"היה רוקנרול" - כך מגדירה בת חן סבג את חוויות הצילומים עם השחקן משה אשכנזי בסדרה "מטומטמת", אותה יצרה וכתבה ושעונתה השלישית עלתה בשבוע שעבר ב-HOT. וסבג יודעת למה היא מתכוונת: הסצנות של אשכנזי כללו פציעות (בקבוק שנופץ וחתך את אוזנו), סמים (באנגים אמיתיים שעשה על הסט עד שחש ברע) ורוקנרול, כמובן.
"במהלך הצילומים ל'מטומטמת', יש סצנה שבה לואי נופי שמשחק את באבא היה צריך לשבור עליי בקבוק סוכר מלא בשמן זית", מגלה אשכנזי. "בקבוק סוכר, שאמור לא להכאיב כשמנפצים אותו, עולה המון כסף. איזה 300 שקל כל בקבוק. בפעם הראשונה שהוא הרים אותו, אפילו לא עשינו טייק, הוא שבר את הבקבוק. אז נשארנו עם חצי בקבוק, ששמנו אותו עם פלסטיק, קשרנו אותו בשקית ובקיצור הכל היה מצ'וקמק ולא בטיחותי בעליל. אמרנו, 'יאללה, עושים טייק אחד'. הוא דפק לי את השקית עם הפלסטיק, וזה פתח לי את האוזן. בגלל שזה איזור רגיש זה דימם. בסוף דווקא יצא מצוין. שמע, לפעמים אתה לא יכול לזייף דברים. וקורה שאתה נפגע בצילומים".
מקרה הרוקנרול השני על סט "מטומטמת" קשור גם הוא להעדפתו של אשכנזי לא לזייף במשחק. באחת הסצנות דמותו של אשכנזי הייתה אמורה לעשות באנגים. אשכנזי העדיף לצלם את הסצנה עם גראס אמיתי ולא עם טבק. השעה, יש לציין, הייתה שמונה בבוקר. לסצנה נדרשו טייק שני, שלישי ועוד כמה וכמה. מינון צריכת הסם עלה, אשכנזי החל לחוש ברע. "הם החליטו שהם שמים בבאנג טבק, אבל אמרתי להם, 'אני לא אעשן טבק, זה יגמור לי את הריאה, שימו כבר גראס'", נזכר אשכנזי. "יצא שעישנתי איזה חמישה באנגים על הבוקר. ואני לא מעשן באנגים מחוץ לסט. לא ידעתי איך אני ממשיך את היום. בת חן אמרה לי, 'בוא חביבי, בוא, יש לי בשבילך משהו'. היא הוציאה כדור ריטלין ובסוף זה סידר אותי ויכולתי להמשיך את היום".
מקרי הרוקנרול האלה מעידים גם על הטוטאליות שלך כשחקן?
"כן. אני חושב שרואים את זה בכל תפקיד שאני עושה. אני נותן את הנשמה. אני מנסה להביא צבע אחר בי. למצוא את עצמי מחדש בכל תפקיד. זה להיות שם ביג טיים, להרגיש את זה בכל הכוח ולספר את הסיפור. כשאתה מבין שאתה כלי בסיפור, אז אתה חייב להתמסר אליו. זה כיף, אתה נחשף ככה להרבה עולמות והרבה דברים באמת מופלאים".
אשכנזי מהרהר רגע ומוסיף: "שמע, הסדרה 'מטומטמת' השפיעה על המון אנשים. קיבלנו בעיקר מהורים תגובות שבעקבות הסדרה נהיה להם איזה דיאלוג פתוח עם הילדים שלהם על סמים, על חוויות מיניות ועל כל מיני דברים שבני נוער פחות מדברים עליהם עם ההורים שלהם. הסדרה הזאת הצליחה לפתוח אצלם משהו".
לאחר השתתפותו של אשכנזי בסדרה "בשבילה גיבורים עפים", שעסקה בפוסט טראומה מהצבא, הוא ישחק בהפקה נוספת הנוגעת לסוגיה הטעונה -ההצגה "הקב"ן" שתעלה בשנה הבאה בהבימה, שנוצרה על ידי נבו זיו ותבוים על ידי דפנה זילברג, כפי שפורסם לראשונה בוואלה! תרבות. המחזה עוסק בקצין בריאות נפש המוצב ביחידה מיוחדת על גבול עזה ומקבל לטיפול לוחמים הישר משדה הקרב. כשאחד הלוחמים מעורר בו שדים מעברו, הקב"ן מסרב לפנות אותו לעורף. הוא מתעקש על שיטת טיפול שנויה במחלוקת - להחזיר את הלוחם הפגוע לשדה הקרב כדי שיתמודד עם הטראומה ולשיטתו כך יגיע להחלמה אמיתית. ההצגה נוצרה בהשראת מקרים אמיתיים שאירעו במבצע צוק איתן וצפויה לעלות בתיאטרון בתחילת ינואר.
"הסדרה 'בשבילה גיבורים עפים' פתחה איזשהו פצע גדול בחברה הישראלית, וחשפה המון אנשים עם סיפור של פוסט טראומה אחרי המלחמה, עליו הם פחדו לדבר", אומר אשכנזי. "היום אני הולך ברחוב ואנשים יכולים להרגיש איתי מספיק חופשי כדי לספר לי את הסיפור שלהם. אני שומע סיפורים קשים. אני חושב שההצגה 'הקב"ן' היא עוד חלק מהתהליך שהיום ניתן לספר את הסיפור של הוצאת הפוסט טראומתים מהארון. הדמות של החייל ההירואי, הגיבור, הבלתי מנוצח, היא היום אחרת, היא היום דמות שראתה זוועות מול העיניים. היום כבר לא משתיקים את זה".
גיבורים עפים? מלהקים ובמאים הם אלה שעפים, והכוונה לעפים על משה אשכנזי שנמצא בשלב נהדר של הקריירה שלו. לאחר ההצלחה הגדולה של "בשבילה גיבורים עפים" בשנה שעברה, מוקדם יותר השנה העלה מופע סטנד אפ חושפני, החל לשחק בגרסה הבמתית ל"גבעת חלפון אינה עונה" בהבימה. בשבוע שעבר הוא חזר להופיע בעונה השלישית של "מטומטמת" (המשודרת בימים ראשון עד שלישי ב-22:15 ב-3HOT וב-NEXT TV), בה הוא משחק את לירז, הגיי שבארון, שמוצא עצמו בעונה החדשה במשולש אהבה עם אבי דנגור, שמביא לעולם ילד עם שני קליין. בהמשך השנה ישחק גם בסדרה "הנחלה", שתעלה בקשת 12.
לפעמים הביקורות שמקבל אשכנזי מאפילות אפילו על הביקורות בהן זוכה ההפקה בה הוא משתתף. ההצגה בהבימה "גבעת חלפון אינה עונה", עיבוד בימתי לסרט הפולחן של אסי דיין ונפתלי אלטר, קיבלה ביקורות מעורבות, אבל מי שזכה לשבחים מקיר אל קיר הוא אשכנזי בתפקיד סרג'יו. הליהוק הזה הוא באמת הברקה. בעיתון הארץ, למשל, נכתב - ובצדק - כי בדמותו של אשכנזי "יש משהו חופשי ויפה. אשכנזי נהנה כל כך, הגוף שלו חי ורוקד בתנועות מוגזמות, ובאופן שאי אפשר שלא להידבק בהנאה ובכישרון שלו". על רקע השבחים בהם זכה על התפקיד, מפתיע היה לגלות שבהתחלה כמעט וסרב להשתתף בהצגה עד שבסוף התעשת. "חששתי מהנושא של הזמנים, שלא אהיה פנוי למופע הסטנד אפ שלי", מאשר אשכנזי. "מופע סטנד אפ זה משהו שלוקח זמן. לוקח זמן עד שאנשים יידעו בכלל שמשה אשכנזי השחקן יש לו גם מופע סטנד אפ, זה צריך לקרות מפה לאוזן. אני שמח מאוד שבסופו של דבר אני עושה את התפקיד של סרג'יו, כי זה שלאגר מאוד גדול, זו הצגה שערב ערב אנחנו מגיעים איתה לכל הארץ, 300 הצגות נמכרו. אנחנו גורמים לאנשים להתרפק במשך שעתיים על תקופה שהייתה פה. למרות שהטקסטים מתאימים להיום אחד לאחד. הגשש היו גאונים, הם והכותבים שלהם, במקרה הזה אסי דיין ונפתלי אלטר".
ההתלבטויות שלך אם להיענות להצעה לשחק בהצגה נבעו רק מלוחות זמנים או שגם חששת לגעת במיתוס קולנועי כמו "גבעת חלפון", ומהאתגר הלא פשוט להתכתב עם הישן תוך יצירת דבר חדש.
"זה רק בגלל לוחות זמנים. לא חששתי מהנגיעה במיתוס. אבל ידעתי שאני חייב בסופו של דבר להכניס משהו משלי בדמות. לקחתי את דמותו האגדית של סרג'יו שגילם פולי ושגדלתי עליה, אני נותן לה את הכבוד למה שהיא, ובד בבד מכניס בה רוח אחרת שהיא שלי. כשעבדנו עם הבמאי משה קפטן בחזרות על התנועה של הדמות, יצקנו במסגרת העבודה התיאטרלית תנועה שלמה שלא שייכת לסרג'יו במקור. בניגוד לקולנוע, בתיאטרון עושים הכל גדול. זה הוביל אותי לתנועה שמישהי תיארה כמזכירה את ארלקינו, דמות הנוול בקומדיה דל'ארטה. יצאה דמות מקסימה וכיפית, שמצחיקה את הקהל עד דמעות, מבלי שאני אוציא מילה מהפה, וזה כיף".
גברי, שייקה או מישהו מהמשפחה של פולי ראו את ההצגה? הגיבו?
"אני לא חושב שמישהו מהם בא להצגה. האם יש פה איזשהו אישיו? אני לא יודע. אני מקווה שלא. הלוואי והם יבואו. אנחנו עושים להם הרבה כבוד. אני קורא מפה לשייקה, לגברי ולמשפחת פוליאקוב לבוא להצגה. הלוואי וזה יקרה".
לאחר שב"גבעת חלפון אינה עונה" נכנס לנעליו של ישראל (פולי) פוליאקוב, ולאחר שבעבר שיחק בסרט "העולם מצחיק" של שמי זרחין לצד שייקה לוי, נותר לאשכנזי כעת רק למצוא נקודות השקה עם הגשש השלישי, גברי בנאי. נראה שמכנה משותף אחד לפחות יש ביניהם - ביקורת על שרת התרבות מירי רגב. "היום קשה להביע את דעתך, כי צולבים אותך בכל רגע נתון", הוא אומר. "אז אתה מעדיף לא לקחת צד. הכל בפוליטיקה מלא בסחלה, אין מילה אחרת לתאר את זה. לפני זמן קצר היה טקס פרסי אופיר, זכה הסרט 'ימים נוראים' וזה שימח אותי. העובדה שסרט כזה עולה בימים כאלה, שהם גם קצת נוראים, זה סימבולי. בוא נזכור רגע לאן הובילה ההסתה".
בניגוד לרגע המביך ההוא של מירי רגב בפסטיבל קאן, אתה והאנשים שמאחורי הסדרה "בשבילה גיבורים עפים" עשיתם כבוד לישראל, כשהסדרה זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל הסדרות של קאן. מה נשאר חקוק בלבו של הילד מעכו כשהוא צועד על השטיח האדום בקאן?
"הזכיה הזאת הראתה שוב שישראל מאוד חזקה בעולם, מתעניינים ביצירה ובקולנוע שלנו, אז לסתום פיות ולא לתת לזה יד זה פשע, ממש ככה! פסטיבל קאן היתה חוויה. היינו בפסטיבל הסדרות של קאן, זה היה פחות גלאם מפסטיבל הקולנוע, למרות שהיו לא מעט כוכבים, וזה גם היה הפעם הראשונה של הפסטיבל הזה, אז הכל היה מעין פיילוט של הפסטיבל. אבל זה היה מרשים בצורה יוצאת מהכלל. התלבשנו והתגנדרנו. קיבלנו את הפרס ממייקל סי הול, שגילם את דקסטר".
קטע ממופע הסטנד אפ של משה אשכנזי
בנוסף לזכיה בקאן, "בשבילה גיבורים עפים" זמינה גם בנטפליקס. אתה מרגיש את האימפקט הבינלאומי?
"בטח שאני מרגיש את האימפקט של הסדרה בעולם. אני מקבל מלא הודעות. כשהיה פה האירוויזיון, באו לישראל הרבה תיירים. ישבתי באותה תקופה ביפו בצהריים, בא אליי מישהו מברזיל ואמר לי: 'אני חייב תמונה איתך, הבן שלי בברזיל לא יאמין שאני איתך פה'. קיבלתי וידאו מארגנטינה. הסדרה תפסה חזק גם בדרום אמריקה. גם בארצות הברית היא תפסה. הסדרה עושה עבודה יפה בנטפליקס. באופן אישי, אני מרגיש שנפתחה איזה דלת בינלאומית גם לקריירה שלי, אבל אני לא בנוי אליה, יש לי שני ילדים לגדל ולעשות פה עוד הרבה".
במקביל להופעותיו בתיאטרון ועל המסך, מריץ אשכנזי מאז פברואר מופע סטנד אפ. "הסטנד אפ הוא דרך טיפול לכל מה שקורה לי בחיים", הוא אומר. "אני מנסה לבסס את כל הקטעים שלי במופע על חוויה אישית, ולא לספר בדיחות גנריות שאתה יכול לשמוע אצל מישהו אחר. אני מרגיש שדרך הסטנד אפ אפשר לפתור הרבה דברים בחיים, לצחוק עליהם ולהסתכל עליהם מזווית אחרת. אני מדבר במופע על הכל, למשל על זוגיות, מבלי להיות סליזי, אני לא משתמש בגסויות. אני יכול לספר למשל שאשתי ואני היינו בטיפול, והמטפלת במשך 45 דקות רק הסתכלה עלינו והנהנה בראשה, בלי להוציא מילה, בזמן שאני ואשתי מדברים אחד עם השניה ומתווכחים מולה, כמו שאנחנו עושים בבית. וקלטתי שמה שעובד בטיפול פסיכולוגי זה שאתה נקנס ב-500 שקל. זה כמו אכיפה. הרי אם תאחר לעבודה אז תקבל קנס - לא תעשה את זה. המטפלת אמרה לנו אחרי טיפול אחד, 'גם להתגרש צריך לדעת'. אחרי טיפול אחד! אז אשתי ואני יצאנו משם, ואמרנו, אם אתה רוצה להתאבד, לך למטפלת הזאת והיא תיתן לך תלושים להום סנטר לקנות שרפרף. גם להתאבד צריך לדעת".
חברים שלך אמרו לי שלדעתם קיים בך קונפליקט. מצד אחד, אתה נמצא בזוגיות ואתה אבא. מצד שני, יש את חיי הלילה שאתה חווה דרך ההצגות והסטנד אפ. אולי זה חלק מהרצון שלך להישאר צעיר לנצח?
"תראה, החיים שלי הם חיים לא רגילים. הם מלאים בהמון חוויות. וכמו כל זוג צעיר עם ילדים גם אנחנו חווים לפעמים קשיים, יש התכתשויות. אני מדבר גם על זה במופע, על זה שפתאום אני נשוי עם שני ילדים, זאת הסיטואציה, ואני מרגיש לפעמים שחטפו אותי. כאילו שמו לי שק על הראש, דפקו לי מכות ואני זה שמשלם את הכופר כל חודש בוויזה. כמובן שאני צוחק, אני אוהב את אשתי, יש לי איזו תסמונת שטוקהולם. התאהבתי בחוטפת. למזלי, באמת אשתי מפרגנת לי, ומקבלת בעל כורחה את החיים הלא פשוטים שלי. אבל אנחנו נהנים מזה. צעדנו על השטיח בקאן ביחד. בקרוב נהיה בניו יורק, באיזה גאלה של 'בשבילה גיבורים עפים'. יש גם את הדברים הטובים בתוך זה. אני מאוד שמח מאיפה שאני נמצא היום בחיים. וכשאני חוזר הביתה אני מבין שהכל בולשיט אחד גדול. ומה שחשוב זה הילדים והמשפחה והתא הזה שיצרת. צחוק, צחוק, אבל משם הכל מתחיל והכל נגמר".
במופע הסטנד אפ שלך אתה עוסק גם במקורותיך העכואיים. לא מזמן כתבת באינסטגרם, לצד תמונה של ילדיך בכיכר דיזנגוף: "מי היה מאמין שיהיו לי ילדים תל אביבים... מיומנו של ילד עכואי". עד כמה הילד העכואי הזה עדיין נמצא בך גם אחרי המעבר לתל אביב וההצלחה בברנז'ה?
"אני חושב שהילד העכואי נשאר בי לחלוטין למרות שאני גר בתל אביב 16 שנה. קודם כל אני אוהב את עכו. אני מדבר עליה הרבה. תראה, עד היום כשאני מסתובב בתל אביב אני מרגיש פה בטיול. אני את הטיול שלי אחרי הצבא עשיתי פה בתל אביב, אתה מבין. זה לא שיצאתי לטיול בעולם. תל אביב היתה העולם שלי. בגיל 16 זה היה בשבילי חוויה להגיע לעיר. עד היום אני מתרגש מהעיר הזאת, כי היא חיים אחרים ממה שגדלתי. עכו היא בסופו של דבר עיר מאוד קטנה, כולם מכירים את כולם בתוך הבועה הזאת. היום אני לא יודע אם אני עושה לילדים שלי טוב שאני מגדל אותם בתל אביב. אני מקווה שכן. אבל זה קטע, כי הילד שלי יודע מה זה הבימה. אני הגעתי בגיל 21 להבימה ועבדתי בה כסדרן. הייתי בטוח שיגלו אותי בתור סדרן, שמיד יזהו שאני שחקן ויחטפו אותי. אבל זה לא קרה. היום אני עובר עם הילד שלי רום ליד הבימה והוא אומר 'הנה העבודה של אבא'. זה שיש לאבא עבודה בתור שחקן זה כבר נחמד. וזה שלעבודה יש ניראות זה קטע. אני מרגיש שהילדים שלי יהיו מוכנים לעולם הגדול הרבה יותר ממני".
אגב אהבתך לעכו, אפילו סרט הקולנוע העלילתי שאתה יוצר בימים אלה, מתרחש בחלקו בעכו. מה עוד אתה יכול לגלות עליו?
"נכון, הסרט מתחבר לעכו, לבית ולשורשים. תמיד אומרים שהיצירה הראשונה באה הכי מהקרביים, מהבטן. זה סיפור על סבתא שלי, זכרונה לברכה, שנפטרה השנה, ועל המטפלת ההודית שלה. במציאות, באחת הפעמים שהגעתי הביתה, לעכו, הגיעה המטפלת ההודית, ושמו מצלמות בבית, כדי לראות שההודית לא מתעללת בה. ואז גילו שסבתא שלי התעללה בעובדת. מה זה התעללה? ההודית היתה מפחדת מסבתא שלי. היא היתה צועקת עליה, ולא מסכימה שהיא תשב לידה. ככה היה בהתחלה. אבל אחר כך נוצרה ביניהן חברות קוסמת, באמת. אמא שלי הראתה לי את הפריימים של המצלמות, ובתור מי שמתעסק בזה אני פתאום רואה פריים גם במצלמה הנסתרת. אני רואה שם שתי נשים שיושבות בבית, ואומר לעצמי, וואט דה פאק? הן צריכות עכשיו לחיות יחד. הגורל הפגיש אותן. אין להן קשר אחת לשניה, למרות שמצאתי הרבה קווים משותפים, אבל בגדול יש ביניהן 40 שנה הבדל, והן בקושי יכולות לתקשר אחת עם השניה בשפה. וכך הן צריכות לחיות ביחד. בתוך כל זה נוצרה ביניהן חברות פשוט מרגשת, ברמה כזאת שאני כותב עליה סרט. ובסרט סבתא עוברת מין הארה רוחנית, פתאום מגלה את עצמה מחדש, דרך ההודית, ונוסעת להודו יחד עם הנכד. קיבלתי על הסרט תקציב פיתוח מקרן הקולנוע. אני יושב על הסרט הזה שלוש שנים, ואגיש אותו לתקציב מלא החודש".
והנה אתה צפוי לשוב לצלם בהודו, לאחר שכבר הצטלמת בה בסדרה "אננדה" של דנה מודן, ולאחר שצילמת את "בשבילה גיבורים עפים" בקולומביה, וצילמת פרסומת למשרד העבודה והרווחה בפרו. הספק לא רע לילד מעכו שתל אביב היתה בשבילו כל העולם. איך שואלת דורה: "לאן הולכים מכאן"?
"יש לי חלום בעוד שנתיים וחצי, לקראת גיל 40, לנסות ולעזוב את הכל, ולצאת לטייל עם הילדים להרפתקה של חצי שנה בערך במזרח. אני לא הלכתי לטיול אחרי צבא, הלכתי ישר אחרי השחרור ללמוד משחק, ובסוף זה הגיע אליי דרך העבודה. קח חוויה מקולומביה. כחלק מחיפוש הניצבים שלנו בסדרה ('בשבילה גיבורים עפים' - ש"ב) הגענו איכשהו ל'בית של יפתח'. אתה רואה שם חבר'ה ישראלים בשיא הטיול שלהם. מצד אחד אתה מקנא בהם, שהם בשיא הטיול. מצד שני, אתה אומר, לא יודע אם הייתי עושה את זה בגיל 21, יושב פה בקאסה של יפתח. זה מקום די מסרוח, אחי. סתם מקום. חבר'ה מעבירים שם ימים שלמים, וזה מקום מג'וייף".
אז במישור האישי החלום הוא נסיעה ארוכה לחו"ל. ומה החלום המקצועי הגדול?
"השאיפה היא בסופו של יום להשתתף ב'ארץ נהדרת'. ומי שצריך לדעת מזה יודע. אני מאמין שזה יגיע בזמנו. כל דבר בעתו. יש לי לגמרי מה לתת שם".
הסדרה "מטומטמת" משודרת בימים ראשון, שני ושלישי ב-22:15 ב-3HOT וב-NEXT TV.
מופעי הסטנד אפ הבאים של משה אשכנזי יתקיימו בהבימה ב-26 באוקטובר, ב-2 בנובמבר וב-7 בדצמבר. כרטיסים ניתן לרכוש כאן
