נוכלים שחוקים, הורים מסוכנים ומבוגרים בהמתנה: סקירת הסדרות החדשות

מה: קומדיה של קומדי סנטרל על קרי (דרו טארבר) וברוק (הלני יורק, "הסקס של מאסטרס"), שני אחים בני שלושים ומשהו השואפים להצליח בקריירות שלהם - הוא מנסה להיות שחקן והיא רקדנית לשעבר - בשעה שאחיהם בן ה-13 צ'ייס זוכה לתהילת אינטרנט גדולה ומהירה. יצרו את הסדרה כריס קלי ושרה שניידר, לשעבר הכותבים הראשיים של "סאטרדיי נייט לייב". מולי שאנון, קן מרינו, ריצ'רד קיינד ובק בנט נמצאים כאן אף הם.

מה חשבנו: כסדרה שעוסקת בעולם הבידור הקר ובקנאת אחים, ההפתעה הגדולה והמענגת ביותר של "שני האחרים" היא הלב הגדול שלה. היא חפה כמעט לגמרי מציניות, ואם יש בה קנאה היא כזו שמדרבנת את האחים ולא גורמת להם לייחל למפלה של האחר. תרומה מכרעת לכך היא דמותו של צ'ייס הצעיר, שלמרות ההצלחה שנפלה בחיקו הוא נשאר חמוד, טוב לב ואף מבולבל כמתבקש ממצבו החדש, ובמקרי הצורך מחפש נחמה ומשענת אצל אחיו הגדולים. כך מאנישה הסדרה ילדי יוטיוב מוכשרים א-לה ג'סטין ביבר שלא יודעים להתמודד עם ההצלחה, ובמקביל מדגישה את חיפוש הדרך המתמיד של בני דור ה-Y בלי לייגע ובלי ללעוג להם. והגם שתעשיית הבידור זוכה ליחס פחות מלטף, גם במקרה שלה ניכר שקלי ושניידר מחבבים את המקום שהם באים ממנו.

אחרי כל כך הרבה סדרות על השואוביז - "לארי סנדרס", "תפוס את שורטי", אפילו "ניצבים" ו"הפמליה" - קשה להעלות על הדעת אחת שנוקטת בקו כל כך אוהב אדם כשם שעושה "שני האחרים", וזו כנראה מעלתה הגדולה. המתיקות שלה מקנה תחושה רעננה בתת-ז'אנר חבוט לכאורה, והפיקחות שלה מניבה בדיחות מעולות ודמויות שאנחנו חפצים ביקרן. התוצאה היא סדרה מלבבת במיוחד שמעניין לראות כיצד תתפתח.

מה: קומדיה חדשה של יוטיוב פרימיום, מבית היוצר של אנשי "הכל לטובה" ("Happy Endings") ובכיכובו של אחד מהשחקנים של הקומדיה האהובה ההיא - אדם פאלי, וכן סם ריצ'רדסון המעולה מ-"Veep". אחרי מותו של חברם הטוב, כוכב ראפ מפורסם מאוד (ג'יי פרעה, "סאטרדיי נייט לייב"), אלף ורוני מאבדים את אורח חייהם הראוותני ונאלצים לחזור אל ביתם שבשמפיין, אילינוי. כדי להשיג שוב את מה שאיבדו, עליהם להבין כיצד לשנות את התנהגותם ההרסנית ולעלות שוב לפסגה.

מה חשבנו: מראש נשאלת השאלה - כמה תוכניות על גברים אינפנטילים אנחנו יכולים לספוג? סם ריצ'רדסון בדיוק סיים אחת כזאת, "דטריוטרס" החביבה שיצר עם חברו הטוב טים רובינסון, ומיד עבר לשת"פ עם קומיקאי מחונן אחר. במילים אחרות, "Champaign ILL" היא אחת מני רבות על המסך בשלושת העשורים האחרונים, וגם אחת מני לא מעט שמגוללות סיפור על הצלחה שהסתיימה ובעקבותיה הגיבורים חוזרים לעיירת הולדתם.

אלא שזה לא מאוד משנה, כי "Champaign ILL" פשוט מצחיקה. גם הפעם, החן העצום של ריצ'רדסון לבדו שווה את הצפייה בסדרה, והכימיה שלו עם פאלי המעולה בפני עצמו מזינה לא מעט מהכיף. יחד עם הטוויסטים וכמה בדיחות היסטריות, הקומדיה הזו מצטרפת לעמודת הסדרות המוצלחות של יוטיוב פרימיום - "Impulse" ו"קוברה קאי" - הגם שהיא קצת פחות מוצלחת משתיהן.

ניתן לצפות בחינם בשלושת הפרקים הראשונים (השאר, בתשלום, אינם זמינים בישראל).

מה: מיני-סדרה בת שישה פרקים של רשת TNT המאחדת את במאית "וונדר וומן", פטי ג'נקינס, עם כריס פיין שכיכב בסרט לצד גל גדות. בשנות השישים של המאה שעברה, נערה מולטית צעירה יוצאת לחפש אחר אמה הביולוגית ולהסיר את מעטה הסודיות מעל עברה. עד מהרה היא עולה על נתיב מאיים המביא אותה אל גניקולוג שהיה מעורב בעבר בפרשה מסוכנת, בשעה שעיתונאי חוקר מנסה לחשוף את האמת על הרופא. גם עם קוני נילסן ("גלדיאטור")

מה חשבנו: ניתן היה לחשוב ששיתוף פעולה בין כריס פיין לפטי ג'נקינס, ועצם העובדה שבחרו לעבוד ביחד על פרויקט טלוויזיוני, משמעה שמדובר בסדרה יוצאת דופן שתצדיק את זה. אז אמנם זה לא המקרה, יש יותר מדי רגעים אוויליים משהו ב"אני הלילה". יחד עם זאת, איחוד הכוחות של השניים ניכר. פיין מתענג על תפקיד העיתונאי המרדן (שהוא גם נחת לשעבר במלחמת העולם שעדיין לא התגבר על הטראומות שחווה), ואילו הבימוי של ג'נקינס רותם את ההתרחשות בלוס אנג'לס של הסיקסטיז לטובת נופך פילם-נוארי מצודד ומסקרן.

גם החוליה המרכזית הנוספת, אינדיה איילי בתפקיד הנערה פאונה, מהווה נדבך חשוב: המסע שלה כצעירה משכונה אפריקאית-אמריקאית, נושא עמו את כל משא הגזענות והאפליה ששחורים אז לקחו כמובנים מאליהם, אף שהיא עצמה נראית לבנה לחלוטין - מה שהגדיר את כל חייה. למשל, כשהיא מסתובבת עם נער שחור בן גילה, השוטרים עוצרים אותם כי הם חושבים שהוא מחלל את כבודה של לבנה. המשא הגדול הזה מלווה אותה גם בניסיונה להגיע אל העובדות, וטוען הכל בשכבה מעניינת נוספת. כל אלה, גם אם אינם מניבים יצירת מופת, הופכים את "אני הלילה" למלודרמה קולחת ועשויה היטב.

מה: סדרת בת ל"משפחת פוסטר"- שלא מזמן הגיעה אל סיומה - במסגרתה האחיות קאלי (מאיה מיטשל) ומריאנה (סיארה רמירז) עוקרות ללוס אנג'לס, אל יחידת דיור שיתופית עם צעירים אחרים כמוהם, ונתקלות בכל האתגרים הכרוכים במעבר למקום חדש עם עבודות חדשות. הסדרה כבר חודשה לעונה שנייה, ובישראל רכשה אותה yes והיא תגיע אליה בהמשך השנה.

מה חשבנו: "משפחת פוסטר" לא הייתה סדרה שהותירה חותם תרבותי גדול, מלבד שבחים על האופן שבו היא מציגה להט"בים, וכמובן הצגתו לעולם של מי שיהפוך לנסיך החלומות הנטפליקסי של ימינו, נואה סנטינאו ("לכל הנערים שאהבתי", "סיירה ברג'ס לוזרית" ועוד). על סמך הפרקים הראשונים של "צרות טובות", גם סדרת הבת לא צפויה להרעיד את עולמנו.

הגם שבאופן מפתיע הטלוויזיה לא ממש הומה סדרות על צעירים בני עשרים וקצת שמתחילים את החיים, והגם שיש ל"צרות טובות" חן מסוים, כמה רגעים טובים ומאיה מיטשל מהממת אחת - היא מאוד פרווה. עוד דרמה על איזון בין האחריות לחגיגות, עם שותף יפה ששתיהן נמשכות אליו, עבודות תובעניות, מתיחות בין אחיות (כולל סצנות קלישאתיות וצפויות), ובין לבין הרבה עניינים דידקטיים של דימוי גוף, מיניות וגזע שצופי "משפחת פוסטר" מכירים היטב. לא מדובר ביצירה נוראית, ממש לא. יש לה לב טוב כמו לסדרת האם, ובהחלט אפשר לצפות בה אם אין משהו אחר. רק שבדרך כלל יש משהו אחר.

מה: רשת בראבו, שמזוהה יותר בשל תוכניות כמו "עקרות בית אמיתיות", נכנסת לעסקי הדרמות היוקרתיות עם סדרת אנתולוגיה חדשה שמבוססת על פודקאסט פופולרי. העונה הראשונה מגוללת את הסיפור אשת העסקים דברה ניואל, שחייה מתפרקים כשהיא נשבית בשקרים ובמניפולציות של הנוכל ג'ון מיהאן. אריק באנה וקוני בריטון מככבים. ב-14 בפברואר יעלו כל שמונת הפרקים בנטפליקס.

מה חשבנו: אחרי ההצלחה העצומה של "את" בנטפליקס, הגעתה של "ג'ון הנבל" - שהפכה ללהיט כששודרה בבראבו - מתבקשת. גם כאן מדובר בגבר שנכנס אל חייה של אישה אמידה בדברי חלקות, ומתגלה עד מהרה כסוציופת מסוכן. במקרה הזה מדובר בסדרה המבוססת על סיפור אמיתי, כלומר מעין גרסה מתוסרטת של "המתחזים" הישראלית הפופולרית. כמה קל ליפול בקסמו של מישהו כשאתה רוצה להאמין. להתעלם מכל תמרורי האזהרה, כולל - במקרה של דברה - החשדות המיידיים של בנותיה. וזו אולי הבעיה של "ג'ון הנבל" (אלוהים, איזה תרגום נוראי): כבר היינו בסיפור הזה - בסרטים, בטלוויזיה, בספרות, בדוקו - והסדרה החדשה לא מביאה דבר חדש אל השולחן.

עד כמה שאפשר להזדהות עם חוסר המזל של דברה בכל הנוגע לאהבה, היסטוריה מרירה שגורמת לה להאמין כל כך בקלות בג'ון, היא עדיין מצטיירת כפתייה של ממש - וככזו היא גיבורה רפה, פסיבית ולא מעניינת. אפילו בריטון לא מצליחה להושיע את הדמות הזו, עניין שלפני "ג'ון הנבל" נראה בלתי אפשרי. אולי זאת הסיבה שהמיליטנטיות וקשי העורף של בנותיה, בגילומן המצוין של ג'ונו טמפל ("ויניל") וג'וליה גרנר ("אוזרק"), מחדירים קצת עוז לסדרה, ובמידת מה מושיעים אותה בפרקים שבהם פניו האמיתיים של ג'ון עדיין לא נחשפים בפני הגיבורה. ואף על פי כן, אם לא איכפת לנו מהגיבורה וממה שמתרגש עליה, הטעם ב"ג'ון הנבל" נותר דל. קשה לא לתהות אם סרט בן שעה וחצי לא היה משייף את מה שצריך ועדיף בהרבה על פני שמונה פרקים.