(בסרטון: מסיבת עיתונאים עם ניק קייב ביום הופעתו בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, נובמבר 2017)
כשהתחיל משבר הקורונה, אחת האבנים המתגלגלות הראשונות במפולת ביטולי הופעות המוזיקה הבין-לאומיות, הפסטיבלים הגדולים ושאר אירועי המוזיקה - הייתה של אבריל לאבין. בגלל התפשטות הווירוס נאלצה הזמרת הקנדית לבטל את סיבוב ההופעות שלה באסיה ושבוע לאחר מכן את שאר הסיבוב באירופה.
"מה שקרה עם אבריל ממש שבר את הלב, כי יש לה מעריצים בכל אסיה ואירופה וחיכינו המון זמן כדי שתוכל לצאת לסיבוב ההופעות של 2020", אומר לוואלה! תרבות ג'יימס דינר, מנהלה של לאבין ואחת הדמויות הבולטות בתעשיית המוזיקה האמריקאית, בשיחת טלפון ממיאמי. "הכרטיסים להופעה של אבריל אזלו מיד, וקיבלנו בקשות להופעות נוספות ואפילו יותר גדולות. היא לא הייתה המון שנים בסין. כמובן, ההופעות בסין היו הראשונות שניצב מעליהן סימן שאלה, בגלל שהיא כנראה המקור לווירוס. מהר מאוד גם התאריכים במזרח אסיה בוטלו וגם התאריכים ביפן, ואז איטליה ואירופה בכלל שהפכה למוקד התפרצות. דחינו את ההופעות לסוף 2020 או ל-2021. אבל אפילו היום זה לא חכם למכור כרטיסים כי במצב הרוח העולמי לא ברור אם אוהבי המוזיקה מעוניינים ומסוגלים ללכת ולרכוש כרטיסים להופעות".
דינר ייסד את חברת המוזיקה "Freesolo Entertainment", שותף בחברת ניהול האמנים "Vector" ובין שלל הצלחותיו הגדולות גם גילה, החתים ואחראי להצלחת הענק של להקת מארון 5. "תעשיית ההופעות החיות נפגעה קשה מאוד מהתפשטות הקורונה כי הווירוס הופיע ממש לפני הקיץ, העונה שהיא שיא ההופעות החיות בארצות הברית", הוא מוסיף. "למעשה כל סיבובי ההופעות בוטלו או נדחו. אנשים בנו הפקות גדולות, שכרו מוזיקאים וצוותים, ובנוסף לכך שלא ירוויחו על הופעות הקיץ ישנו גם סכום לא מבוטל של הוצאות שכבר הושקעו בהופעות האלו. אז זו פגיעה כלכלית כפולה. אם הווירוס היה מופיע קודם, אנשים לא היו כבר עמוק בתוך תהליך ההפקות של הופעות הקיץ. גם לא ברור אם בכלל יקבלו החזר על ההוצאות האלו. יש הרבה דיונים האם הביטוח יחזיר את הכספים הללו. נפגעים נוספים הם תעשיית המרצ'נדייז, מקדמי ההופעות והחניונים. כולם כרגע באפלה. אפילו אם מחר הווירוס ייעלם באורח פלא, יהיה בלתי אפשרי להתארגן בזמן לקיץ הקרוב".
נראה שאנחנו עוד רחוקים משיאו של משבר הקורונה, ואת סופו אפילו קשה לדמיין באופק, ודווקא משום כך מסקרן במיוחד להעריך מה יקרה בענף ההופעות בבוקר שאחרי הקורונה. ספוילר: רוב המפיקים לא מאוד אופטימיים באשר לסיכוי לחזרה מהירה לשגרה. חלקם חוזים כמה שינויים משמעותיים שצפויים בענף, למשל מחירי כרטיסים שיירדו בגלל מיתון, קהל מבוגר שימעט ללכת להופעות גם כשיהיה מותר להתקהל, ואמנים שלא ימהרו לשוב לסיבובי הופעות עולמיים. או כמו שניסח את זה היטב ג'יימס דינר בשיחה איתנו: "גם בימים רגילים, שוק ההופעות אינו מסעדה שנסגרת לתקופה אבל תוך כמה שבועות אפשר לפתוח אותה שוב".
הקהל בכלל והמבוגר בפרט יהסס ללכת להופעות גדולות ביום שאחרי שיוסרו מגבלות התקהלות?
ג'יימס דינר: "אני כמעט בטוח בזה. ייקח הרבה זמן עד שלאנשים יהיה את הביטחון להגיע להופעות. רק אחרי תקופה ארוכה לאנשים תתחיל הוודאות שהם לא יחלו בתיאטרון או באיצטדיון. תחשוב כמה זמן לקח לאנשים אחרי 11 בספטמבר לחזור לאולם של 5,000 איש בגלל פחד על ביטחונם".
המפיק זאב אייזיק, הבעלים של האנגר 11, שהביא בעבר לארץ את מדונה, U2, אלטון ג'ון ולורד אוף דה דאנס, אומר: "לדעתי הצעירים ירצו להתפרק והם יהיו מוכנים להתקהל בכמויות ולהשתולל. אני לא בטוח שהמבוגרים ירצו את זה כל כך בהתחלה. ייקח זמן. למרות שישראלים שוכחים אסונות מהר, לא בטוח שאנשים ירוצו כל כך מהר להתקהל ביום שאחרי. אני רואה שההתנהגות של האנשים משתנה. כך למשל אנשים יעבדו יותר מהבית גם אחרי שתחלוף המגפה, כי הם מתרגלים לעבוד מהבית".
המפיק הוותיק גדי אורון, שלאורך עשרות שנים הביא לארץ אמנים בין-לאומיים רבים ובהם לאונרד כהן, בוב דילן, אירוסמית' ודייר סטרייטס, אומר: "בשנה הקרובה לדעתי תהיה בעיה גדולה מאוד לא רק לקהל המבוגר אלא בכלל לקהל לרצות להגיע למופע כזה או אחר".
שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי בתל אביב: "ביום שאחרי הקורונה תהיה ירידה בכמות הקהל המבוגר, שם יהיה הלחץ. אני לא חושב שזה יקרה בקהל הצעיר. אני לא רואה מניעה לזה שהצעירים ינהרו חזרה להופעות. ייתכן מאוד שההורים שלהם יהיו מודאגים. מתישהו אנשים יקבלו פרספקטיבה שכל הבהלה וההאטה הזאת היא מהומה רבה על לא דבר. אני לא טוען שאין קורונה, לא טוען שאין וירוס ולא טוען שאין שפעת. כמו שיש שפעת בכל עונה, יש קורונה. במקום לקרוא בעיתון את מודעות האבל משדרים לנו את זה עכשיו בטלוויזיה".
מתי להערכתכם יחזרו ההופעות הגדולות?
גדי אורון: "אנחנו עכשיו בשיאה של הפאניקה. מאוד יכול להיות שבשנה הקרובה או עד שלא יהיה חיסון או תרופה למחלה הזאת השלטונות לא יאשרו התקהלויות מעל עשרה אנשים. סיבובי הופעות לשנת 2020 נדפקו. אבל יש לי כרגע משאים ומתנים שנסגרו לשנת 2021, חלקם עם חוזים חתומים ואחד אמן גדול לפארק והיתר במנורה מבטחים, תאריכים שוריינו כאן, ונדע אם זה מתקיים במועד החדש כחמישה חודשים קודם לכן אם נראה שאנחנו חיים בצורה נורמלית ורק אז נהיה בטוחים".
זאב אייזיק: "אני לא חושב שיכריזו בבת אחת שאפשר שוב להתקהל כמו בעבר. זה יחזור לאט לאט. אני מפחד שגם שאחרי שהמצב בארץ ישתפר, זה עדיין לא יקרה במדינות אחרות שקרובות אלינו כמו טורקיה, רוסיה או אפריקה. לכן אני חושב שיהיו מגבלות גם ביום שאחרי אסון הקורונה בארץ. אם המגפה תגיע בשלב ב' למדינות אפריקה או לטורקיה עדיין השמיים שלנו יהיו סגורים או לפחות מוגבלים. לכן אפילו אם הכל יסתדר בארץ אני לא בטוח שאמן מארצות הברית ירצה או יוכל להגיע לכאן. תהיה הגבלה בתזוזת האמנים ממדינה למדינה. אני לא רואה שאמן מארצות הברית יבוא רק לישראל, כי בדרך כלל הם עושים סיבוב הופעות כדי להפחית בהוצאות. אני לא רואה אור זוהר בקצה המנהרה בשלב הקרוב. אני מאוד מפחד מהצפוי לנו. אבל מופעים קטנים יתקיימו, אמנים ישראלים יעלו לבמה וזה אולי ייתן להם יותר כוח, בעיקר אלה שמופיעים בפני צעירים".
שאול מזרחי: "זו שאלה גדולה, מתי יחזרו ההופעות הגדולות. נראה לי שאנחנו, העוסקים בהופעות, האחרונים שיפתחו להם את הדלתות, אנחנו האחרונים שמעניינים את הממשלה. יפתחו מפעלים והרבה דברים, אבל מפיקי ההופעות יאכלו לקרדה. כרגע יש כמות בלתי נתפסת של הנחיות וחוסר יכולת לקבל החלטה נכונה, אבל הלחץ הכלכלי יגרום לזה שהממשלה המטומטמת בסוף תפתח את השוק. כרגע יש 60 מתים. אני לא מקל בזה ראש, אבל בשפעת רגילה היו מצבים שמתו 19 אנשים בתוך כמה ימים ואיש לא דיבר על זה. אני מאמין שעוד השנה נחזור לעניינים כי כרגע יש 600 אלף אנשים שאין להם שום שיפוי ושום פיצוי. אנשים יכנסו ללחץ כלכלי, והסטרס יהרוג אותנו הרבה יותר מהקורונה. הבעיה היא בלחץ המטורף של התקשורת והמנכ"ל האידיוט של משרד הבריאות שהכניס את כולם לפאניקה".
מרחוק הדברים דווקא נראים אחרת. דינר מאבחן: "אנשים מאוד זהירים לזרוק תאריכים משוערים. אני לא בטוח שיש אור בקצה המנהרה ושווירוס הקורונה יעלם. גם אם מחר בארצות הברית ימצאו תרופה לווירוס הקורונה ייקח זמן ממושך לייצר את התרופה ולהפיץ אותה ברחבי 60 מדינות. אין תאריך שבו הבעיה תיפתר. אתם בתל אביב בסוג מסוים של שליטה על המצב, הייתה אצלכם תגובה החלטית ומגובשת. אולי העסקים לא כרגיל אבל השוק הישראלי יותר מסתגל ומכוון לאתגרים הישרדותיים כאלה. המצב אצלכם יותר בשליטה לעומת מי שנמצא בניו יורק או לוס אנג'לס. אם תשגר את עצמך לארצות הברית תרגיש שלא ברור מה הכיוון ומי מכוון את השליטה במצב, מדענים, פוליטיקאים, הצבא, מושלי המדינות? מפיקי הופעות לא יכולים אפילו להתחיל לחשוב על סיבוב הופעות בסתיו מבלי להישמע לא רגיש, כי כרגע המצב רק הולך ומחמיר".
בנוסף לצל הבריאותי והחרדתי, ענף ההופעות ייאלץ להתמודד גם עם איום המיתון, וחשש שלאנשים יהיה קשה לשלם על הופעות גדולות.
אורון: "השאלה היא מה יהיה המצב הכלכלי. האם יהיה מיתון בעולם ובישראל, כמה כסף יהיה לשלם עבור כרטיס. אני דווקא אופטימי מבחינה כלכלית. אני חושב שגם הספקים גם האולמות וגם מנהלי האמנים בחו"ל ירצו מאוד לחזור ולעבוד. לאמנים יש נטל לא קל על הגב שקשור בצוות, נגנים, מנהלים, עורכי דין והוצאות מפה ועד הודעה חדשה. והכל בוטל. הם ירצו לחזור לעבוד. ואז יבואו מפיקים כמוני ויגידו - רגע, אתם רוצים לחזור לעבוד, וגם אנחנו רוצים לחזור לעבוד, אבל בואו נבדוק האם אני יכול למכור כרטיס באותו מחיר כמו שמכרתי לפני שפרצה הקורונה או בפחות. השוק יצטרך להסתגל למצב חדש, שיסייע לחזור מהר לסוג של נורמליות לפחות בשנה שנתיים הקרובות. אני מאמין שלא תהיה ברירה אלא להוריד את מחירי הכרטיסים להופעות. זה נובע מהעובדה שאנשים שלא עובדים מספר חודשים ומקבלים דמי אבטלה או רק 6000 שקלים יצטרכו להחליט מה הם עושים עם הכסף קודם. בדיוק עכשיו ישבתי עם כמה מפיקים ודנו בדיוק בזה: באיזה מצב כלכלי נהיה כשתתאפשר חזרה לעבודה סדירה. אנחנו מעריכים שיירדו שכר האולם, ההוצאות השוטפות שלנו שקשורות במתן תשלום לספקים, פרסום במדיה וכולי. כי נותני השירותים יהיו רעבים להכנסות, ולא נוכל לשלם כפי ששילמנו בעבר מאחר שמחיר הכרטיס יצטרף להיות נמוך יותר. אגב בעקבות הקשיים הכלכליים מוקמות קרנות לתמיכה בצוותים טכניים, במוזיקאים ובאמנים. לא תמיכה בלהקת איירון מיידן אבל בעובדים שלהם שבבת אחת נקטעה פרנסתם".
מזרחי: "אני חושב שניכנס לסוג של מיתון ולרגרסיה כלכלית. אם המשבר הזה יוריד את רמת המחירים המטורפים של הופעות בשוק הישראלי אני חושב שהקורונה עשתה את שלה. אצלנו בבארבי המחירים שפויים תמיד".
דינר: "אני לא חושב שלאנשים יהיה את הכסף להוציא על מותרות, וכרטיסים להופעות חיות בהחלט נחשבים למותרות ולא למשהו נחוץ. אתה תראה שמחירי הכרטיסים להופעות ירדו. אני לא חושב שתעשיית ההופעות החיות תתאושש לחלוטין אלא בעוד שנה לפחות, ואני לא חושב שייקחו את אותם סיכונים כלכליים כמו לפני הקורונה. אני גם חושב שהכוכבים הגדולים ישלטו לעומת אמנים בסדר גודל בינוני".
אייזיק: "אני מדבר עם אנשי תעשייה מהעולם, כולם בהלם לגמרי. הרבה אנשים לא ייצאו מזה כל כך בקלות. 2020 מחוקה לגמרי. יש כאלו שיש להם קצת חמצן בבנק כדי לשרוד יותר זמן, ויש אנשים כמוני שיש להם הוצאות גדולות. ההוצאות שלנו בהאנגר 11 הן עצומות על שכירות, ארנונה ועובדים. והבניין נעול. בשביל אירוע של 100 איש בהאנגר לא משתלם אפילו להדליק חשמל ומיזוג. לכן הקושי שלנו לשרוד תלוי בעיריית תל אביב, לגביי גביית ארנונה, ובשכירות לנמל תל אביב".
באילו דרכים נוספות תשתנה זירת ההופעות ביום שאחרי הקורונה?
אורון: "אני נוטה להניח שישנה סכנה לפחות בשנת 2021 שמכירת כרטיסים מוקדמת כמעט ולא תקרה, בגלל חוסר הוודאות אם המגפה תחזור או לא תחזור. אם נבחין בזה מראש, נצטרך להתאמץ יותר לפתות את הקהל לרכוש כרטיסים למשל דרך מבצעים מיוחדים".
עמי ניר, הבעלים של חברת SunDyed Music שעוסקת בקידום ופיתוח אמנים ישראלים מול התעשייה בחו"ל, אומר: "המשבר הזה, כאירוע בריאותי וגם כלכלי, יעבור. אחרי שהוא יעבור, הסימן שאלה הכי גדול יהיה אנתרופולוגי. אם העולם יאמין שהאיום הכי גדול שלו הוא אדם זר והנגיפים שבו - זה ברור לגמרי למה תעשיית המוזיקה החיה, שמבוססת על אלפי זרים דחוסים יחד, מפחדת. אבל אני מאמין שאנחנו נראה משהו שונה. ברגע שהאיום הבריאותי יחלוף ואנשים יצאו מהבתים, אנחנו עלולים לראות פה דור שלם של אנשים שמחפשים חוויות וריגושים. Carpe diem. אם תעשיית המוזיקה החיה תמצא דרך לתת לאנשים תחושה שבמועדונים, בפארקים ובפסטיבלים הם מוגנים ויכולים להשתחרר, היא עוד עלולה לראות תור זהב בעקבות זה. האמצעים יכולים להיות טכנולוגיים או לוגיסטיים - כמו כרטיס שמוכיח שנדבקת והבראת בשיתוף פעולה עם משרדי הבריאות - או תודעתיים בלבד, אבל הם יכולים לעבוד".
"מבחינת האמנים והאמניות - תידרש הרבה מלאכת הסברה ועבודה איתם מצד הצוות שלהם. בדומה לנושאים כמו הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, שבו אנחנו מצפים מאמנים להבין הרבה בנושא שזר להם כדי שייקחו בו צד, גם פה בסופו של דבר יהיו אמנים צעירים בני 18, 20, 25, שיצטרכו לקבל החלטות, כמו לצאת לסיבוב הופעות בסתיו הקרוב, עם השלכות דרמטיות יותר משהם כשירים לקבל. בנוסף אנחנו נתחיל לראות נתונים בריאותיים והיתרים של משרדי בריאות ברחבי העולם כתנאי שסוכן מדבר עליו עם פרומוטר מקומי. דבר אחד בטוח - תעשיית המוזיקה צריכה תזרים. החברות גדולות בסקטור ההופעות חטפו מכה קשה, חלקן אנושה, ולכן הטריטוריות הראשונות שיפתחו שערים ויתחייבו לכמות קהל, עלולות לראות שמות גדולים מאי פעם בסכומים נמוכים יותר מבעבר".
יכול להיות תסריט, מוזר ככל שזה נשמע, שאנחנו בתום עידן ההופעות הגדולות לפחות למשך כמה שנים, שבהן יתקיימו רק הופעות קטנות ובינוניות?
דינר: "אני לא חושב ככה. אנשים מכורים להופעות חיות גדולות ותמיד היו. אני לא חושב שהאינסטינקט הטבעי של בני האדם ייעלם, ואני חושב שיש הבדל בין הופעות וירטואליות שרואים בבית לעומת ההתאספות וההתרגשות בהופעות החיות. כמו שתעשיית הקולנוע מצליחה מאי פעם למרות שיש יותר סרטים ותוכן נגיש בטלוויזיה בבית. אני חושב שבסופו של דבר אוהבי המוזיקה יימשכו חזרה לתיאטראות, לאצטדיונים ולהתקהלות. תראה, אחרי ה-11 בספטמבר לקח זמן אבל אנשים חזרו בסוף למדיסון סקוור גארדן. ייקח זמן אבל אנשים יחזרו להופעות החיות הגדולות".
אורון: "אף אחד לא יודע להגיד מה יקרה. אני באופן אישי מתקשה להאמין שההופעות הגדולות ההמוניות ייכחדו. אבל יכול מאוד להיות שזה לא יחזור בבת אחת, זה יהיה תהליך שלאט לאט יחזיר אותנו למצב נורמלי.
מזרחי: "אני ממש לא חושב שתם עידן ההופעות הגדולות. אז אולי יידחו את ההופעה של רד הוט צ'ילי פפרז אבל לא יבטלו אותה. סירק דה סוליי בוטל זמן רב מראש כי הוא דרש היערכות ארוכה. מוריסי ביטל באירופה, לא יודע מה יהיה איתו. אבל בגדול אם הדברים יידחו לסתיו בעיניי זה יהיה דבר מבורך. החיים נמשכים. דור צעיר כמה לתרבות. אחרי משבר כזה וחוסר ודאות כזאת, התפקיד של הציבור יהיה לחיות כל יום כאילו זה היום האחרון שלו. המשבר הזה מחזיר אותנו לפרספקטיבה. כמות ההודעות שאני מקבל מאנשים שהם מתגעגעים להופעות לא תסולא בפז. טוב לי שאנשים יתגעגעו. במשך שנים רואים את התרבות כדבר מובן מאליו. וואלה, שיתגעגעו. אני מצר על זה שאמנים רצו להופיע בטלוויזיה ולא נתנו לאנשים להתגעגע".
ומסימני השאלה המודאגים לגבי עתיד המופעים הגדולים, נתעודד מעט לגביי פן אחר בעולם המוזיקה בהווה. בניגוד לענף ההופעות המדמם, ההקלטות לא ספגו מכה אנושה. "תעשיית ההקלטות, חברות התקליטים והסטרימינג נמצאות במצב טוב יחסית, ולא מרגישים את המכה של ענף ההופעות", אומר ג'יימס דינר. "למעשה הבידוד כנראה תורם יותר לצריכת מוזיקה, כשאנשים נדרשים לשבת בבית ומחפשים מה לעשות. ללייבלים יש פחות הוצאות על שיווק לתקופה ארוכה. אז אם אתה לייבל של תקליטים אתה לא מצלם קליפים, שזה הוצאות, ואתה לא משלם על תמיכה במסע הופעות כי אף אחד לא מופיע. לא מוציאים כספים על שיווק כללי, כשאומנים מופיעים בתוכניות טלוויזיה או באינסטגרם, וברדיו".
ואם להמשיך להיאחז לרגע במעט אופטימיות בתקופה הלא קלה הזאת, יש יתרונות נוספים במצב הנוכחי? אולי יצירה מוגברת שתוביל ל"בייבי בום" של המון שירים נהדרים?
"זו שאלה מצוינת. למשל האמנים שאני מייצג, עודדנו אותם לנצל את ההזדמנות הזאת וליצור מוזיקה ותוכן ללא הסחות הדעת והמחויבויות שיש להם בדרך כלל. אמנים בשנות השבעים לא התעסקו עם הפצה וקידום של מוזיקה אלא ביצירה הבאה שלהם, שהניבה אלבומי קונספט מעולים וחלקם הפכו לאלבומים הנמכרים של כל הזמנים. למרבה הצער או למרבה המזל, תלוי איך מסתכלים על זה, ב-15 השנים האחרונות אמנים נמצאים תחת לחץ חברתי ומחויבים להוציא סינגל כל כמה שבועות. יש להם צורך להגיב ברשתות החברתיות, ואין ממש יציאה מהמעגל הזה. הם תמיד עושים משהו: סיבוב הופעות, מצלמים סרט, הופעות בתוכניות טלוויזיה ועוד. עכשיו יש הזדמנות לקהילה היוצרת לצאת מהמעגל הזה, ואני מאמין שזה יוביל ליצירת מוזיקה מעולה. בתקופה הזאת הרבה לחצים והפרעות מנוטרלים לכמה חודשים, ואנחנו נראה מוזיקה מצוינת כתוצאה מהמצב".