אפשר לשמוע את התסיסה של רבים מצופי "משחקי הכס" על עוד פרק שלכאורה לא קורה בו כלום. שוב שיחות ושוב תכונות, ואם כבר יש דרמה כלשהי - ג'יימי עונה על פשעיו, למשל - היא נחתמת במהירות. אבל כמו קודמו, גם הפרק השני בעונה השמינית מכשיר את הקרקע הרגשית לאסון שמתרגש עלינו, מסכם עבורנו שנים של קשרים ויחסים בין-אנושיים, מזכיר את הדרך שעברו ואנחנו איתם. סביר להניח שרבות מהדמויות שישבו בפרק הזה לשיחה נעימה ושיר ליד האח או עמדו על החומה או התאמנו לקראת הקרב או תכננו את מהלכיו או ביתקו את בתוליהן - לא ישרדו את הפרק הבא. שני הפרקים האלה הם במידה רבה פרידה מהן, גם עבורנו וגם עבור הדמויות שישרדו, והיא חיונית.
זה לא אומר שהכל מושלם בפרק השני של העונה השמינית. כמה מהרגעים הללו מסורבלים וכתובים ביד גסה. חילופי הדברים בין מיסאנדיי לתולע אפור בנוגע לחזרתה לנאאת' בעודו מגן עליה, נראים כמו שבלונה של דמויות (לא מאוד חשובות) המתכננות תוכניות שבהכרח לא יצאו לפועל. ההתפרצות של בריאן כלפי ג'יימי בשדה האימונים נטולת כל קשר למציאות. "מעולם הייתה לנו שיחה שנמשכה כך בלי שהעלבת אותי, אף לא אחת", היא אומרת לו. אלא שזה פשוט לא נכון. הפגישות האחרונות שלהן - האחת ממש לא מזמן במפגש הפסגה שבו הוצג המת המהלך, קודמתה מחוץ לנהרן לפני קרב הממזרים כאשר הדג השחור סירב להיכנע ולפתוח את השער - היו הכל פרט לזה. עמידתם של ג'ון, סאם ואד על חומת ווינטרפל כשם שנהגו לעשות בחומת הקרח הגדולה הייתה יפה כתמונה שהיינו מבינים לבדנו את פשרה, אך התסריט התעקש לומר את הדברים במפורש ובמאולץ. נוכחותו של אוב איתם, יושב שם ללא ניע ונראה קטן וזול מהרגיל, רק חידדה את מלאכותיות הסצנה. כך גם מוקדם יותר - הנאום התלוש של סאם על משמעותם של המוות והזיכרון היה בעיקר מביך, אמתלה לא משכנעת לכך שמלך הלילה חפץ דווקא בבראן.
כבר אנוח בקבר
כפי שנאמר פעמים רבות בפרק, רבות מדי, כל מי שאינו יודע להילחם נשלח אל מערות הקבורה, המקום הכי בטוח בסביבה. אתם יודעים, זה שמכיל בו עשרות גופות קבורות. אנחנו לא יודעים בדיוק מה הן היכולות של מלך הלילה, את מי הוא יכול להקים לתחייה, אבל אנחנו כן יודעים שצבא המתים מונה שלדים, כלומר מתים שבשרם כבר הספיק להרקיב. אם העומד בראש אכן יכול להקים גם את המתים הוותיקים מרבצם, המערות עלולות להפוך מלכודת מוות מחרידה דווקא עבור החלשים והתמימים ביותר, ואז למתקפה מבפנים נגד הנלחמים.
דורות על גבי דורות של משפחת סטארק קבורים שם. מהם מוכרים לנו ליאנה, ריקון וגם נד, אם כי ראשו מנותק מגופו, כך שגם אם ישוב לחיים כנראה לא יוכל לעשות נזק גדול מדי, מלבד כמובן טראומה עמוקה בנפש ילדיו המצולקים גם ככה. בין הדמויות הקבועות שיאכלסו את המערה בעת הלחימה יהיו טיריון, ואריז, סאנסה, גילי, סאם הגדול (בלי החרב המשפחתית) והקטן, מיסאנדיי, ותהיה גם הילדה החמודה הזו שמזכירה את שירין. בין אם המתים שם יקומו ובין אם לא, בעיקר מפתיע שאף אחד לא מעלה את האפשרות הזו. מטיריון אני כבר לא מצפה לדבר, אבל סאם? ואריז? דאבוס?
זהו נדבך נוסף במה שנראה כמו חוסר מוכנות קולוסאלי. תוכנית הקרב שלהם היא לפתות את מלך הלילה אל בראן, בשעה שהוא יושב ליד העץ בחורש האלים כמו שהוא אוהב. ת'יאון ואנשי הברזל יגנו עליו בעוד הדרקונים יחפו על הקרבות אבל גם יהיו קרובים דיים כדי להגן על העורב בעל שלוש העיניים, ובעיקר כדי להרוג את מלך הלילה, בתקווה שבכלל יצליחו, ואם כן - שכל השאר יפלו אחריו. דבר דומה קרה כאשר הרגו הלך לבן מעבר לחומה וכל החיילים סביבו נשברו אף הם.
אבל אם זה לא יעבוד? אם - כמו שעלתה הסברה - לא יהיה די באש הדרקונים או שהם סתם לא יספיקו להגיע? ובאיזו טקטיקה נוקטים כנגד צבא המתים? למה ג'ון לא מבהיר לנוכחים במפורש לכוון אל ההלכים הלבנים? אה, כי סאם צריך להתפייט על חשיבות הזיכרון לאנושות ות'יאון צריך לכפר על עברו. תדריך דל ומשונה מאוד, בלשון המעטה, ותוכנית שנשענת על כרעי תרנגולת.
זהו שיר לפני מלחמה
למרות זאת, היו בפרק לא מעט רגעים והדהודים טובים. חלקם משעשעים, בעיקר הודות לטורמונד עם עגיבתו על האישה הגדולה וסיפורי הבדים שלו (בעבר גם נהג להתרברב על כך ששכב עם דובה, סיפור שאף אחד מחבריו לא האמין לו), וחלקם סתם יפים. הילדה הקטנה שלחיה מצולקת, זכר לשירין הי"ד. אריה שסוף סוף מממשת את התאהבות הנעורים שלה ושוכבת עם גנדרי. פודריק, שכבר הפך לאגדה בזכות כלי זינו ויכולתו לענג נשים, מתגלה גם כזמר עם קול שמימי. המפגש המיוחל בין ג'ורה לליאנה מורמונט, שכדרכה עומדת על שלה - הוא קורא לה "גבירתי" ועונה בכך על השאלה אם ירצה להחזיר לרשותו את אי הדובים, בהנחה שישרוד את הקרב מול המתים.
וכמובן, ניצב בגאון בשם הפרק, "אבירה של שבע הממלכות", משיחתה של בריאן לאבירות, ועוד על ידי הגבר שהתאהבה בו ללא מילים, ג'יימי לאניסטר. האישה שמאז ומעולם הייתה הכי אבירית, מהוגנת ואצילית בשבע הממלכות, רדפה אחר שבועותיה כדי למלא אותן כלשונן, לחמה בעוז וגברה על כמה מהגברים המאיימים ביותר בווסטרוז, זכתה סוף סוף להכרה אמיתית במעשיה ובעצם במי שהיא. זו הפעם הראשונה בסדרה שבה אנחנו רואים אותה באמת מאושרת. ורק כלב הציד היה חסר לי שם בקהל הזה.
ג'ורה מהווה חלק מרגע יפה ומשמעותי עוד יותר מהשיחה עם דודניתו. במין סגירת מעגל מעניק לו סאם את החרב של משפחת טארלי, "מארת הלב", פלדה ולריאנית קוטלת חיילים והלכים לבנים. ג'ורה מבטיח להניף אותה לזכר אביו, מפקד משמר הלילה המנוח, שאת חרבו העשויה אף היא פלדה ולריאנית הוריש בעבר לג'ון שלג. זוהי תזכורת נוספת לכך שלפעמים יחסי מנטורים וחניכים עשויים להיות חזקים יותר מאשר קשרי דם של אבות ובנים. עניין שמעסיק את ג'ון עצמו לנוכח הגילוי על זהותו האמיתית, וכמוהו גם את ת'יאון, שאמנם מכיר במורשת שלו כגרייג'וי, אולם מגיע כעת לסייע למלחמה של המשפחה שבמחיצתה גדל ובה בגד.
שובו הניב את אחד המפגשים היפים עד כה, ובעיניי הרגע המרגש ביותר בפרק - ת'יאון וסאנסה. רוב הזמן כאשר היו שניהם שבוייו של רמזי בולטון, סאנסה לא בטחה בת'יאון. היא שנאה אותו על הבגידה ברוב ובשאר משפחתה, ועל ההתפשטות המוחלטת מכבודו ואפילו משמו מול האיש שמענה אותם. אבל ברגע האמת, כאשר מירנדה כיוונה אליה את חצה, היה זה ת'יאון שהושיע את סאנסה, נמלט איתה מווינטרפל הכבושה ואף ניסה להסגיר את עצמו כדי שהיא תוכל לברוח. כעת שניהם שותפי גורל עד לרמה האינטימית ביותר (ת'יאון נאלץ לראות אותה נאנסת בליל כלולותיה ומן הסתם גם מעבר לכך), שניים שעונו ביחד ולחוד בידיו של פסיכופת רשע, רוחם נשברה ואוּחתה. החיבוק שסאנסה מעניקה לו עכשיו, רואה אותו לראשונה מאז שנפרד מעליה כשהייתה בדרכה אל טירת שחור תחת השגחתה של בריאן, כל כך אנושי, מתבקש ונוגע ללב.
אפוקליפסה מחר
במהלך השיחה היחסית-מפויסת בין סאנסה לדאינריז בספרייה אומרת מלכת הדרקונים: "כל חיי ידעתי מטרה אחת: כס הברזל... עד שפגשתי את ג'ון", ומוסיפה: "אני כאן כי אני אוהבת את אחיך, ואני בוטחת בו, ואני יודעת שהוא נאמן למילתו". הדברים האלה עומדים למבחן שעות ספורות אחרי שנאמרו.
לא היה מובן מאליו שג'ון יספר לדאינריז דווקא עכשיו את דבר הזהות האמיתית שלו. הם עומדים בפני הקרב הגדול של חייהם, ובמשך זמן רב הוא ניסה להפציר בכולם לזנוח את המלחמות הקטנוניות של בני האדם ולהתפנות למלחמה היחידה שחשובה באמת. אך הידע הזה מכביד עליו, והאופן שבו הוא מספר לדאני מתגלגל באופן כמעט מתבקש. הוא עומד מול הפסל של אמו האמיתית, דאני מגיחה לצדו עם תחושות אשם על מה שאחיה עולל לכאורה וזהו - הסיפור האמיתי יוצא גם כדי לנקות את שמו של ראיגר טארגאריאן וגם כדי להקל את המשא על לבו של ג'ון.
התגובות האינסטינקטיביות של ג'ון ושל דאני לגילוי הזה, כל אחד בתורו, מלמדים המון על אופיו של כל אחד מהם. הוא מיד פנה לחשוב על האב שגידל אותו, איש האמת והצדק שבפועל שיקר לו כל השנים. זו הייתה מין הסחת דעת לעצמו כדי להתחמק מלהכיר בדבר המשמעותי באמת, זה שדאני הסוערת מיד מעלה על הפרק אחרי ניסיון להטיל ספק: "אתה יכול לתבוע את כס הברזל".
ג'ון תמיד נגרר לשלטון. הוא לא רצה להיות מפקד משמר הלילה וגם לא המלך בצפון, אולם אחרים המליכו אותו והוא קיבל את זה כי אלה היו הדרכים היחידות שבהן היה יכול להגן על חבריו ומשפחתו מפני צבא המתים. נדמה שהפעם זה לא המקרה. כאשר דאני אומרת לו את המשפט האחרון, נדרש לו זמן רב להשיב לה. הוא לא אומר "את עדיין המלכה שלי" או שאין לו רצון למלוך על ווסטרוז. תחת זאת הוא שותק למשך כמה שניות עד שקריאת הקרן גואלת אותו מהמשך השיחה.
זו הפעם השנייה בפרק שחילופי דברים מתוחים של דאני עם אחד מילדי ווינטרפל מופרעת בשיאה. גם השיחה ההיא עם סאנסה הופסקה אחרי שהאחרונה שהקשתה עליה בנוגע להבטחת הצפון לא להשתחוות שוב בפני אף אחד. עוד לפני שיגיעו בכלל ענייני מעלה מלך, לדאינריז יהיו מספר בעיות סבוכות לפתור אחרי הקרב על ווינטרפל (מה שאומר שאפשר להמר שהשלושה האלה ישרדו את הלחימה).
קטנות
פרצופים מוכרים שעשויים להגיע מבחוץ כחלק מצבא המתים: בנג'ן סטארק, הודור, וכמובן כל מי שייפול בקרב בפרק הבא, אם לא יספיקו לשרוף אותו. מסוג הדברים שנדונו לקרות.
שם הפרק, במקור "A Knight of the Seven Kingdoms", הוא גם שמה של אסופת נובלות של ג'ורג' ר"ר מרטין, שעלילותיהן מתרחשות כמאה שנים לפני זו של "שיר של אש ושל קרח", כאשר שושלת טארגאריין עדיין הייתה בשלטון. הנובלות עוקבות אחר מעלליהם של דאנק ואג - הם סר דאנקן הגבוה ונושא הכלים שלו אייגון טארגאריין, שלימים הפך למלך (לאחד מאבות אבותיה של דאינריז) ומינה את דאנקן למפקד משמר המלך. עצם השימוש בשם האסופה כדי לתאר את האבירה בריאן מטארת', מותח קו בינה לבין סר דאנקן הגבוה. ואכן יש כזה: הגם שזה עדיין לא נכתב בספרי הסדרה, מרטין אישר בעבר כי סר בריאן היא צאצאית של סר דאנקן. אם בסופו של דבר דאינריז אכן תשלוט על ווסטרוז ותמנה את בריאן למפקדת המשמר - זה יהיה סיום פיוטי ויאה לסיפור של האבירה.
"משחקי הכס" משודרת בימי שני ב-4:00 במקביל לשידור בארה"ב ב-HOT, yes וסלקום TV.