נראה שדיימון לינדלוף אוהב לדחוק את עצמו לפינות. האיש הוא מן האחראים לאחת הפינאלות הכי שנויות במחלוקת בתולדות הטלוויזיה, זו של "אבודים", ועכשיו הוא לוקח על עצמו מלחמה אפשרית נוספת עם מעריצים אדוקים בואכה פנאטים - אוהדי קלאסיקת הקומיקס פורצת הדרך "השומרים" ("Watchmen"). ייתכן בהחלט שהפעם זה יצליח לו יותר.
סדרת החוברות של אלן מור (הכותב), דייב גיבונס (הצייר) וג'ון היגינס (הצובע) מ-1986-87 שינתה את המדיום גם באמצעות הסיפור שגוללה וגם באופן שבו עשתה את זה. היא תיארה עולם חלופי שבו גיבורים במסכות ותחפושות פועלים בשירות הצדק, אבל עושים זאת ללא כוחות-על. היוצא מן הכלל היחיד הוא ד"ר מנהטן, שתאונה במעבדה באוניברסיטה הפכה אותו לכל-יכול. נוכחותו בשירות הממשל האמריקאי שינתה לחלוטין את ההיסטוריה: ארצות הברית ניצחה במלחמת וייטנאם והפכה אותה למדינה ה-51 שלה. גם המלחמה הקרה הייתה חד-צדדית בהרבה הודות לעליונות האסטרטגית הזו של ארצות הברית, ויכולותיו הפיזיקליות של ד"ר מנהטן אף איפשרו טכנולוגיות חדשות שאינן קיימות בעולמנו.
לחימת צדק עצמאית בתחפושת הוצאה אל מחוץ לחוק ב-1977, מלבד שני יוצאים מן הכלל שעבדו בשירות המדינה: ד"ר מנהטן והקומיקאי, שבין יתר מעלליו עזר לטשטש את הראיות בשערוריית ווטרגייט, כך שניקסון מעולם לא התפטר. למעשה, ביקום של "השומרים" הוא נותר נשיא עד שלהי שנות ה-80 אחרי ששינה בחוק את הגבלת הכהונה. במקביל המלחמה הקרה בכל זאת הלכה ורחשה, וכמו במציאות שלנו הייתה תחושה כנה של איום גרעיני העלול לכלות את העולם.
כאן נכנס הנבל של הסיפור, אוזימנדיאס, או אדריאן ויידט בשמו האמיתי, הנחשב לאדם החכם בעולם. בעבר הוא היה אחד מהגיבורים במסכה ועתה הקדיש את מרצו ואת הונו העצום לפתרון מצמרר: פלישת "חייזרים" - דיונון ענק שהוא עצמו יצר והעביר מממד אחר - תכלה את חצי מאוכלוסיית ניו יורק באמצעות מתקפה פסיכולוגית ותפגע במיליונים נוספים, והאיום החיצוני הזה ייאלץ את המעצמות להתאחד. התוכנית שלו עבדה, מיליונים מתו, מיליונים אחרים השתגעו. המלחמה הקרה הסתיימה. מעלליו של אוזימנדיאס חופו בלית ברירה על ידי אלה שניסו לעצור אותו, על מנת שמלחמות הגרעין לא יתחדשו. ד"ר מנהטן עזב את הגלקסיה שלנו לטובת אחרת, רוברט רדפורד החליט לרוץ לנשיאות.
"השומרים" המקורי (להלן הספר) השתמש באיום הגרעיני המאוד מוחשי של האייטיז כדי ליצור סיפור פוליטי דחוס בעלילה ובהיסטוריה עשירה שהוצגה בהדרגה בפני הקוראים. לשם כך השתמשו מור וגיבונס בשפע של סמלים, מטאפורות, אימג'ים (שהפכו איקוניים, כמו השעון, סמיילי מדמם ומסכת רורשאך), הקבלות ונקודות מבט שונות של הגיבורים עצמם, שהיו אנושיים ופגומים, מי יותר ומי פחות. מלבד הקומיקס השתמש מור גם בטקסטים כדי לברוא את העולם הזה - קטעים מתוך האוטוביוגרפיה של אחד מהגיבורים הישנים, ראיונות עם גיבורה אחרת, דוחות משטרתיים ופסיכיאטריים על גיבור שלישי, חילופי מכתבים וכן הלאה וכן הלאה. הדחיסות הזו של הספר, שמשליכה את הקורא אל תוך עולם שונה ומוזר ולא מצפה ממנו שיבין הכל מן הרגע הראשון, חלה גם על הסדרה החדשה שנוצרה על פיו וזמינה החל מיום שני ב-HOT, yes וסלקום tv.
"השומרים" לא מעבדת ישירות את אירועי המקור, שהתרחשו באמצע שנות השמונים, אלא ממשיכה את האירועים בימינו אנו, גרסה שלינדלוף מכנה "רמיקס" ועוזרת גם למי שלא קרא את המקור להיכנס אט אט לעניינים. כדאי לציין במפורש: הסדרה אינה מושלמת, במיוחד עבור שאינו מתחבר או קצת התעייף - כמוני - מחיבתו של לינדלוף לאניגמטיות, המתבטאת למשל בשיחות סתומות-פשר מדי פעם וברגעי "מה לעזאזל קורה" בקטע רע. מהאחרון יש כאן כאלה בשפע, בעיקר ברגעים שכוללים את מעלליו של עשיר אקסצנטרי מסתורי (ג'רמי איירונס במשחק מוגזם) המתגורר באחוזה רחבת ידיים. הסצנות בכיכובו מוזרות ואבסורדיות, מנותקות מהעלילה המרכזית של הסדרה, ומבחינתי לפחות הן על סף הבלתי נסבל. למרות ההנחה שסיפורו יתמזג מתישהו עם ההתרחשויות האחרות, יש לקוות, העמימות והתלישות שלו לא עושות חסד עם "השומרים". זהו אלמנט שלא נאמן במיוחד לספר, שהיה מאוד מורכב אבל תמיד ישיר.
אך אפילו אם לא יצמח משהו מהותי מעלילת-הצד הזו, מדובר ביוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, בכל מובן. "השומרים" מנצלת את התקציב הנדיב של HBO לטובת יצירה מרשימה למראה, מלאה בשוטים ארוכים ויפהפיים ובאימג'ים שמשתלבים זה בזה ומקרינים זה על זה. היא מגובה בקאדר שחקנים מרשים הכולל בין היתר את רג'ינה קינג ("סיפורו של רחוב ביל", "הנותרים"), דון ג'ונסון ("מיאמי מחלק המוסר", "נאש ברידג'ס"), ג'ין סמארט (שעושה לכאן את דרכה מסדרת קומיקס יוקרתית אחרת - "לגיון"), טים בלייק נלסון ("אחי, איפה אתה?") ורבים אחרים.
רוב הזמן "השומרים" פועלת בנאמנות גבוהה לספר הן ברובד הגלוי והן ברובד הסמוי, ההולך ומתברר ככל שהסדרה מתקדמת (למבקרים נשלחו ששה מתוך תשעת הפרקים). כך למשל היא מציגה עיצובים מגניבים חדשים שיכולים בשקט לשכון לצד התמונות האגדיות. בהם תחפושות חדשות כמו זו של הגיבורה אנג'לה אייבר (קינג), הידועה גם כ"האחות לילה", וברדס המחזיר השתקפות של שוטר הקורא לעצמו "לוקינג גלאס" (נלסון), וכן סצנות כמו קרב יריות בשדה מרעה של פרות או איש היושב בכיסא גלגלים מתחת לעץ שאדם אחר תלוי עליו. אלה באים בנוסף לשפע של קריצות ומחוות למקור, כולל כותרות בעיתון, ספרים, שלטים, וכמובן האיקונות המוכרות. בראשן המסכה של רורשאך, שעם כל הטירוף והכובד הפסיכולוגי שלו עדיין היה לוחם צדק אמיתי, ובוודאי היה סולד ממה שנעשה בשמו ובדמותו על ידי החלאות שמציגה הסדרה.
הסיפור החדש סוטה מהניו-יורקיות המאוד ניכרת של הספר ומתרחש בטולסה, אוקלהומה, ובמקום המתח הקיומי המפחיד בין האמריקאים לסובייטים באייטיז, "השומרים" פורטת על בעתה אקטואלית אחרת - מלחמת הגזע המבעבעת. די דומה לזו שמתרחשת בארצות הברית האמיתית, עם כמה הבדלים משמעותיים: אחרי עשורים של שלטון ליברלי תחת הנשיא רדפורד, ישנן תקנות מחמירות על שימוש בנשק חם, כולל לשוטרים, ופיצויים הושתו לטובת אזרחים שחורים על עוולות גזעניות שנעשו להם ולקרוביהם בעבר. כפי שניתן לשער, המהלכים האלה גרמו לתסיסה בקרב אנשי העליונות הלבנה. ספציפית בטולסה זה הוביל לכך שמיליציה גזענית מקומית שחבריה עוטים מסכות רורשאך, הוציאה לפועל מתקפה משולבת על כוחות השיטור המקומיים בביתם, בלילה, והרגו גם לא מעט בני משפחה. רק שני שוטרים שרדו אז, וגם זה במחיר של פציעת ירי - הבלשית אנג'לה אייבר והמפקח ג'אד קרופורד (ג'ונסון). על כן בתקנה מקומית על השוטרים להישאר אלמונים ולהסתובב תמיד במסכות.
כך בפיקחות רבה קושרת "השומרים" בין תחפושות ומסכות הגיבורים והנבלים, לבין מצנפות וברדסים שמהווים סמל לגזענות מושרשת עם מסורת ארוכה אפילו יותר מאשר של גיבורי-על - הקו קלוקס קלאן. זה מובהר כבר בדקות הפתיחה, המציגות סרט אילם נושן שבמסגרתו מרשל שחור (אמיתי, באס ריבס שמו, שפעל במאה ה-19 בארקנסו ובאוקלהומה) עוטה ברדס, לוכד שריף מושחת שגנב את המקנה של תושבי העיירה הלבנים. כאשר ההמון רוצה לפגוע בשריף, המרשל מונע בעדם. "ביטחו בחוק!", הוא קורא. איזה גיבור מעורר השראה עבור הילד השחור הקטן שצופה בו, בעוד סביבו נשמעים פיצוצים וניתזים קליעים.
זוהי טולסה, 1921, מקרה אמיתי אף הוא שנשכח וכמעט אינו נלמד בארצות הברית, על אף שמדובר באחת התקריות הגזעניות הקיצוניות ביותר בתולדותיה. במשך יומיים הפך רובע גרינווד האמיד, שכונה וול-סטריט שחור, לזירת פוגרום שבו טבחו לבנים בשחורים. כ-300 איש נהרגו ומעל 800 נפצעו. הילד הקטן שאנחנו עוקבים אחריו מוברח משם על ידי הוריו, צופה באימה בלינצ'ים ובהוצאות להורג שמתקיימים ברחוב הראשי, מעליהם אפילו חגים מטוסים שממטירים תבערה על האזרחים השחורים. הילד נלקח על ידי הוריו ומושם בעגלה שבורחת מהמקום, בדומה לקאל-אל - לימים סופרמן - שהוריו מילטו אותו מקריפטון הנחרבת.
לינדלוף לוקח את היסודות של הספר, את האמירה שלו על לוחמי צדק פרטיים, את הפרנויה, את "מי שומר על השומרים", התחושה הזו שאי אפשר לסמוך על מי שאתה אמור לסמוך עליו, ומחיל אותם על נושאים שפתאום מתחדד עד כמה הם הולכים יד ביד. החל מהפקדת הצדק בידי חלאות וכלה בקו הדק, אולי בלתי קיים, שבין ויג'ילנטיות ולינצ'ים. זה מגיע לשיאו בפרק עתידי, גאוני, שפתאום גורם לסדרה להיראות כמו המשך טבעי אמיתי של הספר, כאילו רק היה צריך לבוא ולמלא כך את החסר; במיוחד בהתחשב בכך שהקומיקס היה לבן מנשוא, נטול דמויות שחורות משמעותיות. הנה הרובד שמתחת למה שראינו, וגם לפניו ואחריו. הוא רוחש ממתח גזעי, והדמויות בו מעוצבות בידי הטראומות שחוו, בין אם מדובר בטבח גזעני ובין אם במתקפה של דיונון מהחלל.
אחד האלמנטים הכי מבדרים ב"השומרים" הוא "עלילות גיבור אמריקאי" - סדרה בתוך הסדרה שמגוללת את הסיפור המוכר מהספר בצורה זולה, גסה ויעילה, מה שנראה בוודאי כמו הסיוטים של אלן מור. מאז ומתמיד הקפיד הסופר למשוך את ידיו מכל עיבוד ל"השומרים" המקורי, והמקרה הנוכחי אינו שונה. אף על פי כן, קשה לא לתהות אם הוא לא יעריך את מה שלינדלוף עושה כאן, אם יטרח לצפות בסדרה. כי ככל שנוקפים הפרקים מתברר כי לא זאת בלבד ש"השומרים" מהווה המשך ראוי למקור, אלא לפרקים אף משדרגת אותו.
"השומרים" משודרת בימי שני בצמוד לארצות הברית ב-HOT, yes וסלקום tv.