פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "משחקי השף" נראית כמו שריד ארכאי לעידן טלוויזיוני מיושן

      גם בעונתה החדשה, "משחקי השף" נעדרת עוצמה טלוויזיונית. נכון, היא לא מזיקה, לא יומרנית, וגם לא נבזית כלפי המתמודדים שמגיעים אליה - דברים שאינם לגמרי מובנים מאליהם. גם הכימיה בין הארבעה היא חיובית, אך גם משעממת להפליא. ולא הגיע הזמן למצוא אישה שתשב בפאנל?

      משחקי השף אסף גרניט (צילום מסך)
      ארכאי. אסף גרניט ב"משחקי השף" (צילום מסך)

      האמרה הידועה אומרת שסוס מנצח לא מחליפים. במרוץ הטלוויזיוני הסוסים המנצחים היום הם תכניות בישול שחוזרות על עצמן. וכפי שסוס מירוץ ממשיך לרוץ מרוץ אחר מרוץ עד שנגמר לו הכוח והוא נזנח, לתכניות הבישול לא צפוי גורל אחר: הן ימשיכו להתחרות אחת בשנייה, להיראות בדיוק אותו דבר, עד שייצאו לכולנו מכל החורים. לחלקנו זה כבר קרה.

      כש"משחקי השף" עלתה לאוויר, משחק המילים שבשם שלה היה כמעט רענן. "משחקי הכס" הרי הייתה אז הסדרה הכי חשובה ומצליחה בטלוויזיה. אלא שהסדרה של HBO כבר נשרפה מזמן באש דרקונים, גוועה לתוך שתי עונות מגוחכות ובלתי אמינות והסתיימה לה. "משחקי השף" שרדה את מותה של הסדרה שעל שמה היא נקראת, והיום היא נראית כמו שריד ארכאי לעידן טלוויזיוני מיושן.

      שוב ארז קומרובסקי, מושיק רוט, יוסי שטרית (החביב מבין הארבעה) ואסף גרניט מגיעים למפגש השנתי שלהם. שוב הם מפריחים אמירות על דרך ומסע ומקום ואוכל פלצני לעומת האוכל של אמא והבית, כאילו לא השיחה הזאת לא נוהלה 700 פעמים על המסכים בכל תכנית בישול אחרת או סתם בעונות הקודמות של העונה הזאת. אין שינוי בפורמט. אין שינוי בצוות ההגשה. חביב, אולי. מעורר תיאבון, במידה. ליהוק לא רע, ייתכן. אבל אם זה היה שידור חוזר של אודישנים מהעונה הקודמת, קשה היה לשים לב.

      משחקי השף אסף גרניט (צילום מסך)
      שידור חוזר? "משחקי השף" (צילום מסך)

      להיצמדות לכללי הפורמט יש יתרונות. דברים משתפשפים, תגובות מתעצבות, אנשי מטבח הופכים לדמויות טלוויזיוניות. כאן זה פשוט לא מיתרגם לאפקט משמעותי: גם בעונתה הרביעית הרשמית (אפשר גם לספור אחרת), "משחקי השף" נעדרת עוצמה טלוויזיונית במלוא מובן המילים. נכון, היא לא מזיקה, לא יומרנית, וגם לא נבזית כלפי המתמודדים שמגיעים אליה - דברים שאינם לגמרי מובנים מאליהם. גם הכימיה בין הארבעה היא חיובית, אך גם משעממת להפליא.

      כל זה ראוי לציון כי דווקא המנחה מירי בוהדנה כמעט ולא מקבלת זמן מסך, וכמובן שההפקה לא מצאה לנכון גם השנה למצוא אישה שתשב בפאנל של ארבעת המומחים, אז מה אם אנחנו כבר בשנת 2019. ההערה הזאת בדיוק, אגב, נכתבה גם בביקורת שנכתבה על התכנית בשנת 2018 - אבל אם "משחקי השף" ממשיכה להיות תקועה בעבר, גם לעיתונאים מותר.

      בקטנה

      אם יש אלמנט שממחיש את החיוורון של "משחקי השף" הוא דווקא לא קשור לחיך, אלא לאוזניים. כמו קלישאת הריאליטי שהיא, כשמישהו לא עלה לנבחרת ניגנו ברקע את "אלוף העולם" של חנן בן ארי, וכשצריך היה פילר מרגש הדביקו את "לפני שייגמר" של עידן רייכל. זה חוזר על עצמו כמעט בכל ריאליטי ישראלי, אבל שני השירים האלה לא מספיק ותיקים כדי שהטלוויזיה תסחט אותם עד שאי אפשר יהיה יותר. מה אתם יודעים: גם בעניין הזה כבר נכתב כאן בעבר על "משחקי השף".