בשנים האחרונות נטפליקס הייתה מיני-חממה למיקיילה קול. אפשר היה לסמן שם את עלייתה העקבית של היוצרת והשחקנית הבריטית-גנאית. ראשית בסדרת הדרמה הקומית של ערוץ E4, "מסטיק" ("Chewing Gum", שכבר לא זמינה בשירות), על צעירה מבית דתי אדוק שמגלה לראשונה את הלכי העולם והסקס. ב-2015 קול יצרה אותה וכיכבה בה ואף זכתה בגינה בשני פרסי בפט"א. לאחר מכן, ב-2018, הגיעה "זעקת האדמה השחורה" ("Black Earth Rising"), דרמה מורכבת, פיוטית ורבת עוצמה שעסקה ברצח העם ברואנדה. קול הסתפקה במשחק בלבד אבל הפגינה מנעד דרמטי מרשים ולופת. מלבד אלה קול גם מפציעה בשני פרקים שונים של "מראה שחורה" ובסרט "עבר זמן רב" ("Been So Long"), הזמינים אף הם בנטפליקס.
על פניה, בסדרה החדשה שהיא יצרה ומככבת בה, "להרוס אותך" ("I May Destroy You"), יש מיזוג של המרכיבים שהכרנו מקול בעבר - חוסר הפשרות, הטון האישי והכישרון. אלא שהפעם זה לא קורה במסגרת רכש של נטפליקס אלא כסדרת מקור עבור HBO (ובישראל מדי יום שני ב-HOT, yes וסלקום tv, בצמוד לשידור בארצות הברית), מה שהופך את "להרוס אותך" ליצירה בעלת הפרופיל הגבוה ביותר של קול עד כה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
קול מגלמת את אראבלה, צעירה מלונדון שהצלחתה כמשפיענית רשת כבר הפכה אותה למשהו שהוא הרבה מעבר לזה. אראבלה מגלמת בה משהו עכשווי, עירוני, חופשי, נטול דאגות ובושה. יש לה קבוצת חברים אהובים שהסדרה מקפידה להקדיש גם להם תשומת לב וזמן מסך, ממנו עולה תמונה של צעירים שחורים בני ימינו, על החשק, האהבה, הסטוצים, השאיפות והמתחים הגזעיים האקראיים. ומעל הכל - "להרוס אותך" עוסקת בהסכמה למין, תקיפה ואונס, בהשראת התרחשויות אמיתיות בחייה של היוצרת.
הוצאת ספרים נחשבת נתנה לאראבלה מקדמה לכתיבת ספר שהיא בדיוק בשלבי הסיום שלו. בחורות עוצרות אותה ברחוב כדי להגיד שהן מתות עליה ולבקש תמונה. אולם הגישה הקלילה של אראבלה נתקלת בקרקע המציאות כשהיא מגלה שמישהו סימם את המשקה שלה, מה שמאלץ אותה לבחון מחדש כל מרכיב בחייה. בדקות האחרונות של הפרק הראשון, כאשר היא מסתובבת ברחוב בעודה תחת השפעת הסם, ניגשת אליה מעריצה ואומרת לה עד כמה אהבה את מה שכתבה על היתרונות של שפתיים גדולות בכל הנוגע לשימוש בליפסטיק. המעריצה מתארת לאראבלה את ההתחבטות הערכית שהייתה לה: "למי אכפת מליפסטיק, יש ילדים רעבים באפריקה" היא מספרת שאמרה לעצמה, בטרם הודתה עד כמה התובנה השטחית הזו חשובה לה.
על התפר הזה שבין הבועה למציאות נעה "להרוס אותך". בין החירות לבין החלאות שינצלו אותה. בין השאיפה לנורמליות לבין עניינים שבסופו של דבר אי אפשר לעצום את העיניים כנגדם. אוהבי-כיף ככל שיהיו, הטלוויזיה בבתים של גיבורי הסדרה תמיד דלוקה על דיווחי חדשות העולם, כמו כדי לומר שהאסקפיזם שלהם מתון ומודע. מסמנים לעצמם את המעגל שהם בתוכו אבל גם תמיד מביטים ממנו החוצה כדי לאשש את הבריחה הזו, להצדיק אותה. וכמו שמרמז שם הסדרה, פן אחד מאיים תמיד להחריב את האחר. זה נכון לנושא המרכזי של הסדרה אך גם לכל עצימת עיניים באשר היא, כפי שהחיים ב-2020 מקפידים להזכיר לנו.
רק בפרק השני מתבררות העוצמות ש"להרוס אותך" מסוגלת להגיע אליהן, הן רגשית והן נראטיבית, כשאראבלה מלקטת את שברירי הזיכרונות מליל אמש כמו בחקירה בלשית עד שהיא מרכיבה מהן הבנה נוראה וקורעת-לב. אבל זה בדיוק העניין. הסדרה מסוגלת להגיע אל הרמות האלה, אך פעמים רבות משוטטת בלי תכלית נראית לעין, וגם בלי עניין, כמו בני סוף שנות העשרים/תחילת השלושים שמחפשים את דרכם. לא שאין בכך טעם. בדרך הזו "להרוס אותך" מציגה בפנינו את הגיבורה כמי שאינה מוגדרת רק על ידי הפגיעה האיומה שחוותה. היא מוודעת אותנו אל חייה כדי שנראה כיצד אלה מתהפכים וכיצד היא מנסה ליישר אותם. איך מצד אחד כל משקה תמים, אפילו כוס מים, הוא פוסט-טראומה, ומצד שני היא מסוגלת די מהר להתמסר לסטוץ שמצא חן בעיניה, למשל.
ולמרות הסיבות ההגיוניות, בין רגע דרמטי גדול למשנהו, תעיותיהם של הגיבורים ושל "להרוס אותך" מניבים טלוויזיה שאינה תמיד מרתקת, והתיאור שלה של מיניות והסכמה - או היעדרה כמובן - גובל לפעמים בדידקטיות. המכניזם של מין בשלישיה, פרטנר שמסיר קונדום באמצע בלי לומר, סקס בלי הסכמה (כלומר אונס) אחרי סקס בהסכמה, וכמובן הכל בצלה של התקרית ההיא מתחילת הסדרה. רובנו עדיין זקוקים לשיעורים בנושא, זה ברור, אבל משהו בממדים האלה - כל כך הרבה דברים קורים דווקא לקבוצת אנשים האלה - גורעים מהטבעיות של סדרה שמשתדלת מאוד להיות טבעית.
למעשה, קול יוצאת מגדרה כדי להציג בפנינו את היומיום בצורתו האינטימית והמפורשת ביותר. אנחנו רואים את הגיבורה שלה מחרבנת, משתינה בשלל הזדמנויות - לפעמים מעל אסלה, לפעמים מעל כוס לבדיקה, לפעמים ברחוב אחרי בילוי - ומקיימת יחסי מין במחזור. האחרון מוביל לאחד הרגעים הכי בוטים בסדרה, כזה שרכי-לבב צפויים להסיט ממנו את המבט כשהוא מגיע, וממש לא כדאי לאכול מולו (כן, מדובר באזהרה. זה קורה בפרק השלישי). "להרוס אותך" רוקדת איתנו בדרגות שונות של אינטימיות, כמו כדי להזכיר שהזמנה לקִרבה אחת אינה הזמנה לקִרבה אחרת. בסצנות המין, יש לציין, הסדרה דווקא נמנעת כמעט לגמרי מעירום מפורש ומתחושות של נצלנות ופתיינות.
לאורך השנים האחרונות נעשו ניסיונות רבים למצוא את "בנות" החדשה. "להרוס אותך" עשויה להיות הטוענת המרכזית לכתר. אם האנה הובארת' הניו-יורקית של לינה דנהאם הגדירה את עצמה במפורש כקולה של דור, אראבלה הלונדונית של קול עושה את זה בין השיטין. אם דנהאם הקפידה להביא אל קדמת המסך נשיות שבקושי נצפתה לפני כן בטלוויזיה, קול לוקחת את זה כמה וכמה צעדים קדימה. ואם "בנות" הספיקה בעונה האחרונה שלה לומר משהו גדול על ניצול מיני, "להרוס אותך", בהתאם להגעתה בעידן שאחרי התפוצצות ה-MeToo, הופכת את הנושא ללחם חוקה. וכמו "בנות", גם "להרוס אותך" אינה מושלמת אבל לוכדת משהו גדול יותר, ובעיקר חשוב יותר, מסך חלקיה.