מחטטים בפצע: כל מה שצריך לדעת לפני הצפייה ב"שעת נעילה"

הטראומה של מלחמת יום הכיפורים מרחפת כצל על התרבות הישראלית מיום שהסתיימה ועד לימינו אנו. ובכל זאת, ואולי אף מסיבה זאת - חוויית המלחמה ההיא כמעט ולא עובדה למסך הגדול או הקטן, להוציא כמה חריגים, כמו "כיפור" של עמוס גיתאי. רוב היצירות העלילתיות שעסקו בה בכל זאת התמקדו בעורף, בימים שקדמו למלחמה, בהלם הקרב ובאבל שלאחריה, או בדיונים סביבה בצמרת הפיקוד והדרג המדיני - כפי שעשה למשל סרט הטלוויזיה "שתיקת הצופרים". לעומת זאת, "שעת נעילה" מבקשת להציג את המלחמה מנקודת המבט של הלוחמים בשטח, בעיצומו של העימות.

לבד מזאת, מדובר בסדרה שמאחוריה עומדים כמה יוצרים בולטים במיוחד. את "שעת נעילה" כתבו רון לשם, עמית כהן ("חטופים") ודניאל אמסל ("אופוריה"), וביים ירון זילברמן, שיחד עם לשם עמד כבר מאחורי "ימים נוראים", שעסק ברצח רבין וזכה בפרס אופיר. באופן מעניין, לשם, שנודע כמי שתיאר את פינוי הבופור בספר "אם יש גם עדן", ניגש כאן לעוד מלחמה שפצעה את מדינת ישראל במשך עשורים, ולעוד מוצב שהיה לסמל - הפעם מוצב החרמון.

הסדרה עוררה עניין גם מחוץ לגבולות ישראל ונמכרה לשירות הסטרימינג של וורנר, HBO מקס, שם היא תשודר החל מעוד שלושה שבועות. על כן, אגב, כמו במקרה של "טהרן", הפרקים שלה לא יהיו זמינים בערוץ היוטיוב של כאן 11.

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

הסדרה נפתחת ערב המלחמה ומלווה כמה וכמה מוקדי לחימה בימים הראשונים שלה. לפי הריאיון שהעניק ליאור אשכנזי לוואלה! תרבות, היא לא ממשיכה ללוות את הכוחות עד לסוף המלחמה, שנמשכה כשבועיים וחצי. ימים אלה אופיינו בקרבות מרים, אבידות כבדות לצה"ל, וחשש מתבוסה ישראלית מוחצת, ראשונה מקום המדינה.

הימים הם ימי שלטון מפא"י, כשגולדה מאיר מכהנת כראש ממשלת ישראל ומשה דיין כשר הביטחון. התפיסה הרווחת בממסד הביטחוני ובדרג הפוליטי ערב המלחמה הייתה שקהיר ודמשק לא צפויות לחדש את הלחימה מול ישראל בעתיד הקרוב, אחרי הניצחון הגדול של מלחמת ששת הימים. תפישה כוללת זאת, שזכתה מאז לכינוי "הקונספציה", התעלמה משלל ידיעות מודיעיניות שהצביעו על התרחשויות חריגות בצבאות מצרים וסוריה. על כן, בישראל לא חזו את עוצמת האש ולא גייסו כוחות מילואים בזמן, שיכלו לשנות את תמונת המלחמה. זו פרצה לבסוף בצהרי יום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973.

מאחורי הממד הביטחוני המובן מאליו, התקופה מתאפיינת במתיחות פוליטית וחברתית, כמו גם בפעילות של תנועות רדיקליות לשינוי חברתי כמו "הפנתרים השחורים" ו"מצפן", הזוכות לייצוג בסדרה. ככלל, בשני פרקיה הראשונים, הסדרה מלווה מתחים בין אשכנזים ומזרחים, ובין דתיים וחילונים.

הסיפור שבמרכז "שעת נעילה" מתמקד באופן בלעדי בהתרחשויות בחזית הצפונית. מוקד עיקרי ראשון הוא מוצב החרמון, שהותקף מיד עם פרוץ המלחמה. במוצב שהו באותו יום כ-60 חיילים, שרובם המוחלט לא היו לוחמים. למעשה, קצת פחות מ-15 חיילי גולני היו עיקר כוח ההגנה על המוצב, שנפל לבסוף. צה"ל ינסה לאורך המלחמה לחזור ולכבוש מחדש את מוצב החרמון, במחיר דמים כבד.

במוקד שני, כוח שריון נאבק בקרבות הבלימה ברמת הגולן נגד כוחות הטנקים הסורים. קרבות אלה, שנמשכו לאורך השבוע הראשון של המלחמה, הסתיימו בדחיקת כוחות הצבא הסורי הפולש אל מעבר לגבול, אך גם במספר רב של נפגעים ובאובדן של כלי שריון רבים. אחד מהקרבות הללו זכה לימים לכינוי "הקרב בעמק הבכא", שעל שמו נקראת הסדרה באנגלית ("Valley of Tears").

מוקד שלישי, בולט פחות, מציג את מפקדת אוגדה 36 של פיקוד הצפון, שישבה בצומת נפח, ואת הסגל שמנסה מרחוק להבין את המציאות בשטח, כשהמלחמה מתקרבת אליו בצעדי ענק. ואמנם, גם בסמוך למפקדה התקיים במהלך המלחמה קרב שריון גדול מימדים.

במוצב החרמון מובילים את העלילה חייל מודיעין חרדתי בשם אבינועם (שחר טבוך), המודאג משלל הסימנים המטרידים שצצים לנגד עיניו מבלי שאיש סופר אותו ואותם, ויואב (אביב אלוש), המפקד התורן במוצב, שנאלץ לנהל קרב אבוד כמעט בלי לוחמים. בת זוגו של יואב, קצינת הח"ן דפנה (ג'וי ריגר), נמצאת במפקדה ופועלת ממנה, תוך דאגה לגורלו של אהובה.

במקביל מתנהלת עלילה נוספת הסובבת שלושה צעירים מזרחים מירושלים, אלוש, מרקו ומלאכי (אימרי ביטון, עופר חיון ומאור שוויצר בהתאמה), המזדהים עם מחאת הפנתרים השחורים נגד הגזענות והאפליה, שנוכחת גם מצד מפקדיהם (עומר פרלמן ועידו ברטל). בעוד הדרג מעליהם קורס, הם ייאלצו לתפוס פיקוד בעצמם כדי לצאת מהמלחמה בשלום. סיפורם מצטלב עם זה של מני (ליאור אשכנזי), איש תקשורת בוהמיין ושמאלני, פעיל "מצפן", שנוסע לאזור הקרבות כדי לאתר את בנו החייל, יוני (לי בירן), שגדל בפריז והחליט לעלות לישראל ולהתגייס לצבא. עוד משתתפים בסדרה שחקנים מוכרים נוספים כתום אבני, אוהד קנולר ועמי סמולרצ'יק, ואחרים.

עשרה פרקים בני 45 דקות כל אחד.