אמאייייה!!!! לא מאמינה ש-37 ימים על האי נמתחו ל-60 תכניות וגמר של יומיים, לא מאמינה שזה נגמר. היה אירוע מרשים - 500 איש בקפסולות (בלי מסיכות, כי בטלוויזיה אין קורונה) שצופים יחד עם השורדים הישובים במחלצותיהם הטובות, במועצת השבט האחרונה שצולמה לפני שנה על האי, שארכה נטו בערך 30 דקות. אבל תפסו אותנו בביצים. הייתה לנו ברירה? מה כבר יש לנו לעשות? לקנות עשרה מגשי ביצים לקראת הסגר? כבר קנינו! (מה אנחנו, ילדים?) ובדיוק על זה בנו במשך כל העונה הזאת, שבה היינו קהל שבוי שבולע כל מה שזורקים לו לפה, כמו להקה של דולפינים על קראק.
מצד שני, היה סוטול כיפי. הישרדות 2020 סיפקה לנו בדיוק את האסקפיזם שהיינו צריכים מתקופת הקורונה המגעילה הזאת, כולל הגמר הארוך ביותר בהיסטוריה של היקום כולו. למרות כמויות חסרות בושה של פרסומות, הנאום הצפוי של חגית ברוכים וטילטיל כסייד-קיק הכי מיותר אבר, הסקרים באינסטגרם היו חמודים, מילון אבן ליטל היה משעשע, והייתה לפחות סולחה אחת, של קוז'י וליטל, שנשמעה כנה. לא יודעת מה אתכם, אבל אני אישית לא האמנתי לאלה כשאמרה לבני ברוכים שבמחשבה שנייה הוא בעצם כן ממש ממש קורע אותה מצחוק. בשביל מה זה היה טוב? כדי להתחנף לעם ישראל? ממש אין צורך. מה גם שהבדיחה על חוה הפסיכולוגית דיברה בעד עצמה.
ברוח הסיכומים, חייבים לדבר רגע על גיא זוארץ המשוחרר, שאני ממש ממש בעדו. קצת רשעות, קצת הומור, וקצת פחות וייב של "גיל תמרי. וושינגטון" עשה לו רק טוב. בכלל היה בעונה הזאת מינון נכון של דרמות וצחוקים, ריבים טיפשיים ומשימות מותחות, וגם ליהוקים מעולים. אחד הליהוקים הגאוניים של העונה היה דווקא בני ברוכים, שבגלל חוסר המודעות שלו סיפק את סטירת האותנטיות שכל תכנית ריאליטי צריכה. לא משנה מה אגיד עליו, אי אפשר להכחיש שבכל פעם כשהוא משנה את דעתו, הוא מתכוון לכל מה שהוא אומר במלוא הכנות. חוץ מזה, חייבים מישהו להתלונן עליו, ובעונה הזאת היו לנו כמה וכמה - ליטל סמדג'ה שייצרה הרבה מאד רעש וריבים, אלינה האנרגטית שהייתה דמות שנויה במחלוקת בלשון המעטה, ואלה איילון הבינלאומית שלא הפסיקה לעצבן עד הרגע האחרון - כולל בגמר עצמו. חייבים להעריך את העקביות שלה.
כמובן שכל אלה לא היו שווים הרבה אלמלא עמדו מולם עידו קוז'יקרו, ירדן ג'רבי, דוד דביר ועידן חביב, כי צריך גם שיהיה את מי לתייג כמתנשאים, אשכנזים, צהובים ונטולי שמחת חיים. אני מתה על זה שכל פעם כשמישהו לא מגדיר את עצמו כאחד העם מיד מצמידים לו גם דיכאון קליני - כאילו כל מי שלא אוהב מזרחית צריך לקחת ציפרלקס. הפער בין הקבוצות הורגש במיוחד העונה, והעמיד לנו מראה די מדויקת למציאות המקוטבת שלנו, שבה בכל פעם מחדש אנחנו נופלים בגלל שטויות.
היו גם פספוסים העונה, וישראל הוא אחד הגדולים שבהם. רק לקראת הסוף התחלתי לקלוט שבעצם הוא חמוד, וכשראיינתי אותו לכתבה, קלטתי כמה אנחנו לא באמת מכירים אותו, וכמה האישיות שלו לא קיבלה ביטוי ב"הישרדות". ברור לי עכשיו שישראל יכול היה באותה מידה להתחבר עם עידן, קוז'י, ירדן, ואפילו אלינה. יש לי הרגשה שזה היה מוציא ממנו צדדים יותר רכים, ואולי מפנה מקום למשהו חוץ מתדמית המאצ'ו הקשוח שדבקה בו, שלא עושה צדק עם המורכבות שלו, וכנראה גם אחראית בחלקה לזה שהוא לא לקח עוד מיליון.
אם כבר מדברים על ישראל, הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לגמר "הישרדות" הייתה דווקא הפאשלה המביכה של ההצבעה הראשונה. החשד הזה שלכאורה ישראל ניסה לשחד את בני ברוכים, בינינו, לא נראה לי בכלל. אם נאמר משהו, זה בטח נאמר בצחוק, אבל לפי חוקי הפורמט ולשם הכסת"ח הם נאלצו לפסול את הקולות ולהצביע מחדש. מצד שני, זה מה שסיפק את הרגעים הכי מותחים של הגמר.
אחרי מה שנדמה כחצי השעה הארוכה ביותר בחיי נספרו הקולות, והסתבר שאסי בוזגלו ניצח פעמיים. גם השורד האהוב, וגם השורד האחרון - רכב חדש, מיליון שקל. האיש ללא ספק זכה בכל הקופה. האם הגיע לו? בוודאי שהגיע לו. הוא שחקן טוב, הוא התאמץ במשימות, עשה את המהלכים, התחבר למי שצריך, שיקר למי שצריך - כמו שעושים שחקנים טובים ב"הישרדות".
האם הכי הגיע לו? חד משמעית לא.
כששואלים את אסי בראיונות על "הישרדות" ועל הזכייה הוא בדרך כלל אומר משהו על ה"דרך" שלו, שלדעתו הייתה ללא רבב - הוא משוכנע שהצליח לעבור את המשחק בלי להתלכלך יותר מדי ועדיין לעשות מה שצריך, והעובדה שזכה בשורד האהוב מוכיחה שרוב העם חושב שזה נכון.
אז אני חולקת עליכם, עם יקר. במשך כל העונה ועד הרגע האחרון חשבתי שהמיליון מגיע אך ורק לעידן חביב, כי אם יש מישהו שהדרך שלו הייתה מוסרית, זה הוא. הוא היחיד שבאמת הצליח לשרוד על הקו הדק שבין רגש לאסטרטגיה, והיחיד שעבר עונה שלמה בלי לוותר על אחד מהם לטובת השני, בלי לבגוד בעצמו, בלי לשנוא, ובלי לריב. עידן הוא היחיד שגם עשה מהלכים וגם לא התלכלך, ואפילו בגמר הזה קיבלנו הוכחות ליושרה של האיש, שכשהוא כבר מדבר, אי אפשר שלא להקשיב לו.
כשענה לבני על הערת הצ'ק המגעילה בנאום הכי ארוך שלו העונה, הוא עשה זאת בלי להתלהם ובלי להעליב, ואמר בדיוק מה הוא מרגיש ולמה עשה את מה שעשה. נאמרו דברים קשים, לצידם מילות אהבה, ובכל אותה עת הוא הסתכל לו בעיניים, בלי להתנצל בשביל הרקורד והמצלמות, מה שמוכיח את ניקיון הכפיים שלו. בניגוד להאשמה של בני, בן אדם שרק המיליון מעניין אותו לא היה יושב במועצה רגע לפני ההצבעה ואומר לך את האמת. זה קרה שוב בגמר, כשבני לא הצליח לשלוט בעצמו והתחיל לבכות בשידור חי. אם למדנו משהו מהעונה הזאת זה שעלבונות מוגזמים פוגעים הרבה פחות מאמת אחת, קטנה ומדויקת.
אבל מה לנו ולאמת? משפטים גנרים כמו "הכל בידי שמיים", "אני מאמין בדרך שלי", "אהבת חינם", ו"אני מדבר דוגרי", זוכים להרבה יותר הערכה מאשר יושרה ואיכות, כי עם ישראל מעדיף אנשים שמצהירים על התכונות הטובות שלהם, על פני אנשים שפשוט מתנהגים ככה בלי לתרגם את עצמם בגוף הסרט. אני רואה את זה כמעט בכל זכיית ריאליטי, וגם גמר "הישרדות" הזה לא הפתיע לטובה. מבאס, אבל זה מה יש. אסי בוזגלו הוא הזוכה הגדול של "הישרדות", ואחרי שתי עונות אפשר אולי להסיק שגורל של זכיות והסתמכות על מזל לא כתוב בקלפים של עידן חביב, אלא תכנון, איפוק, אין ספור רגעי התעלות, והרבה עבודה קשה. עידן חביב אולי לא זכה במיליון, אבל כן לקח הביתה את הידיעה שאין אתגר שגדול עליו וששום כישלון לא יעצור אותו - אם תשאלו אותי, זה שווה הרבה יותר.