איכשהו הפך ספטמבר 2020 לחודש של דניס קלי. הגרסה האמריקאית לאחת היצירות הבולטות של התסריטאי הבריטי - ואחת הסדרות המעולות של העשור הקודם - "אוטופיה", מגיעה לאמזון פריים וידאו בשבוע הבא, ואילו היום (שלישי) מגיעה אל HOT, yes וסלקום tv המיני-סדרה החדשה שיצר, "היום השלישי", הפקה משותפת של HBO האמריקאית וסקיי הבריטית.
מפתה ומתבקש מאוד להשוות בין שתי הסדרות, בפרט מאחר ששתיהן גם מתהדרות באותו במאי, מארק מאנדן. וכמובן, יש קווי דמיון, אך ההבדלים עולים על ההקבלות. "אוטופיה" גוללה סיפור מקורי ומעורר מחשבה על אודות קבוצת אנשים החושפת קנוניה לדלל את אוכלוסיית העולם. "היום השלישי" מתאפיינת דווקא בפרמיס שחוק למדי, מותחן מסתורין בן שלושה פרקים שמחולק לכמה חלקים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הראשון, "קיץ", עוקב אחר סאם (ג'וד לאו), גבר שנקלע לעיירה משונה על אי בסמוך לחוף הבריטי, מאוכלסת בתושבים עם מסורות ייחודיות וסודות - או שמא סוד אחד קולקטיבי - ולא בטוח אם הם מבקשים ברעתו או דווקא בעדו. השלישי, "חורף", מתמקד בהלן (נעמי האריס), אישה שמגיעה עם שתי בנותיה אל אותה עיירה חודשים לאחר מכן ונתקלת באותה ביזאריות חידתית, בשעה שנדמה כי תושבי העיירה נמצאת במחלוקת פנימית. כל אחד מהסיפורים האלה מונה שלושה פרקים ועומד בפני עצמו עם התחלה, אמצע וסוף - אבל בכל זאת יש ביניהם חוטים מקשרים.
בין שני החלקים האלה יש פלח נוסף שהוא בעצם מה שמייחד את "היום השלישי" והופך אותה, לפחות במבנה, ליצירה מקורית. אלא שהוא גם אינו רלוונטי לרוב צופי הסדרה: "סתיו", אירוע תיאטרלי חד-פעמי שיעלה בלונדון אחרי שידור שלושת הפרקים הראשונים, ובאנגליה ישודר ב-3 באוקטובר. במסגרתו ישוב ג'וד לאו לתפקידו יחד עם אחרים בקאסט לעלילה שמתרחשת במהלך יום אחד ותועבר בזמן אמת.
אפשר לנחש בזהירות שהחלק הזה לא באמת חשוב למכלול. HBO שלחה לביקורת חמישה מתוך ששת הפרקים, והגם שישנו פער בידע שלנו בין אירועי הקיץ לחורף, הסדרה מגשרת עליו לאיטה. כלומר, זה הקטע שלה כסדרת מסתורין - פערי ידע. כך שמעבר לו, "היום השלישי" היא סדרה שקרוב לוודאי לא תרעיד את עולמכם אם כבר ראיתם בחייכם יצירה על מקומות אפופי תעלומות, עוכרי שלווה ומעמעי מציאות - "טווין פיקס", "אבודים", "עיירה ללא מוצא" וכהנה וכהנה.
קלי מקפיד לבנות את העלילה כסיפור בלשי, מפזר רמזים שבאמצעותם אפשר לנחש - ולעתים קרובות לקלוע - לאן יובילו. מה האנשים האלה מסתירים? למה יש בתרי חיות טקסיים מפוזרים ברחבי האי? מי מנסה להתנכל לסאם? איך איבד את בנו הקטן? מה באמת קרה ומה באמת קורה? למה התושבים מתנכרים להלן? שוב, כבר היינו בסיפורים כאלה, אנחנו יודעים לאילו משפטים אגביים לשים לב, מה שמחליש את האפקטיביות של טוויסטים כאלה ואחרים.
אולם זה לא באמת קריטי בסופו של דבר: "היום השלישי" עשויה כל כך טוב עד שקשה להתיק ממנה את המבט. כל מרכיב בה הוא ניצחון אמנותי. המשחק מצוין ומתעלה על קלישאות הז'אנר, בפרט אצל אמילי ווטסון ("לשבור את הגלים") ופאדי קונסידיין - המגלמים את הזוג בעל האכסניה שבה שוהה סאם - וג'וד לאו עצמו. הסדרה ממש מעבידה אותו, נפשית ופיזית. הוא נאלץ להתפתל בתנוחות משונות של קשירה, לנסות לדשדש בתוך מים שהולכים וגואים, לרוץ תכופות אחר ילד מסתורי שמבליח במרחק (כאמור, פרמיס שחוק).
עריכת הסאונד ראויה לכל פרס - מעבירה את הרחש הקל של קפיצת צרצר ואת האימה של רעש מחריש אוזניים כשאתה מנסה בכל מאודך לשמור על שקט. הצילום המרהיב סוחט עד דק את הלוקיישן המהמם ביופיו, משלב בין הטבע הפראי לבין תפאורה מדוקדקת ורבת רושם, עוזר למסתורין למגנט ולעיירה להפוך ליישות אניגמטית. אל האי מוביל כביש מתפתל לא סלול שנתון לחסדי הגאות והשפל. רק כאשר הים דועך ניתן להיכנס ולצאת מהאי - שעות ספורות בכל פעם שמפוזרות על פני היממה - מה שכמובן מעצים את תחושת הכליאה וחוסר האונים. גם אם לא נזכור הרבה מ"היום השלישי" אחרי שתסתיים, קשה יהיה לשכוח את השוטים השמיימיים, בכל מובן, של הדרך הזו בלב הים.
לא בטוח שנזכור את "היום השלישי" שנים הלאה מכאן כשם שקורה עם "אוטופיה", אבל התזמור השופע שלה מחפה על אי אילו מגרעות שבכל זאת יש לה. הופך אותה לדוגמא לאופן שבו גם סיפור חבוט יכול להפוך ליצירה מרשימה ולא פעם מכשפת.