המזל, כמאמר הקלישאה המוכרת, הולך עם הטובים. ובעוד יהיה זה קשה לחבר בין כל דבר טוב למשפחת לוגן וסביבתה הקרובה, הרי ש"יורשים" היא ללא ספק אחת היצירות החכמות והמענגות על המסך כיום. כבר דובר כאן בתחילת העונה על החיבור הטבעי שלה לסדר היום של העיסוק באחוז של האחוז העליון. אבל גם סדר היום של השבועות האחרונים התעקש להסתדר בדיוק לפי אמות המוסר העקומות של גיבוריה. מבגידתה של ארה"ב בבני בריתה במזרח התיכון ועד כניעתה של ה-NBA לגחמותיה וכוחה הכלכלי של סין, המציאות מוכיחה שוב ושוב שאינטרסים ציניים וחמדנות נוכחים בחיינו הרבה מכפי שנהיה מוכנים להודות בכך.
יש לחיבור הזה למציאות השפעה על האופן שבו "יורשים" מתפתחת. אם העונה הראשונה שלה עסקה בעיקר במאבקים הפנימיים בתוך משפחת רוי, הרי שהשנייה הטילה זרקור רחב הרבה יותר על ההשפעה שלה על העולם מסביבה ועל אנשים מן השורה. גורלן המר של נוסעות תמימות בשיוטי התענוגות של "ווייסטאר-רויקו", רשת החדשות ATN והשפעתה המפוקפקת על תפיסת המציאות של צופיה, הכיסוי השיטתי על מחדלים ואנשים מפוקפקים - כל אלה יצרו יחד תמונה אפלה הרבה יותר של אימפריית רוי. במסגרת המו"מ על רשת פירס, הציגה בפנינו "יורשים" בחכמה רבה כיצד נראית החברה למתבונן מהצד. יתרה מכך, המפגש עם משפחת פירס הוכיח כמה נלוזים ומגעילים נראים בני לוגן כשהם מוציאים את תפיסתם עולמם והקשרים הרעילים ביניהם אל מחוץ לכותלי האימפריה שלהם.
במוקד הדואליות הזאת בין הפנים לחוץ, בין מה ש"וויסטאר-רויקו" היא לבין מה שהיא רוצה להיות, עמד קנדל למן הרגע הראשון. בסצנת הפתיחה של העונה הוא נעקר מהשלווה והמרגוע של אתר הגמילה באיסלנד, היישר אל מסיבת עיתונאים שבה נדרש להסביר מדוע חזר בו ברגע האחרון מניסיון ההשתלטות על החברה. מהרגע הזה ואילך הפכו יוצר הסדרה ג'סי ארמסטרונג וצוות כותביו הנהדרים את קנדל לדמות מוכה ונרצעת, משכיחים בחוכמה ובעורמה את מה שלמדנו עליו לאורך כל העונה החולפת. זה היה קנדל כבוי העיניים, אכול רגשות החרטה והאשם, עבד נרצע ללוגן. זה שהפציע באחד משיאי העונה הנפלאים והמביכים מכולם, עם קטע הראפ ההיסטרי לכבוד 50 שנות שלטונו של אביו.
סצנת הסיום של העונה היא העתק כמעט מדויק של אותו רגע בדיוק. שוב קנדל מורכן הראש נשלח אל אור הזרקורים כדי לטהר את אביו, לקחת אחריות ולהפוך לפנים של הסקנדל. שוב הוא הבן הלא יוצלח שמכשיל את אביו ועסקיו. רגע לפני מסיבת העיתונאים הוא נפגש עם לוגן לניסיון חמלה אחרון. "האם אי פעם חשבת שזה יהיה אני?", הוא שואל ונענה ב"צריך להיות רוצח, ואתה לא רוצח". אלא שקנדל הוא רוצח ועוד איך, כזה שניסה פעמיים בעונה הראשונה לתקוע פגיון מטאפורי בשלטונו של אביו. בשני המקרים הניסיון סוכל ברגע האחרון, אבל לוגן לא למד. גם אנחנו לא.
במשך עשרה פרקים השתלט לוגן הנרפה והדרוס על קודמו השאפתן, מרדים את כולם עד להורדת המגננות. "הטריק הכי גדול של השטן היה לשכנע את העולם שהוא לא קיים", אומר המם האלמותי מתוך "החשוד המיידי". וכשלוגן צופה בבנו מתעלה לרמת האכזריות שלה ציפה ממנו, בעודו מטיל עליו את האחריות למחדלי החברה, חיוך דק של גאווה עולה על פניו. וקנדל, מי שהתחיל את הדרך בתור מי שרוצה לעשות הכל כדי לא להיות אביו, נדרש להפוך להיות הוא כדי להשיג את נצחונו הגדול ביותר.
לא זו בלבד ש"יורשים" שיחקה בנו בטוויסט המתוחכם הזה, היא גם עשתה זאת בדרך לא אופיינית. אחד מסמליה הוא ההתעמקות בכל תכסיס ומהלך מלוכלך, הצגה של הדיונים מאחורי הקלעים, הבריתות שנכרתות, העסקאות המפוקפקות. המהלך של קנדל כולו הוסתר מאיתנו, והופך כעת לאחת משאלות המפתח הגדולות של העונה הבאה. כמה זמן תכנן קנדל מבצע שכזה? די ברור שהוא לא נולד בפרק הזמן הקצר שבין ההחלטה של לוגן למסיבת העיתונאים. אנחנו יודעים שגרג היה בסוד העניינים בזכות המסמכים, אבל האם היה היחיד? קנדל "הישן" הלא הפציע כבר במהלך השימוע בקונגרס, כשהשיב לסנטור איווס כגמולו. הוא נראה כזה גם בשיחה המשולשת עם שיב ורומן על סיפון האונייה. האם הם ידעו כבר אז על מה שעומד להגיע? ומה לגבי סטואי וסדני פרסל? התשובות לכל אלה יהיו קריטיות לקראת הדיונים הקריטיים לעתיד החברה עם בעלי המניות. קנדל כבר עבר פעמיים על משנתו של עומאר ליטל על ירי במלך. קשה להאמין שתהיה לו הזדמנות שלישית אם ייכשל שוב.
אלא שפרק הסיום הנהדר הזה לא צריך להסתכם רק בטוויסט הסופי. במשך שעה ועשר דקות שיחקה "יורשים" באמנות בשאלה המותחת על זהות השעיר לעזאזל. באחד משיאיה היא ממש תרגמה את משחק ההאשמות לסצנת השולחן העגול - ובו כל אחד מהיושבים מסביר למה האחר צריך לשלם את המחיר. בסיקור הפרק כינה ארמסטרונג את השיטה הזאת "דילמת הכדור הפורח": את מי מיושביו צריך להשליך כדי למנוע מכולם להתרסק. זו הייתה אכזריות ושפלות אופיינית ל"יורשים" וללוגן רוי, כולל עוד הופעה קומית אדירה של ניקולס בראון (גרג). אבל מתחתיה פעמו התפתחויות אישיות שחוממו על אש קטנה זמן רב והגיעו לרתיחה בזכותה.
רומן, ליצן החצר השבור של המשפחה, הופך את הטראומה של איום בנשק בטורקיה לתבונה עסקית מפתיעה. דווקא כשפתרון קל, מהיר ומפוקפק בדיוק כמו שהוא אוהב מזדמן עם ההשתלטות החיצונית על החברה - הוא מזהה בו את הסיכון לאובדנה של החברה. אותה הבנה מחלחלת כשהוא נחלץ להגנתה של ג'רי, שהקשר המוזר אך האמיץ ביניהם ליווה אף הוא את העונה. התפתחות כזאת התרחשה סוף סוף גם לטום הנלעג אחרי עלבון אחד יותר מדי, כששיב הצטרפה למקהלה המבקשת להקריבו. הרגע הזה הביא לשחרור התסכולים הרבים שאגר במשך חודשים ארוכים, ולשינוי יחסי הכוחות בין השניים. בלעדיו לא היה נולד הרגע בו שיב מפצירה באביה "רק לא טום" (בניגוד לכל הפעמים האחרות שבהן לא נקפה אצבע עבורו).
בתום עונה כה אכזרית וקודרת - של כסף גדול שמבקש למחוק עוולות ענק, של שדים מכוערים מהעבר שצצים ועולים - יצאה "יורשים" לפגרה דווקא ברגע הכי אופטימי שלה. דווקא כשגורלם של גיבוריה מעורפל מאי פעם, דווקא כשהאימפריה שכולם מצפים לחלוקתה עומדת בפני פירוק, היא מרשה לנו להגניב חיוך אחד אחרון של גאווה. כמה יפה היא התבגרה.
כל פרקי "יורשים" זמינים ב-HOT, yes וסלקום tv.