי כמה היא יפה'. ואני אמרתי: 'נכון, תמרי, היא הכי יפה'. אני אומרת לה את זה, ובוכה".
דיקלה: "אני חושבת שמרים צודקת, אבל גם היה שיר טוב. אין מה לעשות. היה שיר טוב. ברור שהיא מדהימה והכל. אבל זה לא מספיק. אם היה שיר לא טוב, זה היה נראה אחרת. בגלל הקונסטלציה של שיר טוב, בראש ובראשונה, וסיפור מאוד מרגש".
קדרי: "היא גם גימיק. היא גימיק. היא באה עם אמירה ועם משהו שונה לגמרי. וזה מה שמייחד אותה. הביטחון שלה על הבמה הוא לא מובן מאליו. גם את זה אנשים אוהבים. היא אמרה 'כפרה עליכם', והיא לא רואה ממטר".
מסיקה: "וכשהיא מתראיינת, יש לה אנגלית פנומנלית. מה זה התשובות האלה שלה! בקיצור, התמוגגתי ואמרתי 'איזה כיף שזה מה שמייצג את המדינה שלי'".
נסרין, כערביה ישראלית, איך את מרגישה בימים לא קלים אלה ברמה המדינית והביטחונית. עד כמה המצב מטריד אותך, והאם את מרגישה חצויה בימים האלה?
"תקשיב, אני חיה במדינת ישראל. המסר שאני מנסה להעביר אותו כל הזמן שהשפה שלי היא רק מוזיקה. אני מזדהה עם כל מה שקורה, גם בתוך המדינה יש בעיות. בכל מקום יש בעיות. אבל אני באה מהמקום הזה אך ורק להעביר מסר חשוב, איך לחבר. אין מה לעשות, אנחנו צריכים להתמודד עם זה. כמו שאתה מתמודד עם זה, גם אני מתמודדת עם זה, כאזרחית ערביה ישראלית שחיה במדינה. אז כולנו עוברים את אותה תחושה, אותה הרגשה, ובעזרת השם יהיה בסדר. נהיה אופטימיים. בעזרת השם, ודרך המוזיקה, יהיה שלום".