כל כך הרבה יצירות עבריות פרנס הקיבוץ בהיסטוריה הקצרה של המדינה העברית. שירים, ספרים, סרטים, מחזות, סדרות. גם גוויעתו הכל כך סמלית כבר הפכה לחומר גלם בידיהם של יוצרים עבריים - 2011 לבדה בלטה עם הסדרה התיעודית המצוינת "הקיבוץ" של מודי בר-און וענת זלצר והסדרה העלילתית "יחפים" של אורי סיון, שתיהן ב-HOT. והנה כמעט עשור אחרי כן, הרעיון הקיבוצי עומד בבסיסה של סדרה חדשה של אותה HOT, ומפיח גם בה המון אנרגיה ומתח. הקונספט של קבוצת אנשים שחיה איש בתוך חיי חברו, ההתנגשות הבלתי נמנעת בין אידיאלים לטבע האנושי, בין אידיאלים של אז לאידיאלים של היום - זוהי דרמה שיושבת שם ומחכה שיקטפו אותה.
כך עושה "קיבוצניקים", שיצרו יונה רוזנקיאר, אבנר שפע, אמיתי אשכנזי ואורי ויסברוד. הדרמה הסמי-יומית (ימים א'-ג') עוקבת אחר מספר חברי כיתה אחת בקיבוץ הצפוני הפיקטיבי מעיין חיים, כיום כבר בני 30 ועדיין חיים בצמידות גדולה, לא בקיבוץ אלא בחייהם החדשים בתל אביב. יאיר "יא יא" קרפטינג (רועי ניק) היה המוצלח שבחבורה, ועזב מזמן את הקיבוץ לטובת חיים משגשגים בגרמניה וניתוק כמעט מוחלט מחייו הקודמים. כאשר הוא חוזר לביקור, הוא נשאב בעל כורחו אל החברים מפעם העומדים מול כוח שמנסה לשבור אותם: מני נקש (יניב ביטון), שבנעוריו היה ילד חוץ דחוי ונתון לגזענות באותו קיבוץ, הוא כעת כונס הנכסים שבידיו מצוי גורלו של מעיין חיים. נכס כזה הוא האנגר בשכונת התקווה בתל אביב, בעבר מחסן של הקיבוץ וכיום מקום משכנם של כמה מחברי הכיתה.
על סמך שלושת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת (מתוך 39), לא מעט דברים עובדים לטובתה של "קיבוצניקים". הבולט ביותר הוא הכימיה הנהדרת בין השחקנים. הדינמיקה ביניהם טבעית ואמינה, באמת נראה שהם מכירים זה את זה כל חייהם. המשחק של כולם טוב, ומצטיינים במיוחד ניק בתפקיד הראשי, ג'ייד דייכס וויקס (בתפקיד סמדי בלוך המחוספסת) ואסף פרי (כבן זוגה הנינוח, יחי וייץ). ניכר כי הבימוי של בעז פרנקל נותן להם מרחב נשימה ואפשרות לאלתורים שמקנים אותנטיות לכל זה.
העלילה עצמה מתפתלת ונבנית בתבונה, על אף רגעים שנראים מעט מופרזים לעיניים של מישהו שלא גדל בקיבוץ (סצנת השירותים בפרק הראשון הכפול היא הבולטת בהם). אולם די מהר מתברר כי "קיבוצניקים" היא הרבה יותר מרק עלילה מבדרת בסדרת דרמה יומית, אלא ניחנה בתסריט פיקחי וממולח. ההברקה הכי גדולה היא דמותו של יוגב (יואל רוזנקיאר, אחיו של אחד מהיוצרים), אחד מחברי הכיתה שנפגע במוחו בתאונה קשה בנעוריו, שמאז למפרע הפכה את חבריו למטפלים שלו. דמותו משמשת הן ככלי עלילתי המקדם את הסדרה ומניב כמה מהרגעים הכי חזקים בה, והן כאלגוריה שלמה לקיבוץ ולמצבו.
עוד בנושא:
ריאיון עם ליהי קורנובסקי שמככבת בסדרה
יוגב הוא תזכורת כואבת של משובות נעורים מרות, שבמידה רבה יכולים להיות רעיון העוועים הקיבוצי כולו. לינה משותפת, הורים לא נוכחים ("אני לא יודעת אפילו מה הוא אוהב לאכול", אומרת אמו של יוגב כשהם מבקשים להעביר אותו אל חזקתה), פרטיות בלתי קיימת, גבולות מטושטשים כדרך חיים, גזענות כלפי מי שאינו בגוון שלהם. עיוותים שנולדו מתוך אידיאלים נעלים כיישוב הארץ, אחווה והקרבה, כשם שאבותיהם עשו פעם וכפי שהם נאלצים לעשות עתה.
החשיבות הכי גדולה של ההאנגר היא היציבות שהוא מספק ליוגב. על כן המלחמה שהחברים פוצחים בה נגד מני נקש - מייצג ישראל השנייה, לטוב ולרע, אם כי באופן שטחי למדי בפרקים הראשונים - היא מלחמה על העבר, על ההוויה, על הקיבוץ כולו. ואם יוגב מגלם בו את התנועה הקיבוצית, "קיבוצניקים" גם מבהירה מי הם האשמים במצב הרעוע: החברים עצמם גרמו לתאונה שלו. ההיסטוריה הזו, יוגב עצמו, הם השלשלאות של רעיו, מונעים מהם להמשיך הלאה.
שלושה מתוך ארבעת יוצרי "קיבוצניקים" (כולם פרט לויסברוד) גדלו בעצמם בקיבוץ. ויש משהו סמלי בכך שכמו גיבוריהם גם הם אינם מסוגלים לזנוח אותו, גם אם פיזית הם כבר אינם שם בהכרח, מנציחים אותו ואת קסמו ואת כשליו בסדרה שלהם. הרבדים שהם מרכיבים עמם את "קיבוצניקים" מקנים לה שאר רוח, הופכים אותה למשהו שהוא מעבר לעוד אחת בשורה של יצירות העוסקות בקיבוץ.
"קיבוצניקים" משודרת בימים א'-ג' ב-20:15 ב-HOT3.