בהקדמה למהדורה החדשה של "בשורות טובות" ("Good Omens") מספרים טרי פראצ'ט וניל גיימן על המקרים המשונים שבהם נתקלו במסגרת אירועי מעריצים של ספרם האהוב מ-1990. במהלך המפגשים הללו נתבקשו השניים לחתום על ספרים שנפלו לאמבטיה ויובשו במייבש שיער, ספרים נטולי כריכה שדפיהם המרוטים הוחזקו יחד בנייר דבק או גומיות ואפילו כאלה שהוחזקו פשוט בשקית ניילון. כשכבר נתבקשו לחתום על גרסאות חדשות, נתקלו לא פעם במבט מתנצל של מעריץ שנדרש לרכוש אותה כי גרסת המקור הושאלה מבלי לשוב או הוחרבה מעבר לכל אפשרות לצריכה עתידית.
מעבר לשילוב המנצח בין שני ענקים בתחומם (פראצ'ט ב"עולם הדיסק", גיימן ב"אלים אמריקאים", "סנדמן", "קורליין", "אבק כוכבים" ועוד ועוד), המחזוריות של "בשורות טובות" נעוצה בתחושת הכיף הטהור שנובעת ממנו, תוך שהוא מאיר בחכמה ובהומור נקודות מרתקות במאבק הדתי האינסופי בין כוחות האור והחושך. איכשהו, על אף שהעלילה כוללת רגעים קודרים רבים, החיוך על פני הקורא לא נמחק אפילו לרגע.
ישנם אינספור אנקדוטות ורגעים ראויים לצטט מתוך הספר, אבל נדמה שהרגע המודע ביותר לעצמו הוא זה שבו השד קרולי פונה אל המלאך אזירפל עם תובנה בעקבות מאות שנים של פעילות: "אנחנו עובדים כל כך קשה רק כדי לבטל זה את זה". אף שבמקרה של פראצ'ט וגיימן מדובר בתחרות פורה, לולא החיבור ביניהם לא היו הדמויות הללו נפגשות על הכתב ומעולם לא היו מגיעות יחד למסך - כפי שפראצ'ט ביקש על ערש דווי, ב-2015, מחברו הטוב.
בבסיסה של "בשורות טובות" עומד, כאמור, הקשר המופלא בין המלאך אזירפל (מייקל שין, "הסקס של מאסטרס", "הטובות לקרב") והמלאך לשעבר שהפך לשד, קרולי (דיוויד טננט, "ג'סיקה ג'ונס", "דוקטור הו"). השניים נשלחו אל כדור הארץ כעושי דברם של גן העדן והגיהנום, אך ברבות השנים התאקלמו והתאהבו בעולם בבני האדם. יתרה מכך, ובניגוד לכל הנהלים והפרוטוקולים, קרולי טוב הלב ואזירפל הנהנתן מצאו שפה והבנה משותפת במאמציהם לשמר את הסטטוס קוו בין טוב ורע, ואת חברותם.
הסדר הזה מתערער עם לידתו של האנטיכרייסט, המבשר את בואה של מלחמת גוג ומגוג בין גן העדן והגיהנום - זו שבמהלכה ייחרב העולם וייבנה מחדש על ידי המנצחים. קרולי ואזירפל מוצאים את עצמם לבדם מול כוחות האור והחושך, בניסיון לעצור את האפוקליפסה המתרגשת. בלי לקלקל את העלילה, נספר שבתוך קומדיית הטעויות המתגלגלת מרגע לידת נסיך הגיהנום, נופל לידיהם ספר נבואות נדיר מאת מכשפה בשם אגנס נאטר. תחזיותיה הנחמדות והמדויקות שנכתבו 400 שנה קודם לכן, הם הנשק הכמעט-יחיד שעומד לרשותם.
גיימן כתב בעצמו את כל ששת פרקי המיני-סדרה מבית אמזון פריים וידאו, שבוימו על ידי דגלאס מקינון ("דוקטור הו", "שרלוק"), ונשבע בעקבות זאת לא לחזור לעולם לתפקיד השוחק של שואוראנר. אך קשות ככל שהיו חוויותיו של גיימן בכובע המלחיץ הזה, אף אחת מהן לא עשה את דרכה אל הסדרה. הטון המבודח, הקודר והפנטסטי של הספר נבלע בשלמות בעולם היפהפה ושופע הדמיון שבוראת הגרסה הטלוויזיונית. לצד ההצלחה הוויזואלית, יבחינו חיש מהר גם מי שלא קראו ולו מילה מהגרסה הכתובה, בשיטתיות שבה הסדרה מפרקת את הדיכוטומיה הדתית המוכרת כל כך בין בני האור לבני החושך.
לא זו בלבד ש"בשורות טובות" מלאה בדמויות "טובות" בעלי מאפיינים רעים ולהפך, היא מעניקה ביטוי לבלבול הגדול שמלווה את הדת מאז ומעולם. שוב ושוב היא שואלת בבדיחות שמתחתיה שכבה ניכרת של רצינות, מהי משמעותה של "התוכנית הגדולה" והאם ריבוי הפרשנויות שלה מוביל אותנו לעולם טוב יותר. יתרה מכך, באותן נחמדות ודייקנות שמאפיינים את נבואותיה של אגנס נאטר, היא מעזה לטעון שבני אדם נורמטיביים - על כל מגבלותיהם וחסרונותיהם - מייצרים דרך הכאוס של קיומם גרסאות מאוזנות וטובות יותר מכל גרסה אופטימלית שהונדסה בידי ישות כלשהי. במציאות שבה יצירות מהלכות בזהירות רבה כל כך בין ערימות של קליפות ביצים - מרענן לצפות באחת שלא חוששת לרסק אותן בדריכה מלאת שנינות.
כמו בספרים כך גם על המסך, סיפור האהבה האפלטוני (או שלא) בין אזירפל וקרולי הוא הלב שמזין את השתלשלות האירועים והדמויות של "בשורות טובות". שין וטננט הם מהשחקנים המעולים שהדור הנוכחי הביא לעולם, אבל תהיה זו טעות לקבל את הכימיה המוצלחת כל כך בין השניים כמובנת מאליה. אמנם כן, הפכים נמשכים, אבל כאן מדובר בהרבה יותר מאשר פלוס ומינוס. שין וטננט מצליחים לטעון כל אחד את דמותו בשלל ניואנסים קטנים וגדולים של חמלה ושל חמדנות, של דאגה ושל נקמה, ומתוכם נוצרת חברות אמיצה ואמינה, שההיסטוריה שלה (שאינה מופיעה בספרים) מייצרת את אחד מרגעי השיא של הסדרה כולה.
לצד שין וטננט שותלת "בשורות טובות" שורה ארוכה ונהדרת של הופעות אורח מצד כוכבים גדולים - רובם ככולם מעריצי הספרים, שקפצו בשמחה על ההזדמנות להיות חלק מהסדרה. לא נחשוף את כולם מכיוון שחלק מהכיף הוא לחוות את הופעתם, אבל כן נאמר שפרנסס מקדורמנד מקריינת את האירועים בתור קולה של אלוהים, וג'ון האם מגלם גרסה נהנתנית ונהדרת של המלאך גבריאל. וכמו ב"מלכוד 22", דווקא העובדה שהשמות הגדולים הללו משובצים כאן בנגיעות קטנות, תוספות שמקיפות את המנה העיקרית, מעשירה את הסדרה ולא קוברת אותה תחת כובד המשקל של נוכחותם.
גיימן טוען שחלוקת העלילה נעשתה כמעט בשרירותיות, כאשר 360 העמודים בספר חולקו בסימניות לששה חלקים בני 60 עמודים כל אחד. נדמה שיש כאן מן ההומור והצניעות, מכיוון ש"בשורות טובות" מרגישה כמו יצירה מחושבת אך יחד עם זאת קלילה. הפרקים חולפים חיש מהר אך לכל אחד מהם מטרה וחלק מובחנים מהיתר. אפשר לדמיין בקלילות איך ניתן היה למשוך ולמרוח את היצירה הזו על פני פרקים רבים יותר, בעוד הקומפקטיות שלה מהווה חלק חשוב בהנאה.
דווקא על רקע גיבוריה ה"שמיימיים", האנושיות של "בשורות טובות" זורחת על פני שש שעות של כיף והומור, כוכבים ושנינות. אם מישהו היה אומר שסוף העולם יהיה כל כך מהנה, כנראה לא היינו מאמינים.
"בשורות טובות" זמינה באמזון פריים וידאו (בכתוביות באנגלית בלבד).