ביולי האחרון כתבה גלוריה סטיינם מאמר דעה בלוס אנג'לס טיימס נגד "גברת אמריקה" בטענה לחוסר דיוקים היסטוריים. המיני-סדרה עטורת הכוכבות של FX והולו, שעלתה היום (ראשון) במלואה ב-yes VOD, מגוללת את סיפורה האמיתי של פיליס שלאפלי, מי שכונתה אויבת הפמיניזם ובסדרה מגולמת על ידי קייט בלאנשט ("שר הטבעות", "יסמין הכחולה"). בשנות השבעים היא הייתה עורכת דין שמרנית שעסקה בענייני חקיקה ועמדה בחוד החנית של ההתנגדות לארגוני שיוויון הזכויות והפמיניסטיות, והניסיון שלהן לקדם את הוספת התיקון לשוויון זכויות לחוקה.
סטיינם עצמה זוכה לייצוג נכבד בסדרה, בגילומה של רוז ביירן ("מסיבת רווקות", "שכנים"), כמו גם חלוצות פמיניסטיות נוספות, דוגמת בטי פרידן ושירלי צ'יזהולם - המועמדת השחורה הראשונה לנשיאות ארה"ב - בגילומן של קאדר שחקניות מסחרר כמו אוזו אדובה (שזכתה על תפקידה כאן בפרס האמי), טרייסי אולמן, ארי גריינור ("מת על הבמה"), מלאני לנסקי ("כולם ביחד"), ג'יימס מרסדן ("ווסטוורלד", "בשבילי אתם מתים"), מרגו מרטינדייל ("האמריקאים"), שרה פולסון ("ראצ'ד"), ג'ון סלאטרי ("מד מן"), ג'ין טריפלהורן ("אינסטינקט בסיסי"), אליזבת בנקס ("פיץ' פרפקט"), אדם ברודי ("האו.סי") ורבים אחרים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
"הסדרה גורמת לנושא להיראות כמו קרב חתולות, במקום מאבק בין תנועת התיקון לשיוויון זכויות לבין בעלי עניין כלכלי", כתבה סטיינם במאמרה. כלומר, היו גורמים מאסיביים בהרבה שעמדו בדרכו של התיקון ושל הפמיניסטיות, לעומת שלאפלי והמגויסות שלה, שהיו רק הסחת דעת שולית. "כמובן, נשים עשויות לא להסכים זו עם זו במגוון נושאים", ממשיך המאמר, "אבל האמת המובנת מאליה היא שאין בכוחנו להיות האויבות הכי גדולות של עצמנו". המאמר מוסיף ומפרט כיצד הסדרה נמנעת מלתאר את הכוחות האמיתיים שעמדו ועדיין עומדים בדרכן של הפעילות, וכן מפספסת המון בנוגע לגזע ולהבדלים ביחס של נשים שחורות ונשים לבנות לתיקון.
כל זה בוודאי חשוב, ומי אם לא סטיינם יכולה לשפוך אור על המאבק הזה שנמשך כמעט מאה שנים (אף שכדאי לציין כי היסטוריונים ופעילות פמיניסטיות אחרות שדמותן מופיעה בסדרה דווקא שיבחו אותה). כך או כך, הטרוניות לא מונעות מ"גברת אמריקה" להיות יפהפיה, מבריקה, עדינה ומרגשת. גם אם התיאור אינו נאמן למציאות ברמת המאקרו, האופן האינטימי שבו היא מתארת את הדמויות שלה - משני צדי המתרס - מאפשר לה לכרות מהן אמיתות גדולות, חשובות ומעוררות השראה. כאלה שכמובן אי אפשר לנתק אותן מהמתרחש בימינו.
הרי המלחמה הזו עדיין ניטשת, 'פמיניסטית' היא עדיין מילת גנאי ("דבר נוסף שפועל לטובתך זה שאף אחד לא אוהב פמיניסטיות, אפילו לא ליברלים", צוחקים פיליס ובעלה); השימוש בעובדות כוזבות, כלומר שקרים, כדי לקדם אג'נדה חזק היום מאי פעם; וכן הסוגיות עצמן, דוגמת הפלות, עדיין לוהטות על סדר היום, בעיקר עכשיו לנוכח מותה של רות' ביידר גינזבורג (שגם דמותה מפציעה לרגע בסדרה), החלפתה בשופטת השמרנית איימי קוני בארט והחשש שבית המשפט העליון של ארה"ב יהפוך את ההחלטה ההיסטורית המגדירה את זכות האישה על גופה.
מלכתחילה ולמפרע הסדרה עושה דבר חכם - היא מתמקדת בדמות הנבלית ובאמצעותה מספרת את סיפורה של התנועה הפמיניסטית. בצורה הזאת לא רק שהיא מאירה באור חדש, פחות מוכר, את המהפכה הפמיניסטית ואת הנשים האיקוניות שעמדו בחודה, אלא מציבה כנגדן אישה רבת סתירות כשלאפלי, כלומר דמות טלוויזיונית מרתקת. במובנים מסוימים, המלחמה של פיליס בין מידותיה השונות היא התגלמות מושלמת של ההכרח בשיוויון זכויות. חכמה וידענית מספיק כדי להתנצח עם כל מומחה בגאו-פוליטיקה, אבל מתבקשת מהגברים לרשום את פרוטוקול הישיבה מאחר שהיא האישה היחידה בחדר ובוודאי מיומנת בזה ביחס לשאר. מנחמת את אחותה הרווקה המזדקנת כשהיא נשברת, אך עולבת בפמיניסטיות כי "אף אחד לא רוצה להתחתן איתן".
רק ככל ש"גברת אמריקה" מתקדמת אפשר להבין עד כמה היא נפלאה. לא מפני שהיא צוברת תאוצה ומגלה את עצמה עם הזמן, אלא כי אט אט היא מגדילה את קנה המידה שלה וחושפת יצירה שלמה, נוגעת ללב ומלאת פרטים. כזו שכמעט עם כל פרק חדש שלה - כל אחד מהם מתמקד באישיות אחרת מגלריית הדמויות המרשימה הזו - מתעורר חשק לראות הכל שוב מההתחלה, כדי ללכוד את כל הפרטים הקטנים שפוספסו בדרך והופכים אותה לעולם שלם. שוב ושוב מוכיחה "גברת אמריקה" עד כמה היא מבינה בנפש האדם, הן במיקרו והן במאקרו.
את הסדרה בת תשעת הפרקים יצרה דאבי וולר, שבין היתר כתבה בעונה השלישית של "מד מן" (וגם ל"קוד שרוף" הנהדרת). לא פלא שבמובנים רבים "גברת אמריקה" מרגישה כמו שלוחה ישירה של דרמת הסיקסטיז המפוכחת והיפה ההיא, הן בעיסוק הפמיניסטי שמשורטט בניואנסים עדינים ומרגשים, והן כמובן בזמנים - הם כמעט ממשיכים מאותה נקודה שבה הפסיקה "מד מן" בתחילת שנות השבעים. "גברת אמריקה" אף חולקת איתה מספר שחקנים, בראשם סלאטרי כמובן (שגילם את רוג'ר סטרלינג וכאן הוא בעלה של פיליס) וגם מלינדה פייג' המילטון (שהייתה אנה דרייפר) שמבליחה בתפקיד זעיר.
כפי שניתן לשער, כל זה נעשה במהוקצעות ניכרת. השחזור התקופתי, הצילום, העריכה וכמובן המשחק. כל הקאסט מעולה כמתבקש, אולם בלאנשט בפרט מרהיבה, לפעמים מעבירה את משיכות החבל הפנימיות של דמותה בעיניה בלבד, יוצקת נשמה לאישה שבסופו של דבר הייתה נקלית - שקרנית, צבועה, גזענית (יותר במציאות, פחות בסדרה). כך עושה הסדרה כולה: הגם שהיא פוליטית במפגיע, תכופות עד לפרטים טכניים מייגעים למדי, בין לבין היא מקפידה להחדיר את האישיות של הגיבורות, הפגמים, המחלוקות הפנימיות, הרוח במפרשיהן. כל זה הופך אותן ואת הסדרה למורכבות ושלמות.
בקטנה
לא ברור אם המלהקות כיוונו לכך, אבל "גברת אמריקה" מאוכלסת בשלל שחקנים ששיחקו בשנים האחרונות בסדרות שעלילתן מתרחשת בשנות השבעים. ארי גריינור, המגלמת כאן את הפעילה הפמיניסטית ברנדה פייגן, כיכבה ב"מת על הבמה" ("I'm Dying Up Here") שתיארה את סצנת הסטנד-אפ בלוס אנג'לס בשנים ההן. באחד הפרקים של "גברת אמריקה" היא אף מתאחדת באחד הפרקים עם חברה לקאסט ההוא, ג'ייק לייסי. באותו פרק מתארח גם בובי קאנאבלי, שכנראה התגבר על כישלון "ויניל" האיומה בהפקת מרטין סקורסזה, שם גילם מנהל חברת תקליטים ניו יורקית בסבנטיז.
כל פרקי "גברת אמריקה" זמינים ב-yes VOD, וישודרו מדי שבוע בימי ראשון ב-yes TV Drama החל מ-8 בנובמבר.