"גומיגם" - המנון משווקי הגלידות
בשלב שבו השמש של אוגוסט כבר טיגנה את המוח לכולנו, "גומיגם" הוא להיט הקיץ שאף אחד לא רוצה בו. השיר החדש של סטטיק ובן אל תבורי מלא בפנטזיות על חוף ומטקות ובחורות בבגד ים, המתוארות במושגים השייכים לעולם השלגונים והגלידות - עוד מטאפורה שעבר זמנה. מעבר לכמעט-פרסומת שהשניים מספקים למותגים מסחריים, השיר לא מצדיק זאת: עם מהלך מלודי סביר אחד (השורה שמובילה אל הפזמון), ופזמון רפטטיבי ומטמטם ("שוקובו בו בו, גומיגם גם גם, מה קרה מה קרה מה קרה"), השורה התחתונה היא בעיקר שמדובר בשיר ממש ממש משעמם. מלבד משווקי הארטיקים, ספק אם מישהו ממש מרוצה.
מי שראה את סטטיק ובן אל בהופעה יודע שגם אם נדמה שהסינגלים מקרטעים והבאז שוקע, בשטח עצמו הם לגמרי בשיא ההצלחה. אלא שמה שהיה נדמה כמגע זהב הולך ומתברר כמשבר יצירתי. "גומיגם" נטול הברקות של ממש או משפטים שייטבעו כפי שהיו אפילו ב"נמסטה". איכשהו, ככל שהשניים קופצים מסגנון לסגנון, השירים מתחילים להרגיש שהם חוזרים על עצמם. הבחירה במותגי הגלידות רומזת שהקהל המועדף הוא עדיין הילדים שממלאים את יד אליהו, ולא קהלים מבוגרים יותר. אז כן, את הילדים זה יתפוס. עוד נשמע אותם מתחננים להוריהם ל"שוקובו בו בו" וכו'. כל השאר ימשיכו להתחנן שהקיץ ייגמר כבר.
בחורים טובים צריכים להיזהר יותר
המשפט המיותר בשיר "בחורים טובים" של עומר אדם, על הבנות שהן לא בדיוק בנות, עורר סערה זוטא. לא פחות מהבעייתיות של ההערה לכשעצמה, התזמון היה גרוע למדי - בשיאה של מחאת קהילת הלהט"ב. מצד שני, העובדה כי הקהילה הטרנסית מתמודדת עם אלימות קשה כלפיה ושאר דברים חמורים קצת יותר מאשר בדיחות גרועות, אפשרה לנושא לדעוך. בתחנות הרדיו הגדולות בחרו לא להכניס את השיר לרשימות השידור. בגלגלצ אמרו השבוע כי אין קשר בין ההחלטה למחלוקת שעורר השיר (יצוין כי השיר לא נדחה סופית, אלא שההחלטה לגביו נדחתה לישיבות הבאות). בינתיים גם ברשת ג' הוא לא נכנס לרשימת המומלצים.
בכל זאת, גם אם דנה אינטרנשיונל עזרה להרגיע את הרוחות, הצלילים צרמו. אדם אחראי כזכור ללהיט "תל אביב" (יחד עם אריסה), אחד השירים הראשונים שרקמו את החיבור בין המוזיקה המזרחית לקהילת הלהט"ב וכנראה הלהיט הכי גדול המזוהה עמה בשנים האחרונות. אדם, שבמעמדו היום הוא אחד הזמרים הכי אהובים והמצליחים בישראל, הצליח לפרוץ חומות בין ז'אנרים, גילאים וגם קהילות שקודמיו לא הצליחו. לכן יש משהו מאכזב כל כך בחוסר הרגישות העולה מהשורה הזאת.
גם אם השיר יזכה לבסוף להצלחה גדולה והפרשה תעבור כלא הייתה, ייתכן ש"בחורים טובים" הוא קו פרשת מים ביחס לתקינות פוליטית במוזיקה הישראלית (לפניו הרי עברו כאן עשרות אם לא מאות להיטים שוביניסטים וחסרי רגישות לא פחות ואף יותר כלפי כל מיני אוכלוסיות ומכל ז'אנר, והם עדיין מושמעים). תהיה פרשת "בחורים טובים" שיעור לזמרי פופ מודעים יותר ופחות - גם בדיחה שנתפשת כתמימה עשויה לפגוע, ואנשים לא מוכנים להיעלב יותר בלי להיאבק בחזרה. חשבו פעמיים וחסכו לעצמכם פרסום רע, איבוד קהל פונטציאלי וחשוב יותר - לא תפגעו באוהדים שלכם.
התעשייה הישראלית בתנומת קיץ
פעמיים בשנה שוק המוזיקה הישראלית מוצף אפילו יותר מהרגיל - סביב ראש השנה ופסח. הרציונל פשוט: אנשים קונים פחות ופחות דיסקים, אלא אם כן זאת הזדמנות מיוחדת לרכוש מתנה, כמו שי לחג. בדרך כלל האלבומים הבולטים של השנה, של האמנים הבולטים ביותר, יוצאים בדיוק בתאריכים האלה. השמות הגדולים נאבקים ראש בראש ומי שלרוב מפסיד הם האמנים מהשורה השנייה והשלישית, אלה שמסוגלים להתחרות על תשומת לב בעונות שקטות יותר אבל ניגפים ללא קרב כשהמצות מתחילות להיערם.
מבחינת אלבומים של האמנים הבולטים, פסח השנה היה חלש למדי. אמנם היו אלבומים חדשים לאמנים כמו משינה, אייל גולן והדג נחש, אך אלה לא הותירו רושם יוצא דופן, אולי בגלל חגיגות ה-70 שהאפילו על כל אירוע תרבותי אחר. אלא שגם ראש השנה הולך ומתקרב בלי שמסתמן בליץ יוצא דופן. מבט על רשימת האלבומים הצפויה עד החג מגלה אמנם כמה שמות מעניינים, אבל נדמה שהאלבום המשמעותי של אוגוסט יהיה ככל הנראה דווקא אלבום של אמן מת - המארז של אריק איינשטיין המנוח. רוב האיי-ליסטים הגדולים של הענף, שהרגילו אותנו במתנות מדי קיץ, יחכו כנראה לחורף.
זה לא שלא יוצאים כאן אלבומים, ההיפך הוא הנכון - יוצאים בישראל מאות אלבומים כל שנה, חלקם הגדול לא זוכה לשום תהודה, וחלק אחר יוצא ישר לרשת. אלא שיציאת אלבום היא פחות ופחות אירוע תקשורתי ואמנותי משמעותי, בארץ וכמובן גם בעולם. אמנים צעירים יותר ויתרו בכלל על הפורמט, כמו סטטיק ובן אל למשל, אשר כלל לא מתכוונים להוציא אלבום בעברית (חוזה ההפצה הבינלאומי שלהם, אגב - לפי הפרסומים בנושא - דווקא כולל במפורש הפצת אלבומים).
לא בטוח שהאלבום כפורמט (במובן המופשט ולאו דווקא הפיזי שלו) מת. הוא עדיין אבן הדרך המשמעותית ביותר בקריירה של אמן, שמייצגת יותר טוב משיר בודד את הסגנון והיצירה שלו, וזו עדיין ההזדמנות המשמעותית לאמנים כדי לפרוס את תפיסת עולמם. מה שכן בטוח הוא שהתעשייה המקומית שרויה בתרדמת עמוקה, בסיומה של אחת השנים החלשות ביותר בשנים האחרונות - שנה עם מעט שירים מנצחים ומעט אלבומים שנזכור. תכף אנחנו מתקרבים לסיכום תשע"ח, בתקווה שתשע"ט תביא איתה בשורות יותר טובות.