פשעים אמיתיים, עולמות מתנגשים ושקרי נעורים: סקירת סדרות חדשות

סדרות פשע אמיתי הפכו לאחד הז'אנרים הפופולריים ביותר בעולם בשנים האחרונות. ראשית בפודקאסטים ואז, עם הגעתן של "הג'ינקס" ו"לעשות רוצח" ב-2015, בטלוויזיה. לצד נטפליקס, HBO היא אחד הגופים שמשמרים ומלבים את האובססיה. התוצרת האחרונה שלה בתחום היא "רוצח נעלם בחשיכה", היוצאת בעקבות "הרוצח מגולדן סטייט" (ובישראל כל ששת פרקיה זמינים ב-HOT, yes וסלקום tv).

בין השנים 1974 ל-1986 פעל בקליפורניה רוצח סדרתי, אנס ופורץ שביצע לפחות 13 מקרי רצח, למעלה מ-50 מעשי אונס ומעל ל-100 התפרצויות לבתים. הכינוי "הרוצח מגולדן סטייט" ניתן לו על ידי העיתונאית והסופרת המנוחה מישל מקנמרה, שחקרה את הפרשה, פרסמה בלוג מצליח וכתבה על כך גם ספר שהפך לרב-מכר. הרוצח עצמו הצליח לחמוק מכוחות המשטרה והבלשים הטובים ביותר בארה"ב ונעלם ליותר משלושה עשורים. על המפיקים והמרואיינים נמנה פאטון אוסוולט, אלמנה של מקנמרה.

אפילו יותר מאשר מדובר ביצירת פשע אמיתי נוספת, "רוצח נעלם בחשכה" היא גם סיפורה של מקנמרה עצמה. האופן שבו הסדרה מתארת את הסיפור הוא בעזרת אותן השקפות ונקודות מבט של הכותבת - עם הפיכתן של קורבנות האנס והרוצח להרבה יותר מאשר שמות מתחלפים בחקירה משטרתית. תוך חיטוט בטראומה ובהשפעתה עליהן ועל הקרובים שלהן, כולל בני הזוג שלעתים קרובות הותקפו גם הם על ידי האנס (אף שלא מינית), מתגלים רמזים שמקרבים את מקנמרה לפתרון התעלומה, ומצד שני מטביעים אותה בעומק האובססיה.

הסדרה משתמשת בכל חומר ארכיון אפשרי שקשור אל מקנמרה. תמונות, סרטונים, ראיונות ישנים איתה, הקלטות רבות שביצעה בעצמה במסגרת החקירה, הודעות קוליות שהשאירה ושהשאירו לה, כתביה שמוקראים בקולה של השחקנית איימי ריאן ("הסמויה", "המשרד") וכן הלאה. בכלל, השחזור שמעמידה "רוצח נעלם בחשיכה" פנומנלי - הן מבחינה טכנית גרידא והן מבחינה אסתטית. משחקת תמיד בצללים על מנת להמחיש כיצד האפלה משתלטת, בין אם זה בחצרות בתי הפרברים שאת חיי תושביהם מירר האנס ובין אם זה חדר העבודה של החוקרת הכותבת. האופן שבו הסדרה קושרת בפרק הראשון בין הסרט האהוב על מקנמרה ופאטון לבין הרוצח מגולדן סטייט הוא אחד הרגעים הכי מעוררי השראה בסדרה.

בשילוב בין סיפורה של מקנמרה לבין החקירה שהתמסרה לה, "רוצח נעלם בחשכה" מתארת כיצד הדי הטראומות האלה מגיעים ונוגעים גם באנשים שנוברים בהן. הרי אי אפשר להישאר בלתי מושפע לנוכח מעשים כה אפלים וטורדי מנוחה, והאובססיה הלא-בריאה של מקנמרה ללא ספק גבתה מחיר אולטימטיבי גם ממנה ומהקרובים לה ביותר - בעלה ובתה הקטנה. זו זווית שלא תדבר בהכרח אל כל חובב סדרות פשע אמיתי, אבל היא ללא ספק מחדירה המון אנושיות ולב במקום שזקוק לכך, ועושה זאת בצורה יוצאת דופן.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

שירות הסטרימינג "פיקוק" של NBC-יוניברסל הושק לאחרונה בארצות הברית ואיתו סדרת הדגל החדשה הזו - דרמה דיסטופית חדשה בשיתוף עם רשת סקיי הבריטית, המבוססת (בחופשיות רבה. מאוד) על קלאסיקת המד"ב הספרותית "עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי מ-1932. בניו לונדון - בעתיד כאילו-אוטופי שבו בני האדם מתרבים באופן גנטי, מסוממים כדי לעקרם מרגשות, נטול מלחמות ומגפות אבל במחיר של היעדר מוחלט של אינדיבידואליות - הסדר המושלם מתערער כאשר גורמים מבחוץ מזהמים אותו. מככבים ג'סיקה בראון פינדלי ("אחוזת דאונטון"), הארי לויד (וייסריז טארגאריין מ"משחקי הכס"), דמי מור ואלדן ארנרייך ("סולו: סיפור מלחמת הכוכבים") (לפי שעה לא ידוע אם הסדרה נרכשה לשידור בישראל).

העתיד המסוים ש"עולם חדש מופלא" מציגה דורש לא מעט אקספוזיציה, וכזו יש גם במחיר של דחיית התנעת העלילה, אבל אפילו כך מקננת התחושה שאנחנו עדיין לא באמת יודעים הרבה על העולם הזה, ובעיקר על החיים שמחוץ לניו לונדון. זה נשאר כך גם אחרי עשרת פרקי העונה הראשונה, למרות שיש עיסוק בפרטים האלה ככל שהיא מתקדמת. בנוסף, כמתבקש מעיבוד ליצירה בת 90 שנה ובאקלים טלוויזיוני כה צפוף של יצירות מד"ב, הרעיונות הפילוסופים שהיא מביאה - על מעמדות ועל בחירה חופשית - לא בדיוק חדשים.

אף על פי כן, "עולם חדש מופלא" היא בידור מהוקצע, קולח (ועוזרת העובדה שהפרקים מסתפקים ב-45 דקות) ומשוחק היטב. לויד נפלא כמו תמיד בתפקיד שדורש ממנו לזגזג בין עוצמה לפאתטיות, בראון פינדלי מעוררת הזדהות בתפקיד אישה שנגזר עליה להיות חלק נוקשה ממכלול ובכל זאת ערה מאוד לייחודיות שלה, וארנרייך המצוין מפגין אינטנסיביות רוחשת של כוכב קולנוע מהסבנטיז.

כיאה לסדרת דגל, מדובר בהפקה עשירה הבוראת עולם אסתטי, סקסי וסטרילי, עמוסה בניצבים ובסטים מרשימים, מפגינה לאורכה רגעים רבי עוצמה ונוגעים ללב, וההתפתחויות בה אורגניות וסבירות, מה שהופך לנסלח גם את סוף העונה המפותל-מעט. בניגוד לכל כך הרבה יצירות מדע בדיוני, חלק ממה שהופך את "עולם חדש מופלא" לחביבה הוא העובדה שהיא יודעת לא לקחת את עצמה ברצינות. היא מציגה גורם זר בעולם כאילו-מושלם, ומהגרעין הזה שואבת גם את הדרמה וגם את הקומדיה. בונוס: היא מעוטרת בסצנות אורגיות מהאסתטיות שידע המסך הקטן.

הטלוויזיה הבריטית מספקת בקביעות כמה מפניני הדרמה-הקומית הבוהקות ביותר שניתן לעלות על הדעת. יצירות שמשלבות בין הקושי להומור וללב באופן שממקסם את כל הצדדים, יצירות מופת כמו "פליבג", "קטסטרופה" ואחרות. "בעור שלי" של ה-BBC מצטרפת לחברה המכובדת הזו - במקרה הזה סדרת התבגרות העוקבת אחר בת'ן בת ה-16 (גבריאל קריבי הנהדרת) בעודה מתמודדת עם החרדות וחוסר הביטחון של גיל הנעורים, לצד העובדה שהחיים בביתה שונים בתכלית מכפי שהיא מציגה לחבריה. קיילי לואלין - מכותבות העונה הרביעית של "להרוג את איב" - יצרה את הסדרה בהשראת חייה האמיתיים (כרגע לא ידוע אם הסדרה נרכשה לשידור בישראל).

בניגוד לאלה, "בעור שלי" היא לא סתם עוד יצירה חכמה, מצחיקה ומענגת, אף שבסיכומו של דבר היא בהחלט כזו. שזורים בו חוטים עוכרי שלווה בצורה בוטה אפילו יותר מהרגיל. אמא עם הפרעה דו-קוטבית שאומרת לבתה כמה מהדברים האיומים שניתן להעלות על הדעת. אב שיכור חסר אחריות שמגיע גם למעשים מאוד מפחידים. כדי להימנע מהשפלה בבית הספר, בת'ן בונה מסכת מסועפת של שקרים על קדרות חייה האישיים. הכזבים יוצאים לה כלאחר יד ובטבעיות כל אימת שהיא נדרשת להם, שזה בעצם כל הזמן, מול כל אחד. מוריה, מכריה, גם חבריה הטובים.

השקרים מקיפים את בת'ן, הם הקירות, התקרה והרצפה שלה, וכולם רעועים ומטים לנפול, ולצופה לא נשאר אלא לחכות בפחד שזה יקרה. אבל "בעור שלי" היא הרבה יותר מעלילה בנאלית על שקרים שסופם להתגלות. חשיבות האלמנט הזה טמונה בהשפעה המסיבית שיש לו על הגיבורה. אם מבחינתנו זה עוכר שלווה, עבור בת'ן זהו מצב קיומי שבו נפשה תמיד מוצפת בסחלה. בת'ן מלהטטת לא רק בשקרים אלא גם בין הכמיהה לנורמליות לבין הסעד התמידי לאמה, לפעמים גם לחבריה, מחזיקה את עולמם של יותר מדי אנשים.

על אף השלווה העכורה, לאורך חמשת פרקי העונה הראשונה שלה מספקת "בעור שלי" שפע של נקודות אור: כשאביה של בת'ן אומר לה משהו שהוא מעבר לאפסות הרגילה שלו; ברגעי החסד הלא-מעטים, הבלתי-שבירים, בינה לבין אמה; בברית והמשענת התמידיים שמספקת לה סבתה התכליתית. וגם יש חיבור מתוק בין הנערה הכי פופולרית בכיתה לבין בת'ן, כזה שמצליח לספק את האיזון הנדרש כאשר אנחנו והגיבורה זקוקים לו. ומאחר שבת'ן חכמה וחזקה גם ככה, היא מרימה בעצמה ובהתרסה את הראש מעל המים כשהיא נדרשת לכך, לא מעט בעזרת שני חבריה הטובים. "בעור שלי" פשוט יודעת שהרגעים הכי יפים הם אלה שבהם בוקעת פתאום תקווה מתוך החספוס.