פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      צעד קטן לאנושות: "חיל החלל" של נטפליקס לא מצליחה לגעת בכוכבים

      האיחוד בין גרג דניאלס לסטיב קארל, יוצר "המשרד" האמריקנית והכוכב שלה, לטובת סדרה קומית חדשה בנטפליקס הבטיח רבות, לא מעט בגלל הקאסט המדהים שלה. אולם על אף שהיא חביבה, "חיל החלל" כל כך לא מגובשת עד שקל לשכוח ממנה רגע אחרי הצפייה

      צעד קטן לאנושות: "חיל החלל" של נטפליקס לא מצליחה לגעת בכוכבים
      נטפליקס

      כמות הפרצופים המוכרים והאהובים בתפקידי המשנה של "חיל החלל", הסדרה הקומית החדשה שעולה ביום שישי בנטפליקס, די מסחררת. הקאסט הקבוע מונה את סטיב קארל, שגם יצר את הסדרה עם גרג דניאלס, האיש שאמון על הגרסה האמריקנית לסדרה שבה פרץ קארל, "המשרד". מסדרה אחרת של דניאלס, "מחלקת גנים ונוף", הוא ייבא את בן שוורץ, שלמרבה הכיף משחזר כאן בערך את תפקידו כז'אן-ראלפיו. מלבדם נמצאים כאן בתפקידים שונים ג'ון מלקוביץ', ליסה קודרו ("חברים"), ג'יין לינץ' ("Glee"), נואה אמריך ("האמריקנים"), פטריק וורברטון (פאדי מ"סיינפלד"), ג'ימי או יאנג (ג'ין יאנג מ"עמק הסיליקון"), דיאנה סילבר ("חורשות את הלילה"), וגם פרד ווילרד המנוח בתפקידו הטלוויזיוני האחרון.

      הסדרה נוצרה בהשראת היוזמה של דונלד טראמפ. נשיא ארצות הברית העלה את הרעיון להקים "חיל חלל" שיהיה הזרוע השישית של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, עליה יוטל "להגן על לוויינים מהתקפות" ו"לבצע משימות אחרות הקשורות בחלל", או משהו כזה. במסגרת הזו נאלץ הגנרל הבכיר מארק ניירד (קארל, שלשם התפקיד מסגל קול חצצי מעצבן) לשתף פעולה עם מדען אקסצנטרי (מלקוביץ') כדי להכשיר את הסוכנות החדשה של צבא ארצות הברית.


      מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

      חיל החלל, סטיב קארל (יח"צ , ארון אפסטין/נטפליקס)
      למה הקול החצצי המעצבן הזה? סטיב קארל, "חיל החלל" (צילום: ארון אפסטין/נטפליקס)

      נוכחותם של רבים מהקומיקאים והשחקנים שמעטרים את הסדרה מציתה אסוציאציות בלתי נמנעות לתפקידים איקוניים שלהם, ולאורך עשרת הפרקים שלה "חיל החלל" ("Space Force") מעלה על הדעת בערך את כולם. עם זאת, מעצם הפלרטוט שלה עם כותרות העיתונים ועם הגחמנות של נשיא ארצות הברית, הדמיון העיקרי של הסדרה הוא לסאטירה הטלוויזיונית הגדולה האחרונה עד כה - "Veep". לא פחות משלושה שחקני משנה מהסדרה ההיא מעטרים את "חיל החלל" לאורכה: דן באקדאל (שהיה שם חבר הקונגרס רוג'ר פרלונג, בעל הפה הכי מלוכלך בעולם של פיות מלוכלכים), דיידריך ביידר (מנהל הקמפיינים ביל אריקסון) וג'סיקה סנט קלייר (דיינה, חברתו הרכושנית של גארי).

      זה שידוך שעובד יפה, או לכל הפחות מעניין. כאשר "חיל החלל" במיטבה היא ממחישה כיצד "Veep" עשויה הייתה להיראות לו היה לה לב, וגם תקציב עתק. התככים, מלחמות האגו והפוליטיקה הטפלה של וושינגטון ושל צבא ארצות הברית נתקלים באהבת האדם האופיינית לדניאלס, ומצליחים למצוא איזון יפה בין נקודות הקיצון. "חיל החלל" משעשעת, קצת מרושעת אבל לא מדי, מנצלת היטב את המתחמים הבתוליים שהיא פוסעת בהם כדי להמציא שלל קונפליקטים מקוריים ומתקבלים על הדעת, ועושה את כל זה תוך שימוש נרחב באפקטים מיוחדים.

      חיל החלל, ג'ון מלקוביץ' (יח"צ , ארון אפסטין/נטפליקס)
      היחסים בין דמותו לבין זו של קארל לא קלישאתיים. ג'ון מלקוביץ', "חיל החלל" (צילום: ארון אפסטין/נטפליקס)

      רוב הדברים האלה נכונים בעיקר לשלושת הפרקים הראשונים. החל מהפרק הרביעי והלאה "חיל החלל" פתאום משנה כיוון. העוקצנות החדה שלה עוברת להילוך נמוך בהרבה ומפנה את מקומה לדברים שקנו לדניאלס את עולמו - קומדיית מקום-עבודה מן השורה. השלב הזה - מה לעשות - פחות רענן וגם פחות מצחיק מאשר ההתחלה, גם אם עמוס ברגעים חביבים. אחרי הכל, דניאלס הוא איש מלאכה מיומן. הוא יודע לברוא דמויות מאופיינות היטב (או להפוך אותן עם הזמן לכאלה) ואז לצוות אותן זו עם זו בדרכים לא מובנות מאליהן המניבות קומדיה לא רעה, לבלוב של רומנטיקה ורגעים אנושיים מקסימים - לפעמים בה בעת.

      למשל דמויותיהם של קארל ומלקוביץ'. אף ששניהם נציגים נוספים ולכאורה יריבים במלחמה עתיקת היומין (והרלוונטית מתמיד) בין אנשי ההחלטות לאנשי המדע, הקשר ביניהם כמעט לא נופל לקלישאות ולמוסכמות התסריטאיות החבוטות; היחסים בין ניירד לרעייתו (קודרו) מקבלים טוויסט ביזארי שמשנה את כל התמונה ביניהם, וכן הלאה.

      חיל החלל, ליסה קודרו, דיאנה סילבר (יח"צ , ארון אפסטין/נטפליקס)
      טוויסט ביזארי. ליסה קודרו ודיאנה סילבר, "חיל החלל" (צילום: ארון אפסטין/נטפליקס)

      גם בשלבים הנשכניים-פחות שלה, "חיל החלל" נהנית להרכיב את סיפוריה מרעיונות מתקבלים על הדעת, החל מנסיונות להדוף את עיצוביה של אשת הנשיא למדי החיִל החדש, וכלה במתיחות בין ארצות הברית ל"ידידות" כמו רוסיה וסין. את אלה מלווה מוזיקת בלוקבאסטרים הוליוודית מעוררת השראה שפעמים רבות באה כקונטרסט מבדר להתעסקויות הקטנוניות של הדמויות.

      ואחרי כל זה, קשה לא להתאכזב מ"חיל החלל". ניכר שמדובר בסדרה המנסה למצוא את דרכה. לא מספיק מצחיקה, לא סגורה על עצמה, תכופות מחליפה נימות - מקשוחה לרכה למצחיקה לרצינית - בצורה שלא תמיד מתלכדת לישות אחת, ומדלגת לא פעם על פרטים עלילתיים חשובים ופשוט מציגה בפנינו עובדות. בהתחשב ברעיון המבטיח שלה, הבחירה של דניאלס לסגת די מהר אל סוג הקומדיה שהוא מעולה בו נראית אפילו מעט פחדנית. כאילו "חיל החלל" מתנסה ואז מיד חוזרת לתלם, ולאחר מכן נשארת בו רוב הזמן. זה מבאס בעיקר כי רק לפני שבועות ספורים הוכיח דניאלס שהוא יודע ליצור גם דברים רעננים בהרבה - "העלאה" הנהדרת באמזון פריים וידאו עשתה בדיוק את זה.

      חיל החלל, בן שוורץ (יח"צ , ארון אפסטין/נטפליקס)
      כמעט ז'אן-ראלפיו. בן שוורץ, "חיל החלל" (צילום: ארון אפסטין/נטפליקס)

      ההיסטוריה מלמדת שלסדרות של דניאלס יש נטייה להשתפר בחדות בעונות השניות שלהן - כך זה היה עם "המשרד", "מחלקת גנים ונוף" ו-"People of Earth" - כך שאולי כמוהן גם "חיל החלל" תהיה ממש מעולה אם נטפליקס תזמין ממנה עונה נוספת. נכון לעכשיו, חביבה ונסלחת ככל שתהיה במהלך הצפייה, היא נשכחת להפליא.