אינפנטילי, אבל בקטע טוב: סוד הקסם של "הזמר במסכה" והריאליטי מקוריאה

בתכניות ריאליטי מערביות קלאסיות, כמו "אמריקן איידול" ומקבילתה המקומית "כוכב נולד", לוקחים אנשים רגילים ולא מפורסמים ומרימים אותם לתהילה תוך הבהרה שהם שווים יותר מכולם. לעומת זאת, בתכניות ריאליטי דרום קוריאניות, ובהן הפורמט ממנו נולד "הזמר במסכה", המהלך הוא בדיוק הפוך: לוקחים מפורסמים ו"מנמיכים" אותם לגובה העיניים תוך הבהרה שהם רגילים, כאחד האדם. זו אחת הנקודות העיקריות שמצביעים עליהן מומחי ריאליטי קוריאני שעמם שוחחנו לצורך כתבה זו, ובראשם מפיק טלוויזיוני דרום קוריאני בכיר. עקב ההצלחה הענקית ברייטינג לגרסה הישראלית של "הזמר במסכה" בקשת 12, החלטנו לבדוק מהן תכניות הריאליטי המובילות אצל השכנים הדרומיים של קים ג'ונג-און, מה הייחוד והאופי שלהן ולמה דווקא עכשיו מופיע הגל הקוריאני השני?

בשנות האלפיים ביססה דרום קוריאה את מעמדה ככוח מוביל בתעשיית הבידור של אסיה והגל הקוריאני בלט בעולם. גל זה כלל בין השאר את מוזיקת הקיי-פופ (כינויו של הפופ הדרום קוריאני) שכלל את ההצלחה הענקית של "גנגנם סטייל" של הראפר סיי ולהקת BTS; הצלחות קולנועיות ובהן הסרט "פרזיטים" בבימוי בונג ג'ון-הו שגרף בשנה שעברה ארבעה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר ובכך היה לזוכה הראשון בקטגורייה שאינו בשפה האנגלית; וכן דרמות, תכניות בידור וריאליטי שמקורן במדינה. גם בתרבות הישראלית הופיע הגל הקוריאני: טלנובלות בערוץ ויוה (הראשונה שבהן היא "סאם סון המתוקה" שעלתה ב-2007), תכנית הריאליטי "אף פעם לא מאוחר" שעלתה לפני שנתיים וחצי ברשת; וכמובן הקיי-פופ שאט-אט חודר לישראל עם קהל מעריצים מושבע, תחרויות ריקודים ו"זוט עני" אחד שהפך ללהיט.

רגע שיא של הגל הקוריאני בישראל נרשם בימים אלה, לאחר עליית תכנית הריאליטי "הזמר במסכה" בקשת 12 בחודש שעבר, שזכתה להצלחה מטורפת ושברה שיאי רייטינג. התכנית האחרונה, לדוגמא, ששודרה ביום שני רשמה 29.7 אחוזי רייטינג והעלימה את רשת 13 שהתרסקה באותו ערב ל-4.9 אחוזי רייטינג עם שידור חוזר של "אבודים". התכנית מבוססת אמנם על הריאליטי האמריקני "The Masked Singer" של פוקס, שעלתה לראשונה ב-2 בינואר 2019, אבל היא עצמה מבוססת על התכנית הקוריאנית "King of Mask Singer", שפותחה על ידי תאגיד השידור Munhwa. הפורמט שודר לראשונה כבר באפריל 2015, וכבר באותה שנה הוצג בפסטיבל מיפ בקאן, אבל לקח זמן מה עד שנמכר לחו"ל, וכמו שקורה בדרך כלל - אלינו הוא הגיע רק אחרי ההצלחה בארצות הברית.

אחד המאפיינים המרכזיים בפורמטים הטלוויזיוניים הקוריאניים, שבולט בתכניות ריאליטי אבל לא רק בהן, הוא ההתבססות על סלבריטאים. המפורסמים מופיעים בתכניות תוך ניסיון להציגם כאחד האדם. "מתמקדים בסלבס עם כנות", אומר ג'ין וו הוואנג, מפיק ובמאי קוריאני בכיר, בשיחה עם וואלה! תרבות. ג'ין חתום בין השאר על פיתוח הפקות קוראיניות מקוריות שזכו להצלחה בעולם ובהן I Can See Your Voice"" וכן על הפקת עיבודים קוריאניים לתכניות כמו "גוט טאלנט" ו"מי רוצה להיות מיליונר?". "לא משנה באיזה ז'אנר מדובר, תכניות קוריאניות לוקחות סלבריטאים כדי לחדד את המסר של התכניות. כתוצאה מכך, יש פורמטים רבים בהם הסלבריטי מתרכז בלהתנהג כמו אדם רגיל. מה שמעניין הוא שצופים קוריאניים שונאים יומרנות או הבלים. אותנטיות מהסלבס היא חיונית".

דברים דומים אומרת גם קסניה סקליאר, בת 28, סטודנטית לתואר שני בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת תל אביב, שכותבת תזה על ריאליטי בדרום קוריאה. "בתכניות הריאליטי בדרום קוריאה משתתפים בעיקר מפורסמים. לא תראה בהם אנשים פשוטים כמו בריאליטי המערבי, שניגשים לתכניות האלה כדי להתפרסם, אלא יותר ידוענים שרוצים להראות שהם כמוני-כמוך, שהם לא במקום גבוה יותר מדי, אבל יש להם כישרון כי הם מקצוענים. ב'הזמר במסכה' מפורסמים שמים על עצמם מסיכות כי הם לא רוצים שיהיו כל מיני תפיסות שגויות לגביהם מראש".

"אחת התכניות המפורסמות ביותר בקוריאה היא 'רנינג מן', שבה מפורסמים מבצעים משימות משחקיות כמו מחבואים ומשחקי מילים לא ממש מובנים. לבם של הצופים מתחמם כשהם רואים את המפורסם האהוב עליהם מתנהג בצורה שטותית כמו בן אדם רגיל ובאופן נגיש. לצופה מערבי זה אולי נשמע משעמם, אבל כשאתה רואה כמה שזה מצחיק אותם, אתה צוחק מהצחוק שלהם".

המפיק הדרום הקוריאני ג'ין מבהיר כי לקהל הקוריאני יש "טעם דינמי". "יהיה מי שיופתע לגלות כמה מהר משתנה הטעם של הצופים הקוריאניים. התכניות הקוריאניות צריכות להתאים את עצמן לדרישות הצופים המשתנות במהירות. אפילו התכנית הכי מצליחה בקוריאה עלולה למצות את עצמה אחרי שלוש שנים. לכן יש כמעט 300 תכניות חדשות שנוצרות ונעלמות בכל שנה".

הפורמט הקוריאני הראשון שעיבוד שלו שודר בישראל הוא הדוקו ריאליטי "אף פעם לא מאוחר", שעלה ברשת 13 באפריל 2018. הוא התבסס על התכנית האמריקנית "Better Late Than Never" של רשת NVC, שבעצמה מבוססת על פורמט קוריאני בשם "Grandpas Over Flowers". במסגרת הדוקו ריאליטי הזה, ארבעה מפורסמים בגיל מתקדם יוצאים למסע תרמילאים. "המשותף ל'אף פעם לא מאוחר' ול'זמר במסכה' הוא שבכך שנחשפנו לתכניות בעיקר אחרי שהאמריקנים עשו לה עיבוד, ולא מיד אחרי שהן נוצרה בדרום קוריאה", אומר במאי "אף פעם לא מאוחר" שבי זרעיה לוואלה! תרבות. "אני חושב שקשת לא הייתה קונה את פורמט 'הזמר במסכה' לולא היה לו עיבוד אמריקני מצליח. גם ההסתכלות שלי ב'אף פעם לא מאוחר' היתה על הרפרנס האמריקני".

"אני זוכר שב-2017 צילמתי תכנית אחרת בשם 'כמה רחוק', נסעתי ליפן ובשדה התעופה ראיתי אנשים שעומדים ומרותקים בצפייה בטלוויזיה על אנשים מחופשים", מוסיף זרעיה. "אני כיוצר טלוויזיה מתעניין בתכניות וסדרות ומה שקורה בעולם. אמרתי, וואו, איזה משוגעים, איזה טראש מטורף יש לקוריאנים ובמזרח בכלל, בחיים זה לא יכול לעבוד בישראל".

מה מייחד את דרום קוריאה ביחס לפורמטים אחרים מהמזרח הרחוק ומהעולם בכלל?

"בגדול, בתחום הלא-מתוסרט יש לקוריאנים את המופרעות היפנית אבל הפורמטים שלהם יותר מתאימים למערב", אומר עמרי מרכוס, מנהל קריאטיב שמתמחה בטלוויזיה בינלאומית. "היפנים עם הטרלול שלהם נוטים להיות ילדותיים מאוד עם סלפסטיק וקצב של ערוצי ילדים. אצל הקוריאנים יש יותר תחכום ורואים את זה בעיקר בווריאציות שהם עושים על תחרויות שירה. זה רעיון שלא יכול להתחיל מהעולם המערבי כי כל מנהל אמריקני, אירופאי או אפילו ישראלי שהיה שומע על רעיון כזה - היה כנראה מראה למפיק את הדלת אחרי שני משפטים".

שבי זרעיה: "הקוריאניים מביאים פורמטים מצליחים כי הם יודעים לעשות בידור לכל המשפחה. החלום של כל יוצר טלוויזיה, כמו דודו טופז שגדלתי אצלו, זה היכולת לחבר ילדים ומבוגרים ביחד, שתוכל לראות עם הילד שלך טלוויזיה, וביחד תשאלו מיהי הגחלילית או השפירית וכולם מתעסקים בזה. זה חלק מסוד הכוח של הפורמטים הקוריאניים - הפניה לכל המשפחה. הקוריאנים מבינים גם את הכוח של הסלבריטאיות. לא סתם אין עונה רגילה של 'הישרדות' והולכים על עונות VIP. לקוריאה יש קווי דימיון לישראל גם בהקשר של מדינה עם תרבות ששמה את הסלבס במרכז".

צברית קים-עזרא, שחיה ולמדה ארבע שנים בקוריאה, אומרת שאחד הדברים שמושכים בריאליטי מקוריאה הוא הומור פחות מורכב. "תרבותית, למזרח אסיה ובטח לקוריאה יש סוג שונה של הומור. בארץ גדלנו על התרבות האמריקנית, הכרנו את התחכום של הסטנדאפ והסיטקומים בארצות הברית. במזרח אסיה צוחקים מדברים אינפנטילים אבל לא במובן הרע של המילה, אתה פשוט לא צריך לחשוב. הריאליטי הקוריאני פשוט בא לעשות צחוקים מדברים טיפשיים, כי החיים יותר מדי מורכבים גם ככה. יחד עם זאת הקוריאניים פחות דבילים מהיפנים, שמסוגלים לצחוק גם מסתם איש שמחליק על בננה. אתה רואה בריאליטי סלבס קוריאניים יוצאים למסעות דיג ועושים צחוקים. או ריאליטי אחר שבו מישהו אומר משהו לא ממש מצחיק, אבל כולם צוחקים, וחוזרים על זה ארבע פעמים שוב ושוב, צוחקים בטירוף, עד שגם אתה מתחיל מצחוק. אבל אתה לא בהכרח צוחק מהבדיחה אלא צוחק מהאנשים שצוחקים ממנה, כי הצחוק מדבק".

מה מוביל לגל הקוריאני השני והמוגבר דווקא עכשיו בעולם?

סקליאר: "דרום קוריאה נחשבה בעבר כאנדרדוג בעולם המדיה ובכלל, ועם הנס התרבותי, הנס הכלכלי והגל הקוריאני, עכשיו אפשר לראות כמה המדינה חזקה בתעשיית הסרטים ובטלוויזיה עם פורמטים כמו תכניות ריאליטי. בשנת 2000 התחיל הגל הקוריאני, ועכשיו זו תקופת הגל הקוריאני 2.0 החדש. מה שחיזק את התהליך היה שנטפליקס הפיקו תכנית ריאליטי דרום קוריאנית. זה מצליח דווקא עכשיו בגלל התפתחות האינטרנט והטכנולוגיה, והגברת חילופי תרבויות".

להצלחת הגל הקוריאני יש קשר גם לסיוע משמעותי מצד הממשלה שם בתקציבים גדולים בשיווק ובייצוא של פורמטים ותרבות קוריאנית.

למה לא הצליחו בדרום קוריאה עיבודים מקומיים לתכניות ריאליטי גדולות כמו "האח הגדול" ו"הישרדות"?

סקליאר: "לדעתי ולדעת כל מיני חוקרים, התכניות האלה לא הצליחו בדרום קוריאה משתי סיבות עיקריות: בגלל שהיו מקבילות של התכניות שהתבססו על השתתפותם של מפורסמים, ובגלל ענייני צנזורה. התכנים שבתכניות כמו 'הישרדות' ו'האח הגדול' הרבה פעמים 'מידרדרים' לנושאים והתנהגויות שהן פחות מקובלות בחברה שהיא עדיין יחסית שמרנית".

מרכוס: "אני מאוד סקרן לדעת מה אורך החיים של פורמט 'הזמר במסיכה'. מכיוון שכל העולם המערבי התחיל פחות או יותר לשדר את זה יחד מסקרן אותי הרייטינג לאורך זמן של התכניות מהסוג הזה. האם הקהל יתעייף תוך כדי העונה או שיש לזה תוחלת חיים ארוכה יותר".

ולקינוח, קצת גאווה לאומית: המפיק הקוריאני הבכיר ג'ין מהלל את התוכן הישראלי. "אני מעריץ גדול של היצירתיות והתוכן הישראלי. התוכן הישראלי שהוצג לתעשייה הבינלאומית הוא מדהים, מביא את הרעיונות הכי רעננים לעולם ובאותו זמן עוסק בדברים שמוכרים לקהל הבינלאומי. כתוצאה מכך, מתגלים דברים לא רגילים בחיים הרגילים. אני מאמין שזה הכישרון האמיתי של ישראל. כאחד המפיקים שמנסים להביא משהו מיוחד לתעשייה, היצירתיות הישראלית השפיעה עליי במובנים רבים".

"I Can See Your Voice" - לאחר הצלחת "הזמר במסיכה" עלה פורמט המהווה מעין ספין-אוף של התכנית, עם פאנל סלבריטאים ובהגשת השחקן והקומיקאי האמריקני ממוצא קוריאני קן ג'ונג המשמש גם כמפיק שותף. במסגרת הפורמט, מוצגים שישה "זמרים סודיים" המוצגים רק על ידי עיסוקם, הם עושים ליפסינג לפלייבק שירה והמטרה היא לנסות לנחש האם השירה המוקלטת היא קולם האמיתי או קול של מישהו אחר בעוד שהם למעשה זמרים גרועים. פרק אחד של התכנית הושלם לפני שמגפת הקורונה הקפיאה את ההפקה ולאחר שחודשה עשתה זאת ללא קהל. האם רשת ירכשו את הפורמט כתגובה ל"הזמר במסיכה"? ימים יגידו.

"4 Wheeled Restaurant" - ריאליטי בישול דרום קוריאני, שעלה לראשונה ברשת tvN במרץ 2018 וכלל עד כה ארבע עונות. התכנית מציגה שפים קוריאנים שונים שנוסעים לבשל בארץ אחרת (כמו תאילנד, סין או ארצות הברית), ממנה בא סוג האוכל שהם מבשלים. המשימה היא לתפעל משאית מזון ולראות אם הבישול שלהם מתקבל באותה ארץ כפי שהוא מתקבל בקוריאה. לאחר שלוש עונות של התכנית ובעקבות רקע התפרצות נגיף הקורונה, עלתה במאי השנה תכנית ספין אוף בקוריאה, שנקראה "האם הם יאכלו את המשלוח?", שבה סלבריטאים קוריאניים ובהם שף, כדורגלן וזמרים, מפעילים מטבח איטלקי בקוריאה, שזמינים רק למשלוחים דרך אפליקציה או שיחה. זהות הסלבריטאים אינה ידועה ללקוחות מלבד רמזים הניתנים על אריזות המזון. התכנית הפכה לפופולרית מאוד באחרונה, על רקע ריבוי המשלוחים בימי קורונה.

"Running Man" - אין הכוונה לסרט בעל אותו שם משנת 1987 (שנקרא בעברית "הנרדף"), בו כיכב ארנולד שוורצנגר, אולם הוא מתקשר באופן כללי לריאליטי מכיוון שהסרט מתאר מציאות עתידית עם תכנית ריאליטי בה עבריינים מורשעים משתתפים בריאליטי בו הם חייבים לברוח מהמוות בידי רוצחים מקצועיים לעיני המצלמות. הריאליטי הדרום קוריאני משודר מדי שבוע מאז יולי 2010 בערוץ SBS, הוא כולל צוות קבוע של 8 מפורסמים שלכל אחד כינוי אחר כמו "חרגול", "צפרדע", "אדון כל יכול" או "אף גדול". הריאליטי מתרחש בסביבה עירונית, ובו הצוות ומפורסמים אורחים אמורים להשלים משימות תחרותיות בכל נקודת ציון כדי לזכות במירוץ, ובסופן מקבלים פרסים או עונשים. התכנית זכתה להצלחה ברחבי אסיה ושאר העולם.

" The Return of Superman" - תכנית ריאליטי המשודרת בערוץ KBS2 מאז 2013. גברים מפורסמים נשארים לטפל בילדיהם למשך 48 שעות ללא עזרה מאיש, בזמן שנשותיהם עוזבות את הבית כדי ליהנות מחופשה רגועה. במהלך שתי היממות האלה האבות והילדים מבצעים משימות שנשותיהם השאירו להם או שהם בוחנים פעילויות חדשות עם הילדים. מדי פעם מתארחים חברים מפורסמים של האבות.

"Produce 101" - תכנית ריאליטי שעלתה באפריל 2016 בערוץ Mnet, במסגרתה הציבור בוחר הרכב של 11 בנות ממאגר של 101 מועמדות מ-46 חברות בידור מקוריאה ומחוצה לה, בוחר את הקונספט של ההרכב, את שמו ומה יהיה סינגל הבכורה שלו. ההרכב יבצע ארבעה שירים לאורך שנה ויוציא אלבום בכורה. אמנים מוכרים מלווים את הכשרתן.

"Two Days and One Night" - תכנית ריאליטי שעלתה באוגוסט 2007 בערוץ KBS2. משתתפי התכנית יוצאים לטיול בן יומיים ולילה אחד ברחבי דרום קוריאה. בין לבין הם מבצעים משימות קצת אכזריות, ואם ייכשלו בהן הם עלולים להישאר בלי אוכל, להיזרק לאגם קפוא או לישון בארגז קרטון באמצע החורף. אנחנו מציעים להם לקראת העונה הבאה לא להסתפק בעונשים אלה - שפשוט יזרקו את מי שעונה תשובה שגויה הישר לטיפולו של השכן מהצפון, קים ג'ונג-און.