חורף 2014 עבר על כוכבת הקולנוע ברי לארסון במצב של בידוד מרצון. שבועות ספורים לפני תחילת צילומי הסרט "חדר" - עיבוד קולנועי בכיכובה לרב מכר בעל אותו שם, על קורותיה של צעירה שנחטפת ונאלצת לגדל את בנה במרתף קטנטן - היא החליטה לכפות על עצמה הלך רוח שיאפשר לה להבין את ג'וי, בת דמותה מהסרט. היא הסתגרה ימים ארוכים בחדר השינה שלה עם המקבילה ל"ציוד של חטופים" - קופסאות שימורים, בקבוקי מים ושלושה רומנים זולים בכריכה רכה. במהרה הפך המוח שלה ל"אמצעי הבידור" העיקרי. דמיונות, מחשבות וזכרונות עלו ובאו, עד שאחד מהם הכה בה לפתע.
היא בת 6 ומתעוררת באמצע הלילה לצליל עמום שמגיע מקרבתה. על המיטה שלצידה היא מבחינה באמה מתייפחת, כשידה על פיה כדי להחניק את הרעשים. עד אותו רגע לארסון זכרה את הימים ההם בחום ילדות נוסטלגי, אבל במבט לאחור פתאום הבינה שהמציאות הייתה שונה בתכלית. זו הייתה התקופה שבה הכריזה כי ה"דהרמה" שלה היא להיות שחקנית, וכעבור כמה חודשים עברה עם אמה ואחותה הקטנה מיליין לדירת סטודיו זעירה בלוס אנג'לס, כדי שילוו אותה בהגשמת החלום. "אמא שלי תמיד הרגישה שהיא אדם יצירתי, אבל ההורים שלה לא אפשרו לה לממש את סגנון החיים הזה", סיפרה בריאיון למגזין Elle, "אז כשהתחלתי להתעניין במשחק היא אמרה 'אוקיי, בואי נגרום לזה לקרות".
אלא שעכשיו היכתה בלארסון ההכרה כי ההחלטה של אמה לעזוב את הבית בסקרמנטו עם סכום כסף צנוע, מזוודה אחת של בגדים ושתי ילדות קטנות, לא נולדה מטעמי הגשמה בלבד. הסיבה האמיתית למסע הייתה אביה, שהחליט לפרק את המשפחה. "הייתי מאושרת כי אמא שלי הייתה כל הזמן לרשותי, הכל היה כיף ולא חשבתי לרגע שמשהו לא בסדר בסיטואציה הזאת", סיפרה לארסון בראיון לפודקאסט ב-2015. בדיעבד, הרגע שבו אמה הבינה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לקנות לבנותיה ארוחת ילדים במקדונלדס, היה זה ששבר אותה.
לפתע, בין הסרט למציאות, הכל התחבר ללארסון: גידול ילדים בחלל קטנטן עם מיטה מתקפלת בודדה, אמצעים דלים, כוחות נפש בלתי נתפסים ותחושת חוסר אונים שאי אפשר לחלוק עם איש. "בפעם הראשונה ראיתי את הסיטואציה מהעיניים שלה. הוצפתי בגלים על גבי גלים של רגשות. התקשרתי אליה שוב ושוב בוכה והתנצלתי שלא הבנתי מה היא הייתה צריכה לעבור בשבילי". עם המטען הרגשי הזה נכנסה לארסון לתפקיד חייה - זה שיביא אותה לזכייה בפרס השחקנית הטובה ביותר באוסקר, כשהיא בת 25 בלבד.
בובה של משפחה
בריאן סידוני דסולניירס נולדה ב-1989 בסקרמנטו, להת'ר וסילבן - כירופרקטים שהקימו יחד מרכז לרפואה הוליסטית. כבר בגיל 7 היא הבינה שהשם הזה לא יכול לעבוד בעסקי השעשועים. "מקור המשפחה הוא מצרפת ומכאן השם המסובך הזה. היה מאוד מתסכל לתקן אנשים כל הזמן, ובכלל, מעולם לא סבלתי את השם בריאן. זה מסוג השמות שקוראים לך בו כשאתה בצרות", סיפרה למגזין Glamour. מכאן זה כבר תלוי לאיזו משתי גרסאות הסיפור אתם מתחברים יותר. הראשונה גורסת ששם משפחת הסבתא-רבתא של דסולניירס היה לארסון. השנייה, שסופרה בריאיון לג'ימי פאלון, משעשעת הרבה יותר: "הייתה לי בובה אמריקאית מפורסמת בשם קירסטן לארסון, וכשנמאס לי לתקן אנשים הודעתי שאני הופכת ללארסון כדי להיות במשפחה של קירסטן".
שינוי השם לא סייע לשפר את החיים החברתיים של לארסון הביישנית, שחוותה ילדות בודדה ונטולת חברים. היא מתארת את עצמה כ"מוזרה" שאהבה ללבוש נעלי באולינג, לצפות בסרטים של גודאר ולהתנסות בחוויות ביזאריות. "יום אחד החלטתי שאני רוצה לאכול את ארוחות הצהריים שלי במקלחת", סיפרה למגזין ואניטי פייר. "הייתי מאוד חרדתית ופחדתי שהזמן שלי מתבזבז על ביצוע פעילות אחת בכל פעם. רציתי לשלב ביניהן. זאת חוויה מאוד מוזרה, כי אין שום היגיון בלשפוך מים על הסטייק ותפוחי האדמה שלך, אבל ההורים שלי הבינו שאני לא מתכוונת לעשות רע ונתנו לי לבטא את עצמי".
לנוכח הביישנות החברתית של לארסון והמצב הכלכלי המורכב של המשפחה, החליטה אמה להוציא אותה מבית הספר ולהשלים את החינוך שלה בדירת הסטודיו הצנועה בלוס אנג'לס. "לא היו לנו צעצועים. המלתחה שלי כללה שתי חולצות וג'ינס אחד", סיפרה למירור הבריטי, "את הבגדים קניתי בחנות יד שנייה וכולם היו באותו צבע, אבל זה נראה לי הגיוני מאוד. לא הרגשתי ענייה". בראיונות אחרים הודתה שהתזונה שלה הייתה מבוססת בתקופות לא מעטות על המזנון החופשי בצילומים ובאודישנים.
את הזמן שהתפנה מבית הספר הקדישה לאודישנים, שהובילו אותה להפוך לתלמידה הצעירה בתולדות הקונסברטוריון היוקרתי לתיאטרון של סן פרנסיסקו. במבחן הקבלה שלה דקלמה לארסון בת ה-6 את הפואמה "שרה סינתיה לארסון סילבה סטאוט לא רוצה לזרוק את הזבל", מאת סופר הילדים המצליח של סילברסטיין. הפואמה מגוללת את סיפורה של ילדה שלא הסכימה לזרוק את הזבל עד שכל תושבי העיירה וחבריה עזבו והותירו אותה לבדה. אף שמדובר בשיר קומי ביסודו, לא קשה להבין מדוע בחרה לארסון לדקלם דווקא את היצירה הזו.
שתישרף החצאית
את התפקיד הראשון שלה בתעשייה קיבלה לארסון בתוכנית הלילה של ג'יי לנו, ככוכבת של סדרת פרסומות פארודית על מוצרי ברבי. אחריהן הגיעו תפקידים קטנים בסדרות לכל המשפחה, כשבמקביל ניסתה לפרוץ את דרכה גם דרך עולם המוזיקה. בגיל 16 שחררה את האלבום "Finally Out of P.E", ששמו ביטא אצבע משולשת כלפי המורה לחינוך גופני שלא אהב אותה. האלבום לווה בקליפים כמו "She Said", שניסו לשדר "תמימות סקסית" סטייל כוכבות הפופ של התקופה כמו אבריל לאבין, בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה. אולם חברת ההפקה דחתה את יציאת האלבום מספר פעמים, לפני ששחררה אותו כלאחר יד, ללא כל קמפיין שיווקי, ודנה את גורלו להתפוגג. קריירת המוזיקה של לארסון הסתיימה באותה מהירות שבה החלה.
בגזרת המשחק הדברים לא נראו טוב יותר. אחרי יותר מעשור של ריצות בין פרסומות, אודישנים ותפקידים קטנים, החלה לארסון להרגיש את השחיקה. החברים סביבה החלו לעזוב לקולג', בעוד היא ממשיכה לחפש את הזהות שלה בתעשייה אכזרית וקרה. "מצאתי את עצמי יושבת במסדרונות עם עוד 20 בנות שממלמלות את אותן השורות. ובכל פעם שמישהי יצאה מהחדר התברר שהם לא אוהבים אותך שמחה מדי, עוקצנית מדי או מרירה מדי", סיפרה להוליווד ריפורטר. "התחלתי להבין שהסיטואציה הזאת בלתי אפשרית". הקשיים הכלכליים רק החמירו את הלבטים. כשנאלצה לפנות לאיביי כדי לקנות מתנות לחג המולד, תהתה בפעם המי יודע כמה אם כל הטרחה הזאת באמת מצדיקה את עצמה.
המרדף אחרי תפקידים רציניים הסתכם בכל פעם מחדש בבעיות הישנות והמוכרות של הוליווד. "מהרגע שהחזה שלי התפתח עד היום, אני לא יכולה לתאר כמה פעמים שמעתי את השאלה 'את יכולה לחזור לכאן שוב סקסית יותר?'", סיפרה לגרדיאן. היא טוענת שמעולם לא הייתה יפה מספיק כדי לקבל את תפקיד מושא האהבה, אך גם לא "פשוטה" מספיק כדי לגלם את תפקידי החנונים. את החצאית הקצרצרה שעמה נאלצה לחזור בכל פעם מחדש כדי לזכות בתשומת לב הבוחנים, היא שרפה ברגע הראשון שהייתה יכולה.
"בכל פעם מחדש נראה היה לי שזהו, זה הסוף. נשארתי עם הדולר האחרון שלי ואין לי מושג מה לעשות עם החיים שלי. לשחק זה כל מה שידעתי. ניסיתי לפרוש כל כך הרבה פעמים, הלכתי לקולג' ורציתי להיות מעצבת פנים, צלמת ואפילו מאמנת כלבים, ובכל פעם חזרתי למשחק. ואז הייתי נרגעת ומזכירה לעצמי שיש דיינר מגניב בקצה הרחוב שלי, ואני ממש טובה בהכנת פנקייקים. אם זה הגורל שלי - הוא עדיף מיליון פעמים על להיות מאמנת פוטבול סקסית".
כוח רצון מברזל
בכל פעם שהמעבר לתעשיית המזון המהיר עמד על הפרק, הגיע התפקיד שאפשר ללארסון להישאר במשחק. ב-2009 זה היה הסיטקום "טרה" בכיכובה של טוני קולט, על עקרת בית שסובלת מפיצול אישיות, ולאחר מכן תפקידים בסרטי אינדי קטנים ומצליחים כמו "לחיות את הרגע" ("The Spectacular Now")' זוכה פסטיבל סאנדנס, או "דון ג'ון" של ג'וזף גורדון לוויט. כל אלה הובילו את לארסון לתפקיד הראשי הראשון שלה בסרט "בית זמני" ("Short Term 12"). העלילה גוללה את סיפורו של מתקן בסגנון פנימייה לבני נוער מרקעים קשים, ובמרכזו שני המדריכים הצעירים שמנסים להיאחז בזוגיות בתוך הקשיים שמתגלים סביבם. אף שלצידה כיכבו כישרונות כמו הזוכה הטרי באוסקר רמי מאלק וגם לקית' סטנפילד ("אטלנטה", "תברח"), הייתה זו לארסון שהעניקה לסרט את העוצמה הרגשית שזיכתה אותו בפרסים ובאהדת המבקרים בעולם.
"באחד מרגעי השיא של הסרט ישנה סצנה שבה גרייס, המדריכה שברי מגלמת, מאבדת שליטה בגלל זכרונות ילדות קשים שמציפים אותה", סיפר הבמאי-תסריטאי של הסרט, דסטין דניאל קריטון למגזין Elle. במהלך הסצנה מניפה גרייס אלת בייסבול ויוצאת לכלות את זעמה על מכונית, ובשל התקציב הצנוע של הסרט - ניתנה ללארסון הזדמנות אחת בלבד לבצע את הסצנה. "במהלך ההכנות לסרט התלבטנו כל פעם מחדש איך נהפוך את הסצנה הזאת לאמינה. אבל אז ברי פשוט נכנסת לדמות באופן שאי אפשר להדריך במילים. זה מדהים לצפייה כי אתה אף פעם לא יודע מה יקרה כשהיא משחקת, והמצלמה שלך תמיד צריכה להיות מוכנה". לארסון מצדה מעולם לא ניפצה דבר לפני כן, והחוויה נצרבה בה היטב. "הייתי אמורה להכות בחלון רק שלוש פעמים, אבל עשיתי את זה 20 או 30 פעמים, זה הרגיש מדהים ככל שנכנסתי לזה יותר. כל מה שעברתי הסתכם עבורי ברגע הזה. כשנשמע ה'קאט', כל הצוות מסביבי הריע כאילו זה הסופרבול".
הצלחת הסרט היממה את לארסון, אבל לא את הבמאי לני אברמסון שחיפש אחר כוכבת לסרטו החדש, "חדר". אף שמיטב הכוכבות הצעירות של הוליווד באותה תקופה, ובהן אמה ווטסון, רוני מארה ושיילין וודלי, התמודדו על התפקיד של ג'וי, האם הצעירה החטופה - הייתה זו לארסון שזכתה בו. "היא לא מנסה לעשות שום דבר מוגזם שאנחנו מעריכים בכל כך הרבה שחקנים היום", אומר אברמסון, "האמת והעדינות שבה עושים את הכל".
אמה דונהיו, סופרת רב המכר שעליו מבוסס הסרט, סיפרה להוליווד ריפורטר שקלטת האודישן ששלחה לארסון הדהימה את מפיקי הסרט. היא עברה דיאטה חריפה עד שבגופה נרשמו 12 אחוזי שומן בלבד, לא שטפה את שיערה ופניה ונמנעה במשך שבועות מהשמש כדי להעניק לעורה צבע חיוור. "אני זוכרת שהייתי עוברת במזנון ורואה אותה אוכלת רק את ממרח העגבניות שעל הברוסקטה, וזורקת את הלחם", סיפרה דונהיו, "זה הראה לי איזה כוח רצון מברזל יש לה".
לאחר צאת הסרט והפרסים והשבחים שהביא עמו, הצליחה לארסון להתמודד גם עם המעגל האחרון שנותר מילדותה - אביה, סילבן, עמו ניתקה קשר כבר בגיל 18. "הוא לא רצה משפחה מעולם וכשהחוק איפשר לי את זה ויתרתי על כל תקשורת איתו, אבל אחרי הרבה זמן הבנתי שאני נלחמת בדבר שפתח עבורי דלתות. אני צריכה בעצם להודות לו", אמרה להוליווד ריפורטר. "אלמלא הוא עשה את מה שעשה, לא הייתי יכולה לשחק ב'חדר'. לא הייתי יכולה להבין את החוויה הזאת, להתחבר אליה ולשאוב ממנה את המקום הרגשי שהייתי זקוקה לו".
פשוט תאמרו לא
אחרי שפרצה את מחסום האלמוניות והפכה לאחת הכוכבות המבוקשות בהוליווד עם תפקידים בשוברי קופות כמו "קונג: אי הגולגולות", ניצלה לארסון את מעמדה כדי לסגור חשבון עם התרבות הרעה של הוליווד - שתתפוצץ חודשים ספורים לאחר מכן עם פרשת הארווי ויינשטיין ותנועת MeToo#. במסורת טקסי הפרסים הגדולים של הוליווד, הייתה זו לארסון, זוכת השנה הקודמת, שהציגה והעניקה את הפרסים לשחקן הטוב ביותר בשנת 2017. הקטגוריה כללה בשנה זו גם את קייסי אפלק, אותו תבעו צלמת ומפיקה בטענה להטרדות מיניות חוזרות ונשנות במהלך צילומי הסרט "I'm Still Here".
כשאפלק זכה הן בגלובוס הזהב והן באוסקר, הביעה לארסון את מחאתה פעמיים. בפעם הראשונה כשהכריזה על שמו בפנים חתומות וסירבה ללחוץ את ידו בגלובוס הזהב, ובפעם השנייה כשסירבה למחוא כפיים לכבודו כשנשא את נאום הניצחון באוסקר. בעוד לארסון פטרה את שני האירועים ב"המעשים שלי דיברו בעד עצמם", הפעילות שלה הופכת אותה לאחת הדוברות הבולטות של דור הכוכבות החדש של הוליווד.
"במשך שנים שיסינו נשים זו בזו בדרך מניפולטיבית, כמו 'מי לבשה את זה טוב יותר?'", טענה לארסון בראיון לבאזפיד, "לא אכפת לנו שאלו נשים שונות עם מאפייני גוף שונים - אנחנו רוצים דם". גם את תרבות הסלב של נשים היא שוללת מאותה סיבה בדיוק. "בגלל שאנחנו כוכבות טלוויזיה או קולנוע, זה לא אומר שאנחנו צריכות להיות נגישות כל הזמן. יש סטיגמה כזו שאם את לא ידידותית - את כלבה, ומי רוצה להיות כלבה? אז נכנסתי למערכת יחסים עם המילה 'לא'. זאת חוויה מדהימה לומר שאת לא מרגישה צורך לדבר עכשיו או להיות נחמדה, או לענות למישהו כי הוא בדיוק זיהה אותך בחנות הירקות. אני פשוט אומרת 'לא' והולכת. ואם יש משהו שהייתי רוצה שנשים ילמדו לעשות יותר זה לומר 'לא'".
הקפטן שלכם מדברת
לארסון הדגישה את מערכת היחסים הזאת גם מול האולפנים החזקים ביותר כיום בהוליווד - מארוול. קווין פייגי, הנשיא הכל יכול של ענקית הקומיקס הקולנועית, העביר חודשים בניסיון לשכנע אותה לקבל את התפקיד של קרול דנברס, טייסת הקרב שידועה יותר בכינוי "קפטן מארוול". לארסון הקנאית לפרטיותה היססה ודחתה אותו שוב ושוב. "אף פעם לא ראיתי את עצמי עושה משהו כזה, בגלל שאני אוהבת את האנונימיות שלי", סיפרה למגזין אנטרטיינמנט וויקלי, "אני אוהבת להיעלם לתוך דמויות, ותמיד הרגשתי שאם אתה נמצא יותר מדי באור הזרקורים - זה עלול לפגוע בך בעתיד". לבסוף הלחצים והסקרנות גברו על ההיסוסים, ולארסון זכתה לשבור את תקרת הזכוכית ולהפוך לשחקנית הראשונה שתוביל סרט מקור של מארוול, והשנייה אי פעם בתחום גיבורות העל אחרי גל גדות.
הדמות, שנחשבת לחזקה ביותר שנראתה ביקום המורחב של מארוול, קיבלה את יכולותיה העל טבעיות כתוצאה מהתמזגות עם גנים חייזרים של גזע בשם קרי. "החלק החייזרי שלה הוא של לוחמת מדהימה ותחרותית", מסבירה לארסון, "אבל זה החלק האנושי בה שפגום ומוביל אותה לצרות ולהתנהגות אימפולסיבית, וגם הופך אותה למנהיגה אמיתית". הפגמים האלה הם שסיקרנו את לארסון יותר מכל כשהחלה ללמוד את הדמות. "כשהסרט הזה מצחיק, הוא מצחיק, אבל יש בו קטעים רגשיים עמוקים שמרגישים אמיתיים מאוד. אני חושבת שהצלחתי להביא אליהם את החלקים הדרמטיים שבי, ואני גאה בכך מאוד כי בעיניי זה מה שיהפוך את הסרט הזה לייחודי בנוף של מארוול".
לקראת הסרט נכנסה לארסון למשטר אימונים רצחני בן תשעה חודשים שכלל אימוני ג'ודו, אגרוף ואפילו היאבקות, לצד אימוני כושר ומשקולות. "הגעתי להפקה הזאת כאישה מופנמת עם אסתמה וחשבתי שאני הבחירה הגרועה ביותר שהם היו יכולים להביא לסרט אקשן", מתלוצצת לארסון, "גיליתי שמסתתר בתוכי קיאנו ריבס קטן! מי ידע?".
קפטן מארוול לא צפוי להיות סרט היסטורי רק במובנים של הייצוג הנשי בעולמות הקומיקס, מדובר בחלק חשוב בפאזל של היקום המורחב - כזה שיקשור יחדיו את שני סרטי הענק "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק". בסרט הראשון קפטן מארוול מוזכרת רק כאנקדוטה בסצנת הפוסט-קרדיטים שכבר הפכה למיתולוגית. בסרט השני היא צפויה לשחק תפקיד מפתח בהצלת העולם מציפורניו של תאנוס האיום. בין מרץ - אז ייצא לאקרנים "קפטן מארוול" - למאי - אז יגיע "הנוקמים: סוף המשחק" - תהפוך לארסון באחת מכוכבת מוערכת בתעשייה לשם החם ביותר בתעשיית הבידור.
השינוי הדרמטי הזה יהיה אחד האתגרים הגדולים ביותר בקריירה שלה - לא מבחינה מקצועית, אלא דווקא מבחינה אישית. אחרי 20 שנים של מרוץ קיום, נראה שהיא מוכנה סוף סוף להתמודד עם תהילה. "כשאנשים מתחילים להוציא את האייפונים שלהם ולצלם אותי, זה תמיד מפחיד אותי וגורם לי להתנהג מוזר", אמרה להוליווד ריפורטר, "הכי קל לי לומר 'אני הולכת הביתה לצפות בנטפליקס ולהזמין טייק אווי'. אבל הייתי כבר במקום הזה במשך רוב החיים שלי, וזאת לא אופציה טובה יותר".