בין אדם למקום: 10 הסדרות הישראליות הטובות של העשור

מספיק אם נסתכל על שנת תשע"ט לבדה כדי להבין את הקפיצה האדירה שעשתה היצירה הטלוויזיונית העברית בעשור החולף. לא שלפני כן היא קטלה קנים, אבל בשלהי העשור הנוכחי הטלוויזיה הישראלית היא בעלת נוכחות מאסיבית על הבמה העולמית, כולל באזז בנטפליקס, סדרה ב-HBO, עיבודים זרים לשלל סדרות מקומיות וזכיות קבועות בטקסי פרסים בינלאומיים. אלה הן חדשות מדהימות עבור התעשייה הקטנה הזו, שבקביעות מצליחה ליצור המון עם מעט, ועל ספו של עשור חדש היא ממצבת את עצמה ככוח משמעותי בתחום. למעשה, שלושת החודשים האחרונים לבדם סיפקו שלוש סדרות שפשוט אי אפשר להתעלם מהן, ושלושתן אכן מצאו את דרכן אל המצעד שלפניכם, המונה את עשר סדרות הדרמה והקומדיה האהובות עלינו (לא כולל מערכונים, דוקו וכו') בעשור החולף.

מספר עונות: 2
גוף שידור: HOT

מי חשב שהרעיון המשונה למדי להעתיק אל ימינו את החבורה הארכאית, או למעשה את צאצאיהם, יהפוך לפנינה לשמה. "חסמבה דור 3" רקחה קלחת של הרפתקאות חדשות וחיכוכים בין עולמות שונים, על הקו שבין קשישים לצעירים ובין ערכים לפרחחות, עטופים בקומדיה שהאקשן בה אמנם מופרך עד כאב והדמויות בה גרוטסקיות, אבל הקריצה התמידית מנטרלת כל טענה בנוגע לכך. למעשה, היא חלק משמעותי ממה שהופך אותה לעונג כל כך גדול - כולם שם כדי לעשות כיף ולהשתטות, וניכר שהם נהנים מזה, מה שעבר בקלות גם לצד השני של המסך.

מספר עונות עד כה: 1
גוף שידור: yes

ניר ברגמן חזר לטלוויזיה ממש לאחרונה עם הסדרה היפה והכל-כך אנושית הזו. סיפורם של אסירים משוחררים והמדריכים שלהם בהוסטל שיקומי שהעבריינים-לשעבר מתגוררים בו, בין הכלא לבין הבית, עד שהנסיבות מטלטלות את חייהם מן היסוד. "רק להיום" מתארת את כל זה בעדינות אין קץ, מחלצת את הליריות מתוך החספוס. האסירים בהוסטל הם בני אדם שלמים, בעלי תחושות ושגיונות, משועבדים להלך מחשבה שהתקבע זה מזמן, בכל זאת מבקשים להשתפר. הם כתובים בתועפות של רגישות, מבוימים בחמלה גדולה, ומשוחקים בניואנסים מוחצי-לב על ידי קאסט נפלא. יותר מכל ממחישה הסדרה שהאנשים האלה, המפוקפקים לכאורה, הם רק בני אדם שזקוקים לעזרה כדי לעלות על דרך המלך. במין חותם של ערלות הלב הממסדית, במהלך ההפקה נסגרו בישראל כל מרכזי השיקום לאסירים משוחררים.

מספר עונות עד כה: 1
גוף שידור: HOT

היא אמנם קצת התפזרה לאורך העונה היחידה שלה עד כה, וקצת הגזימה עם מקרי הקיצון (ילד מנסה להתאבד! נערה סובלת מאפילפסיה! גבר אובססיבי לאקסית שלו ולתינוק שלה!), אבל הדרמה הקומית של רשף לוי התהדרה רוב הזמן בתסריט מדוקדק גם ברמת המיקרו וגם במאקרו, משחק מצוין של כולם, כולל הילדים, וכולל לוי עצמו בתפקיד גדול ראשון. ספק אם "נחמה" הייתה מתקתקת כך אילולא הבימוי עמוס ההרפתקנות של תומר שני, המגובה בערכי הפקה מרשימים, שוטים ארוכים ומתוזמרים, ופלאשבקים מסוגננים. התוצאה היא אלכימיה כמעט-קסומה של צחוק לדמע.

מספר עונות: 2
גוף שידור: קשת

אנחנו מדברים על מקומה של הטלוויזיה הישראלית בחוד החנית העולמי, אך רק לפני שלוש שנים עוד התקיים פולמוס מגוחך ומיושן אם להגדיר את "הפרלמנט" כדרמה, כך שתתאים לדרישות מועצת הרשות השנייה. מובן שמדובר בדרמה, יצירה קומית, פשוט כזו שמותחת את הגבולות של מה שניתן לעשות עם הז'אנר. למעשה, מדובר בקומדיה הטובה של העשור - כמתבקש מספין-אוף של תוכנית ההומור הטובה בישראל, "ארץ נהדרת" - וכמוה היא כוללת כמות בלתי תיאמן של רגעים גאוניים, רפליקות מבריקות וצחוקים בקול רם. ובעיקר, היא מאכלסת לא פחות משלוש מהדמויות הישראליות הגדולות על המסך: ראובן, אירנה, וכמובן שאולי, דמות העשור של וואלה! תרבות. עצם העובדה שאין עונה שלישית הוא לא פחות מפספוס.

מספר עונות עד כה: 2
גוף שידור: yes

הודות לנטפליקס הפכה "פאודה" לתופעה שחורגת בהרבה ממה שנוכל לומר על טיבה, כולל שבחים מאישים כמו קונאן אובריאן ואריק איידל וכן התעניינות גדולה מכלי תקשורת בכל העולם. אבל כשמפשיטים את כל המסביב נשארים עם סדרת אקשן מצוינת, הגרסה שלנו ל-"24", כזו שנאמנה לסיפור שהיא מספרת. אם העלילה הסבירה דורשת להיפטר מדמויות אהובות, כך יהיה. זכרם יהיה מטען רגשי נוסף שעל הגיבור לשאת. "פאודה" לא חפה מפגמים אמנם, בעיקר בשל נטייתה לאבד מיקוד מדי פעם, אך היא הופכת את הסכסוך המוכר לנו כל כך לכדי יצירה סוחפת, מסעירה ומקפיאת דם כמו מעטים מהתכנים על המסך, עבריים כנוכריים.

מספר עונות: 2
גוף שידור: HOT

אחד הז'אנרים החביבים על יוצרים ישראלים הוא כזה שבו הם מגלמים את עצמם בווריאציה על חייהם. נאור ציון, צביקה הדר, רן שריג, אפילו מאיר סויסה - כולם עמדו בראש סדרות כאלה, מוצלחות יותר או פחות. אבל אף אחת מהן לא התקרבה לקרסולי "איש חשוב מאוד", ששאפה למשהו גדול יותר, רחב יותר. על ברכי הפרידה המתוקשרת של יהודה לוי מנינט, הדרמה פירקה בתבונה וברגש את דמותו של אחד הכוכבים הגדולים בישראל כפי שהיא נתפסת בעינינו. היא עשתה זאת באמצעות תרחישים פנטסטיים - בין אם קרו באמת (ניסיון להצליח בהוליווד) ובין אם כנראה לא (התאהבות בבחורה רגילה מהרחוב) - שהתנפצו על קרקע המציאות, מבהירים כדי הצורך שהפסאדה הזאת, הזוהר הזה, רחוקים מרחק מילין מהמציאות. תתפכחו.

מספר עונות: 1 (מיני-סדרה)
גוף שידור: HOT, yes, סלקום tv ופרטנר TV (במקור HBO)

אמנם בשלב הזה שודרו שמונה מתוך עשרת פרקי הסדרה, אבל הם - ולמעשה הפרק השביעי לבדו, במסגרתו משחזר הנער המופנם, הרוצח, את אירועי ליל רצח מוחמד אבו-חדיר - מספיקים כדי לדעת שמדובר באחת הסדרות הישראליות הגדולות של העשור, וכנראה בכלל. עצם הנושא מהפך הקרביים, רצח הנער אבו-חדיר על ידי שלושה יהודים כנקמה על רציחתם של הנערים היהודים, הוא מטען לדרמה קשה ותובענית, אבל יוצריה עושים יותר מזה. האופן הרגיש שבו הם מחטטים בפצעים הפתוחים, גם בצד הערבי וגם בצד היהודי, הופך את המקרה הזה לראי עצוב, שרוט ועכור של חברה שלמה - למעשה יותר מאחת - הלכודה בבוץ טובעני. "הנערים" מדהימה ברגישותה ובאפקטיביות שלה, ולפטור אותה כסדרה אנטישמית גרידא זו טעות שקרוב לוודאי נעשית על ידי מי שלא צופה בה.

מספר עונות עד כה: 2
גוף שידור: yes

הבור העמוק של נטפליקס, שכולל אלפי תכנים שבחיים אף אחד לא יגיע אליהם, מצליח בכל זאת בשנתיים האחרונות לייצר באזז מוצדק ומובן עבור אחת משכיות החמדה הגדולות של העשור הזה, ששודרה לאחרונה ב-2015 ועסקה בבחור חרדי חולמני המתגורר עם אביו האלמן הפרגמטי. כבר בפרק הראשון שלה, כאשר תנור הספירלות המתחמם ניצב בין עקיבא (מיכאל אלוני) ואלישבע (איילת זורר), היה ברור שיש משהו בסדרה הזו, קסם אמיתי, מתיקות. די מהר לאורכה התברר שמדובר ביצירה שיודעת לרקום מהרגעים האלה סיפור מושך לב, ולספק עוצמה גדולה באמצעים העדינים והקטנים ביותר. גם אם העונה השנייה פחות מושלמת, גם היא עדיין משרה משהו שיצירות רבות היו רוצות לאמץ לעצמן - תחושה של בית. אנחנו עדיין מחכים לעונה השלישית.

מספר עונות: 1
גוף שידור: הערוץ הראשון/קשת

מעטים צפו ב"התסריטאי", הסדרה של סייד קשוע בכיכובו של יוסף סוויד, החותרת תחת הקודמת הפופולרית שלו, "עבודה ערבית". מדובר ביצירה שהיא מופת לניואנסים, שמתמקדת במיקרו - בן דמותו של קשוע, כותב ערבי, חילוני, איש משפחה, תלוש ואבוד - ובאמצעותו מטילה אור גם על המאקרו, ערבים בישראל, בני אדם. הסיפור הזה כתוב, מבוים, ערוך ומשוחק באופן כל כך אגבי ועם זאת כל כך עשיר, עד שמתקבלת בו פיסת חיים כנה, רבת עוצמה ומאוד מרגשת. זה אפילו לא מאוד משנה מה אמיתי ומה מוקצן, הן קשוע והן גיבורו מניחים את לבם השותת על השולחן, והתוצאה לא פחות ממופתית.

מספר עונות עד כה: 1
גוף שידור: yes

כמה מהסדרות המפורטות כאן מאוד ישראליות בסיפורים שהן מספרות, מאוד נטועות במקום הזה. "על הספקטרום" שונה מהבחינה הזאת, ובמקרה שלה זו אחת ממעלותיה הגדולות. היא מספרת סיפור אנושי שיכול להתרחש בכל מקום, על אנשים שיש בכל מקום. וכמו גיבוריה, שלושה שותפים על הקשת האוטיסטית שחיים ביחד בדיור מוגן ברמת גן, גם היא מיוחדת ושונה. שילוב בין שרטוט עדין ומבריק של דמויות המתמודדות עם מצבים לא מובנים מאליהם, לבין בימוי מופלא המדגיש את הקדחתנות ואת הלך רוחם, וצילום הממסגר את העולם שצר על גיבוריה באופן תמיד יפהפה ותמיד מעורר מחשבה. הליהוק שלה כמעט תמיד מושלם ולא מובן מאליו, הן בתפקידים הראשיים והן באורחים לרגע. המשחק המעולה מתאפיין בכל כך הרבה הפגנות אדירות עד שלא פשוט לבודד את כולם. וחלק ממה שהופך את "על הספקטרום" לנהדרת כל כך הוא ההקפדה שלה על הפרטים הקטנים, אלה שהופכים את הדמויות - כולל הקטנות והשוליות שבהן - לשלמות, ואת עולמן לאמיתי ומרגש ומצחיק.

"אורי ואלה" (HOT), עם עשייה יפהפיה וכמה רגעים מועכי לב לאורכה. "האחיות המוצלחות שלי" שמיצבה את עצמה כסדרת כיף אולטימטיבית. "ג'ודה" (HOT) שעשתה את הבלתי ייאמן והצליחה לחדש ולרענן בז'אנר הערפדים השחוק. "אופוריה" (HOT) שיצרה עולם טינאייג'רי סוריאליסטי עצוב מנשוא. "תא גורדין" (yes) שגוללה מעשיית ריגול אינטליגנטית ואלגנטית. "כפולים" (קשת) ו"בני ערובה" (ערוץ 10) שהזניקו את האקשן ישראלי קדימה, לפחות בעונותיהן הראשונות. "30 ש"ח לשעה" (הערוץ ראשון) שהישירה מבט נטול פשרות אל הנשים השקופות שכולנו חולפים על פניהן. "ככה זה" (yes) שפירקה את הזיכרון התרבותי-הקולקטיבי שלנו ובראה ממנו יצירה מצחיקה, עצובה ומפוכחת.