יום אחד נפגש גידי גוב בשוק צפון בתל אביב עם הבמאי המוערך דני סירקין. "אולי נעשה משהו ביחד?", שאל אותו סירקין. "בכיף", אמר לו גוב, "אבל אני רוצה משהו עם ממש מעט טקסט". המשאלה שלו התגשמה. זמן קצר לאחר מכן, פנה סירקין אל גוב ואמר לו: "יש לי משהו בשבילך, אבל תשמע, אתה מת".
ההצעה הלא שגרתית שהופנתה לכוכב הישראלי הענק - להסתפק בתפקיד קטן (להלן, גווייה) בסדרת הדרמה "שטוקהולם" שתעלה ביום שני בערוץ כאן 11 - נענתה במפתיע בהסכמה. זה לא מובן מאליו, אך בהחלט מעיד על אישיותו של גוב ויכולתו להצטנע, להפגין חוש הומור עצמי ולחוש מספיק בטוח במעמדו. ואולי גם סתם חוסר רצון לעבוד קשה מדי. אבל מי אנחנו שנשפוט? כל זאת, לצד התלהבותו המוצהרת מיצירתה המקסימה, המשעשעת והמרגשת של כלת פרס ספיר לספרות, נעה ידלין, כותבת התסריט וגם הרומן בעל אותו השם עליו מבוסס הסדרה.
גידי, איך משחקים גווייה? גילמת את הגופה לפי שיטת המשחק הנודעת של סטניסלבסקי?
גוב צוחק. "רוב הזמן נחים. נחים, מקשיבים לתיקי, לדב'לה ולכולם. זה מצחיק, אז בעיקר צריך להתאפק שהגווייה לא תצחק. למרות שהייתי גווייה הייתה הנאה גדולה. בהפקה קיבלו אותי בנחמדות גם בתור מת. שתדע לך שהייתי גם בחזרות. מעבר לזה, יש לי מעט טקסט, פה ושם".
כדי לשוות לך מראה אמין של גווייה, אופרת במשך שעתיים בכל בוקר, והאיפור כיער אדם נאה כמוך. זה היה אישיו מבחינתך?
"בוא נגיד שזה לא היה אישיו. שמע, זה סרט, הלו. יש סדרות כמו 'המתים המהלכים', אנשים עובדים בזה. אני נורא שמחתי. עשו ניסיונות באיפור, ישבנו ובדקנו איך וכמה זמן אני מת, שעה אחרי, יום אחרי או כמה ימים אחרי. נשארתי מאופר כגווייה כשהתיישבנו לאכול צהריים".
אתה מרגיש שהשלב הבא זה לשחק בהוליווד גווייה, בהתאם לקלישאת הצלחת השחקנים מעבר לים?
"אני לא חושב שאני אגיע להוליווד. אבל אחרי שגילמתי גווייה אני יכול לגלם אוויר. לשחק אוויר. דני סירקין הבמאי כבר יגיד לי איך בדיוק לעשות את זה".
סדרת הדרמה "שטוקהולם", המונה ארבעה הפרקים, היא הפקה משותפת של תאגיד השידור הישראלי כאן ושל קשת 12, שעל עלייתה פורסם לראשונה בוואלה! תרבות. ליהוקו של גוב, שגם עליו יכולתם לקרוא לראשונה אצלנו, הוא חלק מקאסט חלומי שבו מככבים גם דב'לה גליקמן, תיקי דיין, לאורה ריבלין וששון גבאי - להלן, שני בוגרי "זהו זה", שתי בוגרות "קרובים קרובים" וייצוא טרי של ישראל לברודוויי.
גוב יגלם את גווייתו של פרופ' אבישי שר-שלום, כלכלן בעל שם עולמי ומועמד מוביל לזכייה בפרס נובל בכלכלה, שנמצא ערב אחד מת במיטתו, כנראה משום שלקה בלבו. את גופתו מוצאים ארבעת חבריו הקרובים ב-50 השנים האחרונות. וכשחמישה ימים מפרידים בין עוד פרופסור לכלכלה שייקבר ויישכח - ובין חתן פרס נובל שייכנס אל דפי ההיסטוריה, מציע אחד החברים "להחזיק אותו בחיים" ולהסתיר את דבר מותו. משם כמובן הדברים מתחילים להסתבך.
הסדרה עוסקת בבני 70, והיא מציגה את בני הגיל הזה כאטרקטיביים, מלאי חיות ועסיסיות. ומדברים במילים גסות.
"בני 70 הם אנשים פחות או יותר כמונו. ככה אנחנו מדברים. זה לא שייבשנו את החולה".
אתה חושב שהסדרה מייצגת דור חדש של בני 70 שעד היום לא ראינו בתרבות הפופולרית?
"גם בארץ וגם בחו"ל, בכמה וכמה סרטים שראיתי, הגיע השלב שבני הגיל הזה גם שודדים בנק ועושים דברים מופרעים. זה נורא נחמד. בסרט המופלא עם מייקל קיין ('פורשים בסטייל' - ש"ב) הם יותר מבוגרים מאיתנו. זה גיל קיים. אני לא חושב שאפשר היה לעשות סרט כזה עם אנשים יותר צעירים, כי לא הייתה לו משמעות".
כשהדור שהעביר את נעוריו בשנות ה-60, הגיע לשנות ה-60 בחייו, די ברור שיהיה מגניב.
"להזכירך אנחנו כולנו גדלנו על הביטלס ועל היפים. אני לא יודע אם ספציפית ששון גבאי שרף חזיות. אבל באופן כללי, זה הדור שלנו. אנחנו חיינו שם, בשנות ה-60. כך ששוב, זה נורא כיף".
האם 70 זה ה-50 החדש?
"70 זה 70, חביבי, עוד 20 שנה ואין כלום יותר".
בעבר העברת ביקורת על היחס הבעייתי מצד גלגלצ כלפי אמנים ותיקים. נראה שלא הרבה השתנה מאז.
"זה כל כך לא מעניין, תאמין לי, יקירי. עזוב אותך. זה באמת לא מעניין, זה לא שאני מתחמק ממשהו".
הסדרה מתעסקת גם בקונספט הישראלי של חבורה. מה ההבדל בין חבורה ישראלית צעירה, נניח כמו זאת שמופיעה בסרט "הלהקה" החוגג השנה 40 ליציאתו, לחבורה של בני 70?
"אני חושב ש'הלהקה' זה פחות סרט על חבורה ויותר סרט על להקה צבאית. החבורה זה דבר שמתחזק, אם זה אני וחבריי, אנחנו נפגשים מדי פעם. זה דבר חזק וטעון בכל החיים שהספקנו ב-70 השנה האלה, ילדים, נכדים, פרידות וחיבוקים. דני סירקין חיבר את החבורה הזו בצורה נהדרת. כולם מכירים את כולם. היה כזה כיף עם כל הצוות - דב'לה, תיקי, לאורה וששון. כולם פשוט נהיו, כמו שאתה אומר, חבורה. 17 ימי צילום של אהבה, שמחה וצחוקים. הסדרה הייתה כמו כפפה, לכולם. יצא מין משהו, כאילו נולדנו ביחד. ובעניין 40 שנה לסרט 'הלהקה', תשמע, בגילי, כל דבר זה 30 או 40 או 50 שנה למשהו. בטח בעוד כמה שנים יגידו, 'וואו, כבר 20 לסדרה שטוקהולם, בואו נעשה איחוד'..."
ביום העצמאות ה-70 פורסם בוואלה! תרבות פרויקט 70 הרגעים הגדולים בקולנוע הישראלי, ונכנסו אליו שלושה סרטים בהם כיכב גוב - "מסע אלונקות", "דיזנגוף 99" ו"הלהקה" (האחרון גם נכלל בעשרת הגדולים). גוב עצמו נוטה להקטין את משמעות הקולנוע בחייו, ביחס לתחומים אחרים. עם זאת, גם לאחר 17 שנה בהן נעדר גוב ממסך הקולנוע, הוא הגיח בסרט "ואז היא הגיעה", שכתב שי להב וביים רועי פלורנטין שזכה להצלחה.
האם ההצלחה של "ואז היא הגיעה", עוררה בך את התיאבון לעשייה קולנועית נוספת?
"האם נפתח לי התאבון לעוד סרט? אני מוכן לשחק רק יד, בסרט של דני סירקין. אני בכלל לא נהנה לעשות קולנוע. זה נורא קשה. מונית לצילומים בארבע וחצי בבוקר. זה די סיוט. זה היה מזמן. הייתי מאוד צעיר. חלק מהסרטים באמת הפכו להיות חלק מלוחות השידורים של יום העצמאות וכל מיני דברים כאלה. בסרט 'ואז היא הגיעה' הגעתי ליום וחצי בתנאים של רינגו סטאר, זה היה חמוד נורא. לא הצטלמתי לפני 10 בבוקר, וכל מיני כאלה. אמרתי, אם כבר סרט אז באמת רק בשביל הכיף".
לפני חצי שנה עורר גידי גוב מהומה תקשורתית ופוליטית, בעקבות סערת יהונתן גפן, שבשיר חדש שכתב השווה בין הנערה הפלסטינית עהד תמימי לבין אנה פרנק. בתוכניתו ברדיו תל אביב, התייחס גוב לנושא בצורה שהתפרשה די גזענית וגררה תגובה של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, שהורה לתחנות הרדיו הצבאיות להחרים את גפן (בהמשך היועמ"ש קבע שאין לליברמן את הסמכות לכך). וכך אמר אז בשידור גידי גוב: "קשה לי לשמוע מישהו - אני מתנצל על הגסות, הבורות, הגזענות והמיזוגניות - עם מבטא רוסי, עולה חדש, בסופו של דבר, קורא ליהונתן גפן עוכר ישראל. זה כואב לי, זה צורם לי".
בעקבות כך, חטף גוב עליהום ציבורי ופוליטי. חברי כנסת גינו את דבריו בטענה לגזענות. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו אף דרשה לחקור את גוב על הסתה לגזענות ולהשעותו מהרדיו, במכתבים ששיגרה ליועץ המשפטי לממשלה ולראשי הרשות השנייה. בנוסף פנתה למנכ"לית בזק בדרישה לסיים את ההתקשרות של החברה איתו, אך דרישותיה נענו בשלילה.
למחרת, גוב חזר בו מהדברים והתנצל עליהם בעמוד הפייסבוק שלו: "אתמול בתוכנית הרדיו שלי התייחסתי לחרם שביקש אביגדור ליברמן להטיל על השמעת שיריו של יהונתן גפן. כל ניסיון פוליטי לנסות לפגוע ביוצר בשל דעותיו מקומם אותי, ובוודאי כשזה נוגע ביוצר שעבדתי איתו רבות (ואני מעריך/אוהב). יחד עם זאת, בלהט הדברים התייחסתי לאביגדור ליברמן כ'עולה חדש עם מבטא רוסי'. ומההתייחסות הזו - אני רוצה לחזור בי מהדברים ולהתנצל על פגיעתי בעלייה הרוסית, לא זו הייתה כוונתי. אני עומד מאחורי דברי על איסור השמעת שירים על ידי גורם פוליטי כמו אביגדור ליברמן, לזה אסור לתת לקרות, בלי שום קשר למוצאו או למבטאו של כל שר שלא יהיה".
גידי, התנפלו עליך בגדול בעקבות האמירה על המבטא של ליברמן. נשארת חבול מהסיפור ההוא?
"בעברית אומרים: תפסת מרובה - לא תפסת. לא חבול, לא נעליים. זה עבר מזמן. קצב האירועים שבמדינה הוא שבועי. הוא יומי. ולפעמים שעתי. זה לא מעניין כל הדברים האלה".
הצטלמת ושרת במסגרת קמפיין פרסומי עם נועה קירל ואגם בוחבוט, ואחר כך עם עומר אדם. עד כמה אתה מחובר באמת לעולם הצעירים? יש לך פלייליסט בספוטיפיי? אתה שומע שם את עצמך?
"לא, אני לא שומע את עצמי. בספוטיפיי אני שומע את סטיבי וונדר, ארתה פרנקלין, פרנק סינטרה ואלה פיצ'גרלד. כל מיני דברים שכילד אתה פחות מחובר לזה, וכמבוגר אתה תופס כמה הם גאונים. תראה, אני יודע מה קורה, ואני מתעדכן במה שנוח לי".
משמעותו המדויקת של להיטך "שלל שרב", שכתב מאיר אריאל והלחין פוליקר, לא נחשפה עד היום. האם תוכל לגלות לנו לראשונה, אחרי קצת יותר מ-30 שנה לצאת השיר, במה עוסק השיר הזה באופן מפורט?
"זה שיר אהבה תיאורי של מאיר לתרצה. שיר על חייהם. 'יאהבוה ציירים/יציירוה שיכורים', 'והיא נרדמת בהקיץ'. ככה אני מניח. תשמע, אני לא דיברתי, אני אף פעם לא שואל על מה השיר. אבל הקסם ישנו במילים".
אחרי כ-50 שנות קריירה, על מה היית מוותר?
"לא הייתי מוותר על שום דבר, כולל הופעות בברים ב-400 שקל עם מלצריות וצ'יפס מולי. לא הייתי מוותר על שום דבר. נגעתי ועשיתי. אני בעיקר זמר באופן כללי. אפילו שאני עובד היום ברדיו תל אביב 102FM, ואני נורא נהנה מזה. אבל אני זמר, זה מה שאני עושה. פה ושם אנשים אומרים וואלה, הזמר הזה יכול לשחק אותה מת. כן, למה לא. הוא שר לא רע. בוא נראה איך הוא מת. ככה זה החיים של כל מי שעובד פה בארץ".
האם בתור מי שהוא "בעיקר זמר", כלשונך, האם היו מצבים שאמרו עליך מה שדורון מדלי אמר על נטע ברזילי שבסך הכל "נקלעת לסיטואציה"?
"לא, לא, זאת סתם אמירה. אני מניח שהוא גם נורא היסטרי, התרגש ונפעם. הוא כל הזמן אמר, 'זה ינצח'. ואגב השיר הזה שבר את כל שיאי האירוויזיון המוכרים. ולמעשה נטע מנעה את פיצול התאגיד. המלך של אנגליה לעתיד נפגש איתה".
השיחה עם גוב התקיימה בסוף החודש שעבר, כמה שעות לפני נסיעתו לאמריקה לחודש, לצילומי תוכניתו עם ישראל אהרוני. "נסיעה מחוף אל חוף באוטו, עם מצלמות באוטו, חוויה אחרת", מגדיר זאת גוב. במהלך השיחה מנסה גוב להגדיר את הממיר להקלטת משחקי המונדיאל.
מי מכור יותר למונדיאל, חברך מ"זהו זה" מוני מושונוב או אתה?
"מוני מכור פי 7,000 יותר ממני. המונדיאל מגניב בעיקר בגלל שהוא לא אוטומטי. נהניתי נורא מהמשחק של מצרים. זה דברים נהדרים, ממש תענוג".
על רקע קשיים במישור הערכי והפוליטי, האם אתה מיואש? האם יש רגעים שאתה אומר לעצמך, היה ממש נחמד, בואו נסגור את הבאסטה, אני עולה הלילה על מטוס לאמריקה - למה אני צריך בכלל לחזור?
"כמו כל אחד שחי פה, פחות או יותר, זה מה שאנחנו אוהבים. את הדבר הזה, שנקרא ישראל. את הבלגן הזה, את החיבוקים האלה, את חוסר הפורמליות הזאת. אני מתאר לעצמי שאם 'שטוקהולם' הייתה מצטלמת באמריקה, עם קווין קוסטנר או לא יודע מי, הם היו באים עם הקראוונים שלהם והעוזרים שלהם. אבל זה ישראלי וכיף שאף אחד לא בא לצילומים פה עם כלום, פשוט מגיעים במוניות, ומתחילים לעבוד בכיף. אני לא אשתמש בקלישאה 'אין לי ארץ אחרת', אבל זה ממש כך. וגם 'הוי ארצי מולדתי'. יש אלפי שירים כאלה".
דילגת בדיפלומטיות מעל השאלה על האם אתה חש קשיים ערכיים ופוליטיים. בסרט "הלהקה" אתה צועק. היום אתה שותק. התעייפת?
"לא, אבל תשמע, זה לא הריאיון הראשון שלי. ואני די טוב בזה. אין לי חדשות בדברים האלה. יעבור, יהיה בסדר".
לפני כמה שנים, בראיון שקיימתי עם אגדת הרוקנרול זוהר לוי (מלחין המחזמר הסאטירי מעורר הסערה "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין, מייסד חלוצת הרוק "אחרית הימים" ועוד) הוא שבר שתיקה של עשרות שנים וחשף את האפשרות להחיות את ההצגה "מלכת אמבטיה". הוא הציע לך להשתתף בה - אבל סירבת. האם זה נובע מהחשש שלך לגעת בחומר טעון שרחוק מהקונצנזוס?
"אין שום חשש משום דבר. אני לא זוכר שהוא הציע לי. אגב, ב'מלכת אמבטיה' המקורי, שמעתי בטרנזיסטור ששידרו את זה בצהריים ושאלתי מה זה הדבר המוזר הזה. אחרי זה, כשההצגה ירדה אחרי 19 הצגות והייתה הפגנה בקאמרי על המדרגות, הייתי חייל בלהקת הנח"ל והגעתי להפגנה הזאת על המדרגות. כי זה היה כל כך הזוי. וברדיו שודר השיר (גידי מתחיל לשיר - ש"ב) 'אנחנו אנשי בסדר/ אנשי בסדר/ אנשי בסדר גמור/ אצבע בתחת ושיר בגרון/ כי טוב, מסריח וחם'".
מה קרה שפעם חלמת לשנות העולם והיום אתה עושה תוכנית אוכל בערוץ מסחרי ופרזנטור של בזק?
"אני רוצה שכולם יוכלו לשנות את העולם. פעם הלכנו להפגנות, כמו ההפגנה בעקבות סברה ושתילה. זה חלק מההווי של החיים, כשאתה צעיר, אתה זועם, אתה סוער. זה בגיל מסוים. אחרי זה אתה אומר, 'אוקיי, בוא נראה איך זה מתנהל, ואתה מתחיל מהתחלה'. לכן יש לי ברדיו שעתיים-שלוש בשבוע שאני יכול לעשות מה שאני רוצה. וזהו. הדברים מתנהלים. אתה פחות מתעסק בזה. עכשיו הזמן קצת ליהנות. זה לא שלא איכפת. כל אחד מאיתנו קורא את הדברים, ועצוב כשעצוב לו, ושמח כששמח. הכל בסדר".
פרק הבכורה של "שטוקהולם" יעלה ביום שני הקרוב, בשעה 22:00 בכאן 11 ובדיגיטל.