פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על שואה, לקויות נפשיות וארנבים: כוכב "על הספקטרום" כבר היה שם

      שנה לאחר שפרץ עם "על הספקטרום", בן יוסיפוביץ' סוגר מעגלים: הוא חזר לתלמה ילין כבמאי המחזמר "קברט" בו שיחק בנעוריו עם אקסטרה רגישות של עידן ה-MeToo, ושב לשתף פעולה עם טוביה צפיר ב"גבעת חלפון" בהבימה. ריאיון עם השתתפותו בהצגה חדשה בפסטיבל חיפה להצגות ילדים

      בן יוסיפוביץ' (ראובן קסטרו)
      "טוב שבא עידן ה-MeToo ועשה תיקון לדברים שקרו בעבר". בן יוסיפוביץ' (צילום: ראובן קסטרו)

      בעשר השנים שחלפו מאז שסיים בהצטיינות את תלמה ילין, עבר בן יוסיפוביץ' דרך מרשימה מאוד. במהלכן הספיק לסיים את בית ספר סמינר הקיבוצים; זכה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקן המבטיח בשנת 2016; זכה בין השאר לשחק בהבימה בשלושה מחזות של גדול המחזאים שייקספיר - בתפקיד הראשי ב"המלט" (שנוצרה בסמינר הקיבוצים), ב"קוריולנוס" וב"המלך ליר"; במחזה "הילד החולם" של גדול המחזאים הישראלים חנוך לוין בקו-פרודוקציה של הבימה והקאמרי; ואחרי שיקספיר ולוין, היוצר הענק הבא שיוסיפוביץ' ישתתף ביצירה שלו הוא דויד גרוסמן, בהצגה המבוססת על "ספר השיאים של פוז", שתעלה בפסטיבל חיפה להצגות ילדים שיתקיים בחול המועד פסח בין 21-24 באפריל; וכמובן - יוסיפוביץ' השתתף בסדרה הכי מוערכת ומעוטרת פרסים בטלוויזיה, "על הספקטרום" שיצרו דנה אידיסיס ויובל שפרמן, שעלתה לפני שנה ב-yes וצפויה לשוב לעונה שנייה.

      "הקליק על הדמות של עמית היה מיידי, וחווית העבודה בחזרות ובצילומים עם בן הייתה נעימה מאוד", אומר במאי ואחד מיוצרי הסדרה, יובל שפרמן, לוואלה! תרבות. "הוא פרטנר נדיב למדי למי שחולק איתו סצנה. בעיקר נשארה לי חווית הכיף ביכולת לזגזג איתו מרוח שטות גמורה - לשיא הרצינות. היה משהו בחיבור איתו, שכבר נהיה לנו איזה קטע למשוך את זה עד לקצה, ככה שהיינו משתטים ממש עד שבריר שנייה לפני האקשן, ואז נכנסים לזון סופר רציני, עד שמגיעים לתוצאה הרצויה בסצנה ושוב משחררים. ככה שנהניתי מעומק הרצינות והטמטום שחלקנו".

      בן יוסיפוביץ' (ראובן קסטרו)
      הבמאי והיוצר יובל שפרמן על בן יוסיפוביץ': "עשה סלטות במקצוענות על חבל דק" (צילום: ראובן קסטרו)

      שפרמן מוסיף כי "השיחות בפיצוח הדמות היו מאוד נעימות. בן צמא לפידבק, צנוע ומשחק כמו שד. ובעיניי מכל השחקנים הוא לקח את הסיכון הגדול ביותר. הליין של הדמות שלו היה ממש עדין, רפטטיבי וסטטי, כי ישב על אובססיה מסוימת. למרות שידענו לאן אנחנו שולחים אותו, כבמאי הייתי דרוך כלפיו, חששתי שהוא חשוף מאוד, שמתח הנראטיב של הליין שלו לא מגן עליו ושהפוקוס של הצופה על הביצוע שלו יגדל, הוא עשה סלטות במקצוענות על חבל דק, ואני מאוד מודה לו על כך".

      "וואו, תן לי לעכל שנייה", אומר יוסיפוביץ' לאחר שאני מספר לו על המחמאות הרבות שהעניק לו שפרמן. "תראה, הדמות של עמית לא מדברת הרבה. היא כמעט כמו ילד שמביט על העולם בעיניים גדולות. כמו שיובל אמר, משהו באובססיה, התנועה המעגלית והחד-גונית של הדמות יכלו ליצור משהו מאוד שטוח, אבל מאוד רצינו להביא כמה שיותר את כל עומק הדמות בתוך הקו הילדותי, הפשוט והבוסרי. מהבחינה הזאת היה תהליך באמת מדהים, ויובל מעורר השראה, רגיש ומדויק".

      על הספקטרום (יח"צ , אוהד רומנו)
      "אולי 'על הספקטרום' תעשה שינוי בתפיסה ותגרום לאנשים לא למהר לשפוט" (צילום: אוהד רומנו, יח"צ)

      דני רובס אמר לנו פעם משפט יפה: "כמה שאתה שולח את היד יותר עמוק פנימה לתוך עצמך, ככה היד יכולה להגיע יותר רחוק החוצה".

      "זה מזכיר לי שאחרי טקס פרסי הטלוויזיה הייתי בהיי מאוד גבוה, ושלחתי הודעה לדנה אידיסיס, וכתבתי לה שזה מטורף בעיניי שרגע פרטי קטן שלה, דבר קטן שהיא רצתה לספר, הוביל לכזאת שרשרת של מהלכים, שבסופה הסדרה פתחה את הלבבות של האנשים, חידדה את המחשבה וקצת ניערה את הדעות הקדומות. אולי זה יעשה שינוי בתפיסה או יפתח את החשיבה מחדש לגבי חבר'ה שעל הספקטרום, יגרום לאנשים לא למהר לשפוט ולא למהר להדביק תווית".

      כמי שגילם דמות חריגה בחברה - אדם על הספקטרום האוטיסטי - מה חשבת על הלעג, ההשמצות והפגיעה במערכת הבחירות האחרונות במי שכביכול "לוקה בנפשו" או "מגמגם"?

      "לא רוצה להיכנס לענייני בחירות ודעות פוליטיות, אבל באופן כללי אין מקום להגדיר 'לוקה בנפשו' כעלבון, כפגם או כמילת גנאי. צריך להבין ש'לוקה בנפשו' זה לא פגם. על אחד בא עם האיכויות שלו, עם הנתונים שלו ועם הדברים שהוא מציע לעולם הזה".

      ההצגה "ספר השיאים של פוז" (יח"צ , ז'ראר אלון)
      "הארנב החביב עליי בתרבות הוא הארנב הלבן עם השעון מ'עליסה', שכל הזמן מאחר". בן יוסיפוביץ' בהצגה "ספר השיאים של פוז" (צילום: ז'ראר אלון, יח"צ)

      אתה משחק בימים אלה גם בעיבוד של הבימה לסרט "גבעת חלפון אינה עונה" של אסי דיין ונפתלי אלטר, בתפקיד שמגר שגילם בסרט טוביה צפיר. בהצגה משחק גם צפיר עצמו את אותה דמות אחרי 40 שנה. היה מוזר קצת להיכנס לתפקיד של צפיר בעוד הוא נמצא מולך בחזרות?

      "בוודאי, לשחק מולו בתפקיד שלו זה מלחיץ בטירוף. ואני אגיד לך יותר מזה. כבר מילדות הערצתי את טוביה. בזמנו הייתה תוכנית כישרונות בשם 'בראבו'. אני השתתפתי בה וטוביה היה המנחה באותה עונה. הייתי בהלם שאני מדבר עם הבנאדם. הזכרתי לו את זה באחת ההצגות של 'גבעת חלפון'. אחד האתגרים של ההפקה הזאת הוא למצוא את הדיוק העדין שבין ההומאז' לסרט הקאלט הענק שאי אפשר להתחרות בו, לבין חיבור אישי שלך לדמות, למצוא משהו שהוא שלך. זה נורא מרגש ומיוחד שטוביה נותן לי טיפים".

      יעקב כהן, שמשחק לצדך בהצגה "יש רופא באולם", אמר לנו בעבר: "הדבר הכי חשוב במקצוע הזה - להילחם באגו. כי המקצוע הזה כולו אגו. כרופא אני מדבר איתך עכשיו. תפתח בטן של שחקן, תראה אלף אנשים קטנים מוחאים לו כפיים". איך ההתמודדות שלך בנושא הזה?

      "כן, לכולם יש התנהלות מול האגו שלהם. היה לי מורה שפעם אמר, 'אני מסתכל תמיד על השניצל שלי ולא על שניצל של אחרים'. זאת אמירה קלישאתית ומצחיקה, אבל היא נכונה - תתענג על מה שיש לך, על מה שנותנים לך. תהיה נאמן לעצמך. אפרופו יעקב, שיחקתי איתו גם בהפקה הראשונה שלי בתיאטרון, לפני איזה ארבע שנים, כשנכנסתי להבימה. היה איזה יום שבאתי, והייתי במצב רוח ממש על הפנים. יעקב עצר את החזרה ואמר: 'לא ממשיכים עכשיו את החזרה עד שאתה לא צוחק'. אני חושב שזה היה השיעור הראשון והענק שלמדתי ממנו. תהיה בנאדם, לפני הכל. בגלל זה גם נורא כיף איתו על הבמה, ובכלל עם כל שאר הקאסט של 'יש רופא באולם'. זאת הצגה שכיף להשתולל בה".

      בן יוסיפוביץ' בהצגה "גבעת חלפון אינה עונה" בהבימה (יח"צ , אור דנון, באדיבות התיאטרון הלאומי הבימה)
      "לשחק מול טוביה צפיר בתפקיד שלו - זה מלחיץ בטירוף". בן יוסיפוביץ' בהצגה "גבעת חלפון אינה עונה" (צילום: אור דנון, באדיבות התיאטרון הלאומי הבימה)

      בין שאר ההתרגשות בשנה החולפת המוצלחת של בן יוסיפוביץ', סגר השחקן מעגל יפה: עשר שנים לאחר שסיים את לימודיו בתיכון לאמנויות תלמה ילין, במהלכם שיחק במחזמר הנודע "קברט", לפני מספר חודשים שב לתיכון המיתולוגי ולאותו מחזמר בדיוק, הפעם כבמאי של תלמידי מגמת התיאטרון של שכבת י"ב.

      עלילת "קברט" מתרחשת במועדון קברטים בברלין בשנות השלושים, באווירה מתירנית ומינית למדי, בעת התחזקות הנאצים. העלאת המחזמר לוותה בלבטים ובחשש שהחומר עשוי להיות נפיץ מדי לתלמידי תיכון. זאת על רקע גל התחקירים שפורסמו בתקשורת בשנה שעברה על מורים לאמנות בתלמה ילין, שהטרידו ותקפו מינית את תלמידיהם בשנות השמונים והתשעים, אחד מהם היה התחקיר על המורה לתיאטרון יוני לוקאס שפורסם כאן בוואלה! תרבות.

      בן יוסיפוביץ' בהצגה "המלך ליר" בהבימה (יח"צ , ז'ראר אלון, באדיבות התיאטרון הלאומי הבימה)
      בן יוסיפוביץ' בהצגה "המלך ליר" בהבימה (צילום: ז'ראר אלון, באדיבות התיאטרון הלאומי הבימה)

      "כשבאתי לביים את 'קברט' השנה, היו לי כמה שיחות, גם עם רכזת המגמה, על כך שיכול להיות משהו נפיץ בלעשות את המחזה הזה, שנה אחרי הסיפורים האלה", אומר יוסיפוביץ'. "זה יכול להיות נפיץ כי המחזמר מדבר על ברלין של שנות השלושים, רגע לפני עליית הנאציזם לשלטון, וברלין העליזה היא המקום הכי משוחרר, צבעוני, חופשי ומשוחרר מבחינה מינית ומגדרית. על פניו יש איזו נטייה להתייחס למחזמר הזה כבוטה ומיני. אני מהתחלה אמרתי גם לתלמידים וגם ליוצרים, שהתלמידים הם במקום הראשון, ושהמחזה מבחינתי לא מדבר על זה. חופש ושחרור זה איזה אלמנט בתוך משהו הרבה יותר גדול בתקופה הזאת. מהבחינה הזאת עשינו הכל כדי לשמור על התלמידים, ולספר סיפור הרבה יותר עמוק ומורכב ממשהו זול ומיני. כי זה יכול היה להיות לא פשוט לנוער. מנגד יש לומר, שתלמידים בתלמה ילין עושים בהפקות הבגרות שלהם חומרים מורכבים, מאתגרים וקשים, שהם מביאים מעצמם. התעסקות בחומרים מורכבים - אסור שתהיה בשום צורה תוך ניצול, שימוש ציני או חלילה מעבר על גבול שאסור לעבור אותו, לא בתיכון ולא בבית ספר למשחק".

      "הצטערתי לשמוע על סיפורים שקרו בתלמה בעבר", מוסיף יוסיפוביץ'. "כמובן וברור שאני מגנה הטרדות וכל התנהגות כזאת, הילדים והביטחון שלהם צריכים להיות בראש. לי אישית חווית הלימודים בתלמה היתה מדהימה ומפתחת, אני אישית לא חוויתי שום דבר קרוב לזה, ואני לא מכיר גם מקרובים אליי סיפורים כאלה. יחד עם זאת, יש משהו בחוויית הלימודים שיכולה להיות מבלבלת, וכמובן גם המורים וגם התלמידים צריכים לשמור על עצמם ולשמור על קו המקצועיות. יש תפיסה על עולם התיאטרון בשנים עברו, כעל משהו משוחרר ופרוץ, טוב שבא עידן ה-MeToo ועשה תיקון לדברים שקרו בעבר".

      בן יוסיפוביץ' (ראובן קסטרו)
      התקשה להביא קהל לסאטירה על זיכרון השואה, ולא משנה כמה פעמים הדגיש את המילה זיכרון. בן יוסיפוביץ' (צילום: ראובן קסטרו)

      בעוד כשבועיים יתקיים יום השואה, מה שמזכיר שיצרת ושיחקת במופע בשם "בירה ונזכירה", העוסק בזיכרון השואה דרך תיאטרון וסאטירה. הבעת ברשת את תחושתך שלא פשוט להביא קהל לסאטירה על זיכרון השואה, ולא משנה כמה פעמים תדגיש את המילה זיכרון.

      "זאת באמת סאטירה על זיכרון השואה, ואנחנו מדגישים את זה כל פעם. זאת לא סאטירה על השואה, לא על מה שקרה בשואה ולא על ניצולי השואה. הסאטירה היא על השימוש שנעשה היום במילה שואה, בהגדרות שמשויכות לתקופת השואה, לעיצוב הזיכרון היום בחברה הישראלית, בכל היחס לשואה. המופע שלנו מתעסק בחיבור המוזר הזה בין שואה לרייטינג או בין שואה לפופולריות. אני זוכר בימי השואה בילדותי בבית ספר את הנטייה לא לדבר על מסרים חינוכיים, אנושיים וחברתיים, שאפשר לדבר עליהם כיום, אלא ללכת לצהוב ולרכילותי. קשה להביא קהל גם בגלל שככה זה בכל תיאטרון פרינג', וגם בגלל צירוף המילים הזה 'סאטירה על זיכרון השואה', זה לא הצליח להחליק טוב לאנשים בגרון, ואני יכול להבין את זה. זה מורכב".

      בן יוסיפוביץ' (ראובן קסטרו)
      "היה לי מורה שפעם אמר, 'אני מסתכל תמיד על השניצל שלי ולא על שניצל של אחרים'. זאת אמירה קלישאתית ומצחיקה, אבל היא נכונה". בן יוסיפוביץ' (צילום: ראובן קסטרו)

      ובמעבר חד, אם אתם זקוקים להוכחה נוספת שהקריירה של יוסיפוביץ' רצה מהר כמו ארנב, בשבוע הבא הוא ייכנס לתפקיד של ארנב בהצגה לילדים "ספר השיאים של פוז", שביימה קרן חובב ומבוססת על ספר פחות מוכר של דויד גרוסמן. הצגה תעלה במסגרת פסטיבל חיפה להצגות ילדים, שיתקיים בחול המועד פסח, בין 21 ל-24 באפריל. "הסיפור הזה כל כך מקסים, מיוחד ונוגע ללב", אומר יוסיפוביץ', "כשקרן פנתה אליי עם ההצעה, אמרתי לה - טוב, תשלחי לי את הטקסט. קראתי אותו בנשימה אחת, והוא פשוט נגע בי במקום כל כך עמוק. לפסטיבל הזה יש בחירות אינטלגנטיות. בעיקר עשיתי הצגת ילדים כי רציתי שהאחייניות שלי יראו אותי על הבמה".

      חוץ מפוז הארנב, באיזו יצירת אמנות מופיע הארנב האהוב עליך ביותר: הארנב הלבן מהספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", באגס באני, רוג'ר ראביט, פיטר הארנב או אם הכיוון הוא אפל יותר - "דוני דארקו"?

      "זו שאלה מעולה. הארנב החביב עליי הוא הארנב הלבן עם השעון מ'עליסה', שכל הזמן מאחר. אני חושב שהוא קצת נוירוטי כמוני!".