Star Trek: Lower Decks
שירות הסטרימינג CBS All Access ממשיך לסחוט את המיטב מהזיכיון הגדול ביותר שברשותו כרגע - "מסע בין כוכבים". אחרי "דיסקברי" ו"פיקארד" מגיעה סדרה חדשה שעצם הרעיון שלה מסקרן: קומדיית אנימציה חדשה המתרחשת ביקום הזה ועוקבת אחר העובדים הזוטרים באחת מספינות החלל הכי שוליות בצי, USS Cerritos. מייק מקמהן, מתסריטאי "ריק ומורטי", עומד מאחורי הסדרה. בין היתר מדבבים נואל וולס ("סאטרדיי נייט לייב", "מומחה לכלום"), ג'רי אוקונל ("גולשים בזמן"), טאוני ניוסום ("חיל החלל") וג'ק קווייד (יואי מ"הבנים"). הוזמנה לסדרה מראש עונה שנייה (בישראל היא לא זמינה, לפי שעה).
ההיסטוריה הטלוויזיונית עמוסה בקומדיות אנימציה מד"ביות, החל מ"משפחת ג'פרסון", דרך "פיוצ'רמה" וכלה ב"ריק ומורטי", שממנה מגיע מייק מקמהן, יוצר "מסע בין כוכבים: הסיפון התחתון". אכן יש דמיון מסוים בין הסדרה הקודמת של מקמהן לבין החדשה שלו, בעיקר בבדיחות מהירות ומפתיעות שנובעות משלל יצורי הגלקסיה, אבל בשורה התחתונה ההבדלים גדולים יותר. על סמך שלושת הפרקים הראשונים, "הסיפון התחתון" הרבה פחות מצחיקה, מבריקה, ניהליסטית, וגם הרבה פחות צינית.
אך זה לא ממש לגנותה של הסדרה החדשה. מעטות הסדרות שיכולות להצחיק כמו "ריק ומורטי" כשהיא בשיאה (בתקווה שתחזור לשיא הזה), ו"הסיפון התחתון", שאמנם לוקה מדי פעם בבדיחות צפויות, בכל זאת מספקת לא מעט צחוקים, ובייחוד אווירה של כיף. כיאה לסדרה מעולמה של "מסע בין כוכבים", היא ניכרת בהומניות שלה. לא כזו שמתבוססת בקיטש, אלא פשוט אוהבת את הדמויות שלה. כבר בפרק הראשון היא מציגה לנו את הדמויות שלה כקהילת דחויים כובשת וחמודה, מורכבת מארכיטיפים שהסדרה מנסה מיד לאתגר את האפיונים והקבעונות שלהם; בראשם בקט ובראד - היא מרדנית ומשולחת רסן והוא קפדן בואכה אנאלי. השילוב ביניהם מציב בחזיתה של "הסיפון התחתון" מין "הזוג המוזר" חדש, וזה עובד ומצחיק ומתוק גם הפעם.
בתוך כך מקמהן מצליח להלך על הקו הדק שבין השבעת רצונם של אוהדי יקום "מסע בין כוכבים" (אם כי כנראה לא האדוקים שבהם, המביעים את סלידתם מ"הכתמת המורשת") לבין הזמנתם של צופים חדשים. הרפרנסים אמנם יעברו להם מעל הראש (ולפעמים, כמו במקרה של סוף הפרק השלישי - פאנץ' נהדר), אולם גם כך קל מאוד ליהנות מ"הסיפון התחתון".
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
The First Team
יום יבוא, והוא לא רחוק, שבו העונה הראשונה הנפלאה של "טד לאסו" תגיע אל סיומה, וכשהיום הזה יגיע "הקבוצה הראשונה" עשויה להקהות את הגעגוע. הקומדיה של ה-BBC, שעלתה במולדתה עוד לפני "טד לאסו", מתארת אף היא את הגעתו של איש ספורט מקנזס, ארצות הברית, אל מועדון כדורגל אנגלי. במקרה הזה מדובר בשחקן אלמוני, מאטי סאליבן שמו (ג'ייק שורט, "החרשנים") שמסיבות לא ברורות המאמן רוכש אותו מקבוצה אמריקאית נידחת. במקום החדש על מאטי להסתגל למוזרויות השונות של חברי הקבוצה, בהם שניים שהופכים חיש קל לחבריו: בנג'י הצמא להצלחה (שאקיל אלי-יבואה) וג'ק השקט והאקסצנטרי (ג'ק מקמלן, "דרך ווטרלו"). גם וויל ארנט ("ארסטד דיבלופמנט", "בוג'ק הורסמן") כאן בתפקיד אורח כבעלים של הקבוצה, וכן כריס גיר (כוכב "הכי גרועים שיש") בתור עוזר המאמן. לפי שעה לא ידוע אם הסדרה נרכשה לשידור בישראל.
"הקבוצה הראשונה" נוצרה, נכתבה ובוימה במלואה על ידי דיימון ביזלי ואיאן מוריס, שיודעים דבר או שניים על משובות גבריות: בסוף שנות האלפיים הם יצרו את סדרת הפולחן "קרועים" ("The Inbetweeners", הזמינה בנטפליקס), שעקבה אחר הרפתקאותיהם של מספר חברים המנסים לצלוח את גיל ההתבגרות תוך שהם מסתבכים בקביעות בצרות. במידה מסוימת זה גם מה שקורה כאן, אבל כמתבקש הפעם הכל בוגר מעט יותר. הן בשל גילם של הגיבורים, בני עשרים ומשהו, והן כי העידן הנוכחי שונה בתכלית מכפי שהיה כאשר "קרועים" עזבה את המסך ב-2010.
כמו ב"טד לאסו", גם כאן חובבי הכדורגל לא צפויים למצוא עיסוק נרחב במיוחד במשחק עצמו, אלא יותר במה שקורה מסביב, מין קומדיית מקום-עבודה. "הקבוצה הראשונה" עוסקת באהדה כלפי הקבוצה והשחקנים, ומשתמשת בה כדי לבחון את הגבריות המודרנית והמתקדמת דווקא במקום מועד לפורענות, לכאורה, כמו מלתחות גברים של קבוצת כדורגל. לא מדובר בפאר יצירה בשום מובן, הן בפני עצמה והן בפני ל"קרועים" או "טד לאסו". ההומור של "הקבוצה הראשונה" לא פעם בוטה מדי ונשען על בדיחות זין, אך הסדרה בכל זאת מצליחה להלך על הקו הדק ונמנעת מלהתמסר להומור נמוך.
זה קורה לא מעט בזכות דמותו של מאטי, הסטרייט-מן המושלם. הוא לא עוד סטריאוטיפ של כדורגלן נבוב אלא בחור נחמד, חכם, בעל הומור יבש ששובר בקביעות את האמירות והמעשים המשונים של עמיתיו, ובכל זאת נקלע איתם לצרות מופרכות ומבדרות, איזו יותר ואיזו פחות. במצבים הקיצוניים האלה, הפאסון והשנינות של מאטי משמשים גם כאיזון שהסדרה זקוקה לו וגם ככלי קומי יעיל שאחראי ללא מעט צחוקים רמים במהלכה.
The Other One
ב-2017 שידר ה-BBC את פרק הפיילוט לסדרה הזו. רק שלוש שנים תמימות אחרי כן הגיע ההמשך שלה עם ששה פרקים נוספים: קומדיה בכיכובן של שיבון פינרן ("עמק האושר", "אחוזת דאונטון"), רבקה פרונט ("אווניו 5"), אלי ווייט ("הווינדזורים") ולורן סושה ("עברייני על"). אחרי שאביה מת מגלה קת'רין שהיה לו רומן עם אישה אחרת במשך זמן רב. ולא רק זה, אלא נולדה להם בת משותפת - שגם לה קוראים קת'רין. שתי המשפחות שונות בתכלית זו מזו, האחת (אשתו המקורית של האב ובתם המשותפת) הרבה יותר מיושבת וקפוצת-תחת ואילו האחרת (הפילגש והבת שהולידו) משונה ותמהונית. המפגש ביניהן, ובעיקר העובדה שכל אחת מהקת'ריניות "זכתה" עכשיו באחות חדשה לנצח, מבטיחים, לפחות על הנייר, חיכוכים קומיים שיפרנסו את הקומדיה.
בפועל, הגרעין הרעיוני של "האחרת" מבטיח הרבה יותר מאשר הסדרה מקיימת. רוב ההומור בסדרה נשען על חוסר המודעות העמוק של צד אחד (מרילין וקאט, הסודיות) והמבוכה המתמדת שהוא מסב לצד האחר (טס וקאת'י, המקוריות). חמור מכך, היא חוטאת תדיר בכמה מהקלישאות החבוטות והמנדנדות של הז'אנר: דמות אחת סומכת על אחרת שתשמור לה על משהו אבל אז האחרת כמובן דופקת את זה. או, "תסמכי עלי, אני לא אגרום לך להתנגש ברברס! אוי אופס".
מה שבכל זאת "האחרת" מיטיבה לעשות הוא לחלץ מהסיטואציות השחוקות האלה משהו יותר כן, להוליך אותן ואת הדמויות אל מקומות קצת יותר רעננים ומפוכחים. כפי שניתן לשער, זה עובד לא מעט בזכות הקאסט הנהדר. כל אחת מהנשים מביאה אל המסך אנרגיה שונה שתענוג לראות, וכל אחת מהן אחראית על כמה רגעים טובים בסדרה. בקביעות מתברר כי המרכיב הכי חשוב של "האחרת" הוא הלב הפועם תחתיה, זה שמאפשר לה לגעת באבל ובתחושת הבגידה שהותיר האב, וליצור מדי פעם קסם באמצעות החיבור בין שני הצדדים בכלל ובין האחיות בפרט, חיבור שנרקם על אף התהום הפעורה ביניהן.
בסיכומו של דבר "האחרת" היא מין משחק של מספרים, תחרות קבועה בין מה שמתיש למה שיפה, כשבתווך כמה בדיחות מוצלחות וברקע דמויות שהולכות ומתעגלות. מסוג הדברים שעשויים לגדול עליך.